מזבח הר עיבל
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| מידות | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים |
785 מ'  |
| היסטוריה | |
| סוג |
אתר ארכאולוגי |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים |
אדם זרטל |
| מיקום | |
| מיקום | שומרון, שטח B |
| קואורדינטות | 32°14′23″N 35°17′15″E / 32.239623°N 35.287485°E |
|
(למפת צפון השומרון רגילה)   מזבח הר עיבל | |
  | |
מזבח הר עיבל (גם: אתר הר עיבל,[1] האתר הפולחני בהר עיבל,[2] או "מזבח יהושע"[3]) הוא אתר ארכאולוגי, ששמו בערבית הוא אֶל-בֻּרנָט.[4] האתר שוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, בגובה 785 מטר מעל פני הים (פסגת הר עיבל היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר התגלה ונחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982–1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס. זרטל, שחיפש באזור את המזבח המיוחס במקרא ליהושע, סבר שהמבנה המרכזי באתר הוא שריד של מזבח זה, המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'–ח', ובספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'–ל"ה כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה. לאחר מכן ניהל באתר כמה עונות חפירה כדי לחזק את השערתו, ולעמוד על פרטי האתר.
קהילת הארכאולוגים ברובה המכריע לא קיבלה את זיהוי האתר כמזבח, ובעולם האקדמי זו נותרה כמעט דעת יחיד של זרטל. נחלקו הדעות לגבי השאלה אם מדובר באתר פולחני כלשהו מתקופת הברזל 1 (כדעת רוב החוקרים)[5] או שאינו כזה. כמו כן יש מחלוקת בשאלה אם תושבי האתר או מי שעשו בו שימוש היו פרוטו-ישראלים, או כנענים.[6]
התיאורים המקראיים הנוגעים למזבח מעלים שורת בעיות טקסטואליות אשר פרשנים מסורתיים וחוקרים מודרניים הציעו להם כמה פתרונות אפשריים.[7]
הממצא הארכאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר נתגלה לראשונה על ידי קבוצה בראשותו של אדם זרטל במהלך סקר ארכאולוגי שיטתי, ב-6 באפריל 1980. המשלחת הבחינה במראה בולט על ההר שהיה נראה כמתחם בעל צורה מוזרה הניכר למרחוק בשל מראהו הבהיר, וכמות אדירה של כלי חרס. החפירות באתר החלו בסתיו 1982. לאחר החפירות התברר כי המראה הבהיר נבע מכיסוי האתר. זרטל סבר שזוהי "גניזה" של האתר - מזבח לדעתו - כדי למנוע את חילולו.[8]
בטרם נחפר, זוהה באתר קיר מקיף של המתחם, המזכיר בצורתו את הספרה 8 המשתרעת לאורך השלוחה על גבי אוכף. אורכו של המתחם כ-230 מטר ורחבו בין 100 ל-25 מטר וכיוונו הכללי צפון מערב - דרום מזרח. בחלקו הצפון מערבי של המתחם זוהה מתחם פנימי קטן יותר, שבמרכז חלקו הדרומי נמצאה ערימת אבנים בקוטר 30 מטר וגובה 4 מטר. המתחם, וערימת האבנים, היו זרועים שברי חרסים מתקופת הברזל 1. באתר נתגלו שתי שכבות מאותה תקופה, שפער זמן מפריד ביניהן ואשר אופיין שונה.[6]
הערה: האתר ופרשנותו פורסמו על ידי זרטל במאמר מדעי שפיט, שהיווה דו"ח ארכיאולוגי זמני (Preliminary Report),[9] אולם מעולם לא פורסם דו"ח חפירה מלא, דבר המקשה על ביקורת הממצאים.[6][10]
המבנה המרכזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלק העליון של המבנה היה מרוצף אבני גוויל בינוניות. על הריצוף הזה נבנה 'מקעד' - מבנה אבן חצי עגול לא גדול שהיווה מחסה לרועים בשומרון בימי גשם. מתחתיו נתגלו שרידיה של עמדת תצפית עות'מאנית מימי מלחמת העולם הראשונה.[11]
בשלב הראשון של החפירה, "קולפה" ערימת האבנים ומתחתיה התגלה מבנה בגודל 9 על 7 מטר, אליו צמודות שתי חצרות אבן, מרוצפות, המופרדות על ידי קיר משופע (כבש) שעלה אל ראש המבנה. כל המבנה והקירות היו בנויים אבני גוויל. המבנה התנשא לגובה של כ-4 מטרים, ורוצף באבני גוויל. לא נתגלה פתח כניסה למבנה.
קירות המבנה היו ברוחב 1.4 מטר. פנים המבנה היה ממולא בשכבות של אפר ואבנים. מהמסגרת החיצונית של המבנה יצאו שני קירות שאינם נפגשים לכיוון מרכזו. גם הקירות היו שקועים בתוך שכבות האפר והאבן.
המילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילוי המבנה היה עשוי שכבות של אבן ואפר. שכבת האפר הייתה בעובי של כ-1.5 מטר אפר נקי, שכלל בתוכו כמות מסוימת של עצמות שרופות.
החצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- החצר הצפונית, במידות של כ-5 על 3 מטר, הייתה מרוצפת כולה: חציה הצפוני (הרחוק מהכבש) באבנים גדולות במפלס הנמוך בכמטר מהקיר החיצוני וחציה הדרומי, במפלס נמוך יותר, באבנים קטנות. במפלס זה נקבעו גם מתקני אבן שחלקם הכילו אפר, עצמות חרוכות וכלי חרס. ניתוח הממצא הראה כי היו שלושה סוגים של מתקני אבן: לאפר ועצמות, לכלי חרס ולאבנים שטוחות. בין הקיר הצפוני לחצר נמצאו 3 מדרגות שאיפשרו גישה לחצר.
- החצר הדרומית, במידות כ-7.5 על 6 מטר ושצורתה טרפזית הכילה פחות מתקנים מזו הצפונית וכל המתקנים היו ריקים. הקיר הדרומי היה הרוס למדי.
הכבש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין החצרות הפריד קיר משופע כפול ולו שני מפלסים. הכבש הראשי, שעלה למלוא גובה הבמה, היה באורך 7.5 מטר ורחבו 1.2 מטר, ואליו צמוד היה כבש משני, נמוך יותר, שעלה רק עד המדרגה הנמוכה המקיפה את המבנה משלושה צדדים (ה"סובב").
המדרגה הנמוכה סביב המבנה (ה"סובב")
[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המבנה המרכזי מקיפה משלשה צדדים מעין מדרגה רחבה הנמוכה ממנו. רוחב המדרגה כמטר אחד והיא נמוכה מהמבנה המרכזי במטר אחד. הסובב מהווה המשך של קירות החצרות הפנימיות. החופר קרא לה "סובב" משום שזיהה אותה עם אלמנט ארכיטקטוני המופיע בתיאורים מאוחרים של מזבחות ישראליים.
