מזרעה א-שרקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מזרעה א-שרקייה (מועצה מקומית)
المزرعه الشرقيّه
Yabrud266.jpg
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה רמאללה ואל-בירה
גובה 950 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ במועצה המקומית 5,752 (2016)
קואורדינטות 32°00′12″N 35°16′23″E / 32.003333333333°N 35.273055555556°E / 32.003333333333; 35.273055555556 
אזור זמן UTC +2

מזרעה א-שרקייה (ערבית: المزرعه الشرقيّه) היא מועצה מקומית פלסטינית בנפת רמאללה ואל-בירה, הנמצאת 15 ק"מ צפונית מזרחית לרמאללה, בצפון הגדה המערבית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית במועצה, כ-5,752 תושבים[1] המועצה שוכנת בגובה של כ-950 מטר מעל פני הים, דרומית לכפר תורמוס עיא וממערב לכפרים סילוואד, כפר מאליכ, דיר ג'ריר, וח'ירבת אבו פלאח.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות שם היישוב "מזרעה" הוא "שדות הזריעה" בערבית והתוספת "אלשרקיה" - "המזרחיים", נועדה להבחינו מ"מזרעה" נוספת באזור, מדרום מערב, המכונה "מזרעה אל קבליה" (אל-מזרעה אל-קיבאלייה, שדות הזריעה הדרומיים). שמו הנלווה של הכפר הוא "מזרעת בני מורה", שדות הזריעה של בני מורה (השבט הבדווי ערב בני מורה שלט באזור בדורות קודמים).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר ממוקם על שלוחה צפונית של הר בעל חצור, שגובהו 1016 מטר - ההר הגבוה ביותר בין הר מירון להר חלחול. האקלים ביישוב הררי וקר בחורף, כולל כמה ימי שלג כמעט בכל שנה. למרגלות הכפר נמצא ואדי חרמיה, אפיק נחל צר ועמוק, בו עוברת הדרך הקדומה החוצה את הארץ מצפון לדרום. כיום עובר באפיק הנחל כביש 60. באזור מספר מעיינות "עויון אל חרמיה" (מעיינות חרמיה), "עין א-צררה" הנובע בפיר בעומק כ-15 מ'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב כבר מתקופת הברונזה הקדומה. סמוך לגרעין העתיק של הכפר נמצאת "חירבת אל בורג'" (בורג' - מצודה בערבית) שבה שרידי מצודה צבלנית שהוקמה על גבי שרידי מבצר עתיק יותר מן התקופה הרומית[2]. ממערב לחורבת אל בורג' התגלו שרידי מנזר מהתקופה הביזאנטית מהם ניתן היה להבחין באפסיס ובתוואי האולם.

ככל הנראה נוסד הכפר במאה ה-19. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, במזרעה א-שרקייה הייתה אוכלוסייה של 824 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל גדלה האוכלוסייה ל-1,191, ששכנו ב-247 בתים.[3].

בשנת 1945, האוכלוסייה במקום מנתה 1,400 תושבים, אשר בבעלותם 16,333 דונם, כשמתוכם 7,082 דונם היו של מטעים, 3,831 של גידולי דגנים, ואילו 91 דונם סווגו כשטחים בנויים, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל[4].

לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, הייתה מזרעה א-שרקיה תחת שלטון ישראלי. לאחר הסכם אוסלו סווג השטח הבנוי של הכפר כשטח B.

ב-4 במרץ 1984, ירה יהודה ריכטר, איש תנועת כ"ך[5], על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים לכפר. מהירי נפצעו כמה נוסעים וריכטר נידון לחמש שנות מאסר. שותפיו לירי, מאיר ליבוביץ' וחזן לוי, נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר. קרייג לייטנר, מי שהיה אמור להיות עד מדינה במשפט, נמלט מן הארץ. ריכטר והאחרים הורשעו גם בהצתת מערכת העיתון אל-פג'ר[6].

בדיון שנערך בכנסת טען זיידאן עטשי, חבר הכנסת מטעם מפלגת שינוי - מפלגת מרכז, כי במרץ 1988 ירה מתנחל לתוך בית בכפר והרג אדם בן 42[7]. בספטמבר אותה שנה נרצח בכפר ענאד שלאבי, אזרח אמריקאי, שנחשד כמשתף פעולה עם מדינת ישראל[8].

ב-28 ביולי 1990 הניח תושב הכפר ופעיל חמאס, יאסר חיג'אזי, מטען חבלה בחוף ירושלים (אלנבי) בתל אביב ופוצץ אותו. בפיגוע נרצחה התיירת היהודית-קנדית מרני קימלמן ונפצעו כ-20 בני אדם[9]. חיג'אזי נידון למאסר עולם[10] אולם שוחרר ב-2011 במסגרת שלב א' של עסקת גלעד שליט[11]. ביתו של המחבל נאטם בידי כוחות צה"ל בדצמבר 1990[12].

בזמן האינתיפאדה השנייה סבלו תושבי הכפר מהתנכלויות קבועות שכללו עקירות ושריפת עצי זית[13].

ב-14 במאי 2010, נהרג אייסר א-זבן, תושב הכפר בן 15, מירי. היורה לא נתפס[14].

האוכלוסייה במועצה ומקורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי מזרעה א-שרקייה הם כפריים יוצאי כפרים אחרים בשומרון. הם שייכים לחמש חמולות: חיג'אז זבן, סעד, פרג', ושאלאבי. חיג'אז, זבן וחלק ממשפחות פרג', נחשבים לחלק מהחמולות הערביות הראשונות שהיגרו לארץ ישראל. חברי חמולת סעד טוענים כי מקורם בתימן. חלק ממשפחת פרג הגיעו מאזור ואדי מוסא מזרחית לירדן, ומשפחת זבן במקור באה מסוריה ודרום טורקיה. משפחת שלבי טוענת כי היגרה למקום ממערב לעיראק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מזרעה א-שרקיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ Pringle, 1998, pp. 29-30
  3. ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 50
  4. ^ Department of Statistics, 1945, p. 162
  5. ^ בבחירות לכנסת ה-11 שנערכו ביולי 1984 היה ריכטר מועמד מס' 2 ברשימה.
  6. ^ יהודה ריכטר מ"כך" - נידון לחמש שנות מאסר, מעריב, 11 בנובמבר 1984
  7. ^ הישיבה הארבע-מאות-ושלושים-ושבע של הכנסת האחת-עשרה יום רביעי, ט' בסיוון התשמ"ח (25 במאי 1988) ירושלים, הכנסת,
  8. ^ פלסטינים רוצחים פלסטינים, מעריב, 5 במאי 1989, עמ' 3
  9. ^ ענת משה, 20 שנה לשבת השחורה: מי בכלל זוכר את הפיגוע בחוף?, nrg, ‏10/8/2010
  10. ^ רוצחה של מרני קימלמן ז"ל: אני גא מאוד במאסר עולם, מעריב, 5 במרץ 1991, עמ' 9
  11. ^ השמות והרציחות. המחבלים שישוחררו בעסקה, ynet, ‏15.10.11
  12. ^ חנן שלאין ועזרא ינוב, מיליון בני-אדם תחת עוצר, מעריב, 9 בדצמבר 1990, עמ' 5
  13. ^ ארנון רגולר, עמוס הראל, 2 פלשתינאים נהרגו ברפיח, בהם בן 4; אשה נהרגה מירי טנק בג'נין, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2002
  14. ^ השב"כ זקוק לעזרה - רוצחי ערבים לא נתפסים , באתר וואלה! NEWS‏, 21 במאי 2010