מורנה ים-תיכונית

מורנה ים תיכונית
	מורנה ים תיכונית
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	מקריני סנפיר
מחלקה:	דגי סנפיר - קרן
סדרה:	צלופחאים
משפחה:	מורניים
סוג:	מורנה
מין:	מורנה ים תיכונית
שם מדעי
	Muraena helena; ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

מורנה ים תיכונית (שם מדעי: Muraena helena) היא מין של דג טורף ימי ממשפחת המורניים (Muraenidae) שבסדרת הצלופחאים. היא נפוצה במזרח האוקיינוס האטלנטי, באיים הקנריים, באיים האזוריים ובעיקר בים התיכון, שם היא מהווה אחד ממיני המורנות הנפוצים ביותר.^[2]

מאפיינים

המורנה הים תיכונית היא דג בעל גוף מוארך וגלילי, דמוי צלופח. אורכה המרבי יכול להגיע לכ-1.5 מטרים, אם כי פרטים רבים יותר נצפים באורך של עד מטר אחד. משקלה המרבי יכול להגיע לכ-15 קילוגרמים.

גופה של המורנה חסר סנפירי חזה ובטן, מה שתורם למראה הנחשי שלה. סנפירי הגב, הזנב והשת מחוברים ויוצרים סנפיר רציף לאורך הגב והחלק התחתון של הגוף, המאפשר תנועה גלית חזקה במים.

צבע גופה של המורנה הים תיכונית משתנה בין חום כהה לאפור כהה, והוא מכוסה בנקודות קטנות וכהות יותר. דוגמת הנקודות יכולה להשתנות בין פרטים שונים. עורו של הדג חלק וחסר קשקשים, והוא מכוסה בשכבת ריר.

ראשה של המורנה גדול יחסית לגוף, ופיה רחב ומצויד בלסתות חזקות ובשיניים חדות וניביות. מבנה הלסתות והשיניים מותאם לתפיסת טרף חזק ולקריעת בשר.

תפוצה ובתי גידול

המורנה הים תיכונית היא דג שאפשר למצוא באזורים שונים במזרח האוקיינוס האטלנטי. היא חיה לאורך החופים, החל מהאיים הבריטיים בצפון ודרומה עד לסנגל, וכוללת גם את האיים הקנריים והאיים האזוריים. אוכלוסיות משמעותיות שלה קיימות בים התיכון, שם היא נחשבת לאחד ממיני המורנות הנפוצים ביותר באזור זה.

המורנה הזו מעדיפה לחיות באזורים עם קרקעית סלעית. היא נוהגת למצוא מקלט בין סלעים, במערות קטנות ובסדקים שבשוניות. היא יכולה להימצא במים רדודים יחסית ליד החוף, אך גם בעומקים משמעותיים יותר, עד לכ-800 מטרים. עם זאת, רוב הפרטים נפוצים יותר בעומקים שבין 100 ל-300 מטרים.^[3]

התנהגות ויחסים עם בני אדם

המורנה הים תיכונית היא דג יחידאי וטריטוריאלי, כלומר היא חיה לבד ומגנה על אזור מחיה מסוים מפני פולשים. היא פעילה בעיקר בשעות הלילה (פעילות לילית), ובמהלך היום היא נוטה להסתתר במחילות, סדקים ובתוך חללים בין סלעים בקרקעית הים, כשהיא משאירה רק את ראשה חשוף לעיתים.

למרות מראהו הנחשי, המורנה הים תיכונית אינה תוקפנית בדרך כלל כלפי בני אדם אלא אם היא מרגישה מאוימת או מופרעת במקום מחבואה. נשיכתה עלולה להיות מסוכנת בשל שיניה החדות ובשל ריר העור שלה, שעשוי להכיל רעלנים קלים.

יחסי הגומלין של המורנה עם מינים אחרים כוללים בעיקר יחסי טורף-נטרף (כפי שיפורט בסעיף התזונה). לעיתים ניתן לראות אותה בשיתוף פעולה עם דגים אחרים, כמו דגי נקאי, שמנקים אותה מטפילים.^[4]

תזונה

המורנה הים תיכונית היא טורף פעיל הניזון ממגוון של בעלי חיים ימיים. התזונה העיקרית שלה כוללת דגים קטנים יותר, סרטנים (כגון סרטנים, לובסטרים ושרימפס) ורכיכות (כגון תמנונים ודיונונים). לעיתים היא עשויה לאכול גם נבלות.

המורנה אורבת לטרף שלה ממקום מחבואה בסלעים ובסדקים, וברגע שהטרף מתקרב, היא מתנפלת עליו במהירות ולופתת אותו בלסתותיה החזקות ושיניה החדות. היא מסוגלת לבלוע טרף גדול יחסית לגודל פיה.

חוש הריח המפותח שלה מסייע לה באיתור טרף, במיוחד בלילה, כאשר היא יוצאת לצוד. היא עשויה להשתמש בטקטיקות ציד שונות, כולל המתנה בסבלנות במארב או חיפוש פעיל אחר טרף באזורים סלעיים ובשוניות.^[4]

מורנה ים תיכונית בישראל

המורנה הים תיכונית נפוצה לאורך חופי ישראל בים התיכון. היא נמצאת בעיקר באזורים סלעיים ושוניות, במגוון עומקים אך לרוב בין 5 ל-50 מטרים, שם היא מוצאת מקומות מסתור בנקיקים ובמערות תת-מימיות. ניתן לראות לעיתים קרובות רק את ראשה מבצבץ מתוך מקומות אלה.

בישראל, כמו בשאר אזורי תפוצתה, המורנה הים תיכונית היא טורפת הניזונה מדגים קטנים וחסרי חוליות גדולים. היא פעילה בעיקר בלילה וצדה המורנה הים תיכונית היא ערך טבע מוגן בישראל. כל פגיעה בה, כולל דיג וסחר, אסורה על פי חוק ומהווה עבירה פלילית. רשות הטבע והגנים פועלת להגנה על מין זה ועל בתי הגידול שלו.

מקרים של תצפיות במורנות תועדו לאורך חופי ישראל, כולל באזור חיפה, שם נצפו פרטים גדולים. נוכחותן מעידה על קיומה של מערכת אקולוגית ימית בריאה יחסית באזורים אלה.^[5]