משה טימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מושיק טימור)
משה טימור
טימור בנובמבר 2009
טימור בנובמבר 2009
לידה 24 ביוני 1936 (בן 87)
רמת גן, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק שדרן
שחקן

משה (מושיק) טימור (לשעבר טרוים; נולד ב-24 ביוני 1936) הוא שדרן, קריין ושחקן קולנוע ישראלי. זוכה פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים (2022).[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יליד רמת גן. בצעירותו עברה משפחתו לתל אביב. במסגרת שירותו הצבאי בלהקת פיקוד מרכז ביצע, בין השאר, את השיר "ויבן עוזיהו" ללחן של יוחנן זראי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1957 עובד טימור ברשות השידור. הוא היה שדר הטלוויזיה הראשון ששידר מאולפן הטלוויזיה במעגל סגור שהוקם במסגרת תערוכת היובל לתל אביב ב-1959, ובו אירח את שרי הממשלה לוי אשכול, פנחס ספיר ואחרים. התחנה שידרה מדי ערב במשך חודש ימים חדשות, פרסומות חיות ושעשועונים בשיתוף קהל הצופים, שראו את השידור על מסכים ברחבי התערוכה בשידור חי. מאחורי הפרויקט עמדו חברת "אמקור" ומשרד הפרסום "טל-אריאלי".

טימור שימש משך מספר שנים כקריין בטלוויזיה, והשתתף בשעשועוני הטלוויזיה בערוץ הראשון - "זה הסוד שלי", "שחק אותה", "צא מזה", "תשע בריבוע" ועוד. כמו כן השתתף בתוכנית הטלוויזיה החינוכית "קשר משפחתי".

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת עבודתו ברדיו ערך והגיש תוכניות רבות, ביניהן: "בחצי היום", "במקצב יוצר", "כל צבעי הרשת", "טלרדיו", "משחקי לילה" (עם זאב ענר), "מחפשים את המטמון" (עם זאב ענר וגבי ינון) והתוכנית הסאטירית "לצון נופל על לצון".

לאחר פרישתו הרשמית מהגשת תוכניות ברדיו, המשיך להגיש בכל יום שישי ברשת ב' את התוכנית "שישי אישי" מחצות ועד שלוש לפנות בוקר. עם סיום פעילותה של רשות השידור, עברה התוכנית להיות משודרת בכאן ב' של תאגיד השידור הישראלי. ביוני 2021, ירדה התוכנית מהאוויר לאחר עשרים וחמש שנה, ובכך נפרד טימור מקול ישראל ומהתאגיד[2].

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימור השתתף בקולנוע, במספר סרטי מתיחות של יהודה ברקן כגון "ניפגש בחוף", "גברת תפתחי זה אני" "חייך אכלת אותה" ועוד, וכן בסרטים "חמש חמש", "הגלולה" ו"הגמל המעופף".

עיתונאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמש כיו"ר ועדת בית סוקולוב של אגודת העיתונאים, סגן יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב .

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1991 פרס זיו מטעם צדק-מדות-מוסר לעיתונאים שהיטיבו לתאר את החיוב במציאות החיים בישראל.[3]
  • 2022 פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים[1]

התנדבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימור מגיש בהתנדבות, מדי חודש, את מגזין הטלוויזיה הקהילתית של נוה מונוסון, המשודר בערוץ 98 למנויי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימור אלמן, אב לשתי בנות וסב, ומתגורר בנוה מונוסון. אשתו, עליזה טימור, הייתה חברת המועצה המקומית. במשך עשרים שנה הפעילה בנוה מונסון תחנה לבדיקת סרטן השד. לאחר מותה נקראה התחנה על שמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]