מזבח הר עיבל

מזבח הר עיבל
Altar of Mount Ebal - panoramio.jpg
מידות
גובה מעל פני הים 785 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים אדם זרטל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°14′23″N 35°17′15″E / 32.239623°N 35.287485°E / 32.239623; 35.287485
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מבט מהאוויר על האתר שזוהה על ידי זרטל כמזבח הר עיבל. ברקע נראים הרי השומרון.
מבט עילי על האתר. ניתן לראות את תבנית המבנה, וכן את העלייה שאותה זיהה זרטל עם הכבש שהוביל אל המזבח במעמד הברכה והקללה.
מבט ממערב: נראים הבמה המרכזית, הכבש העולה אליה, ה"סובב" והקיר המערבי של החצר הפנימית, המהווה את המשכו של ה"סובב"

מזבח הר עיבל הוא שם רווח לאתר הר עיבל,[1] המכונה גם האתר הפולחני בהר עיבל,[2] או "מזבח יהושע".[3] זהו אתר ארכאולוגי, השוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, בגובה 785 מטר מעל פני הים (הפסגה היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר התגלה ונחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982–1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס. זרטל הגיע למסקנה שהאתר הוא שריד של מזבח, וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו 'מזבח יהושע'. הדעות בקהילת הארכאולוגים חלוקות לגבי השאלה האם המבנה הוא אכן מזבח, אולם רוב החוקרים מסכימים שמדובר באתר פולחני מתקופת הברזל ה-I.[4] בשלהי 2020 טחן קבלן של הרשות הפלסטינית חלק מחומת האתר לשימוש בסלילת כביש. בתחילת 2022 הושחת חלק מהמבנה על ידי אלמונים.[5]

הממצא הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נתגלה לראשונה על ידי קבוצה בראשותו של אדם זרטל במהלך סקר ארכאולוגי שיטתי, ב-6 באפריל 1980. החפירות באתר החלו בסתיו 1982.

בטרם נחפר, זוהה באתר קיר מקיף של המתחם, המזכיר בצורתו את הספרה 8 המשתרעת לאורך השלוחה על גבי אוכף. אורכו של המתחם כ-230 מטר ורחבו בין 100 ל-25 מטר וכיוונו הכללי צפון מערב - דרום מזרח. בחלקו הצפון מערבי של המתחם זוהה מתחם פנימי קטן יותר, שבמרכז חלקו הדרומי נמצאה ערימת אבנים בקוטר 30 מטר וגובה 4 מטר. המתחם, וערימת האבנים, היו זרועים שברי חרסים מתקופת הברזל 1.

האתר זוהה כחד שכבתי, ומיקומו יוצא דופן.

המבנה המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק העליון של המבנה היה מרוצף אבני גוויל בינוניות. על הריצוף הזה נבנה 'מקעד' - מבנה אבן חצי עגול לא גדול שהיווה מחסה לרועים בשומרון בימי גשם. מתחתיו נתגלו שרידיה של עמדת תצפית עות'מאנית מימי מלחמת העולם הראשונה.[6]

בשלב הראשון של החפירה, "קולפה" ערימת האבנים ומתחתיה התגלה מבנה בגודל 9 על 7 מטר, אליו צמודות שתי חצרות אבן, מרוצפות, המופרדות על ידי קיר משופע (כבש) שעלה אל ראש המבנה. כל המבנה והקירות היו בנויים אבני גוויל.
המבנה התנשא לגובה של כ-4 מטרים, ורוצף באבני גוויל. לא נתגלה פתח כניסה למבנה.

קירות המבנה היו ברוחב 1.4 מטר. פנים המבנה היה ממולא בשכבות של אפר ואבנים. מהמסגרת החיצונית של המבנה יצאו שני קירות שאינם נפגשים לכיוון מרכזו. גם הקירות היו שקועים בתוך שכבות האפר והאבן.

המילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילוי המבנה היה עשוי שכבות של אבן ואפר. שכבת האפר הייתה בעובי של כ-1.5 מטר אפר נקי, שכלל בתוכו כמות גדולה של אפר עצמות.

החצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החצר הצפונית, במידות של כ-5 על 3 מטר, הייתה מרוצפת כולה: חציה הצפוני (הרחוק מהכבש) באבנים גדולות במפלס הנמוך בכמטר מהקיר החיצוני וחציה הדרומי, במפלס נמוך יותר, באבנים קטנות. במפלס זה נקבעו גם מתקני אבן שחלקם הכילו אפר, עצמות חרוכות וכלי חרס. ניתוח הממצא הראה כי היו שלושה סוגים של מתקני אבן: לאפר ועצמות, לכלי חרס ולאבנים שטוחות. בין הקיר הצפוני לחצר נמצאו 3 מדרגות שאיפשרו גישה לחצר.
  • החצר הדרומית, במידות כ-7.5 על 6 מטר ושצורתה טרפזית הכילה פחות מתקנים מזו הצפונית וכל המתקנים היו ריקים. הקיר הדרומי היה הרוס למדי.

הכבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החצרות הפריד קיר משופע כפול ולו שני מפלסים. הכבש הראשי, שעלה למלוא גובה הבמה, היה באורך 7.5 מטר ורחבו 1.2 מטר, ואליו צמוד היה כבש "משני", נמוך יותר, שעלה רק עד ה"סובב". העלייה למזבח בכבש מזכירה את הסגנון המצרי, לדוגמה בהקפלה הלבנה בכרנך (תבאי): העלייה בכבש ואילו הירידה באמצעות מדרגות משני צידי הכבש.

ה"סובב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעלה למזבח, מיד תחתיו "הסובב"

הסובב הוא מעין מדרגה רחבה המקיפה את המבנה המרכזי משלשה צדדים ונמוכה ממנו. רוחב המדרגה כמטר אחד והיא נמוכה מהמבנה המרכזי במטר אחד. הסובב מהווה המשך של קירות החצרות הפנימיות.

סלע האם והמבנה הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחת למבנה המרכזי נמצאו שרידיו של מבנה קדום, קטן יותר, אשר נהרס כנראה על ידי בוני המבנה. המבנה כלל מעגל אבנים בקוטר של כ-2 מטר על גבי סלע היסוד. גם במעגל אבנים זה נתגלו אפר ושרידי עצמות, מה שמעיד שמבנה זה שימש כנראה כבמה פולחנית. תיארוך המבנה הפנימי בעייתי כיוון שחלה בו התערבות מאוחרת על ידי בוני המבנה החיצוני. ההשערות הן שהוא מאותה התקופה של המבנה הגדול או שהוא קדם לו בכמאה וחמישים שנים.[7]

ממצאים קטנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר נתגלו שברי חרסים מתקופת הברזל 1, כלי חרס שלמים מאותה תקופה, פיסות טיח קלופות, כלי פולחן ובכללם כלי קטורת, אלפי עצמות בעלי חיים כשרים, קוביות גורל, שני עגילים מצריים ושתי חרפושיות. החרפושיות תוארכו על ידי ברוך ברנדל לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס, זמנו של רעמסס השני. אחת מהחרפושיות מכילה עיטור שמזכיר בצורתו סגנון חיקסוסי ועל השנייה נחרט בתוך כרטוש שמו של תחותמס השלישי, שזמנו המאה ה-15 לפנה"ס, ולפי זיהויו של ברנדל מדובר בחרפושית זיכרון שהנפיק רעמסס השני לזכרו של תחותמס.[8] חרפושיות זהות המתוארכות לזמנו של רעמסס השני נתגלו במקומות אחרים.[9] בין כלי החרס שנמצאו היו גם סירי בישול וקנקני שפת צווארון, שמאפיינים אתרים מתקופת הברזל 1, ויש הסבורים שגם מעט קודם לכן. בדיקת פחמן שבוצעה בעצמות מתארכת אותן לתחילת תקופת הברזל, אך כיוון שקו עקומת הכיול בתקופה זו בעייתי ומשום שהדגימות סבלו מתנאי אחסון בעייתיים הבדיקה איננה וודאית.[דרוש מקור] כמו כן נתגלה חותם אבן דמוי טרפז המתוארך לסוף תקופת הברונזה המאוחרת.[10] על החותם נחרטו קווים ונקודות בסגנון שנתגלה גם על גבי ידיות כלי החרס שהובאו למקום עם המנחות לאל. זרטל חשף עשרות דגמים כאלה. הסגנון הזה זוהה בכל חלקו המזרחי של הר מנשה ובצפון הר אפרים. לשיטת הסימון הזאת אין מקבילות באזורים אחרים באותו הזמן.[11] הסימונים האלה נוצרו, לפי השערת החופר, כדי לזהות את מגישי המנחה - המשפחה או השבט שהניחו אותם באתר המזבח.


Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – לוחית העופרת מהר עיבל

בינואר 2022 פורסם כי ערמות העפר שנשארו מהחפירות של זרטל בשנות ה-80, אשר נשמרו מאז במקום בטוח, עברו סינון בטכניקות חדשות על ידי החוקר צבי קניגסברג, והתגלתה בהן לוחית עופרת שעליה חריצים רבים, ביניהם אחד שנראה כמו ראש של פר (האות אל"ף בכתב עברי קדום), וכן אחד שדומה לפרח לוטוס, שהוא מוטיב נפוץ באמנות מצרית עתיקה.[12][13][14] בחודש מרץ של אותה שנה נערכה מסיבת עיתונאים, בה נטען כי הלוחית היא קמע שעליו כתובה קללה המכילה את האזכור העתיק ביותר של השם המפורש, וכי לממצא יש השלכות מרחיקות לכת על חקר המקרא.[15] טענות אלו התקבלו בביקורת על ידי אפיגרפים וארכאולוגים אשר טענו כי פענוח הכתובת, תיארוכה ומשמעותה מוטלים בספק, בין השאר משום שהחוקרים לא הציגו את הממצאים עצמם ולא פרסמו אותם בכתב עת מדעי הנתון לביקורת עמיתים.[16][17]

