מושיע העולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מושיע העולם (סַלבָטוֹר מוּנְדי)
Salvator Mundi
מידע כללי
צייר לאונרדו דה וינצ'י
תאריך יצירה בסביבות 1500
טכניקה וחומרים שמן על לוח עץ אגוז
ממדים בס"מ
רוחב 45.4 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 65.6 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים על היצירה
זרם אמנותי הרנסאנס האיטלקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום לובר אבו דאבי
אבו דאבי שבאיחוד האמירויות הערביות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מושיע העולםאיטלקית: Salvator Mundi, סַלבָטוֹר מוּנְדי) הוא ציור של ישו מעשה ידי אמן הרנסאנס לאונרדו דה וינצ'י, שצויר בסביבות שנת 1500 על לוח עץ.[1]

החל משנת 1900 לערך הציור נחשב להעתק של הציור המקורי שבוצע על ידי תלמידיו של דה וינצ'י, ובעיקר בולטרפיו (אנ'). הציור שוחזר ב-2005 וב-2011 הוערך מחדש והוכר כציור מקורי של דה וינצ'י. בשנת 2017 נמכר הציור עבור 450.3 מיליון דולר, שיא חדש לציור היקר ביותר בעולם.[2]

מבנה הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור מראה את ישו בתלבושת מתקופת הרנסאנס כשהוא נושא ברכה עם יד ימין ושתי אצבעות מורמות, ואוחז ביד שמאל בכדור בדולח המסמן את תפקידו כמושיע העולם ושליט היקום ואת "הכדור הגבישי" של השמים, כפי שהוא נתפס בעת הרנסאנס.[3][4]

הציור נעשה במתכונת הדימוי "מושיע העולם", דימוי נוצרי קדום ונפוץ באיקונוגרפיה הנוצרית שבו נראה ישו כשהוא מתווה סימן של ברכה ביד ימינו, ומחזיק כדור שמסמל את העולם בשמאלו. קיימים עשרות ציורים ופסלים מאת אומנים שונים בני תקופות שונות במתכונת זהה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמונה מושיע העולם לפני השחזור, צילום בשחור לבן

ידוע על כ-20 גרסאות של הציור, אשר צוירו על ידי תלמידים וחסידים של לאונרדו דה וינצ'י. רישומי הכנה בדיו וגיר נמצאים באוסף המלכותי (אנ').

מ-1500 ועד 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור ככל הנראה צויר עבור המלך לואי השנים עשר ובת זוגו, אן מברטאן, בסביבות 1500, עם מעברו של דה וינצ'י לפירנצה. הציור ככל הנראה עבר לאנגליה עם הנרייט מארי כאשר נישאה למלך צ'ארלס הראשון, והיה תלוי בביתה בגריניץ'. האמן הצ'כי ונצסלאוס הולאר (Wenceslaus Hollar) ביצע תחריט על פי הציור, שפורסם בשנת 1650 באנטוורפן עם הייחוס שמדובר בתחריט של ציור של דה וינצ'י.

לאחר מותו של צ'ארלס הראשון הציור מוזכר ברשימת האוסף המלכותי, ומוערך בשווי של 30 פאונד. הציור נמכר בשנת 1651 לג'ון סטון, פשוט-עם, תמורת חוב, אולם הוחזר במהלך הרסטורציה למלך צ'ארלס השני ב-1660, וכלול ברשימת חפציו בארמון וייטהול בשנת 1666. הועבר בירושה למלך ג'יימס השני שכנראה העביר אותו לפילגשו, קת'רין סדלי.

בשנת 1763 נמכר במכירה פומבית, ומאז אין עדות כתובה לתולדותיו. הציור התגלה שוב ברשומות בשנת 1900 כאשר האספן הבריטי פרנסיס קוק, הוויקונט ממונסראט, ציין אותו ברשומותיו. הציור ניזוק מניסיונות שחזור קודמים ויוחס לתלמידו של דה וינצ'י ברנדינו לואיני. נינו של קוק מכר את הציור במכירה פומבית בשנת 1958 תמורת 45 לירות שטרלינג, בתור ציור של תלמיד אחר של דה וינצ'י, ג'ובאני אנטוניו בולטרפיו.[5] הציור נשאר מיוחס כציור של בולטרפיו עד לשנת 2011.

