מחוז סרגוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרגוסה (מחוז)
Zaragozano/Zaragozana
Escudo de la Provincia de Zaragoza.svg
סמל מחוז סרגוסה
Flag of Zaragoza province (with coat of arms).svg
דגל מחוז סרגוסה
0849 pilar ebro 2004.png
בזיליקת אל פילאר על גדות האברו בעיר הבירה סרגוסה
מדינה ספרדספרד  ספרד
קהילה אוטונומית אראגוןאראגון  אראגון
מושל Juan Antonio Sánchez Quero
רשות מחוקקת קורטס חנרלס
בירת המחוז סרגוסה
שפה רשמית ספרדית וקטלאנית
שטח 17,194 קילומטר רבוע
 ‑ הנקודה הגבוהה מונקאיו
 ‑ הנקודה הנמוכה אברו
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 976,498 (נכון ל־2020)
קואורדינטות 41°35′00″N 1°00′00″W / 41.583333333333°N 1°W / 41.583333333333; -1 
אזור זמן UTC+1
http://www.dpz.es/
מפה של סרגוסה בספרד

מפה של סרגוסה

סרגוסה הוא מחוז הממוקם בצפון ספרד, במרכז האוטונומיה של אראגון בירתו היא סרגוסה שהיא גם בירתה של האוטונומיה. ערים נוספות במחוז: קלטיוד, בורג'ה, לה אלמוניה דה דונה גודינה, איג'ה דה לוס קבאלרוס וטראזונה.

שטחו של מחוז סרגוסה הוא 17,274 קמ"ר, המחוז הרביעי בגודל שטחו בספרד (אחרי המחוזות באדחוז, קאסרס וסיודאד ריאל).

האוכלוסייה בסרגוסה (נכון לשנת 2018) מנתה 954,811 תושבים, 72% מכלל האוכלוסייה באוטונומית אראגון. כאשר 75% מתושבי סרגוסה גרים בעיר הבירה. צפיפות האוכלוסין במחוז עומדת על 51/קמ"ר. כמו כן בשטחו 292 עיריות ויותר ממחציתן כפרים המכילים פחות מ־300 איש.

השפה המדוברת ביותר בסרגוסה היא ספרדית, אף על פי שבשטח המחוז ישנם תתי-מחוזות כגון בבאג'ו אראגון קאספ ששפתה המרכזית היא קטלאנית.

בימי הבניים הייתה בסרגוסה קהילה יהודית ענפה[1] ומשוררים יהודים רבים קבעו בה את מושבם. ביניהם; אבן עזרא, שמואל הנגיד ומשה אבן ג'קיטלה. חג פורים סרגוסה נחגג זכר לנס שאירע ליהודים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז סרגוסה גובל במחוזות: נאוורה (Navarre), לה-ריוחה (La Rioja), סוריה (Soria), גוודלחרה (Guadalajara), טרואל (Teruel), טרהגונה (Tarragona) וליידה (leida). הצד הדרום מערבי של המחוז נמצא באזור סיסטמה איבריקו (Sistema Ibérico) ההררי[2] וכולל את הנקודה הגבוהה ביותר שלו, מונקאיו (Moncayo), ואילו הקצה הצפוני מגיע למרגלות הרי הפרה-פירנאים. נהר האברו חוצה את הפרובינציה ממערב למזרח.

תתי מחוזות – Comarcas[עריכת קוד מקור | עריכה]

תתי מחוזות – (Comarcas) בתוך מחוז סרגוסה

שם מחוז עיר בירה
ארנדה אילואקה
אראגון-קספה התחתונה קספה
קמפו דה בלחיט בלחיט
קמפו דה בורחה בורחה
קמפו דה קרינינה קרינינה
קמפו דה דרוקה דרוקה
סינקו וילאס אחה דה לוס קבאלרוס
קומרכקה סנטרל אוטבו
קומונידאד דה קאלטאיוד קאלטאיוד
ריברה אלטה דל אברו אלגון
ריברה באחה דל עברו קווינטו
טרזונה והמונקאיו טרזונה
ולדחלון לה אלמוניה דה דונה גודניה

טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

16% משטח הפרובינציה הם יערות, שטח היערות שלה הוא הראשון בגודלו באראגון והרביעי בגודלו בספרד כולה. נופיה של הפרובינציה מגוונים, ומורכבים מרכסי הרים, נקיקים ועמקים (באזור באחו-אראגון (Bajo Aragón) וב- מקוויננזה (Mequinenza) ) עד למרגלות רכס הפרה-פירנאים, מישורים בסינקו-וילאס (Cinco Villas) או מישורים שעוברים דרך קאמפו דה בורחה (Campo de Borja) עד לאלמוניה דה דונה גודינה (Almunia de Doña Godina).

