מורן שוב רובשוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מורן שוב רובשוב
אין תמונה חופשית
לידה 19 במרץ 1968 (בת 54)
גני עם, ישראל
לאום ישראלי
בן זוג אביאל רובשוב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מורן שוב רובשוב (נולדה ב-19 במרץ 1968) היא אוצרת, עורכת, אמנית, מחברת, מרצה ומוציאה לאור ישראלית. בעבודתה היא עוסקת בשילוב שבין טקסט ודימוי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורן שוב רובשוב נולדה וגדלה במושב גני עם. הוריה הם שרה שוב, משוררת וחוקרת חגי ישראל ומועדיו, וד"ר יוסף שוב, אגרונום שתיאר לראשונה את המבנה המורפולוגי של צמח הגרברה, וממציא השם סוסיתא למכונית הישראלית הראשונה. שוב רובשוב היא אחותם של מבקרת הקולנוע יעל שוב (1962), השחקן עמוס שוב (1967–2015) ונגן הגיטרה הקלאסית עודד שוב (1969). בן זוגה של מורן שוב הוא אביאל רובשוב פילוסוף, מוזיקאי, משורר ומשפטן.

ב-1991 סיימה לימודי צילום במרכז האקדמי (אז המכללה) לעיצוב ולאמנות ויצו חיפה, וב-1996 השלימה תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה, באוניברסיטת תל אביב.

בלימודיה התמקדה שוב רובשוב באקפראסיס, תיאור ספרותי מילולי של האמנות החזותית, וכן בחיבורים אחרים של דימוי וטקסט אשר המשיכו להעסיק אותה לאורך עבודתה המקצועית כאוצרת. המטאפורה, הכורכת דימוי ומילה, היא מוטיב מרכזי בכל אחד מהשדות בהם היא יוצרת ופעילה.

בשנת 2003 יזמה שוב רובשוב את פרויקט "נגה היקרה", מקומון וחלון אמנות שאצרה בשכונת נגה ביפו עד 2010. בין השנים 2010–2011 השתתפה[דרוש מקור][מפני ש...] שוב רובשוב ב"מובילים תרבות" – תוכנית העשרה למצוינות של מנהלים אמנותיים ביוזמת מנהל תרבות ופורום מוסדות התרבות בישראל, והייתה בין מובילי[דרוש מקור][דרושה הבהרה] "בית הדין העממי לדיור ציבורי" שהתכנס במוזיאון בית ריבק בבת ים בשנת 2012. בין השנים 2015–2018 הייתה אוצרת ההקמה של בית לעברית ראשון לציון – מרכז תרבות מוזיאלי לשפה העברית, שתוכנן לקום בעיר (תהליך ההקמה נעצר במאי 2018). היא כתבה את פרוגרמת האוצרות והתוכן, ערכה את אתר האינטרנט ופיתחה יצירת תשתית לפעילויות תרבות בנושא העברית ברחבי העיר ראשון לציון.

שוב רובשוב פרסמה מאמרים, מסות ופרוזה לירית בכתבי עת ישראליים שונים, ופרסמה עד כה שני ספרים: "משירי פהמי נורין" (הוצאת תרסט, 2020) ו"אני דוברת שבע שפות וכולן עברית" (הוצאת מקום לשירה, 2021). היא ניהלה את ההוצאה לאור של בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה (1997–2002). עבדה לצד אדם ברוך כעורכת ומפיקה של הפרויקטים שלו: ספרים, תערוכות ואחרים (1997–2008). בנוסף, היא צילמה וכתבה את המדור "מראה מקום" בנושא אסתטיקה ושפה למגזין "טקסטורה" של גלובס (2000–2003) וכן צילמה וכתבה את המדור "חיי מדף" במוסף הספרים של לאשה, "שיחות עם אוהבי ספרים" (2008-2006). בשנים 2011–2016 הייתה שוב רובשוב חברה בקבוצת אנטייטלד (מגזין אינטרנט לעיצוב אמנות ותרבות), ופרסמה טקסטים ועבודות אמנות מדי חודש. בשנים 2011–2015 הייתה חברה בקבוצת המחקר האקדמית לצילום Photo-Lexic, של מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 2015–2017 פרסמה את המדור החודשי "מילים מפוסלות", שעסק בשפה ובדימוי, במגזין "בסיס" (מגזין אינטרנט של בית הספר לאמנות בסיס).