האתר והמבנה הקדום שעל סלע האם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתחת למבנה המרכזי נמצאו שרידיו של מבנה קדום, קטן יותר, אשר לפי דעה אחת אולי נהרס על ידי בוני המבנה. המבנה כלל מעגל אבנים בקוטר של כ-2 מטר על גבי סלע היסוד. גם במעגל אבנים זה נתגלו אפר ושרידי עצמות, מה שהעיד לדעת החופר כי מבנה זה שימש כנראה כבמה פולחנית. תיארוך המבנה הפנימי בעייתי כיוון שחלה בו התערבות מאוחרת על ידי בוני המבנה החיצוני, אך נראה שהוא קדם לו בכמאה וחמישים שנים.[12]
לפי תיאורו של רפי גרינברג, שניהל את אחד משטחי החפירה, מדובר בשלב קדום זה של האתר בבית מגורים רגיל, עם חצר רגילה וכלי חרס רגילים.[6]
ממצאים קטנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר נתגלו שברי חרסים מתקופת הברזל 1, כלי חרס שלמים מאותה תקופה, פיסות טיח קלופות, כלי פולחן ובכללם כלי קטורת, אלפי עצמות בעלי חיים כשרים, קוביה ששימשה לפי הנחה אחת בתור קוביית גורל, שני עגילים מצריים ושתי חרפושיות. החרפושיות תוארכו על ידי ברוך ברנדל לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס, זמנו של רעמסס השני. אחת מהחרפושיות מכילה עיטור שמזכיר בצורתו סגנון חיקסוסי ועל השנייה נחרט בתוך כרטוש שמו של תחותמס השלישי, שזמנו המאה ה-15 לפנה"ס, ולפי זיהויו של ברנדל מדובר בחרפושית זיכרון שהנפיק רעמסס השני לזכרו של תחותמס.[13] חרפושיות זהות המתוארכות לזמנו של רעמסס השני נתגלו במקומות אחרים.[14]
הקוביה שזוהתה בתור קוביית גורל היא קוביית אבן גיר מהמאה ה-12 לפנה"ס, אשר לפי השערתם של רון בארי ודרור בן יוסף (2012) שימשה ככלי פולחני לניחוש ועתידות (פרוגנוסטיקה). אם מקבלים את ההנחה כי ההקשר הארכאולוגי הוא של מזבח, הכלים הייחודיים שנמצאו לצידה עשויים לשמש בתור עדות למערכת מכנית להטלת גורלות, וזו אולי מקבילה לפרקטיקות מקראיות מסוימות.[15]
בין כלי החרס שנמצאו היו גם סירי בישול וקנקני שפת צווארון, שמאפיינים אתרים מתקופת הברזל 1, ויש הסבורים שגם מעט קודם לכן. בדיקת פחמן שבוצעה בעצמות מתארכת אותן לתחילת תקופת הברזל, אך כיוון שקו עקומת הכיול בתקופה זו בעייתי ומשום שהדגימות סבלו מתנאי אחסון בעייתיים הבדיקה איננה וודאית.[דרוש מקור] כמו כן נתגלה חותם אבן דמוי טרפז המתוארך לסוף תקופת הברונזה המאוחרת.[16] על החותם נחרטו קווים ונקודות בסגנון שנתגלה גם על גבי ידיות כלי החרס שנמצאו במקום, ולדעת זרטל הובאו בהם מנחות לאל. זרטל חשף עשרות דגמים כאלה. הסגנון הזה זוהה בכל חלקו המזרחי של הר מנשה ובצפון הר אפרים. לשיטת הסימון הזאת אין מקבילות באזורים אחרים באותו הזמן.[17] במקרה שאכן מדובר באתר פולחני ובמנחות לאל, הרי הסימונים האלה נוצרו, לפי השערת החופר, כדי לזהות את מגישי המנחה - המשפחה או השבט שהניחו אותם באתר הפולחני.
"מתקני המנחות"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצפון האתר נחשף אזור של מתקנים אשר הובנו על ידי זרטל כמתקני מנחות. מתקן מנחה היה מורכב ממעגל פשוט של אבני שדה בינוניות שקוטרו 30 עד 40 ס"מ ובתוכו הונחה מנחה, אחת בכל מעגל אבנים. המתקן נבנה על הקרקע ותפקידו היה לשמור על המנחה בתוך טבעת אבנים כדי שלא תנזק. בין המנחות היו כלים מאבנים או חרס, חרפושיות ותכשיטים - עגילי זהב, עגילי כסף, צמידי ברונזה, חרוזים וגם סכיני צור (השווה לספר יהושע, פרק ה', פסוק ג'). בין כלי החרס במנחות נתבלטו כלים קטנים ויוצאי דופן עם פך מזיגה וידית מזיגה שנקראו על ידי פרופ' זרטל בשם קנפכים. הם נתגלו רק באתר הר עיבל (למעט פריט אחד) וייתכן ששימשו למנחה מיוחדת כמו קטורת. באתר נתגלו מאות מתקני מנחה לעיתים זה על גבי זה בכמה שכבות. במתקן מנחה שנחצב בסלע היסוד בשכבה הקדומה ביותר של האתר נתגלתה החרפושית הנושאת את שמו של תחותמס השלישי.[18]
לוחית העופרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לוחית העופרת מהר עיבל
לוחית העופרת מהר עיבל היא ממצא שמפרסמיו טענו כי הוא מגיע מאתר הר עיבל ונושא כתובת קדומה מתקופת קיומו של האתר (שהוא מזבח יהושע, לשיטתם), אולם כל הארכיאולוגים שהתבטאו בנושא, למעט אחד שהיה מעורב בפרסום הלוחית, שוללים מכל וכל טענה זו.
ב-2019 ארגנה קבוצת חוקרים ומתנדבים, בהם החוקר צבי קניגסברג (שסייע בעבר לפרופ' אדם זרטל בחפירותיו באתר בשנות ה-80) וצוות מטעם "האגודה למחקר מקראי" (ABR) בראשות אדם בשם סקוט סטריפלינג, איסוף של שפכי עפר שנותרו מחפירות העבר בהר עיבל. האגודה היא ארגון אפולוגטי נוצרי-אוונגליסטי אמריקאי,[19] השולל את שיטות התיארוך והכרונולוגיה המדעיות המקובלות בארכאולוגיה ובגאולוגיה[20] ויוצא נגד הקונצנזוס המדעי בתחומים כמו הארכאולוגיה, גאולוגיה, חקר המקרא, ביולוגיה ותחומי מדע נוספים.[19][21]. סקוט סטריפלינג עצמו הוא איש דת נוצרי ללא הכשרה ארכיאולוגית סדירה (את תואר הדוקטור שלו רכש במוסד המכונה "אוניברסיטת וריטס הבינלאומית", ואשר על פעולתה האקדמית איננו יודעים דבר). על פי עדות עצמו, סטריפלינג מקדיש את ימיו להראות כי כל פרט במקרא ניתן להוכחה באמצעות חפירה ארכיאולוגית. את ניסיונו הארכאולוגי רכש באתר תל אל־חמאם אשר בממלכת ירדן, שחופריו האוונגליסטים הגדירו אותו כעיר סדום ופרסמו עליו מחקרים מפוקפקים למכביר (למשל, שהעיר חרבה כתוצאה מפיצוץ קוסמי; פרסום שיצא לאור בכתב עת מדעי אשר מצא לנכון לפרסם לאחרונה מאמר המכחיש את מסקנות המחקר הראשון).[6]
העפר שנאסף הועבר לשטח שבי שומרון, שם עבר תהליך של סינון רטוב, שבמהלכו התגלתה לוחית עופרת קטנה ומקופלת בגודל של כ-2×2 ס"מ. הלוחית נשלחה למעבדה בפראג, שם עברה סריקות טומוגרפיות כדי לנסות ולפענח חריצים שהיו על פניה. בינואר 2022 פורסם דבר הגילוי לראשונה בתקשורת הכללית. בדיווחים אלו נמסר כי בתוך הלוחית זוהו חריצים, ובהם סימנים המזכירים את האות אל"ף בכתב עברי קדום (בצורת ראש פר) וכן מוטיב הדומה לפרח לוטוס מהאמנות של מצרים העתיקה.[22][23][24] במרץ של אותה שנה ערך צוות החוקרים, בשיתוף פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה, מסיבת עיתונאים שבה הציג פענוח מלא של פנים הלוחית. הצוות טען כי הלוחית היא קמע המכיל טקסט משפטי ונוסח קללה, הכולל את האזכור הקדום ביותר של השם המפורש ("יהו") בעברית, וכי לממצא יש השלכות מרחיקות לכת על חקר המקרא.[25]
טענות אלו התקבלו בביקורת על ידי כל האפיגרפים והארכאולוגים שהתייחסו אליו, אשר שללו את הפענוח שפורסם, ורובם גם את עצם הטענה שמדובר בכתובת ולא בסימנים טבעיים אקראיים. תחילה, משום שהחוקרים לא הציגו את הממצאים עצמם ולא פרסמו אותם בכתב עת מדעי הנתון לביקורת עמיתים.[26][27] ב-12 מאי 2023 פורסם המחקר, לאחר ביקורת עמיתים, בכתב העת Heritage Science[28] אולם גם לאחר פרסום המאמר ספגו החוקרים ביקורת מאנשי מקצוע. הארכאולוג והאפיגרף חגי משגב פרסם פוסט בו תקף את התיארוך של הממצא, את פענוח האותיות הבודדות ואת צירופן לכדי מילים ושורות. לסיכום כתב ”כללו של דבר, אני לא רואה בחפץ הזה שום דבר ממה שמפרסמיו רואים בו. אי אפשר לעבור סימן סימן, להתאים כל אחד בנפרד לאיזושהי מקבילה מעולם אחר (ולעתים להשלים את הסימן כדי שיתאים למקבילה), ואז להרכיב מזה טקסט שנראה כמו חידת תפזורת... זו לא הדרך לפענוח כתובות, זו לא הדרך לקריאת כתובות, ואין שום כתובת ידועה שנראית כך.”[29] הפילולוג כריסטופר רולסטון (Christopher Rollston) הגיב על המאמר במילים ”התמונות שפורסמו מראות חריצים ובליטות בעופרת, אך לא אותיות מזוהות... המאמר הזה הוא דוגמה קלאסית למבחן רורשאך, הכותבים השליכו על פיסת העופרת את הדברים שהם עצמם רצו להגיד.”[30] גם הארכאולוג רוברט קרגיל פרסם סרטון בו תקף את המאמר מסיבות שונות - בין השאר משום שכתב העת בו הוא פורסם אינו עוסק בארכאולוגיה מקראית או בפילולוגיה, אלא בטכניקות דימות, ולכן ביקורת העמיתים עסקה בטכניקות הסריקה ולא בפענוח הכתובת. קרגיל הזכיר כי כתב העת מפרסם מאמרים תמורת תשלום, וטען כי אין כל כתובת על הלוחית אלא חריצים שנבעו באופן טבעי מהתפוררות של העופרת, אשר פורשו כאותיות, ולאחר מכן סודרו למילים בלי קשר לסדר שלהם על הלוחית. הוא הוסיף כי החוקרים שמצאו את הממצא אינם מומחים בפענוח כתובות, ופועלים מתוך אג'נדה פונדמנטליסטית דתית ולא בהתאם לעקרונות מדעיים. קרגיל מסכם ”כמו בסדרה ״תיקים באפלה״, האנשים האלה ׳׳׳רוצים להאמין׳׳׳ שמשהו כתוב על הלוחית הזאת”[31] גם הארכאולוג רפי גרינברג שלל את תקפות הממצא מכל וכל.[6] לדבריו, ה"כתובת" היא בגדר "פייק ניוז". העפר שנאסף מן החפירה עמד חשוף במשך ארבעים שנה והועבר לסינון בשקים גדולים, "באלות". אין כל ביטחון כי מה שהיה בשקים מקורו באתר, וכל אדם המבקש להכשיר ממצאים שמקורם לא ידוע (ואף להכשיר זיופים) יכול לזרוע את העפר או את הבאלות בממצאים כאלה. אלה אינם ממצאים ארכיאולוגיים באתרם, אלא אוסף שיש להגדירו כמקרי. כל ממצא שייאסף ממקום כזה יסומן בכוכבית, המעידה שאין לדעת את מקור הממצא. על כן, פרסום ממצא מן הסינון כאילו ידוע שהוא בא מן האתר ושזמנו ותרבותו ידועים, הוא פרסום מטעה.
