מזל מוסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מזל מוסרי הוא תופעה במוסר בה אדם אחראי מוסרית לקרותם של אירועים אף בהיעדר התקיימו של מה שמכונה "תנאי השליטה". לפי תנאי השליטה, אדם אחראי מוסרית בתנאי שהתרחשות הדברים הייתה תחת שליטתו. היות שתנאי זה אינטואיטיבי במיוחד, טבע הפילוסוף ברנארד ויליאמס את המונח "מזל מוסרי"[1] לתיאור התופעה בה אדם אחראי מוסרית (הן במובן של אשם/"ראוי לגינוי" והן במובן של "ראוי לשבח") לדברים שאינם תחת שליטתו. במאמר מ-1993, הודה ויליאמס כי "כשהצגתי לראשונה את המונח מזל מוסרי, התכוונתי להציע אוקסימורון"[2].

סביב המזל המוסרי התפתח תחום באתיקה העוסק בקשר בין מוסר לנסיבות או מזל. במסגרת התחום, דנים הפילוסופים בשאלה כיצד אירועים שאנחנו לא יכולים לשנות, משנים את מעמדנו המוסרי.

אחריות ואשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא של מזל מוסרי קשור בטבורו לאחד העקרונות המרכזיים בשאלות מוסריות, היא הבחירה החופשית[3]. באופן אינטואיטיבי אנחנו מטילים אשמה ואחריות על אדם שהיה מודע למעשיו ובחר לעשות אותם. כאשר אין יכולת בחירה, במקרה הרגיל נהוג לומר כי אין אחריות מוסרית. מה שמשנה כאשר אנחנו בוחנים אשמה של אדם הוא מה שאדם בוחר לעשות, ופחות מה שקורה במבחן התוצאה. מזל מוסרי עוסק במקרים אשר אינם בשליטתנו, ועל כן עומדים במתח מול עקרון זה[4].

שאלות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחה והשפעתה על מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול גוגן עזב את משפחתו על מנת להמשיך את דרכו כאמן. האם עזיבה זו נשפטת רק על סמך המעשה עצמו? או שהצלחתו גרמה למעשיו להראות סבירים יותר. אם אדם אחר היה עוזב את משפחתו ולא מצליח, האם מעשיו היו נצבעים בצורה אחרת? האם אנשים שעושים מעשים יוצאי דופן מקבלים הקלות בתחום המוסרי?

מקרה הנהג השיכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדוגמה יש שני נהגים. שניהם שתו ונכנסו למכוניתם. האחד הגיע הביתה, והתנגש במכונית אחרת בעודו מנסה לחנות. השני פגע בהולך רגל שקפץ לפני רכבו. גם נהג לא שיכור היה פוגע באותו הולך רגל. כך שהשניים פעלו בצורה שגויה, הם נכנסו לרכבם ונהגו שיכורים. אך הנסיבות גרמו לכך שהתוצאות למעשיהם תהיינה שונות. האחד יקבל קנס, והשני ישלח למאסר. האם שיפוט זה מוצדק?

סוגים של מזל מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס נייגל טבע הבחנה בין ארבעה סוגים של מזל מוסרי[5]:

  • מזל מוסרי תוצאתי- שינויים בתפיסה מוסרית שלנו בהתאם לתוצאות (כמו במקרה הנהג השיכור)
  • מזל מוסרי תלוי נסיבות- נייגל נותן את הדוגמה של חברים במפלגה הנאצית שאשמים במעשים נוראים. אילו היו במקרה עוברים לארץ אחרת הם לא היו עושים מעשים כאלה. כיצד אנחנו שופטים את מעשיהם?
  • מזל מוסרי תלוי אופי- נייגל שואל כיצד האופי שלנו משפיע על האפשרות שלנו לבחירות מוסריות. תכונות אופי שקיבלו בתורשה, או שנרכשו כתוצאה מחינוך. אלה גורמים שאינם תלויים באדם עצמו. כיצד שאלות אלו משפיעות על השיפוט המוסרי.
  • מזל מוסרי תלוי סביבה- זהו סוג של מזל מוסרי הכולל בעיקר את שלושת הסוגים הקודמים, והוא מעלה בכלל את שאלת השיפוט המוסרי לאור שאלות על בחירה חופשית. האם בחיים באמת יש לנו בחירה? וכיצד אנחנו יכולים לשפוט על סמך בחירות אלו?

הבחנות אילו הן מושא לביקורת, שכן בהיעדר רציונל להבחנה דומה כי מדובר בהבחנות אד-הוקיות.