שוב רובשוב לימדה בבצלאל בירושלים קורס על קטלוגים באמנות (2013–2015), ומאז שנת 2015 היא מלמדת בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים את הקורס "אותיות פורחות באוויר". בין השנים 2013–2019 הייתה חברת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות[דרוש מקור], חברה בוועדה לאמנות חזותית ובוועדה לספרות ושירה[דרוש מקור], שימשה כיו"ר הוועדה הבינתחומית ובהמשך כיו"ר הוועדה לאמנות חזותית[דרוש מקור].

פעילות אוצרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלה פיתחה מורן שוב רובשוב תזה ופרקטיקה בכל התערוכות שאצרה שנועדו לאפשר לצופה להישאר ערני בשונה מהתחושה שזכתה לכינוי "עייפת המוזיאונים".[1] על פי תזה ופרקטיקה אלה, אותן היא מכנה "הלימה", תפקיד האוצר לייצר התאמה בין הנושא הפנים פנימי של התערוכה לבין האפקט שלה על הקהל.[2]

"נגה היקרה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלון האמנות של "נגה היקרה" פעל בין השנים 2004–2010 בשכונת מגוריה, שכונת נגה ביפו. שנה קודם לכן ב-2003 הוציאו לאור מורן שוב רובשוב וגיל טבת את העיתון נגה היקרה (בערבית: נגה אל עַ'לְיָיה, نوغا – الغالية) שנכתב, נערך, צולם ועוצב על ידי תושבי השכונה. חלון האמנות החל כוויטרינה קטנה ששימשה בעבר חנות טקסטיל ברחוב רוחמה 6, הרחוב החוצה את השכונה מרחוב אילת ועד לדרך סלמה, בהמשך התרחב ועבר לרוחמה 7 ולרוחמה 8. החלון הואר מדי לילה והיה נגיש לעוברי אורח 24 שעות ביממה. לאורך שש שנים אצרה בו שוב רובשוב למעלה מארבעים תערוכות של אמנים, ביניהם גם אמנים שפעלו בשכונה. בערבי הפתיחה הייתה התערוכה פולשת מן החלון על מידותיו הקטנות (מטר על שני מטר) אל הרחוב באמצעות מיצבים, מיצגים, מוזיקה ובעיקר באמצעות הקרנות ענק של עבודות וידאו או שקופיות על הקירות שמסביב לחלון.

ב-2008 בעקבות פרויקט נדל"ן רחב היקף נהרסו המבנים הנמוכים ובתי המלאכה לטובת בניה רוויה שהובילה בסופו של דבר לסגירת החלון ב-2010. במאמרה מ-2014 התייחסה שוב רובשוב לנסיבות הסגירה של הפרויקט: "כמחאה על הצל הכבד שמטילה הבנייה לגובה על השכונה, החשכתי את חלון האמנות המקורי הראשון, פשוטו כמשמעו, בעבודה לה קראתי 'לא תראו'. מאז אני אוצרת ומבקשת להאיר מקומות אחרים".[3]

