מזאמה מרידאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןמזאמה מרידאנית
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: אייליים
תת־משפחה: איילי העולם החדש
סוג: מזאמה
מין: מזאמה מרידאנית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Mazama bricenii
תומס, 1908
תחום תפוצה
תפוצת המזאמה המרידאנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מזאמה מֶרִידָאנִית (שם מדעי: Mazama bricenii), היא מין של מזאמה נדירה ולא מוכרת החיה בצפון הרי האנדים שבאמריקה הדרומית. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1908 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס כתת-מין של קרובתה המזאמה הביצתית, והחל מ-1987 מוכרת כמין נפרד. היא קרויה על שם מדינת מֶרִידָה הוונצואלית שבה התגלתה. מספר מחקרים בעשורים האחרונים סבורים עדיין שהמזאמה המרידאנית אינה זכאית למעמד של מין נפרד. המזאמה המרידאנית היא אחת מהמזאמות הנדירות בדרום אמריקה, והיא מאכלסת אזורים גבוהים במיוחד. היא נחשבת למאוימת עקב הרס בית הגידול הייחודי שלה.

תיאור ואנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת המראה האנטומי והמורפולוגי שלה, המזאמה המרידאנית מזכירה באופן חלקי את המזאמות הקטנות בסוג כדוגמת מזאמה ננסית או הצ'וני. עקב כך, היא דומה במיוחד לקרובתה המזאמה הביצתית שבעלת מבנה גוף זהה למדי, ויתר מכך, צבעי הפרווה של השניים די דומים. מבנה גופה של המזאמה המרידאנית צר ועגלגל, יש לה צוואר קצר-בינוני וראש משולש, אוזניים בינוניות רחבות, ורגליים ארוכות ודקות. העיניים והאף גדולים ושחורים והזנב שלה קצרצר. פלג גופה האחורי גבוה במעט מהקדמי. הפרסות השחורות של המזאמה חדות במיוחד וארוכות. כמו כן, הפרסות הקטנות שבגב הרגל (מספר ס"מ מהעקב), גדולות למדי, והן מאפשרות למזאמה לרדת בבטחה במדרונות תלולים. לזכרים יש זוג קרניים דקיקות ודמויות מחט, אשר נעדרות סיעופים וצבען צהבהב.

באופן כללי, ניתן לזהות את המזאמה המרידאנית כדלהלן: צבע הפרווה שלה הוא אדום-כתום עמוק ומבריק, המשתרע על פני הצלעות, החזה, העכוז, תחתית הגרון, הגחון, והחלק העליון של הרגליים. אף על פי שהמזאמה הביצתית מתאפיינת אף היא בצבעי פרווה בורקים, המזאמה המרידאנית עשויה להיות כהה יותר, ובנוסף, יש לה סימן היכר בולט: הראש, האוזניים, העורף, צדדי הצוואר, הכתפיים והגב מוקפים בצבע שחור מבריק הנראה בעיני המתבונן כגלימה שחורה גדולה שנפרשה על ראשה ופלג גופה העליון של המזאמה. כמו כן, החלקים התחתוניים של הרגליים אף הם שחורים מבריקים (אף שבמקרים מסוימים הם עשויים להיות דווקא בהירים. המקומות הבהירים היחידים בראש המזאמה, הם הסנטר שצבעו כתום עז, השפתיים הלבנבנות, ופיסות השיער הלבנות בבסיס האוזניים. פנים האוזניים קירח לרוב משיער ועל כן צבעו ורוד. לעומת המזאמה המרידאנית, המזאמה הביצתית בדרך כלל אדומה גם בפלג גופה העליון, ורק הפנים שחורות באופן קבוע. הבדלים אנטומים במבנה הגולגולת בין השניים, באים לידי ביטוי בכך שלמזאמה המרידאנית יש גומץ דמעות עמוק יותר, היא קטנה יותר בממדי הגוף והעצם הפרונטלית באזור המצח ותחילת החרטום שקועה מעט. מכיוון שהאדרת השחורה לא תמיד ברורה ולעיתים היא גם נראית חלקית אצל המזאמה הביצתית, במבט מרחוק שתי המזאמות זהות למדי וניתן לזהות אותן על סמך טווח התפוצה השונה.
מידות הגוף של המזאמה המרידאנית:
גובה הכתפיים: עד 40 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 92-72 ס"מ.
אורך הזנב: 10-8 ס"מ.
משקל הגוף: 12-8 ק"ג.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף אופייני לבית גידולה של המזאמה המרידאנית.

המזאמה המרידאנית מצויה בחלק הצפוני של אמריקה הדרומית במדינות קולומביה וונצואלה. בקולומביה היא מצויה במחוזות הבאים: בויאקה, אראוקה, קסנרה, סנטנדר, נורטה דה סנטנדר, ססאר ולה גואחירה; בוונצואלה, היא מצויה במדינות הבאות: סוליה, טאצ'ירה, מרידה, טרוחיו, ברינס, לארה ופורטוגסה. טווח התפוצה שלה אינו רציף אלא מפוצל, והגבול הדרומי של תפוצתה אינו ידוע.