זיהוי האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדעת זרטל, האתר הינו מזבח ויש לזהותו עם המזבח אשר לפי המקרא נבנה בידי יהושע בן נון בהר עיבל. לפני זרטל, חיפשו ארבע משלחות מזבח משוער זה בהר עיבל, בין השנים 1870 ל-1922.[32] שתי משלחות הגיעו מאנגליה (הסקר הבריטי בראשות צ'ארלס וילסון, ואנדרסון) ושתיים מצרפת (ויקטור גרן וטונו). לדברי זרטל הן ייחסו חשיבות למציאת המזבח כמו למציאת הר סיני. לדבריו, הסיבה לכך שלא מצאו היא שחיפשו רק בצד הדרומי של הר עיבל מתוך קונספציה שהמזבח אמור להיות ממוקם לכיוון הר גריזים.
מרבית החוקרים סברו שמדובר באתר פולחני מסוג כלשהו גם אם לא מזבח. היחיד מביניהם שהציע לו זיהוי אפשרי (פרט לזרטל עצמו) הוא נדב נאמן. לדעתו, אם אכן זהו מבנה פולחני, יש לזהותו עם מגדל שכם ובית בעל ברית.[33] שאר החוקרים לא הציעו לאתר זיהוי ספציפי, בין אם סברו שזהו אתר פולחני, ובין שראו בו יישוב מבוצר רגיל.
מזבח יהושע במקור המקראי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מעמד הברכה והקללה
הכתוב המקראי המצווה על הקמת מזבח בהר עיבל משולב עם מצווה של הקמת אבנים ביום מעבר הירדן, תוך דגש על כך שיש להקימן בעצם יום המעבר. שתי פרשיות אלה, ובמיוחד שילובן יחד בחלק מהפסוקים, מעוררות קשיים טקסטואליים שכבר המפרשים הקדומים נתנו עליהם את דעתם, וכך גם חוקרי המקרא המודרניים.[7]
דברים כ"ז פסוקים א'-ח' והפרשנות המסורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'–ח' מתוארות הוראות של משה וזקני ישראל לעם. מופיעים שני צווים על הצבת אבנים לאחר מעבר הירדן, סיודן בשיד וכתיבת דברי התורה עליהם: לפי צו אחד ההצבה צריכה להיות בו ביום של המעבר; לפי הצו השני, היא צריכה להתבצע בהר עיבל, כלומר מאוחר יותר. בתוך זה משולב צו על בניית מזבח אבנים בהר עיבל, צו שהקשר בינו לבין צו הצבת האבנים אינו חד משמעי.
הקמת האבנים ביום מעבר הירדן, וכתיבת התורה עליהן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'–ג': "א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. ב וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעׇבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ". בפסוקים אלו מודגש כי הקמת האבנים צריכה להתבצע בעצם היום של מעבר הירדן. ואכן, בעת תיאור מעבר הירדן בספר יהושע, פרק ד' מתואר מילוי צו זה: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם."[34] ... "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל."[35]
הקמת האבנים ובניית המזבח בהר עיבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסוק ד': "וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד". פסוק זה מהווה חזרה על חלקים מפסוקים א'-ב', אך משמיט את הציווי המפורש לבצע את הפעולה בו ביום של מעבר הירדן, ובמקום זאת מצוה להקימן בהר עיבל.
פסוקים ה'–ז': "ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ". פסוקים אלה מתמקדים בבניית מזבח אבנים לא מסותתות, שלא תונף עליהן חרב (=ברזל), בהתאם למצווה שבספר שמות, פרק כ', פסוק כ"א: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ"
פסוק ח': "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב". כאן יש שוב חזרה על פסוק ג' ומצוות כתיבת התורה על האבנים, אך קיימת אי בהירות בשאלה אם אלה האבנים שהוצבו בנפרד מהמזבח, או אבני המזבח עצמן.
בפרשנות המסורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרשנות המסורתית יישבו את הכפילות בין שני הצווים השונים בהנחה כי "הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (דברים כז, ח) באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל",[36] וכך פירש גם רש"י.[37]
דברים כ"ז פסוקים א'-ח' בחקר המקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר הובעה הדעה כי למעשה לפנינו שתי גרסאות שונות במקצת אך מקבילות לגמרי של אותו צו עצמו: הקמת האבנים, סיודן בשיד וכתיבת דברי התורה עליהן. בתוך הגרסה השנייה לצו שולב חוק המזבח. כך לפי כמה חוקרי מקרא בולטים, כגון אוגוסט דילמן (1886), קרל שטויירנגל (1900), סמיואל רולס דרייבר (1902), משה ענבר (1985).[38]
- ספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'–ג': א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. ב וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעׇבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ.
- ספר דברים, פרק כ"ז, פסוק ד', פסוק ח': ד וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. ח וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב.
בתוך הגרסה השנייה, בין פסוק ד' לפסוק ח', נתחב חוק המזבח, ספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים ה'–ז': ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. שיטה זו של תחיבת פרשה חדשה לתוך פרשה קיימת נמצאת בעוד מקומות במקרא ובספר דברים.[39]
יהושע ח' פסוקים ל'-ל"ב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביצוע הנוסח הראשון של הצו אשר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'–ג', מתואר בספר יהושע, פרק ד', פסוק ח', פסוק כ' (הקמת האבנים בגילגל).
ביצוע הנוסח השני והמורכב של הצו כפי שמופיע בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים ד'–ח' מתואר בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'–ל"ב: "ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהֹוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. לב וַיִּכְתׇּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
בקטע זה, העומד בפני עצמו, אי אפשר שלא להבין כי משנה התורה נכתב על אבני המזבח, וכך התייחסו לזאת גם בפרשנות המסורתית. בנוסח תרגום המקרא לארמית סורית (הפשיטתא) נכתב במפורש: "ויכתב-שם על האבנים האלה של המזבח". זו גם דעת רבי יוסֵי: "על אבני המזבח נכתבו".[40]
סיפור בניית המזבח לאור המחקר הביקורתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי המחקר הביקורתי, הדויטרונומיסט שכתב את הפרשה בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'–ל"ב הסתמך על ספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים ד'–ח' כצורתו הנוכחית, דהיינו אחרי תחיבת חוק בניית המזבח לתוך הצו על הקמת האבנים. כדי להראות כיצד מילא יהושע אחרי צו התורה כפי שהיה לפניו, סיפר על בניית המזבח בידי יהושע על הר עיבל. זהו סיפור מאוחר, המעבד צו המורכב משני צווים שונים שקדמו לו, שאחד מהם הוא עיבוד של חוק קדום עוד יותר (חוק המזבח שבספר שמות, פרק כ', פסוק כ"א).
