מותו והלווייתו של ריצ'רד ניקסון
ב-22 באפריל 1994, ריצ'רד ניקסון, נשיאה ה-37 של ארצות הברית, נפטר לאחר שסבל משבץ מוחי ארבעה ימים קודם לכן, בגיל 81. הלווייתו הציבורית נערכה כעבור חמישה ימים בספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שמו שבעיר הולדתו יורבה לינדה, קליפורניה.
ניקסון סבל משבץ מוחי ב-18 באפריל בביתו שבפארק רידג', ניו ג'רזי, והועבר לבית החולים הפרסביטרי בניו יורק[1]. אחרי פרוגנוזה ראשונית וחיובית, ניקסון נכנס לתרדמת עמוקה ומת כעבור ארבעה ימים. גופתו הוטסה לבסיס האווירי של חיל הנחתים האמריקני "אל טורו" הנמצא במחוז אורנג', במטוס הנשיאותי שהושמש בנשיאותו של ניקסון[2]. גופתו הועברה לספרייה הנשיאותית על שמו ושם הונחה למנוחה. ב-27 באפריל התקיימה אזכרה פומבית בהשתתפות נכבדים עולמיים וכל חמשת הנשיאים החיים. אשתו של ניקסון, פט, מתה עשרה חודשים קודם לכן, ב-22 ביוני 1993.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקסון סבל משבץ מוחי מסיבי בפארק רידג' שבמדינת ניו ג'רזי, בעודו מתכונן לאכול ארוחת ערב ביום שני, 18 באפריל 1994, בשעה 5:44 בערב[3]. אמבולנס הוזעק למקום והוא הובהל בית החולים הפרסביטרי בניו יורק. הוא היה בהכרה אך לא היה מסוגל לדבר, וכן כושר ראייתו נפגע[4]. ביום חמישי שקע ניקסון בתרדמת. בליל שבת, הוא מת בשעה 9:08, 22 באפריל 1994[3]. בנותיו, טרישה וג'ולי, היו לצדו.
נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, הודיע על מותו של ניקסון בגן הוורדים של הבית הלבן והכריז על יום אבל לאומי חמישה ימים לאחר מכן. קלינטון הצהיר כי ניקסון הוא "מדינאי שביקש לבנות מבנה בר קיימא של שלום", ושיבח את "רצונו לתת משהו בחזרה לעולם הזה"[3]. כמו כן הגיעו הנשיאים לשעבר ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר, רונלד רייגן וג'ורג' הרברט ווקר בוש. מזכיר המדינה של ארצות הברית לשעבר, הנרי קיסינג'ר, הסנאטורים לשעבר ג'ורג' מקגוורן (שהתמודד מול ניקסון ב-1972) והווארד בייקר, הסנאטור בוב דול, הסנאטור ג'ון מקיין והסנאטור טד קנדי, הצטרפו לנשיא קלינטון.
הלווייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלוויה התקיימה ביום רביעי, 27 באפריל, בשטח הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ריצ'רד ניקסון. בטקס ההלוויה השתתפו למעלה מ-4,000 בני אדם, ביניהם בני משפחה, הנשיא ביל קלינטון והגברת הראשונה הילרי, נשיאים וגברות ראשונות לשעבר (ג'ורג' וברברה בוש, רונלד וננסי רייגן, ג'ימי ורוזלין קרטר וג'רלד ובטי פורד). סגן הנשיא לשעבר ספירו אגניו, שכיהן תחת ניקסון, גם השתתף בטקס. משלחת הקונגרס האמריקני מנתה למעלה ממאה חברים, והסגל הדיפלומטי הזר כלל משלחת של יותר ממאתיים איש[2]. את הטקס הנחה הכומר בילי גרהאם, ידיד של ריצ'רד ניקסון, שאמר: "הוא אחד האנשים שהכי לא הובנו כהלכה, ואני חושב שהוא היה אחד מגדולי המאה"[3]. ההספדים נמסרו מאת גרהאם, הנרי קיסינג'ר, הסנאטור בוב דול, מושל קליפורניה פיט וילסון והנשיא קלינטון. דול לא הצליח לעצור את דמעותיו בסוף נאומו[5], מופע נדיר של רגש בציבור לסנאטור.
ריצ'רד ניקסון נקבר ליד אשתו פט, בשטח הספרייה הנשיאותית על שמו. הוא הותיר אחריו את שתי בנותיו, טרישיה וג'ולי, וארבעה נכדים. בהתאם לרצונו, הלווייתו לא הייתה הלוויה ממלכתית מלאה, אם כי גופתו הונחה לראווה בלובי של הספרייה הנשיאותית מ-26 באפריל עד למועד ההלוויה.[6] האבלים חיכו בתור עד שמונה שעות במזג אוויר קריר ורטוב כדי לחלוק כבוד אחרון לנשיא לשעבר. בשיאו, התור שעבר ליד ארון הקבורה של ניקסון היה באורך שלושה קילומטרים, עם 42 אלף איש ממתינים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Conrad Black, Richard M. Nixon: A Life in Full, New York: Public Affairs, 2007, ISBN 978-1-58648-674-7
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ריצ'רד פרז-פנה, Nixon 'Stable' After Stroke At His Home, באתר הניו יורק טיימס, 19 באפריל 1994
- ^ 1 2 Funeral Services of President Nixon
- ^ 1 2 3 4 Richard M. Nixon, 37th President, Dies Funeral Scheduled for Wednesday in California for Only Chief Executive Forced From Office
- ^ Black, Conrad (2007), p. 1051
- ^
נאומו של דול בהלוויה, סרטון באתר יוטיוב
- ^ Reagan funeral: Schedule of events, באתר BBC, 11 ביוני 2004
| ריצ'רד ניקסון | ||
|---|---|---|
| משפחה | תלמה "פט" ראיין ניקסון (רעיה) • טרישיה ניקסון קוקס (בת) • ג'וליה ניקסון אייזנהאואר (בת) • פרנק ניקסון (אב) • האנה ניקסון (אם) | 
|
| פעילות מוקדמת | צי ארצות הברית • אוניברסיטת דיוק • המפלגה הרפובליקנית • בית הנבחרים • הסנאט • סגן נשיא ארצות הברית (ראו ויכוח המטבח) | |
| מותו והנצחתו | מותו והלווייתו • הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ריצ'רד ניקסון • מקום הולדתו | |
| נשיא ארצות הברית ה-37 | ||
| מערכות בחירות | הבחירות לנשיאות 1960 • הבחירות לנשיאות 1968 • הבחירות לנשיאות 1972 | |
| קבינט | ספירו אגניו (סגן הנשיא) • ג'רלד פורד (סגן הנשיא) • ויליאם פירס רוג'רס (מזכיר המדינה) • הנרי קיסינג'ר (מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי) • ג'יימס ר' שלזינגר (מזכיר ההגנה) | |
| מדיניות חוץ | ביקור ניקסון בסין (1972) • מלחמת וייטנאם (1969-1973) • מלחמת יום הכיפורים (1973) • תוכנית רוג'רס (1969-1971) • ההפיכה הצבאית בצ'ילה (1973) | |
| מדיניות פנים | דוקטרינת ניקסון (1969) • הנחיתה על הירח (1969) • הקמת הסוכנות להגנת הסביבה (1970) • משבר האנרגיה העולמי (1973) • פרשת ווטרגייט (1973) • התפטרותו (1974) | |