מתקני המנחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון האתר נחשף אזור של מתקנים אשר הובנו כמתקני מנחות. מתקן מנחה היה מורכב ממעגל פשוט של אבני שדה בינוניות שקוטרו 30 עד 40 ס"מ ובתוכו הונחה מנחה, אחת בכל מעגל אבנים. המתקן נבנה על הקרקע ותפקידו היה לשמור על המנחה בתוך טבעת אבנים כדי שלא תנזק. בין המנחות היו כלים מאבנים או חרס, חרפושיות ותכשיטים - עגילי זהב, עגילי כסף, צמידי ברונזה, חרוזים וגם סכיני צור (השווה לספר יהושע, פרק ה', פסוק ג'). בין כלי החרס במנחות נתבלטו כלים קטנים ויוצאי דופן עם פך מזיגה וידית מזיגה שנקראו על ידי פרופ' זרטל בשם קנפכים. הם נתגלו רק באתר הר עיבל (למעט פריט אחד) וייתכן ששימשו למנחה מיוחדת כמו קטורת. באתר נתגלו מאות מתקני מנחה לעיתים זה על גבי זה בכמה שכבות. במתקן מנחה שנחצב בסלע היסוד בשכבה הקדומה ביותר של האתר נתגלתה החרפושית הנושאת את שמו של תחותמס השלישי.[18]

התיארוך הארכאולוגי לעומת התיארוך המסורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית (ללא תיקון "השנים החסרות") תקופת ההתנחלות החלה בשנת 1271 לפנה"ס. על פי המקרא יהושע בן נון הנהיג את העם בראשיתה של תקופת ההתנחלות, שבמהלכה הוקם המזבח בהר עיבל. הממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר באתר תוארכו לתקופת המעבר שבין תקופת הברונזה המאוחרת לבין תקופת הברזל, במאה ה-13 לפנה"ס. רמת הדיוק של התיארוך עומדת על מספר עשורים לכאן או לכאן, כך שאם הזיהוי של המבנה הקדום יותר כמזבח יהושוע נכון, הרי שעשויה להיות התאמה מסוימת בין התיארוך הארכאולוגי לתיארוך המסורתי, אולם אם הזיהוי אינו נכון, ייתכן שהאתר היה שייך לתרבות אחרת.[דרוש מקור]

מזבח יהושע לפי מסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מעמד הברכה והקללה

בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'ח' מתוארת ההוראה של משה לזקני ישראל לבנות בהר עיבל מזבח, והוראות בניה. יהושע בן נון קיים את הצווי לאחר חציית הירדן וכיבוש יריחו והעי. בניית המזבח מתוארת בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'ל"ד:

אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת ה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.

לדעת רש"י בהסבר אחת הדעות בתלמוד,[19] לאחר המעמד פורקו אבני המזבח והועברו לגלגל.[20]

ניתוח הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיפותזה של זרטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' זרטל מזהה את המבנה המרכזי כמזבח ישראלי, ומזהה אותו עם המזבח הנזכר בספר דברים פרק כ"ז ובספר יהושע פרק ח'. הזיהוי כמזבח נובע מעצם המבנה, אשר תואם במידה רבה את תיאורי המזבחות בתנ"ך ובמשנה. בין הסממנים המובהקים של מזבח ישראלי:

