מור (יישוב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מור (יישוב)
Mór
סמל
סמל מור
Flag of Mór.svg
דגל מור
הכנסייה הקתולית
הכנסייה הקתולית
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
חבל מרכז טרנסדנוביה
מחוז פייר (מחוז)
נפה נפת מור
ראש העיר Péter Fenyves
שטח 108.61.20 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 13,936 (נכון ל־1 בינואר 2018)
קואורדינטות 47°22′18″N 18°12′31″E / 47.371666666667°N 18.208611111111°E / 47.371666666667; 18.208611111111 
אזור זמן UTC +1
http://www.mor.hu
טירת למברג

מורהונגרית: Mór) היא עיר במחוז פייר, מקום מושבו של נפת מור, היישוב השלישי המאוכלס ביותר במחוז אחרי סקשפהרוואר ודונאויווארוש. זו עיירה עתיקה שמייצרת יין, מרכז אזור היין המפורסם הלאומי מור.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ממוקמת בחלק הצפון מערבי של המחוז פייר, בעמק המשתרע בין הרי הוורטש (Vértes) והבקוני (Bakony) כ-26 ק"מ צפונית-מערבית למושב המחוז סקשפהרוואר. גובהו הממוצע מעל פני הים כ-200 מטר. מתחם הנוף המגוון של כמעט אחד עשר אלף דונם מורכב בעיקר משטחים הרריים וגבעות. ההיסטוריה של התפתחותה קשורה להיווצרות הרי הוורטש. האזור מכוסה משקעי נהרות ולס ששקע והצטבר במשך מיליוני שנים ואז נחצה בצפיפות על ידי עמקים ושקעים. את הפסגות ההרריים הגבוהים ביותר ניתן למדוד בגבעת סקה (283 מטר) ובגבעת דובושי (269 מטר); אחד הקצוות הבולטים של מבנה ההרים הגושי של רובד הרי ורטש הוא הר צ'וקה בגובה 479 מטר. היא הנקודה הגבוהה ביותר באזור.

גישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגיע אל העיר בדרך קלה בכביש הראשי 81 המחבר את סקשפהרוואר עם גיור, שעוקף את מרכז העיר ועובר בקצה המערבי של האזור הפנימי, בערך בכיוון צפון-דרום. מהכביש הראשי 81, כביש משני 8127 מוביל למרכז העיר. מהיישובים זירץ ויישובי מזרח-בקוני, כביש 8216 מוביל למור, שם הוא מסתיים לאחר כ-34 קילומטרים. (כביש 81 נחצה על ידי כביש זה רק בגשר עילי). ניתן להגיע גם ברכבת בקו הרכבת מס' 5 של "רכבת הונגריה" (MÁV). תחנת הרכבת שלה ממוקמת מערבית לכביש הראשי 81.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1758 הפכה מור לעיר שוק בזכות הרשות שניצתנה על ידי מריה תרזה.[1] היא יישבה את השוואביים במור, שאוכלוסייתה ההונגרית נעלמה במאה ה-17 בשל הכיבוש הטורקי. ב-30 בדצמבר 1848 נלחמו גנרל הצבא מור פרצל וצבאות הבאן הקרואטי של הרוזן ילאשיץ' בקרב מור בפאתי העיר שהסתיים בתבוסת הכוחות ההונגרים. כתוצאה מהתבוסה נפתחה הדרך לכוחות הקיסריים לכיבוש פשט-בודה.[2]

בשנת 1984 הוענק למור דרגת עיר כעיר ההונגרית המאה.[3]

קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התגוררו בעיירה כבר בסוף המאה ה-17 בהסכמת שני בעלי האחוזות הגדולות של המקום. מצבם הכלכלי היה יציב, כאשר חלק מהיהודים היו מהאנשים העשירים ביותר במחוז. הם עסקו בייצוא יינות ובישול בירה, כמו גם במסחר בבדים ובברזל. הקהילה הוקמה בשנת 1749 על ידי נפתלי רוזנטל (1727-1798), מדען ונדבן ידוע. החברה קדישא המקומית נוסדה בשנת 1791 ובית כנסת נבנה בשנת 1802. הוקמו גם כמה מוסדות צדקה וחינוך. בשנת 1869, בשל חילוקי הדעות בין החרדים (אורתודוקסים) לבין המשכילים (מתונים) בקונגרס היהודי בבודפשט (הקרע ביהדות הונגריה), הקהילה הצטרפה לתנועה הניאולוגית שרצתה להשתלב בחברה ההונגרית ולבצע רפורמה באורח החיים הדתי. בשנת 1869 היו במור 483 יהודים, אך הם עזבו בהדרגה לעיירות הגדולות במחוז.

בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כאשר הממשלה ההונגרית הפרו-גרמנית חוקקה חוקים אנטי יהודיים בשנת 1938 (החוק היהודי הראשון, החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי). בשנת 1941 מנתה הקהילה 150 איש.

לאחר הכיבוש הגרמני (מבצע מרגרטה) ב-19 במרץ 1944 נעצרו כמה מחברי הקהילה היהודית. באמצע מאי הוקם גטו, בו היו כלואים יהודי מור יחד עם היהודים מהכפרים הסמוכים. בתחילת יוני הם הועברו לבירת המחוז סקשפהרוואר, שם הצטופפו בחצר לבנים וסבלו רעב עז. ב-14 ביוני הם גורשו לאושוויץ בקרונות בקר, שם נספו 125 מיהודי מור.

לאחר המלחמה חזרו רק כמה ניצולים. מאמציהם לחדש את חיי הקהילה נכשלו והם החלו לעזוב את מור. הקהילה חדלה רשמית להתקיים.[4]

אתרים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טירת שרשרת
  • טירת למברג
  • כנסיית ומנזר קפוצ'ין
  • כנסייה הונגרית
  • שורת מרתפים

נולדו כאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גסטרונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מור, המאוכלסת גם היום על ידי שוואבים, בולטת מיישובים אחרים המאוכלסים על ידי לאומים גרמניים דומים מכיוון שרק כאן מכינים את המאכל המכונה katzenpratze, כלומר "פראצה חתול". האימרה על עוגת החתונה הזו היא: "אם אתה שותה שתי כוסות יין ואוכל פראצה חתול, אתה מקבל את התחושה ששתית רק כוס אחת ואז אתה אוכל ושותה עד שאתה מתפוצץ". כאן מייצרים גם את הקוירצדלי ונוס-שטאנגלר (nuss stangerl) בדומה לכמה יישובים אחרים המיושבים בגרמנים. מומחיות נוספת של המקום הוא "מרק הפפריקה".[5]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]