לאיחור זמן כתיבתו של סיפור בניית מזבח יהושע תורמים גם כמה מונחים מאוחרים הכלולים בתיאור, ובהם: המונח "משנה תורה" המופיע רק עוד פעם אחת במקרא, כתוספת מאוחרת לחוק המלך;[41] והמונח (ספר) תורת משה, הנמצא בעיקר בכתובים מקראיים מאוחרים, מימי בית שני ושיבת ציון.[42]
מניתוח זה עולה כי סיפור בניית מזבח יהושע שייך לרובד מאוחר מאוד בכתיבת המקרא ובהיסטוריה הדויטרונומיסטית, יותר מ-700 שנה לאחר הזמן בו אמור היה המזבח להיבנות. יחד עם זאת, בבסיס הנוסח המאוחר עליו הסתמך הכותב קיים רובד של מסורת קדומה יותר. רובד זה מופיע בספר דברים, פרק כ"ז, פסוק ד', פסוק ח': מצוות הקמת האבנים (לא המזבח!) על הר עיבל. זהו רובד קדם דויטרונומיסטי, אולי חלק מ"ספרות המורשה" שמוצאה בממלכת ישראל הצפונית ושוקעה במקרא. לפיכך לא מן הנמנע כי מסורת זו משקפת קיומו של מתחם פולחני כלשהו על הר עיבל במחצית הראשונה של תקופת הברזל.[43]
הצעת אדם זרטל לזיהוי האתר כאתר פולחני וכמזבח יהושע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדם זרטל זיהה את האתר כאתר פולחני ואת המבנה המרכזי באתר כמזבח ישראלי, שהוא לדעתו המזבח הנזכר בספר דברים פרק כ"ז ובספר יהושע פרק ח'. הזיהוי לא התייחס למורכבות ולבעייתיות של הטקסט המקראי המתאר את בניית המזבח, כפי שעולה מחקר המקרא הביקורתי, אלא קיבל טקסט זה כפשוטו. זיהוי המבנה כמזבח התבסס על ממצאים אשר תואמים בחלקם את תיאורי המזבחות בתנ"ך ובמשנה, תיאורים שנכתבו בין כמה מאות שנים לבין יותר מאלף שנים לאחר מועד קיומו של האתר, וכן את המצוות המקראיות של הקרבת הקורבנות.
זיהוי האתר כאתר פולחני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרסום המדעי הראשוני והאחרון עד כה של האתר, כותרת המאמר היא "אתר פולחני מתקופת הברזל המוקדמת בהר עיבל" (An Early Iron Age Cultic Site on Mount Ebal).[9] ואכן, את חלקו הראשון של פרק הדיון במאמר הוא מקדיש לביסוס היותו של האתר אתר פולחני, בלי קשר להשערת המזבח.[44]
שלילת היותו אתר יישוב שאינו פולחני
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר לא נמצאו מבני עמודים, פתחים ומדרגות, המאפיינים את מבני היישובים באותה תקופה. כמו כן לא נמצאו בו ממגורות (silos) המאפיינים יישובים כאלה, ולא להבי מגל, שניהם חיוניים ליישוב חקלאי. ברוב אתרי התקופה נמצאו באתרים עצמות כלבים ששימשו כנראה לשמירה, ושל חמורים ששימשו בהמות משא; באתר עיבל אין עצמות כאלה.
זיהוי האתר כישראלי או פרוטו-ישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]זיהוי האתר כמזבח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ואלה הנקודות העיקריות בעניין זיהוי המזבח כמזבח ישראלי או פרוטו-ישראלי:
- המזבח בנוי מאבנים לא מסותתות, כפי שאמור להיות מזבח על פי המצווה בתנ"ך: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ".[45] וכן נאמר מפורשות בפרשיית בניית המזבח בהר עיבל עצמו: "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ"[46] - לא להניף ברזל על אבני המזבח, כלומר לא לסתת את האבן בעזרתם
- המבנה הסכמטי של המזבח דומה למבנה של מזבח העולה במשכן.
- אל מרומי המזבח עולים ב"כֵּבֶשׁ" ולא במדרגות. לפי הציווי המקראי: "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות כ', כ"ג).
- מסביב למזבח, בגובה שליש המזבח, יש סוללה המאפשרת מעבר מסביב למזבח, המקביל ל"סובב" המוזכר במשנה.
- רובן המוחלט של עצמות בעלי החיים שהתגלו באתר שייכות לבהמות כשרות, צאן, בקר ויחמור, ושרידי חזיר נעדרים כליל. זרטל טען בספרו הפופולרי עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל ובהרצאות כי שרידי הבהמות מייצגים כולם זכרים צעירים[47] - המין והגיל הנדרשים להקרבה על פי התורה.
בניגוד לטענתו זו הרי בפרסום המדעי של הממצא מצוין במפורש שהזוויג והגיל של מרבית העצמות לא ניתנים לזיהוי.[48]
- באתר נמצאו גם עצמות יחמור, מין אייל מן הבר. עצמות אלו מהוות 28% מסך שברי העצמות המזוהים (שכיחות גבוהה בהרבה יחסית לרוב אתרי התקופה) ושכיחותן גבוהה יחסית במילוי המזבח עצמו (21% מול 5% בשטחי החפירה האחרים). היחמור מופיע בתנ"ך ברשימת הבהמות הכשרות למאכל (דברים יד, ד-ז), והדעות חלוקות האם הוא כשר להקרבה בבמה.[49][50] על פי בנימין מזר, ייתכן כי היחמור שימש כבהמת קורבן במאה ה-12 לפני הספירה, שעה שדיני התורה היו בתהליך גיבוש, במהלך המעבר מנוודות-למחצה לחקלאות-קבע.[51] אפשרות נוספת, היחמורים שימשו רק לסעודות המשתתפים בפולחן אך עצמותיהם הובאו כתרומת מנחה למילוי מזבח האבנים בשיירי סעודות הקודש.[52] כמו כן, נמצאו באתר עצמות בודדות של מספר מיני חיות בר קטנות, כקיפוד, ארנבת, סמור משויש, זוחלים ועופות. ייתכן שאלה מתו באתר לאחר נטישתו (אינטרוסיביים)[53]
- בדו"ח המדעי המסכם של ממצא העצמות, נקבע כי רק 4% משברי העצמות היו שרופים, ממצא המתאים לאתר מגורים רגיל, ולא להעלאת קורבנות על מזבח.[6][48]
- נמצאו באתר שתי חרפושיות (חותמות מצריות) המתארכות את המבנה לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס ובייחוד לתקופתו של רעמסס השני, אשר מתאימות ליתר הממצאים (חרסי שפת הצווארון למשל) המתארכים את המזבח לראשית תקופת הברזל ה-I בנוסף נמצאו באתר אף עגילים בעלי סגנון מצרי וקוביות גורל.
יש לציין כי ממצאים אלו מאששים את תיארוך האתר, שאינו שנוי במחלוקת, אך אין בהם כדי להעיד על זהות תושבי האתר, ואף לא עדות מכרעת בדבר טיב האתר. עם זאת זרטל מצא חיזוק-מה להשערתו במציאת קוביות הגורל, שכן לפי ההלכה יש לבחור את מבצע ההקרבה בגורל.
- האתר כולו שוכן בתור מתחם שנראה כמתחם פולחני כללי בצורת כף רגל. מתחמים דומים מאותה התקופה אשר היו בנויים בצורת כף רגל ונחשדו כמקודשים גם הם נמצאו באופן דומה גם בכמה מקומות בבקעת הירדן. על פי זרטל, מכאן בא הביטוי התנ"כי "עלייה לרגל".[54]
- המבנה נמצא גנוז באדמה ולא הרוס ומנותץ כשם שיש להרוס את מזבחות הכנעניים לפי ציווי התורה. זרטל טען כי בימי חזקיהו ויאשיהו נגנזו מזבחות ישראליים מחוץ לירושלים, בתל ערד ובתל שבע[55], אולם טענה זו מנוגדת לעובדות שכן המזבח היהודאי בתל באר שבע נותץ לחלקיו, כנראה בימי הרפורמה של חזקיהו, ואבניו המפורקות שימשו לבניין מחסנים.
- המבנה המרכזי מרובע, בניגוד למבנים הכנענים המקובלים בחפירות ארכאולוגיות מאותה תקופה ומאותו אזור, שהם עגולים.
- במספר בורות גניזה, ומסביב למבנה המרכזי בכלל, נמצאו פיסות טיח, אותן ניתן לקשור לצו של משה לסוד אבנים בשיד (שמות כ, כא) לשם כתיבת התורה עליהן, בסמוך לצו המורה על בניית המזבח.[56]
- האתר מכיל כמה וכמה מאפיינים המתאימים לאתר ישראלי ולא כנעני - היעדר עצמות חזיר ופסלי אלוהויות (כנענים, מצריים ובכלל), והשימוש בקנקני שפת צווארון.[57]
- העלייה למבנה המרכזי בכבש מזכירה את הסגנון המצרי, לדוגמה בקפלה הלבנה בכרנך (תבאי): העלייה בכבש ואילו הירידה באמצעות מדרגות משני צידי הכבש.
