מוריורים

מוריורים

אוכלוסייה
כ-700
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
כמה איים דרומית-מזרחית לניו זילנד
שפות
מוריורית

המוריורים (או מאוריאורים) הם התושבים הילידים של איי צ'טהאם וכמה איים נוספים שנמצאים למעלה מ-750 קילומטר מזרחית לניו זילנד. לפי התאוריה המקובלת, המוריורים הם מאורים שנדדו לאיי צ'טהאם לפני שנת 1500 לספירה; אוכלוסיית המוריורים הייתה קטנה ומבודדת. הם פיתחו תרבות פולינזית ייחודית, נעזרו בטכנולוגיה וכלי נשק פשוטים ביותר, היו בלתי מנוסים לגמרי במלחמה, והאמינו ביישוב סכסוכים בצורה לא אלימה.

ב-1835 פלשו מאורים מהאי הצפוני של ניו זילנד לאיי צ'טהאם בעזרת ספינות אירופאיות וטבחו באוכלוסייה המוריורית עד להכחדתה. למרות נחיתותם המספרית, הצליחו המאורים בעזרת נשק מודרני כגון רובי מוסקט, להשתלט על המוריורים. כ-10% מהאוכלוסייה, בעיקר נשים וילדים, שופדו על מקלות לצרכים טקסיים או נאכלו בטקסים קניבלים. המוריורים הפכו עבדים ונאסר עליהם לדבר בשפתם או להביא ילדים. ב-1862 נותרו 101 מוריורי בלבד והאחרון שבהם נפטר ב-1933. בימינו נותרו כ-700 איש המגדירים עצמם כמוריורים, רובם אינם חיים באיי צ'טהאם.

חלק מספרו של דוויד מיטצ'ל, "ענן אטלס", מסופר על הרקע של הפלישה המאורית, כמו גם הסרט "ענן אטלס" שמבוסס על הספר.

מלחמת המאורים במוריורים היא הדוגמה הפותחת את הספר "רובים, חיידקים ופלדה", ומהווה "ניסוי היסטורי" טבעי.

מקורם של המוריורים

שבט המוריורים הם צאצאים של הפולינזים, אותם חקלאים שכבשו את ניו זילנד בשנת 1000 לספירה לערך. זמן קצר יחסית לאחר מכן השתלטה קבוצה מהם על איי צ'טהאם ועברה להתגורר שם, וכך התרחש הפיצול בין המאורים למוריורים כאשר המאורים הם אלה שנשארו בניו זילנד והמוריורים הם אלה שעברו להתגורר באיי צ'טהאם. בניגוד למאורים, שפיתחו טכנולוגיה, חברה מרובדת וחקלאות אינטנסיבית, וכן העמידו בראשם מנהיגים וכהני דת, המוריורים נאלצו לנטוש את אורח החיים החקלאי בשל המאפיינים הפיזיים של איי צ'טהאם וחזרו להיות ציידים-לקטים בחברה שוויונית כמעט לחלוטין.

מאפייני שבט המוריורים

המוריורים היו כאמור אוכלוסייה קטנה ביותר. צפיפות האוכלוסייה באיים הייתה 5 אנשים למייל רבוע, בניגוד לאיים הפולינזים אחרים, בהם הצפיפות הממוצעת היתה 120 אנשים למייל רבוע, ובאיים מסוימים 1,100 אנשים למייל רבוע. עובדה זו, יחד עם היותם של איים מבודדים ומרוחקים מאוכלוסיות אחרות, הקשתה על בני המוריורים ליצור קשרים עם שבטים אחרים.

רמת הטכנולוגיה של בני המוריורים הייתה נמוכה ביותר. הכלים שבהם השתמשו היו פשוטים ביותר, וכך גם צורת המגורים, שהסתכמה בבקתות פשוטות. כמו כן, המוריורים התקשו לפתח חקלאות אינטנסיבית וכך גם התקשו לייצר עודפי מזון. מציאות זו מנעה פיתוח של תפקידים הכרחיים לחברה מורכבת, כגון כהני דת, מנהיגים, ביורוקרטים ולוחמים. החברה המאוריורית הייתה שוויונית, למרות המסורת על פיה המנהיגים נבדלו מבני השבט האחרים. לפיכך, המוריורים לא הצליחו לגייס כוח עבודה גדול, וכך גם התקשו ליצור מערכות השקיה מורכבות, מערכת חקלאית ענפה ומתקדמת ומבנים גדולים.

כחלק מניסיונותיהם של המוריורים לשפר את פוריות הקרקע לצרכים חקלאיים, שרפו המאורים קרוב ל-20% משטחי היערות המקומיים, בהם היה נפוץ צמח האשור הדרומי, שלא מיטיב להשתקם משריפות, כך שמרבית היערות לא השתקמו גם מאות שנים לאחר הצתתם.

סופם של המוריורים

ב-19 בנובמבר 1835 הפליגו בספינה 500 מאורים מניו זילנד לאיי צ'טהאם. המאורים היו חמושים ברובים, אלות וגרזנים. ספינה נוספת עם 400 מאורים הגיעה לאי כ-15 ימים לאחר מכן. עם הגעתם לאיי צ'טהאם החלו המאורים לכבוש את כפרי המוריורים ולשעבד את תושביהם. אף על פי שהמוריורים היו רבים מהמאורים, מועצתם של הראשונים החליטה לדבוק בדרכים לא אלימות לפתרון הסכסוך, לרבות הצעה לחלוק את משאבי הטבע באיים, וכך להימנע ממלחמה. עם זאת, טרם העברת המסר למאורים, תקפו המאורים את המוריורים והרגו מאות מהם, ובכלל זה אכלו רבים מהם, והפכו את השאר לעבדים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוריורים בוויקישיתוף

• מוריורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)