  • המזבח בנוי מאבנים לא מסותתות, כפי שאמור להיות מזבח על פי המצווה בתנ"ך: "וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ".[21] וכן נאמר מפורשות בפרשיית בניית המזבח בהר עיבל עצמו: "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ"[22] - לא להניף ברזל על אבני המזבח, כלומר לא לסתת את האבן בעזרתם (מזבחות כנעניים שנחפרו, למשל, בנויים אבנים מסותתות).
  • המבנה הסכמטי של המזבח דומה למבנה של מזבח העולה במשכן.
  • אל מרומי המזבח עולים ב"כֵּבֶשׁ" ולא במדרגות. לפי הציווי המקראי: "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות, כ', כ"ג).
  • מסביב למזבח, בגובה שליש המזבח, יש סוללה המאפשרת מעבר מסביב למזבח, המקביל ל"סובב" המוזכר במשנה.
  • ניתוח שרידי בעלי החיים העלה כי מדובר בבהמות טהורות, זכרים בני שנה[דרוש מקור][דרושה הבהרה] - המין והגיל הנדרשים להקרבה על פי התורה.
    • באתר נמצאו גם עצמות יחמור, איל גדול ממשפחת הצבאים עם קרניים ענפות הניצוד רק בטבע. עצמות אלו מהוות 28% מכלל הממצאים והם נתגלו רק במילוי המזבח עצמו. היחמור מופיע בתנ"ך ברשימת הבהמות הכשרות למאכל (דברים יד, ד-ז), והדעות חלוקות האם הוא כשר להקרבה בבמה.[23][24] על פי בנימין מזר, ייתכן כי היחמור שימש כבהמת קורבן במאה ה-12 לפני הספירה, שעה שדיני התורה היו בתהליך גיבוש, במהלך המעבר מנוודות-למחצה לחקלאות-קבע.[25] אפשרות נוספת, היחמורים שימשו רק לסעודות המשתתפים בפולחן אך עצמותיהם הובאו כתרומת מנחה למילוי מזבח האבנים בשיירי סעודות הקודש.[26] כמו כן, נמצאו באתר שרידי קיפוד וארנבת-בר, אך מבדיקה שנעשתה עלה כי הם חדשים יחסית לשאר ממצאי האתר, וככל הנראה הגיעו לאתר לאחר נטישתו (אינטורסיביים)[27]
MtEbalAltarDrawing.jpg
  • העצמות שנמצאו באתר ובכלי הפולחן נמצאו כשהן חרוכות באש ולא שרופות (מה שמתאים לקורבן ולא לשריפה).
  • נמצאו באתר שתי חרפושיות (חותמות מצריות) המתארכות את המבנה לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס ובייחוד לתקופתו של רעמסס השני, אשר מתאימות ליתר הממצאים (חרסי שפת הצווארון למשל) המתארכים את המזבח לראשית תקופת הברזל ה-I בנוסף נמצאו באתר אף עגילים בעלי סגנון מצרי וקוביות גורל (מה שמתאים להלכה הדורשת לבחור את מבצע ההקרבה בגורל).
  • האתר כולו שוכן בתור מתחם שנראה כמתחם פולחני כללי בצורת כף רגל. מתחמים דומים מאותה התקופה אשר היו בנויים בצורת כף רגל ונחשדו כמקודשים גם הם נמצאו באופן דומה גם בכמה מקומות בבקעת הירדן. על פי זרטל, מכאן בא הביטוי התנ"כי "עלייה לרגל".[28]
  • המבנה נמצא גנוז באדמה ולא הרוס ומנותץ כשם שיש להרוס את מזבחות הכנעניים לפי ציווי התורה. בימי חזקיהו ויאשיהו נגנזו מזבחות ישראליים מחוץ לירושלים, בתל ערד ובתל שבע.[29]
  • הממצא הוא בעל מבנה מרובע, בניגוד למבנים הכנענים המקובלים בחפירות ארכאולוגיות מאותה תקופה ומאותו אזור, שהם עגולים.
  • במספר בורות גניזה, ומסביב למזבח בכלל, נמצאו פיסות טיח, אותן ניתן לקשור לצו של משה לסוד אבנים בשיד (שמות כ, כא) לשם כתיבת התורה עליהן, בסמוך לצו המורה על בניית המזבח.[30]
  • האתר מכיל כמה וכמה מאפיינים המתאימים לאתר ישראלי ולא כנעני - היעדר עצמות חזיר ופסלי אלוהויות (כנענים, מצריים ובכלל) וקנקני שפת צווארון.[31]

הרב יואל בן נון כתב מאמר הלכתי בו הוא מוצא סימנים רבים נוספים שמזבח זה נבנה על פי ההלכה,[32] ביניהם: חומה מקיפה את המזבח במקביל לקלעים שבמשכן, ה"יסוד" איננו מקיף את כל הצדדים, כבש כפול למזבח וליסוד, ריוח בין ה"יסוד" למזבח, שתי מערכות של אש, משטחים חלקים שנמצאו מסביב למזבח ושימשו אולי כבסיס לשחיטה, מתקנים שונים נוספים הצמודים למערב הכבש וגובה מוערך בכ-10 אמות.

גם היותו של המזבח חלול היא מאפיין של מזבחות ישראלים. כך אפשר להבין שהעפר שנמצא שפוך סביבות המזבח מילא אותו בעת ההקרבה, ובעת גניזת האתר שפכו את העפר החוצה ומילאו את המזבח באפר הקרבנות.

לדברי זרטל, המסקנות מהחפירה בהר עיבל לגבי ראשית ישראל והאמינות של חלקו הקדום של המקרא, מרחיקות לכת: ”אם עמד מזבח עולה בהר עיבל ונערך בו 'טקס יסוד'...הדבר מאשש את המסורת בספר דברים ובספר יהושע,...(ומעיד) על גיבוש לאומי ודתי של שבטי ישראל מיד עם תחילת ההתנחלות“.[33]

הביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכאולוגים רבים לא קיבלו את זיהוי האתר כמזבח או את זיהויו עם מזבח יהושע.

המתנגדים הראשונים היו הארכאולוגים אהרן קמפינסקי ואנסון רייני שטענו כי מדובר במגדל שמירה קדום.[34] קמפינסקי פירט שהמגדל היה חלק מכפר, שאכלוסו כלל שלושה שלבים:[35]

  1. בשלב הראשון גרו באתר איכרים נוודיים-למחצה באוהלים או בקתות. משלב זה שרדו רק מעט שרידי בניה. השרידים היחידים הם בורות, ממגרורות ומתקנים קטנים.
  2. בשלב השני החל להופיע יישוב קבע. בתקופה זו נבנה בית בן שניים או שלושה חדרים במרכז האתר, והמקום גם הוקף חומה (חומה דומה נמצאה ביישוב גילה מדרום ירושלים). לאחר חורבן שכבה 2 בא השלב השלישי. (קמפינסקי מתאר פה תרחישים שיכולים ליצור חורבן).
  3. חורבן הכפר משלב 2 הוכיח את הצורך בשיפור הביטחון באמצעות מגדל שמירה (הוא מסביר פה כיצד נבנה מגדל השמירה), אותו זיהה זרטל כמזבח.