הטיעון מ-Agent Regret[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שמניע עיקרי באמונה בקיומו של מזל מוסרי הוא הדוגמאות ועושרן, ישנו שיקול/טיעון שמביא ברנארד ויליאמס במאמרו "Moral Luck". לצורך הטיעון, ויליאמס מביא דוגמה של נהג שלא התרשל (ואף יודע שאינו התרשל) אך בכל זאת הביא למותו של הולך רגל. ויליאמס טוען שבניגוד ליושב ליד הנהג או הולך רגל שהיה עד לאירוע, הנהג אמור לחוש תחושה אחרת, הנבדלת מאשמה, אותה הוא מכנה agent regret. אופייה של תחושה זו היא תחושה רעה הנובעת מעצם זה שהיה מעורב בפעולה. כלומר, ויליאמס מסביר כי הנהג לא רק יחוש תחושה רעה, אלא יחוש תחושה שונה מזו שירגיש הצופה מן הצד. אולם הטענה העיקרית של ויליאמס היא לא זו הפסיכולוגית, אלא אתית: ראוי שאותו נהג יחוש agent regret, דהיינו, עליו להרגיש רע משום ש-agency שלו הייתה מעורבת בפעולה, ואין די בצער שהיה מרגיש הצופה מן הצד. ויליאמס מזכיר את האינטואיציה החזקה שלנו שאכן ראוי שאותו אדם יחוש agent regret, וההסבר הטוב ביותר לכך הוא שיש מזל מוסרי.

הטיעון מהפחתת הסוכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעון נוסף לקיומו של מזל מוסרי עניינו ההשלכה של עולם ללא מזל מוסרי. על-פי הטיעון, קבלה מלאה של תנאי השליטה תביא להפחתה דרסטית בתחום הסוכנות האנושית. בבסיס הטיעון עומדת ההבנה שהתוצאות בעולם מושפעות מרשת עבותה של סיבות, ורבים מהדברים שנראים כפעולות שלנו כבני אדם אינו כולו בשליטתנו.

תומאס נייגל מדגיש כי דחייה מלאה של מזל מוסרי תביא להפחתת הסוכנות עד כדי נקודה חסרת ממדים ("Extenstionless Point"). נייגל מדגיש בנקודה זו את אבחנתו של פיינברג, שאפילו רצונות וכוונות, על-פניו עניינים בגרעין הקשה של שליטת הסוכן, אינן תמיד חופשיות מגורמים סיבתיים[6].

פתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר שואלים שאלות של מזל מוסרי אפשר ללכת לכמה כיוונים עיקריים[7]. הגישה הראשונה טוענת שיש דבר כזה מזל מוסרי, ובו אנחנו מקבלים את ההנחה שגם אם אנשים ביצעו את אותו המעשה יכול להיות שהאחריות שלהם תהיה שונה בהתאם למזלם. המזל אכן משחק תפקיד בקביעה המוסרית. לעומת זאת הגישה המנוגדת טוענת שלאותו מעשה יש גם אותה מידת אחריות. בשיח על המזל המוסרי יש גם טיעונים מהסוג השלישי שמנסים לטעון כי שתי הגישות צודקות, וכי הפער ביניהם נובע מטעות תפיסתית שלנו. הפער הוא אשליה[8]. סוזן וולף אימצה גישה מאוחדת. היא מפרידה בין השיפוט המוסרי של אחרים לזה של האדם עצמו, ואומרת שאף על פי שהחברה לא יכולה להאשים משהו בגלל משהו מקרי, האדם עצמו צריך לקחת אחריות על מעשיו ללא קשר למזל[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Schinkel Anders, The problem of moral luck: an argument against its Epistemic reducion. From Ethical Theory and moral practice June 2009 vol 12 issue 3 p 267-277
  • David Enoch, ‘Luck between Morality, Law, and Justice’, Theoretical Inquiries in Law 9 (2008): 25.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bernard Wiliams, Moral Luck. Cambridge University Press, 1981
  2. ^ Moral luck- Stanford Encyclopedia of Philosophy
  3. ^ קאנט עמנואל, הנחת היסוד למטפיזיקה של המידות. תרגם מ' שפית ירושלים: מאגנס תש"י עמ' 20-21
  4. ^ מתוך הרצאות בנושא של פרופ' דוד הד, ופרופ' דוד אנוך, מרצים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
  5. ^ שאלות עלמוות / תומאס נייגל ; תרגם רונן ס. צדקה ; ערכה וחיברה הקדמה מרב רוזנטל-מרמורשטיין עמודים 33-50
  6. ^ וראו Nagel, T. (1993) “Moral Luck,” in D. Statman (ed) Moral Luck, State University of New York Press 57-72. ; Williams, B. (1993) “Moral Luck,” in D. Statman (ed) Moral Luck, New York: State University of New York Press. Urban-Walker, M. (1993) “Moral Luck and the Virtues of Impure Agency,” in D. Statman (ed) Moral Luck, New York: State University of New York Press.; Statman, D. (2014) “Moral Luck and the Problem of the Innocent Attacker,” Ratio 28 97-111. (Feinberg, J. (1962) “Responsibility in Law and Morals,” The Philosophical Review 71:3 340-51.
  7. ^ David Enoch and Ehud Guttel, Cognitive Biases and Moral Luck from Journal of Moral Philosophy 7 (2010) 372–386
  8. ^ Edward Royzman and Rahul Kumar, ‘Is Consequential Luck Morally Inconsequential? Empirical Psychology and the Reassessment of Moral Luck’, Ratio 17.3 (2004): 329-44.
  9. ^ Susan Wolf. The importence of free will. From mind 1981 vol 90 P 386-405