מפגש הנהרות סגרה, סינקה ואברו

במקוויננזה נמצא מפגש הנהרות סגרה, סינקה ואברו והוא גם מפגש בהנהרות הגדול ביותר באירופה. האזור הידוע בשם Aiguabarreig הוא מרחב עם עושר טבעי רב, ומגוון גדול של מערכות אקולוגיות, שנעות החל מערבות ים תכוניות ועד יערות עבותים על גדת הנהר. מאפיינים אלו הופכים את המרחב הזה לגן עדן ביולוגי.

בנוסף ניתן למצוא ב-Aiguabarreig חלקים בנהר ברוחב של מאות מטרים עם איי נהר רבים ויערות בצידי הנהר, ערוגות קנים, חופי חלוקי נחל ובריכות.

כמו כן זוהי נקודת מפגש בין צמחיית הערבות מהאזור הצחיח של מונגרוס (Monegros) והצמחייה הים תיכונית העולה מעמק האברו. בזכות מאפיינים אלו, מינים של בעלי חיים וצמחייה מתקיימים יחד.

צפורים[3] הם הקבוצה הגדולה והמגוונת ביותר. ניתן למצוא זנים החל מארדיידות (זן צפורים שמקורו באנטארקטיקה) וכלה בסוגים שונים של עופות דורסים וציפורים האופייניות לאזוריים מדבריים. ניתן למצוא גם זוחלים, דו-חיים ויונקים. בעיקר עטלפים, צבאיים, צבי יערות, לוטרות ונוכחות הולכת וגוברת של עזי בר.

היסטוריה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הפרה-היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים השונים שאכלסו את האזור של הפרובינציה השאירו את חותמם עוד מהתקופה הפרה-היסטורית[4].

בקאספה (Caspe) נמצא גרזן יד מלפני 100,000 שנים. באזור מקוויננזה נמצאו פריטים ומבנים ש מהתקופה הפלאוליתית, הנאוליתית ותקופת הברונזה. ניתן לראות תיעודים אלו בבקתות ריולס (Riols) מלפני כ-6,000 שנה ובנקרופוליס של מינה-וולפרה (Mina Vallfera) מלפני כ-3,500 שנה.

בעקבות חפירות שבוצעו בשנות ה-80 במקוויננזה נמצא סט של מספר העתקי קרמיקות חלקות, אבנים מגולפות באבני צור, כלים מגולפים וחפצי נוי (צמידים וחרוזי שרשרת). ניתן לראות פריטים אלו במחלקה הפרה-היסטורית של מוזיאון סרגוסה.

בנוסף ניתן למצוא במקוויננזה עדויות לתקופה הכלקוליתית ולתקופת הברונזה הכוללות מדגם חשוב של אמנות סלעים המפוזרת במקלטים, ובסלעים בסגנון סכמטי או מופשט אומנות שהוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו בתוך אמנות הסלע הלבנטית.

עם זאת, אתר הדגל הארכאולוגי, במקוויננזה ובעמק אברו כולו הוא לוס קסטלטס, הוא גם האתר המייצג של תרבות הקמפוס דה אורנאס. האתר מורכב מעיירה עם חומה, חפיר, נקרופוליס ומקום שריפת גופות. הממצאים מתוארכים בין תקופת הברונזה הראשונה לראשית התרבות האיברית (בין 1500 ל500 לפני הספירה).

העידן הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתם של הרומאים[5] לספרד בערך בשנת 200 לפנה"ס, החלה הרומניזציה של השבטים הילידים ויצירת ערים רומיות חדשות כמו קולוניה יוליה ויקטריקס סלסה (ולילה דה עברו הנוכחית), קיסארוגוסטה, מוניציוני אוגוסטה ביביליס ולה מלנה (אזוארה) עד שנת 409 לספירה. כיום הפרובינציה היא ביתה של מורשת רומית חשובה שעדיין ניתן לבקר בה. כמו לוס באנאלס באונקאסטילו (Los Bañales in Uncastillo) או המאוזוליאום שללוסיו אמיליו לופו (Lucio Emilio Lupo) בפאברה (Fabara).

העידן המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטילו דה מקוויננזה

בתקופת השלטון המוסלמיהמאה ה-8 עד המאה ה-15 לספירה) שוחזרו ערים עתיקות והוקמו יישובים חדשים, עם טירות ומתחמים מבוצרים. דוגמת המתחם האסלאמי המבוצר בקאלאטיוד (בCaltaiud). כמו כן אוכלוסיות חדשות של שבטים נודדים הגיעו מאפריקה כמו מיקנה אל-זיתון (מקוויננזה) או חווארה (פאברה).