זרטל תקף בחריפות את מודל שלושת השלבים של קמפינסקי, וטען שהוא סותר חלק גדול מן הממצאים הקיימים בשטח. באחת מהתבטאויותיו אמר כי המודל "הוא המצאה היפותטית שאין לה קשר לאתר".[36]

כחלק מן הטענות נגד התאוריה כתב זרטל כי:

  1. החפירה הוכיחה כי לאתר שני שלבים ולא שלושה (שלא כדברי קמפינסקי)
  2. אין כל עדות להתיישבות באתר של נוודים למחצה
  3. שום ממגורות או בורות (המאפיינים אתרי התנחלות) לא נמצאו בהר עיבל
  4. לא נמצאה כל חומת הגנה. בשכבה 1 הוקף האתר בקיר של מתחם מקודש (טמנוס). קיר זה הוא נמוך, יסודותיו רדודים והוא בנוי מאבנים קטנות.
  5. שום סימני חורבן או הרס לא נמצאו בהר עיבל בשכבה 1 או 2.
  6. המעבר משכבה 2 ל-1 היה שקט ולא השאיר כל סימני אלימות. לדעת זרטל המעבר קשור להחלטה לבנות מרכז פולחני גדול וחדש.
  7. לא היה כל צורך במגדל שמירה. אזור המזבח היה ריק משטחים מעובדים באותה העת (ולכן אין שום צורך במגדל שמירה).[36]
  8. המבנה נבנה ישירות על האדמה וללא ריצוף - מה שאיננו מתאים למבני מגורים כלל. בנוסף, המבנה נבנה בשלב אחד חסר כל כניסה ומשום כך איננו יכול להיות בית.

הארכאולוג ישראל פינקלשטיין, טען כי "מבחינה מקראית ברור כי תיאור בנייתו של מזבח הר עיבל על ידי יהושע משקף מציאות מאוחרת - ומבחינה היסטורית קשה לקבל שהיה מרכז פולחני ישראלי על שבטי בתאריך כה מוקדם כפי שהציע זרטל". לחיזוק טענתו הוסיף פינקלשטיין כי הזיהוי לא וודאי היות ש"יש קשיים לא מבוטלים בזיהוי המבנה המרכזי כמזבח: השוני בין המבנה הזה ומזבחות ישראליים אחרים; כ-70% מן החומר הקרמי באתר הם קנקני שפת צווארון, שאינם כלי מנחה או פולחן אופייניים".[37] עם זאת, פינקלשטיין סבור כי אכן מדובר באתר פולחני.[38] גם בנימין מזר ומ"ד קוגן סברו שמדובר באתר פולחני[39]. נדב נאמן הציע לזהות את האתר עם האתר הפולחני של שכם בתקופת הברזל הראשונה.[39]

זרטל תקף את הביקורת של פינקלשטיין בטענה כי היא נובעת מהנחתו המוקדמת בדבר אי אמינות המקרא, וכי היא מתעלמת מממצאים שהציג במחקרו משנת 1985 לפיהם היו שלבים שונים בהתפתחות האתר.[36] עוד ציין זרטל כי לא ניתן להתעלם מהכמות העצומה של כלי הפולחן שכן נמצאו באתר, וכי בעוד כלי הפולחן נמצאו בעיקר בתוך המזבח ונגנזו בצורה ברורה, יתר הכלים נמצאו בעיקר מסביב לו, ולהערכת זרטל שימשו את המשתתפים בסעודה שנעשתה במסגרת טקס ההקרבה. בין הכלים האלה גם קנקני שפת הצווארון שהכילו מים לשתייה.[40]

חוקרים אחרים ציינו, כי גם אם אכן מדובר במזבח כדברי זרטל, הממצאים באתר עדיין אינם תואמים עם התיאור של ספר יהושע שכן העצמות שנמצאו באתר שימשו כמילוי למזבח ומשום כך הוקרבו טרם הקמתו. כמו כן, לא נמצאו עצמות על גבי המזבח, וגם לא סימנים להקרבה על גביו שיתאימו לתיאור המקראי. כמו כן המזבח הוא מלבני בצורתו, בשונה מהמזבחות המקראיים של המשכן והמקדש המתוארים כרבועים. כך גם פינות המזבח מכוונות לרוחות השמים, גם זה בשונה ממזבח המשכן והמזבח אותו מתאר יחזקאל, המתוארים כמי שירכותיהם מכוונים לרוחות השמים ולא פינותיהם.[41]