זיהוי מחדש ושיפוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 2005 הציור היה חלק מאוסף פרטי בארצות הברית. בשנת 2005 הציור נקנה על ידי מספר סוחרי אומנות תמורת 1,100 דולר. הציור נמצא במצב עגום, הוא שוחזר ונצבע יתר על המידה עד לנקודה שבה נראה כמו עותק, ותואר כ"הרוס, חשוך וקודר".[6]

עם זאת, הקונים העריכו כי מתחת לשחזורים נמצא ציור מתקופת הרנסאנס. תוך כדי פעולות השחזור והגעה לשכבות המקוריות של הצבעים, התגבשה ההכרה כי ייתכן ומדובר בציור המקורי של דה וינצ'י.[7] בשנת 2011 ועדה בראשות ראש הגלריה הלאומית הכירה בזיהוי הציור כעבודה מקורית של לאונרדו דה וינצ'י. עם זאת, ייחוס זה עדיין במחלוקת על ידי מומחים אחדים.[8][9][10]

במאי 2013 נמכר למיליארדר הרוסי דמיטרי ריבולובלב ב-127.5 מיליון דולר.[11] ב-16 בנובמבר 2017 נמכר הציור במחיר של 450.3 מיליון דולר במכירה פומבית בניו יורק לנסיך באדר בן-עבדאללה בן-מוחמד בן-פרחאן אל סעוד המקורב למוחמד בן סלמאן אאל סעוד,[12] יורש העצר הסעודי, לטובת מוזיאון הלובר באבו דאבי והיה לציור שנמכר במחיר הגבוה ביותר עד אז.[2]

סרט תיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור עומד במרכזו של הסרט התיעודי "The Lost Leonardo" ("הלאונרדו האבוד") שהוצג בפסטיבל הסרטים טרייבקה 2021. הסרט, קופרודוקציה דנית-צרפתית-שוודית, בוים על ידי הקולנוען הדני אנדריאס קופוד,[13] ומנסה לערער על הקביעה שמדובר בציור מקורי של דה וינצ'י.[1][14] במפגש הקפיטליזם עם יצירת מיתוסים, קופוד מעלה את השאלה האם אכן מדובר בציור המקורי, או שמא אינטרסנטים בעלי כוח ושררה רוצים שהוא יהיה כזה, כחלק ממשחק גאופוליטי של האנשים העשירים והחזקים בעולם, ההופכים אינטרסים לדבר העיקרי, ודוחקים את האמת למעמד משני.[14]

עוד מעלה הסרט את שאלות מקום הימצאו וערכו הנוכחיים של הציור, לאור העובדה שלא ידוע היכן הוא נמצא אחרי שהנסיך הסעודי רכש אותו. קופוד מעלה השערה שהציור מוצג ביאכטה הפרטית של הנסיך, ואפשר ששוויו הגיע למיליארד דולר.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מושיע העולם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Carey, Matthew (June 13, 2021). Sold! For $450m: ‘The Lost Leonardo’ Reveals Mystery, Controversy Around Da Vinci’s “Male Mona Lisa”. Deadline Hollywood. Retrieved June 14, 2021
  2. ^ 1 2 לאמנות יש מחיר: "הדה וינצ'י האחרון" נמכר בסכום שיא עולמי אנג'ל או יואנג, אתר פורבס ישראל
  3. ^ Martin Kemp, Christ to Coke: How Image Becomes Icon, Oxford University Press (OPU), 2012, p. 37, ISBN 0199581118
  4. ^ "Video: The Last da Vinci – Christie's". Christies.com. נבדק ב-16 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ H. Niyazi, "Platonic receptacles, Leonardo and the Salvator Mundi", iconographic and provenance details of the painting, 18 July 2011
  6. ^ Milton Esterow, UPDATED: A Long Lost Leonardo, ARTnews.com, ‏2011-08-15 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ איך הציור מושיע העולם עבר משווי של 200 דולר לשווי של 450 מיליון דולר תוך 60 שנה, קרימה גרין, אתר CNBC מתאריך 19 בנובמבר 2017
  8. ^ Hartley-Parkinson, Richard (16 בנובמבר 2017). "Leonardo Da Vinci portrait of Jesus Christ 'Salvator Mundi' sells for $450,000,000". metro.co.uk. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Mystery over Christ's orb in $100m Leonardo da Vinci painting". The Guardian. 19 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Dalya Alberge, Leonardo scholar challenges attribution of $450m painting, The Guardian, 6 Aug 2018
  11. ^ רויטרס‏, שיא של כל הזמנים: ציור של דה וינצ'י נמכר ב-450 מיליון דולר, באתר וואלה!‏, 16 בנובמבר 2017
  12. ^ נחשף רוכש הציור היקר בהיסטוריה, באתר ‏מאקו‏, 7 בדצמבר 2017
  13. ^ Andreas Koefoed. IMDb. Retrieved June 14, 2021
  14. ^ 1 2 Weingast, Shayna. THE LOST LEONARDO. Tribeca Festival Official Website. Retrieved June 14, 2021