הרב יואל בן נון כתב מאמר הלכתי בו הוא מוצא סימנים רבים נוספים שמזבח זה נבנה על פי ההלכה,[58] ביניהם: חומה מקיפה את המזבח במקביל לקלעים שבמשכן, ה"יסוד" איננו מקיף את כל הצדדים, כבש כפול למזבח וליסוד, ריוח בין ה"יסוד" למזבח, שתי מערכות של אש, משטחים חלקים שנמצאו מסביב למזבח ושימשו אולי כבסיס לשחיטה, מתקנים שונים נוספים הצמודים למערב הכבש וגובה מוערך בכ-10 אמות.
גם היותו של המזבח חלול היא מאפיין של מזבחות ישראלים. כך אפשר להבין שהעפר שנמצא שפוך סביבות המזבח מילא אותו בעת ההקרבה, ובעת גניזת האתר שפכו את העפר החוצה ומילאו את המזבח באפר הקרבנות.
לדברי זרטל, המסקנות מהחפירה בהר עיבל לגבי ראשית ישראל והאמינות של חלקו הקדום של המקרא, מרחיקות לכת: ”אם עמד מזבח עולה בהר עיבל ונערך בו 'טקס יסוד'...הדבר מאשש את המסורת בספר דברים ובספר יהושע,...(ומעיד) על גיבוש לאומי ודתי של שבטי ישראל מיד עם תחילת ההתנחלות”.[59]
הביקורות על השערת המזבח
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקהילה הארכאולוגית לא קיבלה את זיהוי האתר כמזבח, ועוד פחות מזה את זיהויו עם מזבח יהושע, והשערה זו נותרה במחקר כמעט כדעת יחיד של זרטל.
ביקורתם של אהרן קמפינסקי ואנסון רייני
[עריכת קוד מקור | עריכה]המתנגדים הראשונים היו הארכאולוגים אהרן קמפינסקי ואנסון רייני שטענו כי מדובר במגדל שמירה קדום.[60] קמפינסקי פירט שהמגדל היה חלק מכפר, שאכלוסו כלל שלושה שלבים:[61]
- בשלב הראשון גרו באתר איכרים נוודיים-למחצה באוהלים או בקתות. משלב זה שרדו רק מעט שרידי בניה. השרידים היחידים הם בורות, ממגורות ומתקנים קטנים.
- בשלב השני החל להופיע יישוב קבע. בתקופה זו נבנה בית בן שניים או שלושה חדרים במרכז האתר, והמקום גם הוקף חומה (חומה דומה נמצאה ביישוב גילה מדרום ירושלים). לאחר חורבן שכבה 2 בא השלב השלישי. (קמפינסקי מתאר פה תרחישים שיכולים ליצור חורבן).
- חורבן הכפר משלב 2 הוכיח את הצורך בשיפור הביטחון באמצעות מגדל שמירה (הוא מסביר פה כיצד נבנה מגדל השמירה), אותו זיהה זרטל כמזבח.
זרטל תקף בחריפות את מודל שלושת השלבים של קמפינסקי, וטען שהוא סותר חלק גדול מן הממצאים הקיימים בשטח. באחת מהתבטאויותיו אמר כי המודל "הוא המצאה היפותטית שאין לה קשר לאתר".[62] בפעם אחרת האשים זרטל את קמפינסקי בהסקת מסקנות חפוזה, שכן "בעונת החפירה הראשונה היה קמפינסקי רק שעה באתר, ועל זה הוא מבסס את המסקנות שלו".[60]
כחלק מן הטענות נגד התאוריה כתב זרטל כי:
- החפירה הוכיחה כי לאתר שני שלבים ולא שלושה (שלא כדברי קמפינסקי)
- אין כל עדות להתיישבות באתר של נוודים למחצה
- שום ממגורות או בורות (המאפיינים אתרי התנחלות) לא נמצאו בהר עיבל
- לא נמצאה כל חומת הגנה. בשכבה 1 הוקף האתר בקיר של מתחם מקודש (טמנוס). קיר זה הוא נמוך, יסודותיו רדודים והוא בנוי מאבנים קטנות.
- שום סימני חורבן או הרס לא נמצאו בהר עיבל בשכבה 1 או 2.
- המעבר משכבה 2 ל-1 היה שקט ולא השאיר כל סימני אלימות. לדעת זרטל המעבר קשור להחלטה לבנות מרכז פולחני גדול וחדש.
- לא היה כל צורך במגדל שמירה. אזור המזבח היה ריק משטחים מעובדים באותה העת (ולכן אין שום צורך במגדל שמירה).[62]
- המבנה נבנה ישירות על האדמה וללא ריצוף - מה שאיננו מתאים למבני מגורים כלל. בנוסף, המבנה נבנה בשלב אחד חסר כל כניסה ומשום כך איננו יכול להיות בית.
ביקורתו של ישראל פינקלשטיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארכאולוג ישראל פינקלשטיין, טען כי "מבחינה מקראית ברור כי תיאור בנייתו של מזבח הר עיבל על ידי יהושע משקף מציאות מאוחרת - ומבחינה היסטורית קשה לקבל שהיה מרכז פולחני ישראלי על שבטי בתאריך כה מוקדם כפי שהציע זרטל". לחיזוק טענתו הוסיף פינקלשטיין כי הזיהוי לא וודאי היות ש"יש קשיים לא מבוטלים בזיהוי המבנה המרכזי כמזבח: השוני בין המבנה הזה ומזבחות ישראליים אחרים; כ-70% מן החומר הקרמי באתר הם קנקני שפת צווארון, שאינם כלי מנחה או פולחן אופייניים".[63] עם זאת, פינקלשטיין סבור כי אכן מדובר באתר פולחני.[64] גם בנימין מזר ומ"ד קוגן סברו שמדובר באתר פולחני[65]. נדב נאמן הציע לזהות את האתר עם האתר הפולחני של שכם בתקופת הברזל הראשונה.[65]
זרטל תקף את הביקורת של פינקלשטיין בטענה כי היא נובעת מהנחתו המוקדמת בדבר אי אמינות המקרא, וכי היא מתעלמת מממצאים שהציג במחקרו משנת 1985 לפיהם היו שלבים שונים בהתפתחות האתר.[62] עוד ציין זרטל כי לא ניתן להתעלם מהכמות העצומה של כלי הפולחן שכן נמצאו באתר, וכי בעוד כלי הפולחן נמצאו בעיקר בתוך המזבח ונגנזו בצורה ברורה, יתר הכלים נמצאו בעיקר מסביב לו, ולהערכת זרטל שימשו את המשתתפים בסעודה שנעשתה במסגרת טקס ההקרבה. בין הכלים האלה גם קנקני שפת הצווארון שהכילו מים לשתייה.[66]
חוקרים אחרים ציינו, כי גם אם אכן מדובר במזבח כדברי זרטל, הממצאים באתר עדיין אינם תואמים עם התיאור של ספר יהושע שכן העצמות שנמצאו באתר שימשו כמילוי למזבח ומשום כך הוקרבו טרם הקמתו. כמו כן, לא נמצאו עצמות על גבי המזבח, וגם לא סימנים להקרבה על גביו שיתאימו לתיאור המקראי. כמו כן המזבח הוא מלבני בצורתו, בשונה מהמזבחות המקראיים של המשכן והמקדש המתוארים כרבועים. כך גם פינות המזבח מכוונות לרוחות השמים, גם זה בשונה ממזבח המשכן והמזבח אותו מתאר יחזקאל, המתוארים כמי שירכותיהם מכוונים לרוחות השמים ולא פינותיהם.[67]
גם על טענות אלו השיב זרטל וציין כי העצמות והאפר נגנזו בתוך המזבח בכוונה תחילה לאחר סיום ההקרבה (מזבחות ישראליים אשר נבנו בדרך כלל כחלולים איפשרו זאת) כחלק מגניזתו הכללית של האתר שבאה לידי ביטוי לכל אורך הממצא. זרטל אף טען כי ההשוואה של המזבח למזבחות הקטנים האחרים שנמצאו בארץ שגויה מיסודה היות שאלו היו מזבחות מקומיים קטנים ועיבל הוא מזבח מסוג לאומי הדומה רק לזה שעמד בירושלים ומעולם לא אותר. גם ליתר הטענות ולטענות נוספות השיב זרטל באריכות.[62][68] הרב יואל בן נון במאמרו על המזבח בהשוואה לתיאורים המקראיים וההלכתיים של מזבחות,[58] כתב גם הוא כי באתר יש את כל סימני המזבח המקראי וכי הדרישה להיות המזבח מרובע כלל אינה ברורה מפשט המקרא היות שייתכן וביטוי זה מכוון לזווית ישרה בלבד ולא מונח ריבוע כפי שאנו מבינים ביטוי זה כיום.
