מורייטה
 | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 קליפורניה |
| מחוז | מחוז ריברסייד |
| ראש העיר | ליסה דה-פורסט |
| תאריך ייסוד | 1991 |
| שטח | 87.15 קמ"ר |
| גובה | 334 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 116,223 (דירוג: 249 בארצות הברית, 2019) |
| ‑ צפיפות | 1,335.05 נפש לקמ"ר (2019) |
| קואורדינטות | 33°34′10″N 117°12′09″W / 33.569444444444°N 117.2025°W |
| אזור זמן | UTC-8 |
| https://www.murrietaca.gov | |
  | |
מורייטה (באנגלית: Murrieta) היא עיר במערב מחוז ריברסייד שבקליפורניה אשר בארצות הברית. נכון לשנת 2019, אוכלוסיית העיר משוערת בכ-116,000 תושבים.
מבחינה כלכלית, המעסיקים המרכזים בעיר הם וולמארט, טארגט, וכן מערכות הבריאות והחינוך המקומיות. העיר מורייטה נחשבת לעיר שינה, ורבים מתושביה נוסעים לעבוד במחוזות סן דייגו, אורנג' ולוס אנג'לס.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור מורייטה לא היה מיושב משמעותית עד שנת 1873. אז רכשו דומינגו פוג'ול, פרנסיסקו סנג'ורג'ו וחואן ואסקוויל מורייטה את מענקי הקרקע המקסיקניים של ראנצ'ו פאובה (אנ') וראנצ'ו טמקולה (אנ'), הכוללים 52,000 דונם (210 קמ"ר) באזור. אסקוויל חזר לספרד והעביר את האדמה לאחיו הצעיר, חואן מורייטה (1844–1936), שהביא לעמק 7,000 כבשים והשתמש בכרי הדשא כדי להאכיל את צאנו. השותפות התמוססה בשנת 1876, אסקוויל וחואן מורייטה שמרו על 15,000 דונם של המחצית הצפונית של ראנצ'ו טמקולה. אזקוויל וחואן מורייטה העניקו ב-28 באפריל 1882 זכות דרך ברוחב מאה מטר לרכבת דרום קליפורניה (אנ') כדי שניתן יהיה לבנות את המסילה דרך העמק של ראנצ'ו טמקולה.
בשנת 1884, חברת Temecula Land and Water רכשה כ- 14,500 דונם מחואן מורייטה ומיפתה אתר לבניית עיירה לאורך הרכבת הדרומית של קליפורניה. אחרים גילו את העמק לאחר הקמת תחנת רכבת בשנת 1887 שחיבר את מורייטה לתוואי הרכבות היבשתית של דרום קליפורניה. ובשנת 1890 כבר חיו במוריאטה כ- 800 איש. כאשר תנועת הרכבות פסקה בשנת 1935, התיירות, שבזכות הרכבת ומעיינות חמים היוותה חלק חשוב מכלכלת העיירה, דעכה בהדרגה והותירה את מורייטה כעיירה כפרית קטנה.
העיירה הוכרזה כעיר רק בשנת 1991, כאשר גרו בה כ-24,000 תושבים. כיום חלק גדול מהאתר (כ -50 דונם) הוא בית מדרש ומרכז כנסים לתנ"ך, בבעלות קאלווארי צ'אפל קוסטה מסה, שהשקיעה מיליוני דולרים בשיקום ובניית חדרי הנופש הישנים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מורייטה (באנגלית)