תערוכות בנגה היקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורן שוב, נֹ גָ ה מוֹ נָ ה מוּר, צילום, מרץ 2004
  • יעל גורן שטראוס, אור פִּילִּים, רישום, מאי 2004
  • אורית חביב, מודל לחיקוי, ציור ומודל ארכיטקטוני, יוני 2004
  • אורי לוינסון, שרירות, צילום, יולי–אוגוסט 2004
  • יגאל שתיים, אובייקטים פנימיים, שולחן אור, ספטמבר 2004
  • רינת פודיסוק רייזנר, יורצייט, קולאז', אוקטובר–נובמבר 2004
  • אורלי מיברג ואדם ברוך, דיוקן אמי, ציור וטקסט, דצמבר 2004 – ינואר 2005
  • אמן אנונימי, יופי, מיצב מִחזור, פברואר 2005
  • אסף עברון, אין חדש תחת השמש אין יום דומה ליומו, צילום, מרץ 2005
  • 8 אמנים, חלון תערוכה קבוצתית במלאת שנה לחלון האמנות, אפריל 2005
  • אריאל ינאי שני, אור שחור, צילום, ערב יום השואה, מאי 2005
  • ארבה ח'צטוריאן, יום הולדת, ציור, יוני 2005
  • דן רייזנר, אוטו ממול, ציור, אוגוסט 2005
  • אמנים מנגה ואמנים אורחים, רשות הרבים, ברחבי השכונה, 27 באוגוסט 2005, בשיתוף עם מעין שלף
  • יהושע פרונט, חצר אחורית, רישום וטקסט, ספטמבר–אוקטובר 2005
  • שמאי גיבש, נגה בקרמיקה, ציור בקרמיקה, נובמבר 2005
  • יואב סיני, קדימה, צילום רדי מייד, דצמבר 2005
  • איל ראובני, 50 דרכים להעמיד אובליסק, פיסול, ינואר 2006
  • טוני בנימין, אריחים מדברים, ציור באריחים, פברואר 2006
  • מורן שוב ולנה רובין, אֵין מיצב בחירות – 2006, צילום וטקסט, מרץ–אפריל 2006
  • מיה סלע, סוגה עילית, הצגת שיר על קיר, מאי–יוני 2006
  • עדי פקט, קלמנטין איננה, צילומים מתוך הפליקר, יוני–יולי 2006
  • נעמה מילר, Red Flag, ציור, אוגוסט 2006
  • רונן אידלמן, חולצה בעד ונגד, מיצב חולצות, ספטמבר 2006
  • אריאלה שביד, מכתב למערכת, עיבוד לצילומים של מיקי קרצמן, ספטמבר–אוקטובר 2006
  • אהוד שגב, סגולה נפלאה לומר, פיסול באור ניאון, נובמבר–דצמבר 2006
  • קבוצתית – 22 אמנים, בחסות האור, עבודות אור, 29 בדצמבר 2007 (מעבר חגיגי לחלון החדש)
  • דנה לוי, מוזיאון אדום, קולאז' דיגיטלי, ינואר–פברואר 2008
  • יואב בן דב, ירח נוגה, מיצב מואר, פברואר–מרץ 2008
  • מורן שוב, המבט, האחר, צילום, מרץ–אפריל 2008
  • דודו בכר, Off Screen, צילום, מאי–יוני 2008
  • שולי שטראוס, ריצת משוכות, למשך ימי האולימפיאדה, אוגוסט 2008
  • ליהי שמאי, קונטרול, הצבה, אוגוסט–ספטמבר 2008
  • ורד חרותי, אל תביטי לאחור, אוקטובר–נובמבר 2008
  • שחף הבר, People You May Know, צילום, דצמבר 2008
  • נעמה מילר, State of, ציור, ינואר 2009
  • רותי אגסי, מחוות נוף, צילום, אפריל–מאי 2009
  • שגית זלוף נמיר, השהיה, צילום, יוני–יולי 2009
  • מילכה בסל, The Offering, ציור, יולי–ספטמבר 2009
  • אילי לוי, מיזז, ספטמבר–אוקטובר 2009
  • פאהד חלבי, קיר ועוד קיר, הצבה פיסולית ווידאו, נובמבר–דצמבר 2009
  • תערוכת ילדים: יונתן רייזנר, דניאלה אביעד צלאל, תמר פימנטל, יהל בן דב, ג'אנגל ג'ים, ינואר 2010
  • אינגה פונר קוקוס, 24 שעות באוגוסט, וידאו וצילום, אוקטובר–נובמבר 2010

אוצרות תערוכות (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רשות הרבים, אמני "נגה היקרה" ואמנים אורחים (בשיתוף מעין שלף) במרחב הציבורי של שכונת נגה ביפו, 2005
  • ניסוי כלים, תערוכות הקבוצתיות, מרכז ביכורי העיתים בתל אביב, 2006–2008
  • כאן ייפתח סניף AM:PM הקמת סניף שלם של הסופר מרקט על מדפיו ומוצריו באחד מחללי התערוכה של ניסוי כלים 3, מרכז ביכורי העתים, תל אביב, 2006
  • לא תִראו, גלריה לאמנות אום אל-פחם, 2007
  • לווייתנים, (ביחד עם אילן ויזגן), שדרות לב העיר תל אביב-יפו, במסגרת ערב "אוהבים אמנות" של פתיחת עונת התערוכות בעיר, 2007
  • בחסות האור, 22 אמנים בתערוכת עבודות אור במרחב הציבורי של ככר סגולה בשכונת נגה ביפו, 2007
  • לונה-פארק שאין דומה לו, שדרות לב העיר תל אביב-יפו, במסגרת ערב "אוהבים אמנות" של פתיחת עונת התערוכות בעיר, 2008
  • ואין לך דבר שאין לו מקום, בית האמנים בתל אביב, 2010
  • קול המון: מחאה ציבורית – על המרחב שמכוון את הפעולה, תערוכה קבוצתית בבית אבי חי בירושלים, 2012
  • בִּרְאוֹתוֹ, אברהם פסו, גלריה זיסמן, תל אביב, 2012
  • עדות מקומית – התערוכה השנתית של צילום עיתונאי ודוקומנטרי, מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, 2012–2013
  • תמונת טבע, מוזיאון ארץ ישראל, 2014-2013
  • טראפיק, תערוכת בלוג הצילום "חשיפה" "של עיתון "הארץ", נמל יפו, 2014
  • ואולי היה זה חלומי – על המאיירת צלה בינדר שאיירה אל תוך הספרים. במסגרת שנת אלתרמן בתל אביב, 2020