גם על טענות אלו השיב זרטל וציין כי העצמות והאפר נגנזו בתוך המזבח בכוונה תחילה לאחר סיום ההקרבה (מזבחות ישראליים אשר נבנו בדרך כלל כחלולים איפשרו זאת) כחלק מגניזתו הכללית של האתר שבאה לידי ביטוי לכל אורך הממצא. זרטל אף טען כי ההשוואה של המזבח למזבחות הקטנים האחרים שנמצאו בארץ שגויה מיסודה היות שאלו היו מזבחות מקומיים קטנים ועיבל הוא מזבח מסוג לאומי הדומה רק לזה שעמד בירושלים ומעולם לא אותר. גם ליתר הטענות ולטענות נוספות השיב זרטל באריכות.[36][42] הרב יואל בן נון במאמרו על המזבח בהשוואה לתיאורים המקראיים וההלכתיים של מזבחות,[32] כתב גם הוא כי באתר יש את כל סימני המזבח המקראי וכי הדרישה להיות המזבח מרובע כלל אינה ברורה מפשט המקרא היות שייתכן וביטוי זה מכוון לזווית ישרה בלבד ולא מונח ריבוע כפי שאנו מבינים ביטוי זה כיום.

ב-1991 אמר פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד בהקשר לממצאים: "אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו (ארכאולוגים מקראיים) לשוב לגן הילדים".[33]

בשנת 1999 כתב זרטל, שלאחר שהציג את תגליתו בשנות ה-80 היו לגביה ויכוחים מעטים, אך מאז שפרסם את הדו"ח המפורט ומאמרים רבים – "ירדה שתיקה על עולם המחקר"[33]; אולם יש הטוענים כי שתיקה זו נבעה מכך שמרבית החוקרים סברו שהוויכוח מוצה, וכי בשום סיכום מדעי שהתפרסם בשנים שלאחר מכן לא הייתה הכרה בהיותו של המבנה מזבח. לאחר ההתכתבות הענפה בין זרטל לבין הספקנים ומתנגדיו ולאחר גילוי המתחמים הפולחניים הדומים הנוספים על ידי זרטל בבקעת הירדן, דעת רוב הארכאולוגים אמנם נוטה לראות באתר לכל הפחות מבנה פולחן ישראלי מסוג כלשהו.[43]

סוגיית הר גריזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרטל סבר שפסוקי המקרא, המצוטטים לעיל, מתייחסים למיקומו של המזבח ולפי פרשנותו את הכתוב בהם הם דורשים שהמזבח יימצא בקו ראייה עם הר גריזים, והיות ומהמזבח לא ניתן לראות את הר גריזים, הוא טען שזיהויו הנוכחי של הר גריזים שגוי, והוא תולדה של התיישבות השומרונים שם לאחר חורבן ממלכת ישראל. לטענתו, מיקומו האמיתי של הר גריזים הוא הר כביר הנמצא מדרום מזרח להר עיבל, צפונית-מערבית לאלון מורה (בראייה מהר כביר המזבח נראה בבירור כיוון שהוא נראה על רקע קו ההר), ואילו השומרונים, שעל פי המסורת היהודית הוגלו מארצם המקורית בידי אשור, אימצו את השם "גריזים" להר הלא נכון.

לעומת זרטל, זאב ח' ארליך סבר, כי אין כלל צורך "להזיז" את הר גריזים ממקומו כדי להסכים עם זיהויו של המזבח כמזבח יהושע. עיון בפסוקי ספר יהושע יראה כי לא אמור להיות כל קשר בין מיקומו של המזבח בהר עיבל לבין הר גריזים, כך שהקושי שזרטל ניסה לענות עליו, כלל איננו קיים. קשר העין בין ההרים הללו היה רק בעת הקראת הברכות והקללות, שכאמור, לא היו בהכרח באזור המזבח, אלא באזור אחר בהר, הצופה על הר גריזים.[44] כמו כן, המסורת אודות מיקומו של קבר יוסף, שעל פי המקרא נמצא בחלקת השדה שרכש יעקב סמוך לשכם הקדומה המזוהה עם התל המצוי בפתחה המזרחי של העיר שכם, נוגדת את זיהויו של זרטל, שכן שכם שוכנת בין הר גריזים והר עיבל, וגם משל יותם נאמר מהר גריזים אל עבר העיר שכם, דבר בלתי אפשרי לפי זיהויו של זרטל.

גם חז"ל נחלקו בעניין זיהוי הר עיבל והר גריזים. בספרי דברים פרשת ראה ובירושלמי במסכת סוטה, מובאת דעתם של שלושה חכמים הגורסים כי הזיהוי המקובל הוא הנכון, אך לדעת רבי אליעזר הר גריזים והר עיבל שמדברת עליהם התורה שונים מהר גריזים והר עיבל של השומרונים (בלשון חז"ל: "שבין הכותים") ונמצאים קרוב יותר לנהר הירדן, ובתלמוד הירושלמי מוסבר כי על פי דעתו "שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל".

הלא המה בעבר הירדן - מעבר הירדן ואילך, דברי ר' יהודה: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה זורחת; ולהלן הוא אומר (בראשית יב) ויעבר אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון האמור להלן - שכם, אף אלון האמור כאן - שכם. אמר ר' אלעזר ברבי יוסי: אמרתי להם לסופרי כותים זייפתם את התורה ולא הנחתם בה כלום! שכתבתם אצל אלוני מורה - אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. אנו למדנו מגזירה שוה, שנא' הלא המה בעבר הירדן, ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ וגו', מה אלון מורה האמור להלן - שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם. אתם, במה למדתם?

