מחוז דרום (משטרה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משטרת מחוז הדרום
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך משטרת ישראל
סוג מחוז משטרתי
פיקוד
דרגת המפקד ניצב  ניצב
מפקד נוכחי אמיר כהן

מחוז דרום במשטרת ישראל הוא המחוז המשטרתי הגדול ביותר מבחינת השטח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת מדינת ישראל הוחלט על הקמת ארבעה מחוזות משטרתיים: תל אביב, חיפה, נגב וגליל. ירושלים לא נכללה אז בגבולות החלוקה ולא היה ברור מה יהיה מעמדה. מחוזות תל אביב וחיפה החלו לפעול באופן מיידי, אך מחוזות הנגב והגליל לא הופעלו שכן אזורי אחריותם היו בשליטת הצבא שניהל בהם קרבות.[1] עם שוך הקרבות התארגן מחוז הדרום של המשטרה והחל לפעול ממטה מחוז תל אביב ברחוב יונה הנביא 13 בתל אביב, תחת פיקודו של נחום זיו-אב[2] שהיה מפקד מחוז תל אביב. באוגוסט 1949 עבר מטה המחוז לרמלה.[3] המחוז כלל את נפת השפלה, בפיקוד אברהם לרמן, שהשתרע מחולון, לוד ורמלה בצפון עד רוחמה וניר עם בדרום.[4] ביוני 1950 התחלף מפקד נפת השפלה ולתפקיד נכנס אריה ניר.[5]

באוגוסט 1948 צורפה משטרת ירושלים למשטרת ישראל ועם כיבוש הנגב קיבלה מחוז ירושלים את האחריות על אזור הדרום עד אילת.[6] בשנת 1950 הועברה נפת השפלה לאחריות מחוז ירושלים.[6] בשנת 1953 הוקמה נפת הנגב של המשטרה והיא הוכפפה למחוז ירושלים.[7]

בשנת 1954 הוקם מחוז מרכז, אליו הועברה נפת השפלה. אולם בשנת 1958 פורק מחוז המרכז[8] והוא הוכלל ברובו במחוז ירושלים, שכונה מעתה גם "המחוז הדרומי" ועם הזמן נודע בלעדית כ"מחוז דרום". בשנות ה-60 כלל המחוז ארבע נפות: נפת הנגב, נפת ירושלים, נפת פ"ת ונפת רמלה-לוד.[9] בשנת 1981 הוקם מחוז מרכז מחדש ונפותיו נגרעו ממחוז דרום. בשנת 1991 הוקם מחוז ירושלים ואזור ירושלים נגרע מאחריות המחוז הדרומי.

מרחבי המחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחב נגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת העיר אשדוד ומרחב לכיש

מרחב לכיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוללת את ימ"ר מרחב לכיש, שמקום מושבה באשדוד.

מרחב אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תחנת אילת
  • נקודת מצפה רמון

יחידת יואב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת יואב היא יחידה מחוזית הפועלת במחוז דרום ומחזיקה בשני תפקידים כאשר תפקידה הראשון של היחידה עוסק בפח"ע, הפרות סדר, ומאבק בפשיעה חמורה. תפקידה השני של היחידה הוא תיאום, הנחיה ואינטגרציה של הגופים הממשלתיים הפועלים לאכיפת דיני מקרקעין תחת ארגון וניהול משטרת ישראל.

היחידה מונה כ-200 לוחמים שבראשם עומד מפקד יחידה בדרגת ניצב משנה (נצ"מ).[10]

היחידה מורכבת מארבע זרועות מבצעיות של לוחמים:

  • זרוע רקיע – האמונה על הפעלת רחפנים ותיעוד מבצעי בשטח.
  • זרוע האופנועים – שוטרים רכובים שייעודם לחימה בתופעת הבריונות בכבישי הדרום ובנושא הפשיעה החמורה.
  • הזרועות המבצעיות – שתי זרועות מבצעיות של לוחמים אשר מונות 6 צוותים שמתמחים במגוון פעולות סיכול אכיפה ופשיעה במחוז הדרומי.

היחידה לקחה חלק באירועים רבים ביניהם: אירוע הפרות סדר קשים, הריסות ואיטום בתי מחבלים, אבטחת ביקורי נשיאי ארצות הברית אובמה וביידן, פינוי הכפר אום אל-חיראן, תפיסות אמצעי לחימה (אמל"ח), איתור מעבדות וחממות סמים, מרדפים אחרי בריוני תנועה בכבישי הדרום, סיוע לשב"כ במעצרים וחיפושים על יעדים ולחימה בטרור.[11]

במהלך מלחמת חרבות ברזל אשר נפתחה בעקבות מתקפת הפתע על יישובי עוטף עזה ודרום הארץ לקחו חלק לוחמי יחידת יואב בסיכול חוליות מחבלים בצומת נתיבות, העיר שדרות ויישובי העוטף.[12]

מפקדי המחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
1 ישורון שיף 1948–1949 במקביל, מפקד מחוז ירושלים, ולימים סמפכ"ל המשטרה
2 לוי אברהמי 1949–1958 במקביל, מפקד מחוז ירושלים
3 יואב פלג 1958–1961 במקביל, מפקד מחוז ירושלים, ולימים מנכ"ל משרד המשטרה
4 שאול רוזוליו 1961–1970 לימים מפכ"ל המשטרה
5 דוד עופר 1970–1972
6 אהרן שלוש 1972–1973
7 חיים תבורי 1973–1975 לימים מפכ"ל המשטרה
8 אריה איבצן 1975–1981 לימים מפכ"ל המשטרה
9 יהושע כספי 1981–1984
10 אברהם תורג'מן 1984–1985
11 רחמים קומפורט 1985–1990
12 רפי פלד 1991–1992 לימים מפכ"ל המשטרה
13 יהודה וילק 1993 לימים מפכ"ל המשטרה
14 שמעון לוי 1993–1996
15 יאיר יצחקי 1996–1997
16 דני ברינקר 1997–2000 לימים סמפכ"ל המשטרה מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים
17 יצחק אהרונוביץ' 2000–2002 לימים סמפכ"ל המשטרה והשר לביטחון הפנים
18 משה קראדי 2002–2004 לימים מפכ"ל המשטרה
19 דודי כהן 2004 לימים מפכ"ל המשטרה
20 אורי בר-לב 2004–2008
21 יוחנן דנינו 2008–2011 לימים מפכ"ל המשטרה
22 יוסי פריינטי 2011–2012
23 יורם הלוי 2012–2016
24 דוד ביתן 2016–2018 לימים סמפכ"ל המשטרה
25 מוטי כהן 2018–2019 לימים ממלא מקום מפכ"ל המשטרה
26 יורם סופר 2019–2021
27 פרץ עמר 2021–2023 לימים מפקד מחוז תל אביב
28 אמיר כהן 2023–מכהן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]