מוריס לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מוריס לוי (23 ביולי 1925 - 28 במרץ 2006) היה רופא ישראלי, מבכירי מנתחי הלב בישראל. לוי התפרסם בשנות ה-60, בעת שהיה מנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה בבית החולים בילינסון וביצע, לראשונה בישראל, ניתוח השתלת כליה בדצמבר 1964 וניתוח השתלת לב בדצמבר 1968.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריס לוי נולד ברוסה שבצפון בולגריה. התחנך חינוך עברי ברוסה ואת חינוכו העל-יסודי עשה בסופיה. לאחר מכן למד רפואה בבית ספר לרפואה בסופיה ובמקביל היה חבר בתנועת "מכבי" ובאיגוד הסטודנטים היהודים. ב-1949 נישא לסילביה לבית לוי, וב-1950 הוסמך בכירורגיה ועלה לישראל. לאחר עלייתו התקבל לבית החולים תל השומר ועד 1959 עבד בו והתמחה באורולוגיה, כירורגיה וניתוחי חזה אצל פרופ' יהודה פאוזנר[1]. בשנים 1954-1953 שירת כרופא בצה"ל.

ב-1960 נסע לארצות הברית ועבד במשך שנה במחיצתו של פרופ' רוברט גרוס (אנ') מאוניברסיטת הרווארד והתמחה בניתוחי לב בילדים. לאחר מכן השלים את התמחותו בתחום ניתוחי לב למבוגרים באוניברסיטת מיניאפוליס.[2] ב-1963 התמנה כפרופסור עוזר בכירורגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מינסוטה, שנחשב כמרכזי בתחום ניתוחי הלב, ועבד במחיצת פרופ' וולטון ליליהיי (אנ').

פרופ' מוריס לוי (שלישי משמאל) ופרופ' משה גרון (ראשון מימין)

ב-1964 שב לישראל והתמנה כמנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה בבית החולים בילינסון. הוא פיתח במחלקה את תחום ניתוחי הלב הפתוח[3] ואת ניתוחי ההשתלות. בדצמבר 1964 ביצע, לראשונה בישראל, ניתוח השתלת כליה, 10 שנים לאחר שניתוח זה בוצע לראשונה בארצות הברית. בהשתלה הועברה כליה של אם, נזירה לוי, לבנה[4]. בדצמבר 1968 ביצע את השתלת הלב הראשונה בישראל, כשנה בלבד לאחר שניתוח זה בוצע לראשונה בעולם על ידי פרופ' כריסטיאן בארנרד בדרום אפריקה[5].

לצורך ביצוע השתלה זו, נלקח, ללא ידיעת ואישור המשפחה, ליבו של אברהם סדגת והושתל בגופו של יצחק סולם. למרות שההשתלה הצליחה, מת המושתל כעבור כשבוע בשל זיהום[6] בכתבה של ערוץ 10 ב-2019 נטען כי סדגת עבר אירוע מוחי וכי לבו נקצר בעודו בחיים ללא ידיעת וללא הסכמת משפחתו, וכי גם משפחת הנתרם לא הייתה מודעת ולא אישרה את ההשתלה פורצת הדרך.[7] באותה כתבה נאמר, כי בספרו האוטוביוגרפי, "סיפור חיי",[8] טען מוריס לוי כי מנהלי בית החולים בילינסון ניסו לעצרו בחדר הניתוח לפני תחילתם המקבילה של הניתוחים (בתורם ובנתרם), בטענה שיש לקבל את אישור המשפחות. לדבריו, אמר להם לוי כי סדגת נמצא במצב של מוות מוחי וכי מותו הצפוי של סולם יהיה על אחריותם. על פי גרסת לוי, לאחר התייעצות של מספר דקות אישרו לו מנהלי בית החולים לבצע את הניתוח.[7]

לוי כיהן כמנהל המחלקה במשך 26 שנים, עד 1990.[9] בשנות ה-70 היה לוי הרופא היחיד בבתי חולים של קופת חולים כללית שקיבל היתר להעניק שר"פ, במסגרת הסכמתו לעבוד בבית החולים בילינסון.[10]

ב-1965 התמנה כפרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.[2]

במשך השנים פרסם לוי מעל ל-300 מאמרים בעיתונות הרפואית. ב-1980 העניקה לו החברה הקרדיולוגית הבינלאומית מדליית זהב על הישגיו בתחום כירורגיית הלב. לוי אף כיהן במשך שנים רבות כראש קרן מחקר בתחום הלב באוניברסיטת תל אביב.[2]

בין תלמידיו הרבים: פרופ' אריה שכנר, פרופ' ג'ק סלומון, פרופ' ברנרדו וידנה.

בשנות ה-90 שימש לוי כיועץ בכיר בבית החולים של האקדמיה הצבאית של בולגריה בנושא כירורגיית הלב.[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוריס לוי ואהוד דבירי, רפואת הלב, אור-עם מוציאים לאור, 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]