ר' אליעזר אומר: לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותים, שנאמר הלא המה בעבר הירדן - הסמוכים לירדן: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה שוקעת; בארץ הכנעני - לא היה אלא מן החוי: היושב בערבה - לא היו אלא בין ההרים: מול הגלגל - אין אלו רואים את הגלגל! ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה, כדרך שהראם בראשונה: בדרך זו לכו, ואל תלכו בשדות: היושב - ביישוב לכו, ולא במדבר: בערבה - במישור לכו, ולא בהרים:

הגישה לאתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר ניתן היה לעלות להר עיבל ישירות מהעיר שכם. אולם כיום הגישה אליו היא ממזרח, בדרך העוברת ברובה דרך שטח B. על פי המנהל האזרחי מזבח הר עיבל נמצא בשטח B במסגרת הסכמי אוסלו.

פגיעה באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 2020 ותחילת 2021 הרס קבלן של הרשות הפלסטינית[45] חלק מקיר המתחם (מתקופת הברזל) לטובת סלילת כביש בין הכפר עסירה א-שמאליה לשכם, וטחן את אבניו על מנת לייצר חצץ עבור הכביש.[46] ראש עירית עסירה א-שמאליה ציין כי קבלן שעבד עבורה הוא זה שביצע את ההרס, וכי העירייה לא הייתה מודעת לכך שהקיר שנהרס הוא חלק מהאתר הארכאולוגי. הוא הוסיף כי נערכה פגישה בינו ובין המנהל האזרחי, בה בחנו את הנזק והוסכם כי העירייה תשיב את האבנים למקומן.[47] ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את האירוע[48] והנשיא ראובן ריבלין קרא לחקור את הפגיעה.[49] זמן קצר לאחר מכן מועצה אזורית שומרון סגרה את הפרצה באמצעות הנחת שורת אבנים על תוואי קטע הקיר ההרוס במטרה למנוע פגיעה נוספת באתר.