המזאמה המרידאנית מאכלסת יערות הרריים גבוהים בין 1,000 ל-3,500 מטר מעל פני הים, בשרשראות ורכסי ההרים החוצים את מערב וונצואלה ומזרח קולומביה: קורדיירה מרידה, הקורדיירה המזרחית, סיירה נבדה וסיירה דה פריחה; היא נעדרת מהקורדיירה המערבית. בית הגידול העיקרי של המין הוא יערות עננים טרופיים הנפוצים החל מגובה של 1,500 מטר, ומתאפיינים בקנה קטן (Calamagrostis; "דשא ריד") ושושנות האנדים הענקיות מהסוג Espeletia. ביערות העננים יש תנאי אקלים מיוחדים הגורמים לנוכחות ענן וערפל בגובה של צמחיית היער. היערות הללו, תומכים במערכת אקולוגית עם פרחים ייחודים, חופה נמוכה, כרי דשא נמוכים, שיחים ענקיים ויערות ננסיים. מגבלת הגובה התחתון שלה היא 1,000 מטר, והיא אינה מצויה בגבהים הפחותים מכך. הטמפרטורות בתחומי המחייה שלה קרירים יחסית עקב הגובה הרב, וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-1,000 מילימטר לשנה.

אין מידע רב על האקולוגיה של המזאמה המרידנאית, אולם באופן כללי, נראה שהיא בעיקר פעילת יום ופעילת דמדומים, אך מעת לעת עשויה להיות פעילה גם בלילה. משערים שהיא משתייכת לקבוצת לוחכי עשב ואוכלי פירות, עקב תזונתה שצפויה להיות מורכבת מפירות, עשבים, פרחים, ומקורות צמחיים אחרים שבהישג ידה. היא חיה ביישנית וחשאים הנראית רק לעיתים רחוקות עקב החושים החדים שלה שמתריעים על נוכחות איום בקרבתה. היא פעילה בבדידות רוב הזמן, ומדי פעם בזוגות (בעיקר בעונת הרבייה). היא יונק טריטוריאלי, והשטח שהיא תופסת קטן עד בינוני. השטחים מסומנים באמצעות חותמי ריח סמוך לעיניים ולפרסות או באמצעות הטלת צרכים. תוחלת החיים הממוצעת היא 7 שנים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזאמה המרידאנית מסווגת על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), עקב הקולוניזציה שחווה בית הגידול שלה, המתבטא בכריתת יערות או שריפתם לצורך חקלאות, גידול יבולי סמים בתחומי בית הגידול, ורעיית בעלי חיים מקומיים. מרבית הירידה במספרים שלה, התרחשה במהלך 10 השנים שקדמו ל-2008 כתוצאה מכריתת היערות (בעיקר בקולומביה). בנוסף, הירידה הצפויה בקרב האוכלוסיות שלה במשך 11 השנים הבאות עקב כריתת יערות ומיעוט אזורים מוגנים, עשויה לעלות על 30% מאוכלוסיית המזאמות. מגמת האוכלוסייה בירידה, ומצבה צפוי להחמיר בעתיד.

האיום המרכזי על המזאמה הוא אובדן בית הגידול; רעיית בקר הבית בבית הגידול שלה לצד הפיכת חלקות יער לשדות חקלאיים על ידי כריתה ושריפה הם בין הגורמים העיקריים להרס האזורים האקולוגים שבהם היא מצויה, ובקולומביה, האיום חמור עוד יותר עקב הפיכת שטחי יער למטעים של אופיום וקוקאין אשר מיוצאים באופן לא חוקי לרחבי העולם. גורמים משניים הם בניית יישובים חדשים או כריית מינרלים על מורדות ההרים. המזאמה המרידאנית עשויה להיות מאוימת גם משינויי האקלים, שכן הצמצמות שטחי יערות העננים גוברת עם ההתחממות הגלובלית. איומים אחרים משניים הם ציד עבור בשר ומוצרים רפואיים מן החי שההיקף שלו טרם ידוע, וטריפה על ידי טורפים גדולים וקטנים בחיים באמריקה הדרומית.

חלק מהאוכלוסיות של מזאמות מרידה, נוכחות בכל הפארקים הלאומיים בהרי האנדים בוונצואלה, אולם הציד עשוי להתרחש גם בהם ולא ברור ההיקף שלו. האזורים המוגנים הנמצאים בטווח התפוצה של המזאמה המרידאנית, עשויים לשמר מספרים מרובים של מזאמות. ציד מזאמה זאת בוונצואלה מנוגד לחוק מאז 1979 עקב צפיפות אוכלוסין נמוכה של יונקים רבים, והיא רשומה כמין בסכנת הכחדה במדינה. האוכלוסיות הגדולות של המזאמה המרידאנית, נמצאות ברובם באזורים מוגנים. בוונצואלה, האזורים המוגנים כוללים את הגן הלאומי טאמה, הפארק הלאומי הביצתי; הפארק הלאומי סיירה נבדה, הפארק הלאומי סיירה דה לה קולאטה, הפארק הלאומי גואראמאקאל והפארק הלאומי דינירה. בקולומביה היא נמצאת בפארק הלאומי טאמה, ואולי גם בפארק הלאומי קאוקוי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מזאמה מרידאנית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מזאמה מרידאנית באתר הרשימה האדומה של IUCN