לדלג לתוכן

מושב בטיחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילדים במושבי בטיחות

לפי החוק ילד מתחת לגיל 11 לא יכול לשבת מקדימה.

את מושב הבטיחות ניתן להתקין במושב האחורי או הקדמי, כשהוא מופנה לכיוון הנסיעה (לחזית הרכב) או לאחור. לפי ארגון בטרם, מומלץ להושיב תינוקות במושב בטיחות כשפניהם לאחור (כנגד כיוון נסיעה) עד גיל שנתיים. כמו כן, אין להתקין את מושב הבטיחות במושב הקדמי אם מותקנת בו כרית אוויר, אלא אם כן נותק המנגנון להפעלתה.

החוק הראשון במדינה של ארצות הברית שחייב שימוש במושב בטיחות חוקק בטנסי בשנת 1978 ועד 1985 אומצו חוקים כאלו בכל מדינות ארצות הברית. מאז אימוץ החוקים ירד מספר הילדים הקטנים שנהרגו בתאונות דרכים במעל 50%. עם זאת, מחקרים הראו שרוב ההורים אינם משתמשים במושבי הבטיחות באופן נכון. כן נמצא שילדים רבים נפגעו בעת שנישאו במושב בטיחות מחוץ לרכב. בשנים 1990-1997 נהרגו שלושה תינוקות מנפילה ממושב בטיחות שהונח במקום גבוה ו-15 תינוקות נהרגו מחנק לאחר שמושב הבטיחות בו הונחו התהפך על משטח רך.[1]

החוק במדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי תקנה 83א לתקנות התעבורה, התשכ״א–1961, חלה חובת הושבת ילד עד גיל 3 במושב בטיחות תקני, וילד עד גיל 8 במושב בטיחות או מושב מגביה ("בוסטר")[2] . עד גיל שנה על גב מושב הבטיחות להיות מופנה נגד כיוון הנסיעה (הפנים של הילד פונות לאחורי הרכב).

במונית, מותר להושיב עד שני ילדים על ברכי מבוגרים במושב האחורי ללא מושב בטיחות, ובתנאי שהילדים מתחת לגיל חמש. במקרה זה על המבוגר להיות חגור ואין לחגור את הילד כלל. כמו כן, גם באוטובוס ובאופנוע אין חובה לחגור ילד במושב בטיחות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Shital N. Parikh, Lindsay Wilson, Hazardous use of Car Seats Outside the Car in the United States, 2003-2007, Pediatrics, July 5, 2010
  2. ^ הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, באיזה מושב בטיחות משתמשים בכל גיל?, באתר רלב"ד ASK, ‏10/05/2021