מות יעקב וקבורתו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מות יעקב וקבורתו הוא סיפור מקראי המופיע בפרשת ויחי שבספר בראשית (פרקים מ"ט ונ'), המתאר את מוות יעקב בארץ מצרים, חניטתו וקבורתו במערת המכפלה שבארץ ישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכירת יוסף ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, ירדו יעקב ובניו למצרים, וקיבלו שם אדמה בארץ גושן עקב היותם רועי צאן והיות ארץ גושן מקום מרעה.

לאחר שבע עשרה שנה מירידת יעקב למצרים קרבו ימיו למות. הוא ברך את בני יוסף ואת בניו, וציווה את יוסף להעלות את עצמותיו לארץ ישראל.

מותו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֺּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

יעקב נפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.

כשנפטר יוסף ציווה את רופאי מצרים לחנוט אותו, לאחר ארבעים יום של גמר החניטה ושלושים יום נוספים של בכי במצרים (שבכו עקב זה שבאה להם ברכה בגללו שכלה הרעב לאחר רק שתי שנים במקום שבע וגם מי נילוס התברכו בברכתו) יוסף ביקש מפרעה לקיים את שבועתו לאביו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כשפרעה אישר לו יוסף עלה לקבור את אביו עם כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו חוץ מטפם וצאנם ובקרם שהשאירו בארץ גשן, הוא לקח עמו גם רכב ופרשים והמחנה היה "כבד מאד". 

הם הגיעו עד גרן האטד (שם מקום על שם מאורע שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב עמדו כולן ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתרים כגורן המוקף גדר של קוצים[1]) שנמצא בעבר הירדן ועשו שם מספד גדול מאד ואבל שבעה ימים. על שם המספד הזה הכנענים יושבי הארץ קראו את שם המקום "אבל מצרים".

לאחר ההספד בניו נשאו אותו לארץ כנען וקברו אתו במערת המכפלה שאברהם קנה לאחוזת קבר מעפרון החתי.

וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

 

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י בראשית פרק נ' פסוק י'