מוריץ האופטמן
 | |
| לידה |
13 באוקטובר 1792 דרזדן  |
|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 1868 (בגיל 75) לייפציג, ממלכת סקסוניה |
| מוקד פעילות |
ממלכת סקסוניה |
| סוגה |
אופרה |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
כינור |
| פרסים והוקרה |
אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1858) |
  | |
מוריץ האופטמן (בגרמנית: Moritz Hauptmann; 13 באוקטובר 1792 – 3 בינואר 1868) היה תאורטיקאי מוזיקה, מורה ומלחין גרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופטמן נולד בדרזדן. הוא למד נגינה בכינור אצל שוֹלץ, פסנתר אצל פראנץ לַנְסְקָה והלחנה אצל פרנצ'סקו מורלאקי (יריבו של קרל מריה פון ובר). האופטמן השלים את לימודיו ככנר ומלחין אצל לואי שפור, ועד 1821 מילא משרות שונות אצל משפחות פרטיות.[1] כמו כן, למד מתמטיקה ואקוסטיקה.
האופטמן עבד תחילה כאדריכל לפני שנחל הצלחה כמוזיקאי. מקום חשוב בתפוקתו המוזיקלית המוקדמת תופסת הגרנד אופרה הטרגית "מתילדה". בשנת 1822 הצטרף לתזמורת של קאסל בהדרכת שפור. שם החל ללמד הלחנה ותאוריה של המוזיקה. בין תלמידיו היו פרדיננד דוויד, פרידריך בורגמילר, פרידריך קיל, ארנסט נאומן, אוסקר פאול, איזידור זייס ועוד.[2]
בשנת 1842 התמנה האופטמן למנצח המקהלה של כנסיית תומאס הקדוש בלייפציג, משרה שבה נשא בעבר יוהאן סבסטיאן באך. באותה שנה הוזמן על ידי פליקס מנדלסון לשמש פרופסור לתאוריית המוזיקה בקונסרבטוריון של לייפציג שאך זה נוסד. בתפקידו זה התגלה והתפתח כישרונו המיוחד להוראה, עובדה שמצאה אישור בקרב תלמידיו הנלהבים, שרבים מהם עשו להם שם בעולם המוזיקה.[3]
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצירותיו של האופטמן בולטות הסימטריה והמיומנות יותר מכושר המצאה ספונטני. תפוקתו הווקאלית כוללת שתי מיסות, שירים למקהלה מעורבת (אופוס 32 ו-47) ומספר רב של שירים לקולות סולו.
כתיבה ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופטמן היה חבר מייסד ועורך של הוצאת מכלול יצירות באך מטעם עמותת באך, שם ערך את שני הכרכים הראשונים של הקנטטות הכנסייתיות והמיסות הלותרניות.[4]
הפילוסופיה המוזיקלית שלו מגולמת בספרו Die Natur der Harmonik und Metrik ("טבע ההרמוניה והמשקל"), 1853, שבו חתר לביאור של צורות מוזיקליות מבחינה פילוסופית. התאוריה שלו מתוארת כ"הגליאנית" והוא שם דגש על מושגי אחדות, ניגוד ואיחוד מחדש, שאותם הוא מוצא באקורדים, סולמות, יחסים בין סולמות ומשקל. הוא תפס אקורדים משולשים מינוריים ומז'וריים כמנוגדים זה לזה. תאוריה זו השפיעה על "דואליסטים הרמוניים", כגון הוגו ריימן. כמו כן צידד באינטונציה מדויקת וראה מהלכים אנהרמוניים כבלתי טבעיים. במובן זה, אפשר לראות בהאופטמן שמרן ביחס למגמות ההלחנה של תקופתו. הוא הפגין טעם לפרופורציה קלאסית, סדר צורני, בהירות משקלית והיגיון טונאלי. שלא כמגמות הרומנטיות של לגאטו מתמשך, גרס שכל פעמה ראשונה (כלומר, תנועה יורדת בניצוח - משתמעת או ממשית) דורשת הדגשה אוטומטית.[5]
מוריץ האופטמן מת בלייפציג.
תלמידי האופטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
תלמידיו הבולטים הם:
- פרידריך באומפלדר
- הנס פון בילוב
- פרדיננד דוויד
- פרידריך קיל
- אוטו גולדשמידט
- סולומון יאדאסזון
- יוזף יואכים
- איזידור זייס
- ארתור סאליבן
- ארנולד והנר
- קרל פרידריך ויצמן
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hauptmann, Moritz: The Letters of a Leipzig Cantor (2 vols.). London: Novello, Ewer and Co., 1892 ]
- Hauptmann, Moritz: The nature of harmony and metre. New York: Da Capo Press, 1991, Reprint of the ed. London, Sonnenschein, 1893. ISBN 0-306-76298-6. ]
- Jorgenson, Dale A. Moritz Hauptmann of Leipzig. Studies in History and Interpretation of Music, Vol. 2. Lewiston, NY: The Edwin Mellen Press, 1986.
- Mason, William. Memories of a Musical Life. New York: The Century Company, 1902.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוריץ האופטמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מוריץ האופטמן, דף שער בספרייה הלאומית
- מוריץ האופטמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}