לדברי זרטל, ב-1991 אמר פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד בהקשר לממצאים: "אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו (ארכאולוגים מקראיים) לשוב לגן הילדים".[59]
סיכום ביניים של הדיונים הקודמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1999 כתב זרטל, שלאחר שהציג את תגליתו בשנות ה-80 היו לגביה ויכוחים מעטים, אך מאז שפרסם את הדו"ח ומאמרים רבים – "ירדה שתיקה על עולם המחקר"[59]; אולם באותה מידה ייתכן כי שתיקה זו נבעה מכך שמרבית החוקרים סברו שהוויכוח מוצה, שכן בשום סיכום מדעי שהתפרסם בשנים שלאחר מכן לא הייתה הכרה בהיותו של המבנה מזבח. ראוי לציין כי הדו"ח המלא על החפירה לא פורסם מעולם.[6] מכל מקום, לאחר ההתכתבות הענפה בין זרטל לבין הספקנים ומתנגדיו ולאחר גילוי המתחמים הפולחניים הדומים הנוספים על ידי זרטל בבקעת הירדן, דעת רבים מהארכאולוגים אומנם נוטה לראות באתר מבנה פולחני הקשור לתקופת הברזל I, אבל לא מזבח.[69]
ביקורתו של רפי גרינברג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2022, לאחר פולמוס תקשורתי נרחב סביב לוחית העופרת מהר עיבל, פורסם בעיתון מקור ראשון מאמר על ממצא זה ועל החפירה כולה. את המאמר כתב הארכאולוג רפי גרינברג; גרינברג השתתף כסטודנט בחפירת זרטל, ולימים היה לפרופסור מן המניין ופרופסור אמריטוס לארכיאולוגיה. מאמרו של גרינברג מביא טיעונים מעודכנים רבים שאינן תואמים להשערות זרטל, ואף סותרים חלק מטענותיו העובדתיות. להלן עיקרי תיאורו וטיעוניו של גרינברג:[6]
באתר הר עיבל נמצאו שני שלבי יישוב ברורים (בהתאמה לטענת זרטל וכנגד קמפינסקי ורייני). בין שני השלבים היה פער זמן משמעותי, ובמהלכו כל סוגי כלי החרס באתר הספיקו להתחלף בסוגים אחרים. בשלב הקדום היה במקום בית מגורים רגיל, עם חצר רגילה וכלי חרס רגילים. בשלב המאוחר נבנה שם מבנה מסיבי מאבנים גסות אשר מולא באופן מכוון בעפר, ואליו הוצמדו שני חדרים גדולים' גדר ועוד כמה מבנים ומתקני אבן שנבנו גם הם בשלב זה.
לפי תיאורו, זרטל קבע מראש שמדובר במזבח של יהושע בן נון, וכך הציג את האתר לארכיאולוגים, ובמיוחד לאנשי המועצה המקומית שמימנו את החפירה בו. שום ממצא מן החפירה לא יכול היה לשנות את דעתו, שנקבעה מראש על פי השוואה לתיאורים ממזבחות מתקופות המאוחרות באלף שנה ויותר מתקופת האתר.
לדברי גרינברג לא נמצאה כל עדות לכך שהמבנה המרכזי באתר היה מזבח. אומנם נמצאו בחפירה עצמות רבות של בעלי חיים, אך מרביתן היו במילוי המכוון שבתוך המבנה הגדול. ומכאן שהן קדמו לשימוש במבנה.
בנוסף, על פי דין וחשבון שהתפרסם בכתב העת הארכיאולוגי של אוניברסיטת תל־אביב, רק 4 אחוזים מן העצמות היו שרופות (בניגוד לאחוז הגבוה שהציג זרטל בטיעוניו), ועל כן לא הייתה עדות לפעילות מיוחדת אשר חורגת ממה שהיינו מצפים למצוא באתר מגורים רגיל.
שני השלבים בהר עיבל יוחסו לתקופת הברזל 1, במאות ה־12־13 ובמאה ה־11 לפני הספירה, בהתאם. התרבות החומרית של האתר הייתה במסורת כנענית, ועל פי מיטב הבנתו של גרינברג תושבי האתר היו כנענים.
כמו כן רבות מעצמות בעלי החיים באתר הם של חיות ניצודות – יחמורים – שלפי הבנת גרינברג לא היו בין החיות הכשרות לקורבן על פי המסורת המקראית.
גרינברג מסכם וכותב כי הר עיבל הוא רק אחד מבין מאות אתרי יישוב בני תקופתו בשומרון, אמנם היחיד מביניהם שנחפר; חפירותיו של זרטל באתר מעולם לא זכו לפרסום מדעי מלא. לדעתו, טוב יעשו מוקירי האתר אם יתגייסו לטיפול זהיר, מדעי ומפורט לחומר מן האתר, ולפרסומו באופן נאות.[6]
סוגיית הר גריזים
[עריכת קוד מקור | עריכה]זרטל סבר שפסוקי המקרא, המצוטטים לעיל, מתייחסים למיקומו של המזבח ולפי פרשנותו את הכתוב בהם הם דורשים שהמזבח יימצא בקו ראייה עם הר גריזים, והיות ומהמזבח לא ניתן לראות את הר גריזים, הוא טען שזיהויו הנוכחי של הר גריזים שגוי, והוא תולדה של התיישבות השומרונים שם לאחר חורבן ממלכת ישראל. לטענתו, מיקומו האמיתי של הר גריזים הוא הר כביר הנמצא מדרום מזרח להר עיבל, צפונית-מערבית לאלון מורה (בראייה מהר כביר המזבח נראה בבירור כיוון שהוא נראה על רקע קו ההר), ואילו השומרונים, שעל פי המסורת היהודית הוגלו מארצם המקורית בידי אשור, אימצו את השם "גריזים" להר הלא נכון.
לעומת זרטל, זאב ח' ארליך סבר, כי אין כלל צורך "להזיז" את הר גריזים ממקומו כדי להסכים עם זיהויו של המזבח כמזבח יהושע. עיון בפסוקי ספר יהושע יראה כי לא אמור להיות כל קשר בין מיקומו של המזבח בהר עיבל לבין הר גריזים, כך שהקושי שזרטל ניסה לענות עליו, כלל איננו קיים. קשר העין בין ההרים הללו היה רק בעת הקראת הברכות והקללות, שכאמור, לא היו בהכרח באזור המזבח, אלא באזור אחר בהר, הצופה על הר גריזים.[70] כמו כן, המסורת אודות מיקומו של קבר יוסף, שעל פי המקרא נמצא בחלקת השדה שרכש יעקב סמוך לשכם הקדומה המזוהה עם התל המצוי בפתחה המזרחי של העיר שכם, נוגדת את זיהויו של זרטל, שכן שכם שוכנת בין הר גריזים והר עיבל, וגם משל יותם נאמר מהר גריזים אל עבר העיר שכם, דבר בלתי אפשרי לפי זיהויו של זרטל.
גם חז"ל נחלקו בעניין זיהוי הר עיבל והר גריזים. בספרי דברים פרשת ראה ובירושלמי במסכת סוטה, מובאת דעתם של שלושה חכמים הגורסים כי הזיהוי המקובל הוא הנכון, אך לדעת רבי אליעזר הר גריזים והר עיבל שמדברת עליהם התורה שונים מהר גריזים והר עיבל של השומרונים (בלשון חז"ל: "שבין הכותים") ונמצאים קרוב יותר לנהר הירדן, ובתלמוד הירושלמי מוסבר כי על פי דעתו "שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל".
הלא המה בעבר הירדן - מעבר הירדן ואילך, דברי ר' יהודה: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה זורחת; ולהלן הוא אומר (בראשית יב) ויעבר אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון האמור להלן - שכם, אף אלון האמור כאן - שכם. אמר ר' אלעזר ברבי יוסי: אמרתי להם לסופרי כותים זייפתם את התורה ולא הנחתם בה כלום! שכתבתם אצל אלוני מורה - אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. אנו למדנו מגזירה שוה, שנא' הלא המה בעבר הירדן, ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ וגו', מה אלון מורה האמור להלן - שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם. אתם, במה למדתם?