כתיבת תסכיתים לתערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2013 מוזיאון ישראל, ירושלים, "והאש גם היא את המים לא"
  • 2017 מוזיאון הרצליה, "מכתבים אל צלה", לתערוכה עיניים שמחות לצלה בינדר[4]
  • 2019 מוזיאון הרצליה, "הצפה", לתערוכה של ניבי אלרואי תהום מריאנה[5]

עריכה, הפקה והוצאה לאור (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין השנים 2000–2004 ערכה והפיקה את ספריו של אדם ברוך: טרילוגיית הספרים סדר יום, בתום לב וחיינו, בהוצאת כתר; מה נשמע בבית בהוצאת דביר; ואת הסרט והתערוכה עד ראייה, במוזיאון תל אביב לאמנות ועבור רשת, ערוץ 2
  • בשנים שנים 2002 ו-2007 שימשה כיועצת אמנותית לעיצוב ספריו של אדמיאל קוסמן מסכת גברים ומסכת נשים, בהוצאת כתר
  • ב-2003 ניהלה את עריכת התוכן וההפקה של 100 שנה ללאומי, סרט וספר לכבוד 100 שנים להיווסדו של בנק לאומי
  • בין השנים 2003–2007 ערכה והוציאה לאור, ביחד עם גיל טבת, את העיתון נגה היקרה, בשכונת נגה ביפו
  • ב-2010 ערכה (בשיתוף רינו צרור ושירה אביעד) את הספר אדם ברוך, תקשורת: אנתולוגיה, 1972–2008, בהוצאת דביר; ואת הספר פקעת קורי אור, לאמנית ליאת ליכטמן, בהוצאת רסלינג
  • ב-2012 ערכה והוציאה לאור את בִּראותו, מגזין (קטלוג) חינמי מיוחד ב-5,000 עותקים לתערוכתו של אברהם פסו

השתתפות בתערוכות ובפרויקטים (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיוורים שוחרי אמנות פעולה אמנותית של קבוצת נגה היקרה (בשיתוף רננה רז) במוזיאון תל אביב ובגלריות, 2005
  • אמנות הארץ 5 ברידינג תל אביב (אוצרת: טל בן צבי), 2006
  • כאן ייפתח סניף AM:PM – הקמת סניף שלם של הסופרמרקט התל אביבי על מדפיו ומוצריו באחד מחללי התערוכה של ניסוי כלים 3, מרכז ביכורי העתים, תל אביב, 2006
  • נהר בן-גוריון בת-ים פסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב (מנהל אמנותי: עתי ציטרון), 2007
  • אני אקצור, עבודת וידאו בתערוכת מלאכת כפיים, בבית הגפן, במסגרת אירועי החג של החגים, חיפה (אוצרת: דליה מרקוביץ'), 2007
  • גלגל ענק ענק בתערוכת החוצות לונה-פארק שאין דומה לו, תל אביב, 2008
  • הובילה את פרויקט "פסל קדישמן חוזר לכיכר"[6] של מנשה קדישמן ממחסני שפ"ע של עיריית תל אביב למקומו בכיכר היכל התרבות-הבימה מאז 1972, 2010
  • Art Symposium and exhibition, Fondazione Cassa di Risparmio di San Miniato, Tuscany, Italy (6-13.6.2010)
  • Art Symposium and exhibition, Neustadt, Germany (27.6-3.7.2011)
  • כעלה נידף, בתערוכה מובי דיק, מוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרת: דלית מתתיהו), 2013
  • ויקרא במדבר דברים, תערוכת יחיד, חנות הספרים המגדלור בתל אביב (2014)
  • חקרה את עבודת מאיירת ספרי הילדים צלה בינדר (2016). תוצרי המחקר הוצגו בתערוכה עיניים שמחות לצלה בינדר במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (אוצרות: ד"ר איה לוריא), 2017

פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורן שוב, רל מטר ורון מטר, באתר הארץ, 26 באפריל 2006[7]
  • מורן שוב, "מוסך הספורט", אנטייטלד, מגזין אינטרנטי קבוצתי, (1, אוגוסט, 2012)[8]
  • מורן שוב, "אור וצל ונגה", אנטייטלד, מגזין אינטרנטי קבוצתי, (1, ספטמבר, 2011)[9]
  • מורן שוב, לכל הרשימות שפורסמו באנטייטלד – בין השנים 2011–2017[10]
  • מורן שוב, "דרך נפקחת" – על פענוח טקסטואלי של דרכים בתצלום אווירי". פרוטוקולים, כתב העת המקוון האינטרנטי של בצלאל (2010)[11]
  • מורן שוב, "מחסה", קריאת המחאה: לקסיקון פוליטי. עורכים: אריאל הנדל, אודי אדלמן, מיכל גבעוני, נועם יורן ויואב קנישם. (הקיבוץ המאוחד, רעננה, תשע"ג – 2012), 191-193[12]
  • מורן שוב, "צילום אוויר פענח תצ"א", מפתח, כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, מרכז מנרבה למדעי הרוח, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, אוניברסיטת תל אביב, 2014[13]
  • מורן שוב, תמונות בתערוכה (לא של מודסט מוסורגסקי אלא שלי), כתב העת פלטפורמה, מוזיאון ישראל, אוקובר 2014[14]
  • מורן שוב, "מותר אסור אסור מותר: ביקורים שביקרתי במוזיאון ישראל במלאת לו חמישים שנה", תיאוריה וביקורת 45, 2015[15]
  • מורן שוב, "האבן של סיזיפוס", בסיס לאמנות ותרבות, מגזין מקוון (2017).[16]
  • מורן שוב, כתבות נבחרות מתוך המדור "מילים מפוסלות" (2018-2015) – בסיס לאמנות ותרבות[17]
  • מורן שוב, "האמת, לא הייתה שום תוכנית בכלל: מאדם ברוך למדתי על הקשר ההדוק שבין שפה למבט. במלאת עשר שנים למותו: על מה שנראה בעיני הציבור כחילופי הזהויות שלו ובעצם הוא שיעור בכתיבה", באתר הארץ, 29 במאי 2018[18]
  • מורן שוב, פרסום והאש גם היא את המים לא, בכתב העת גרנטה (גיליון מס' 8. התכתבויות). עורכת רשית מירה רשתי, קיץ 2018
  • מורן שוב רובשוב, "משירי פהמי נורין", הוצאת תרסט (דצמבר 2020). עורך ומו"ל עודד מנדה-לוי[19]
  • מורן שוב רובשוב, "אני דוברת שבע שפות וכולן עברית", הוצאת מקום לשירה (דצמבר 2021). עורכת נועה שקרג'י

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Benjamin Ives Gilman, Museum Fatigue, The Scientific Monthly,2(1), 1916, pp. 62-74
  2. ^ מורן שוב, "תמונה בתערוכה (לא של מודסט מוסורגסקי, אלא שלי)", פלטפורמה, אוקטובר 2014
  3. ^ מורן שוב, נגה מון אמור, באתר אצטון, ‏2015
  4. ^ מכתבים אל צלה
  5. ^ NiviAlroy (2019-11-26), Mariana Trench_Flood 2019
  6. ^ צילום כתבה לחדשות ערוץ 2: ליווי מסע הפסל "התרוממות"
  7. ^ רל מטר ורון מטר, באתר הארץ
  8. ^ אנטייטלד, "מוסך הספורט"
  9. ^ אנטייטלד, "אור וצל ונגה"
  10. ^ 71 לכל הרשימות שפורסמו באנטייטלד
  11. ^ דרך נפקחת – על פענוח טקסטואלי של דרכים בתצלום אווירי
  12. ^ מחסה"
  13. ^ צילום אוויר פענח תצ"א
  14. ^ תמונות בתערוכה (לא של מודסט מוסורגסקי אלא שלי)
  15. ^ מותר אסור אסור מותר: ביקורים שביקרתי במוזיאון ישראל במלאת לו חמישים שנה
  16. ^ מילים מפוסלות / האבן של סיזיפוס
  17. ^ "מילים מפוסלות"
  18. ^ "האמת, לא הייתה שום תוכנית בכלל: מאדם ברוך למדתי על הקשר ההדוק שבין שפה למבט. במלאת עשר שנים למותו: על מה שנראה בעיני הציבור כחילופי הזהויות שלו ובעצם הוא שיעור בכתיבה", באתר הארץ, 29 במאי 2018
  19. ^ אתר למנויים בלבד רן יגיל, "משירֵי פהמי נורין": מורן שוב רובשוב יוצרת דמות בדויה של ילדה-פליטה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2021