מושבת זרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מושבת זריםיפנית: 外国人居留地) הוא מונח המתייחס לאזור מסוים בנמלי ההסכם, אשר יועד בידי ממשלת יפן במחצית השנייה של המאה ה-19 (תחת שלטון שוגונות טוקוגאווה) כמקום מגורים ועבודה לזרים ביפן. באותם ימים, יפן הייתה בלבו של תהליך פתיחה למערב שהתבטא במעבר מחברה פאודלית למדינה מודרנית.

בסך הכל, היו שש מושבות זרים. הן היו, מצפון לדרום:

מושבת הזרים נגסאקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושבת הזרים נגסאקי הוקמה בעקבות הסכמים בין המערב ליפן במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, ונשארה מרכז חשוב בחיים המערביים ביפן עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. המושבה הציגה חידושים רבים ליפן, דוגמת מכשיר טלגרף הבינלאומי הראשון במדינה[1] וקטר קיטור (ה״Iron Duke״) הראשון המדינה.

העיר נגסאקי עורכת פסטיבל שנתי (באמצע ספטמבר) שנושאו המרכזי הוא מושבת הזרים[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מושבת זרים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Burke-Gaffney. "Burke-Gaffney, Brian; Lane R. Earns, Nagasaki Foreign Settlement: 1859–1941".
  2. ^ ״Nagastaki Prefectural Tourism Federation״