ר' אליעזר אומר: לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותים, שנאמר הלא המה בעבר הירדן - הסמוכים לירדן: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה שוקעת; בארץ הכנעני - לא היה אלא מן החוי: היושב בערבה - לא היו אלא בין ההרים: מול הגלגל - אין אלו רואים את הגלגל! ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה, כדרך שהראם בראשונה: בדרך זו לכו, ואל תלכו בשדות: היושב - ביישוב לכו, ולא במדבר: בערבה - במישור לכו, ולא בהרים:
הגישה לאתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר ניתן היה לעלות להר עיבל ישירות מהעיר שכם. אולם כיום הגישה אליו היא ממזרח, בדרך העוברת ברובה דרך שטח B. על פי המנהל האזרחי מזבח הר עיבל נמצא בשטח B במסגרת הסכמי אוסלו.
פגיעה באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי 2020 ותחילת 2021 הרס קבלן של הרשות הפלסטינית[71] חלק מקיר המתחם (מתקופת הברזל) לטובת סלילת כביש בין הכפר עסירה א-שמאליה לשכם, וטחן את אבניו על מנת לייצר חצץ עבור הכביש.[72] ראש עיריית עסירה א-שמאליה ציין כי קבלן שעבד עבורה הוא זה שביצע את ההרס, וכי העירייה לא הייתה מודעת לכך שהקיר שנהרס הוא חלק מהאתר הארכאולוגי. הוא הוסיף כי נערכה פגישה בינו ובין המנהל האזרחי, בה בחנו את הנזק והוסכם כי העירייה תשיב את האבנים למקומן.[73] ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את האירוע[74] והנשיא ראובן ריבלין קרא לחקור את הפגיעה.[75] זמן קצר לאחר מכן מועצה אזורית שומרון סגרה את הפרצה באמצעות הנחת שורת אבנים מקומיות על תוואי קטע הקיר ההרוס במטרה למנוע פגיעה נוספת באתר.[76][77]
בתחילת 2022 פגעו אלמונים פלסטיניים במזבח עצמו והרסו מקצתו. בתגובה סייר שר התרבות ח"כ חילי טרופר באתר, והבטיח להגביר את האכיפה על פגיעה באתרים ארכאולוגיים ביהודה ושומרון.[78] בספטמבר 2023 החלה הרשות הפלסטינית בעבודות לבניית שכונה בת 32 יחידות דיור סמוך לאתר.[79]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדם זרטל, "אתר הר עיבל", בתוך: אפרים שטרן ואחרים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, בהוצאת החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, משרד הביטחון וכרטא, 1992, כרך 3, עמ' 1176–1178
- יואל בן נון, המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח, זאב ח. ארליך (עורך), לפני אפרים בנימין ומנשה, המועצה האזורית מטה-בנימין, מרכז פדגוגי; עפרה: המדרשה בארץ-בנימין, בית ספר שדה עפרה, תשמ"ה, עמ' 162-137 (מידע בקטלוג רמב"י)
- ישראל פינקלשטיין, הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, ת"א, 1986. עמ' 79.
- אשר גרוסברג, "המבנה בהר עיבל והלכות מזבח", בתוך: זאב ח. ארליך (עורך), שומרון ובנימין, א', עפרה, תשמ"ז, 152-148.
- אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
- רפי גרינברג, חפרתי בהר עיבל, האתר אינו יהודי, בעיתון מקור ראשון, 6 ביוני 2022
- רפי גרינברג, חמי שיף, אסף נתיב, אורי ארליך ואלון ארד, ארכאולוגיה וגניבת דעת בהר עיבל, עמק שווה, 5 ביוני 2023
- Adam Zertal, An Early Iron Age Cultic Site on Mount Ebal: Excavation Seasons 1982-1987 (Preliminary Report), TEL AVIV 13-14, (1986-1987), pages 105-165.
- Ralph K. Hawkins (2012). The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation. Bulletin for biblical research supplements (באנגלית). Eisenbrauns. ISBN 9781575062433. JSTOR 10.5325/j.ctv1bxgzq6.
(דף הספר באתר "גוגל ספרים"
)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת פרסומים על מזבח הר עיבל באתר הספרייה הלאומית
- סקר הר מנשה, האתר של אדם זרטל
- מאמרים בנושא המזבח בהר עיבל, באתר ספריית אסיף
- לכו להר עיבל – אומר מתנגדו של הרצוג, אדם זרטל, באתר "הידען", 11 בנובמבר 1999
- הרב יואל בן נון, המבנה בהר-עיבל וזיהויו כמזבח
- הרב יואל בן נון, מזבח יהושע וחשיבותו להבנת התנ"ך, חז"ל והתלמוד, הרצאה בכנס 'מתחת לפני השטח 3' שנערך על ידי אגודת "מטמוני ארץ" בחודש אב תשע"ט
- מקורותיו האדריכליים של המכלול בשטח A בהר עיבל מאמר מאת אורן כהן וברוך רוזן מהמכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה
- מאיר בר-אילן, התורה הכתובה על האבנים בהר עיבל, ז"ח ארליך וי' אשל (עורכים), מחקרי יהודה ושומרון, ב, קדומים - אריאל תשנ"ג, עמ' 29–42
- ארכאולוגיה וגניבת דעת בהר עיבל, ארגון "עמק שווה", 5 ביוני 2023
- אסף קמר, סיור נדיר "במזבח של יהושע בן-נון" בהר הקללה, באתר ynet, 22 ביולי 2016
- יהושע לביא, מזבח יהושע בהר עיבל, באתר טיולי
- הרב זלמן מנחם קורן, על מזבח הר עיבל ועל מערת המכפלה
- נדב שרגאי, הרס מזבח יהושע - עוד אבן במורשת של השמדה, באתר ישראל היום, 12 בפברואר 2021
ניר חסון והגר שיזף, עבודות שביצעה עירייה פלסטינית ליד שכם הרסו חומה עתיקה מתקופת הברזל, באתר הארץ, 11 בפברואר 2021- קובעים עובדות בשומרון: הוצב שלט רשמי במזבח יהושע שבהר עיבל, באתר JDN, 26 במאי 2026
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אדם זרטל, (אתר) הר עיבל, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות, 1992, כרך 3 עמ' 1176–1178.
- ↑ לצד השם אתר הר עיבל, שם רווח בספרות המדעית הוא האתר הפולחני בהר עיבל, וגם אדם זרטל השתמש בו במאמרו "'בארץ הפרזי והרפאים' – על ההתנחלות הישראלית בהר-מנשה", בתוך: 'נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 53–100, ובפרט בתת-הפרק "האתר הפולחני בהר-עיבל וממצאיו, שם, עמ' 74–81.
- ↑ השם רווח בפרסומים פופולריים: אסף קמר, סיור נדיר "במזבח של יהושע בן-נון" בהר הקללה, באתר ynet, 22 ביולי 2016; מזבח יהושע בהר עיבל, באתר למטייל.
- ↑ אדם זרטל, (אתר) הר עיבל, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות, 1992, כרך 3 עמ' 1176.
- ↑ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mount Ebal: Excavation and Interpretation, עמ׳ 316
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 רפי גרינברג, חפרתי בהר עיבל, האתר אינו יהודי, בעיתון מקור ראשון, 6 ביוני 2022
- 1 2 משה ענבר, 'אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל', בית מקרא ק"א, תשמ"ה (1985), עמודים 345–352.
- ↑ הרצאה בשדמה, 2013
- 1 2 Adam Zertal, An Early Iron Age Cultic Site on Mount Ebal: Excavation Seasons 1982-1987 (Preliminary Report), TEL AVIV 13-14, (1986-1987), pages 105-165.
- ↑ רפי גרינברג, חמי שיף, אסף נתיב, אורי ארליך ואלון ארד, ארכאולוגיה וגניבת דעת בהר עיבל, עמק שווה, 5 ביוני 2023
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 57
- ↑ האתר הפולחני בהר עיבל, באתר hebrewarchaeology.blogspot.co.il(הקישור אינו פעיל, 30.11.21)
- ↑ לחרפושית זו ראו עמ' 169–170 אצל Baruch Brandl, "Two Scarabs and a Trapezoidal Seal from Mount Ebal", Tel Aviv 14/2 (1987), pp. 166-172. תיאור החרפושית בעברית: מנחת יסוד נתגלתה בהר עיבל, באתר www.news1.co.il.