בתחילת 2022 פגעו אלמונים פלסטיניים במזבח עצמו והרסו מקצתו. בתגובה סייר שר התרבות ח"כ חילי טרופר באתר, והבטיח להגביר את האכיפה על פגיעה באתרים ארכאולוגיים ביהודה ושומרון.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
  • יואל בן נון, "המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח", בתוך: זאב ח. ארליך (עורך), לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, 162-137.
  • אשר גרוסברג, "המבנה בהר עיבל והלכות מזבח", בתוך: זאב ח. ארליך (עורך), שומרון ובנימין, א', עפרה, תשמ"ז, 152-148.
  • ישראל פינקלשטיין, הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, ת"א, 1986. עמ' 79.
  • Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation, Bulletin for Biblical Research Supplement, 2012.
    (דף הספר באתר "גוגל ספרים" ספר זמין ברשת)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מזבח הר עיבל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אדם זרטל, (אתר) הר עיבל, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות, 1992, כרך 3 עמ' 1176–1178.
  2. ^ לצד השם אתר הר עיבל, שם רווח בספרות המדעית הוא האתר הפולחני בהר עיבל, וגם אדם זרטל השתמש בו במאמרו "'בארץ הפרזי והרפאים' – על ההתנחלות הישראלית בהר-מנשה", בתוך: 'נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 53–100, ובפרט בתת-הפרק "האתר הפולחני בהר-עיבל וממצאיו, שם, עמ' 74–81.
  3. ^ השם רווח בפרסומים פופולריים: אסף קמר, סיור נדיר "במזבח של יהושע בן-נון" בהר הקללה, באתר ynet, 22 ביולי 2016; מזבח יהושע בהר עיבל, באתר "טיולי".
  4. ^ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mount Ebal: Excavation and Interpertation, עמ׳ 316
  5. ^ 1 2 שוב הרס במזבח יהושע: "מפקירים את ההיסטוריה של עמנו", באתר ערוץ 7, 7 בינואר 2022
  6. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 57
  7. ^ האתר הפולחני בהר עיבל, hebrewarchaeology.blogspot.co.il(הקישור אינו פעיל, 30.11.21)
  8. ^ לחרפושית זו ראו עמ' 169–170 אצל Baruch Brandl, "Two Scarabs and a Trapezoidal Seal from Mount Ebal", Tel Aviv 14/2 (1987), pp. 166-172. תיאור החרפושית בעברית: מנחת יסוד נתגלתה בהר עיבל, www.news1.co.il.
  9. ^ עד כה נתגלו 4 חרפושיות בסגנון זה, 3 מתוכן ללא קונטקסט ארכאולוגי והרביעית נתגלתה בקבר 935 בתל-אל-פרעה (תל שרוחן)
  10. ^ עיין אצל ברנדל לעיל
  11. ^ זרטל, עם נולד-המזבח בהר עיבל וראשית ישראל, 322 ;246
  12. ^ תגלית מרגשת: קמע עברי עתיק התגלה במזבח יהושע בשומרון, באתר ערוץ 7, 26 בינואר 2022
  13. ^ אפרת פורשר, ‏מזכרת מהעבר: קמע קדום התגלה באתר מזבח יהושע, באתר ישראל היום, 26 בינואר 2022
  14. ^ אלישע בן קימון, קמע עברי עתיק התגלה במזבח יהושע בשומרון, באתר ynet
  15. ^ עדי זריפי, ‏"מות תמות לאלוהים": קללה או גזר דין? התגלתה הכתובת העברית העתיקה אי-פעם, באתר ‏מאקו‏‏, ‏24 במרץ 2022‏
  16. ^ Christopher Rollston, The Mount Ebal Lead ‘Curse’ Inscription in Late Bronze Age Hebrew: Some Methodological Caveats, Rollston Epigraphy - Ancient Inscriptions from the Levantine World, ‏2022-03-26 (בAmerican English)
  17. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg מזבח הר עיבל, בביצוע הארכאולוג אהרון מאיר, סרטון באתר יוטיוב
  18. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 145, 152-150, 368-367
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו, עמוד א'
  20. ^ ראו פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה, עמוד ב': "לאחר שבנו מהן המזבח בהר עיבל קיפלום והביאום לגלגל וקבעום שם"
  21. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק כ"א
  22. ^ ספר דברים, פרק כ"ז פסוקים פסוק ה'-פסוק ו'
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ד, עמוד א'
  24. ^ בתלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה י"א נכתב: "הכל קרב בבמה בהמה וחיה ועופות" ומכאן יש שלמדו היתר להקריב חיות ב"במות", אך יש שוללים וטוענים שדברי הירושלמי הם רק על "במות" שנבנו לפני הקמת המשכן. הדעות מובאות בתוספות מסכת חולין, דף כ"ב, עמוד ב' ד"ה והביא
  25. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 100-97
  26. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 177
  27. ^ L. Kolska-Horwits, "Faunal Remains from the Early Iron Age Site on Mount Ebal", TEL AVIV 13-14, (1986-1987), עמ' 173-190
  28. ^ אדם זרטל, כפות רגלים ענקיות מראשית ישראל בבקעת הירדן, מט"ח
  29. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 184
  30. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 160-158
  31. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007 101-100
  32. ^ 1 2 יואל בן נון, המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח, זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, 162-137.
  33. ^ 1 2 3 שירות הידען, ‏לכו להר עיבל – אומר מתנגדו של הרצוג, אדם זרטל, באתר "הידען", 11 בנובמבר 1999
  34. ^ מיגדל, אמר קמפינסקי, כותרת ראשית, 28 במאי 1986
  35. ^ A. Kempinski, "Joshua's Altar'- An Iron Age I watchower", BAR, 12/1, 1986, עמ' 44-49
  36. ^ 1 2 3 4 A. Zertal, "?How can Kempinski be so Worng", BAR, 12/1, 1986, עמ' 42-53
  37. ^ "הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", ת"א 1986. עמ' 79
  38. ^ Finkelstein, The Archaeology of the Israelite Settlement, 1988, 32-35
  39. ^ 1 2 האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך ג', עמ' 1178.
  40. ^ אדם זרטל, עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, 2007, 426-425
  41. ^ לפי התיארוך המקראי המקובל במחקר שלמה מלך במאה ה-10 לפנה"ס. במקרא מפורש שיציאת מצרים הייתה 480 שנה לפני הקמת בית המקדש הראשון בידי שלמה (מל"א ו, א), כך שאת יהושע עלינו למצוא במחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס (זמנו של תחותמס השלישי שחרפושית עם שמו נתגלתה באתר), ולא במאה ה-13 לפנה"ס. בכל זאת, שיטת התיארוך המחקרית המקובלת של יציאת מצרים (תקופת רעמסס השני) בהחלט מתאימה באופן בלתי תלוי לזמנו של המזבח
  42. ^ אדם זרטל, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, ידיעות אחרונות, 2000
  43. ^ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation, Bulletin for Biblical Research Supplement, 2012
  44. ^ זאב ח' ארליך, האמנם 'מזבח-עיבל'?, מקור ראשון ט"ו באלול תשס"ו, הובא באתר ישיבת הר עציון
  45. ^ הצבת שמירה באתר מזבח יהושע בן-נון, www.news1.co.il
  46. ^ ליה ספילקין, ‏תיעוד: הרשות הפלסטינית הרסה אתר מורשת יהודי - והשתמשה בשרידיו כדי לסלול כביש, באתר ‏מאקו‏‏, ‏10 בפברואר 2021‏
  47. ^ עבודות שביצעה עירייה פלסטינית ליד שכם הרסו חומה עתיקה מתקופת הברזל, באתר הארץ, 11 בפברואר 2021
  48. ^ עדו בן-פורת, נתניהו על השחתת מזבח יהושע: "אירוע חמור, נתפוס את האחראים ונאבטח את המקום", באתר ערוץ 7, 11 בפברואר 2021
  49. ^ הנשיא ריבלין: לחקור את הפגיעה במתחם המזבח בהר עיבל, באתר המחדש