- ↑ עד כה נתגלו 4 חרפושיות בסגנון זה, 3 מתוכן ללא קונטקסט ארכאולוגי והרביעית נתגלתה בקבר 935 בתל אל-פארעה (תל שרוחן)
- ↑ BEERI, Ron, BEN-YOSEF, Dror, Gaming Dice and Dice for Prognostication in the Ancient East in Light of the Finds from Mount Ebal, Revue Biblique, 3 117, 2010, עמ' 410-429 doi: 10.2143/RBI.117.3.3206398 (באנגלית)
- ↑ עיין אצל ברנדל לעיל
- ↑ זרטל, עם נולד-המזבח בהר עיבל וראשית ישראל, 322 ;246
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 145, 152-150, 368-367
- 1 2 עמוד "אודות" של ABR
- ↑ Associates for Biblical Research Statement on Ancient Near Eastern and Biblical Chronologies, אתר ABR, שבעה ביוני, 2019
- ↑ ראו לדוגמה נייר עמדה של האקדמיות הלאומיות של ארצות הברית למדעים, להנדסה ולרפואה, על בריאתנות: Science and Creationism: A View from the National Academy of Sciences Se, מהדורה שנייה, 1999
- ↑ תגלית מרגשת: קמע עברי עתיק התגלה במזבח יהושע בשומרון, באתר ערוץ 7, 26 בינואר 2022
- ↑ אפרת פורשר, מזכרת מהעבר: קמע קדום התגלה באתר מזבח יהושע, באתר ישראל היום, 26 בינואר 2022
- ↑ אלישע בן קימון, קמע עברי עתיק התגלה במזבח יהושע בשומרון, באתר ynet, 26 בינואר 2022
- ↑ עדי זריפי, "מות תמות לאלוהים": קללה או גזר דין? התגלתה הכתובת העברית העתיקה אי-פעם, באתר מאקו, 24 במרץ 2022
- ↑ Christopher Rollston, The Mount Ebal Lead ‘Curse’ Inscription in Late Bronze Age Hebrew: Some Methodological Caveats, Rollston Epigraphy - Ancient Inscriptions from the Levantine World, 2022-03-26 (באנגלית אמריקאית)
- ↑
הארכאולוג אהרון מאיר, מזבח הר עיבל, סרטון באתר יוטיוב - ↑ , You are Cursed by the God YHW: an early Hebrew inscription from Mt. Ebal (2023) Scott Stripling, Gershon Galil, Ivana Kumpova, Jaroslav Valach, Pieter Gert van der Veen & Daniel Vavrik, Heritage Science, 11, 105
- ↑ הפוסט המלא של ד"ר משגב
- ↑ The Times of Israel - Academic article on controversial 3,200-year-old ‘curse tablet’ fails to sway experts
- ↑ The So-Called Mt. Ebal "Inscription" Publication: One Big Nothingburger | Bible & Archaeology, סרטון בערוץ "XKV8R — Robert R. Cargill, PhD", באתר יוטיוב (אורך: 29:41)
- ↑ פרופ' אדם זרטל, הרצאה בשדמה 2013, 2013
- ↑ נדב נאמן, מגדל שכם ובית אל ברית, ציון נא, תשמ"ו (1986), עמודים 259–280.
- ↑ ספר יהושע, פרק ד', פסוק ח'
- ↑ פסוק כ'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו, עמוד א'
- ↑ פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה, עמוד ב': "לאחר שבנו מהן המזבח בהר עיבל קיפלום והביאום לגלגל וקבעום שם"
- ↑ משה ענבר, 'אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל', בית מקרא ק"א, תשמ"ה (1985), עמודים 347–348.
- ↑ השוו למשל ספר דברים, פרק ח', פסוקים י"ג–י"ד, המזהיר לא להרבות כסף וזהב פן ירום לבבך, עם ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"ז, פסוק כ' ובהם אותה אזהרה עצמה. ביניהם נתחבו פסוקים י"ח–י"ט שעניינם אחר לגמרי, והוא מצוות כתיבת משנה התורה ולימודה. - משה ענבר, 'אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל', בית מקרא ק"א, תשמ"ה (1985), עמוד 348 והערה 6 שם, בעקבות שטויירנגל, 1900, עמוד 67.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ז', הלכה ה'
- ↑ ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"ח
- ↑ משה ענבר, 'אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל', בית מקרא ק"א, תשמ"ה (1985), עמודים 351–352, בעקבות שטויירנגל, 1900, עמוד 184.
- ↑ משה ענבר, 'אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל', בית מקרא ק"א, תשמ"ה (1985), עמודים 351–352, לרבות הערה 20 שם.
- ↑ Adam Zertal, An Early Iron Age Cultic Site on Mount Ebal: Excavation Seasons 1982-1987 (Preliminary Report), TEL AVIV 13-14, (1986-1987), pages 151-154
- ↑ ספר שמות, פרק כ', פסוק כ"א
- ↑ ספר דברים, פרק כ"ז פסוקים פסוק ה'-פסוק ו'
- ↑ פרופ' אדם זרטל, הרצאה ב-2013, 2013
- 1 2 Horwitz, L.K., 1987. Faunal Remains from the Early Iron Age Site on Mount Ebal. Tel Aviv, 14(2), pp.173-189.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ד, עמוד א' לדעת ריש לקיש אין איסור בהקרבת חיות טהורות, ואילו לדעת רבי יוחנן הדבר אסור.
- ↑ בתלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"א נכתב: "הכל קרב בבמה בהמה וחיה ועופות" ומכאן יש שלמדו היתר להקריב חיות ב"במות", אך יש שוללים וטוענים שדברי הירושלמי הם רק על "במות" שנבנו לפני הקמת המשכן. הדעות מובאות בתוספות מסכת חולין, דף כ"ב, עמוד ב' ד"ה והביא
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 100-97
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 177
- ↑ L. Kolska-Horwits, "Faunal Remains from the Early Iron Age Site on Mount Ebal", TEL AVIV 13-14, (1986-1987), עמ' 173-190
- ↑ אדם זרטל, כפות רגלים ענקיות מראשית ישראל בבקעת הירדן, באתר מט"ח
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 184
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 160-158
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007 101-100
- 1 2 יואל בן נון, המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח, זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, 162-137.
- 1 2 3 לכו להר עיבל – אומר מתנגדו של הרצוג, אדם זרטל, באתר "הידען", 11 בנובמבר 1999
- 1 2 מיגדל, אמר קמפינסקי, כותרת ראשית, 28 במאי 1986
- ↑ A. Kempinski, "Joshua's Altar'- An Iron Age I watchower", BAR, 12/1, 1986, עמ' 44-49
- 1 2 3 4 A. Zertal, "?How can Kempinski be so Wrong", BAR, 12/1, 1986, עמ' 42-53
- ↑ "הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", ת"א 1986. עמ' 79
- ↑ Finkelstein, The Archaeology of the Israelite Settlement, Israel Exploration Society, 1988, 32-35
- 1 2 האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך ג', עמ' 1178.
- ↑ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 426-425
- ↑ לפי התיארוך המקראי המקובל במחקר שלמה מלך במאה ה-10 לפנה"ס. במקרא מפורש שיציאת מצרים הייתה 480 שנה לפני הקמת בית המקדש הראשון בידי שלמה (מל"א ו, א), כך שאת יהושע עלינו למצוא במחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס (זמנו של תחותמס השלישי שחרפושית עם שמו נתגלתה באתר), ולא במאה ה-13 לפנה"ס. בכל זאת, שיטת התיארוך המחקרית המקובלת של יציאת מצרים (תקופת רעמסס השני) בהחלט מתאימה באופן בלתי תלוי לזמנו של המזבח
- ↑ אדם זרטל, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, ידיעות אחרונות, 2000
- ↑ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation, Bulletin for Biblical Research Supplement, 2012
- ↑ זאב ח' ארליך, האמנם 'מזבח-עיבל'?, מקור ראשון ט"ו באלול תשס"ו, הובא באתר ישיבת הר עציון
- ↑ שמואל פישר, הצבת שמירה באתר מזבח יהושע בן-נון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 בפברואר 2021
- ↑ ליה ספילקין, תיעוד: הרשות הפלסטינית הרסה אתר מורשת יהודי - והשתמשה בשרידיו כדי לסלול כביש, באתר מאקו, 10 בפברואר 2021
- ↑ עבודות שביצעה עירייה פלסטינית ליד שכם הרסו חומה עתיקה מתקופת הברזל, באתר הארץ, 11 בפברואר 2021
- ↑ עדו בן-פורת, נתניהו על השחתת מזבח יהושע: "אירוע חמור, נתפוס את האחראים ונאבטח את המקום", באתר ערוץ 7, 11 בפברואר 2021
- ↑ הנשיא ריבלין: לחקור את הפגיעה במתחם המזבח בהר עיבל, באתר המחדש
- ↑ שיראל ללום, המועצה האזורית שומרון שיקמה את מזבח יהושע, באתר עכשיו 14, 11 בפברואר 2021
- ↑ שוב הרס במזבח יהושע: "מפקירים את ההיסטוריה של עמנו", באתר ערוץ 7, 7 בינואר 2022
- ↑ אפרת פורשר, שוב הרס במזבח יהושע: "מפקירים את ההיסטוריה של עמנו", באתר ישראל היום, 6 בינואר 2022
- ↑ מדאיג: הרשות הפלסטינית החלה בבנייה סמוך למזבח יהושע, באתר ערוץ 7, 3 בספטמבר 2023