ימי הבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ימי הביניים, בזמן שהאסלאם נסוג בעקבות הכיבוש הנוצרי החוזר, נוצרים התיישבו בשטחים חדשים. מנזרים ציסטרציאנים כמו וורואלה (Veruela) או פיאדרה (Piedra) צמחו, כמו גם טירות רבות ומבני הגנה. חלק מהטירות הללו כמו אונקאסטילו או מקוויננזה הם דוגמאות אותנטיות לעבודות הנדסיות שהורישו לכתר אראגון. כמו כן ראוי לציין את הישרדותה של ארכיטקטורת מודחאר במגדלי הפעמונים ובכיפת המסגדים. ארכיטקטורה זו הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2001.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרגוסה קיים מגוון עשיר של חללי תצוגה ומוזיאונים שנועדו לשמר את המורשת התרבותית של הפרובינציה רבים מהם מציגים אוספים שונים מתקופות שונות בהיסטוריה.

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון ההיסטוריה במקוויננזה
  • מוזיאון החריטה של ​​פואנדטודוס- ממוקם במקום הולדת גויה בפואנדדוס, ומציג ריהוט בסגנון אראגוני, כמו גם רפרודוקציות של עבודות ותיעוד שונים הקשורים לצייר פרנסיסקו דה גויה.
  • מוזיאון מקוויננזה - מוזיאון המורכב משלושה מוזיאונים הממוקם במקוויננזה. מוזיאון המכרה - אחד ממוזאוני הכרייה היחידים בעולם, ובו גלריית כרייה של יותר מאלף מטרים של מסלול פנימי האוסף למעלה מ-150 שנות היסטוריה של כריה ומורשת מכרות הפחם של מקוויננזה. מוזיאון ההיסטוריה והמוזיאון הפרה-היסטורי - יועדו להסביר את ההיסטוריה בת אלפי השנים של העיר מקוויננזה, המוזיאונים נעלמו ונחרבו תחת נהר האברו לאחר בניית מאגר ריברויחה.
  • המוזיאון האתנולוגי של בלצ'יט - אוסף את כל צורות החיים והייצור החקלאי המסורתי עד למאה ה-20 באזור המרכזי של אראגון.

יהדות סרגוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של המשורר שלמה אבן גבירול

עדויות ראשונות להתיישבות יהודית של קיימות עוד משנת 839. במהלך תור הזהב של יהדות ספרד הפכה העיר סרגוסה לאחת הקהילות החשובות ביותר בספרד[6]. בעקבות כך דמויות יהודיות רבות וחשובות כמו המשורר הצעיר שלמה אבן גברול, המשורר והפילוסוף רבי יהודה הלוי, המשורר והפרשן אברהם אבן עזרא והמשורר שמואל הנגיד (במאות ה-10 וה-11) באו לשבת בה[7].

פוגרומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות סרגוסה ידעה עליות ומורדות, עד למאה ה-15 הקהילה זכתה ליחס הגון מהשלטון ולחסות מלאה מצד המלך, ניתן לראות זאת בפוגרום של הארכיבישוף מאסיחה ב-1391 בעוד היהודים בסביבת סרגוסה סבלו מרדיפה יהודי סרגוסה נהנו מביטחון. עם זאת מראשית המאה ה-15 הקהילה סבלה מאפליה הולכת וגוברת[8] ששיאה בגירוש ספרד בשנת 1492.

פורים סרגוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורים סרגוסה, או בשמו האחר פורים שני, הוא יום חג המצוין בי"ז ובי"ח בשבט, שחגגו אנשי הקהילה זכר לנס שאירע בעיר. ביום זה ניצלו היהודים מעונש על ידי המלך, אירועי הנס נכתבו במגילה[9] הנקראת בחגיגיות ביום החג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחוז סרגוסה בוויקישיתוף

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מידע לדרך, ספרד-המשך מידע,כתבות יהדות ספרד, מידע לדרך | מידע למטייל | טיולים לציבור הדתי | מידע לתייר הדתי | טיולים למגזר הדתי | מידע לטיולים בחו"ל
  2. ^ ספרד, שחר רוזנר, האלה, sites.google.com
  3. ^ Aragon, kingdom of birds, Turismo de Aragón (באנגלית)
  4. ^ גילי חסקין, ההיסטוריה של חצי האי האיברי בעת העתיקה, גילי חסקין - מדריך טיולים, ‏2019-09-30
  5. ^ Aknin, Joseph ben Judah ben Jacob Ibn, approximately 1150-1220., A treatise as to 1, necessary existence, 2, the procedure of things from the necessary existence, 3, the creation of the world, H. Itzkowski, 1904
  6. ^ מידע לדרך, ספרד-המשך מידע,כתבות יהדות ספרד, מידע לדרך | מידע למטייל | טיולים לציבור הדתי | מידע לתייר הדתי | טיולים למגזר הדתי | מידע לטיולים בחו"ל
  7. ^ התרבות הערבית־היהודית בספרד הנוצרית-יום טוב עסיס, מורשת יהדות מרוקו, ‏2016-11-05
  8. ^ גירוש ספרד, www.castel.org.il
  9. ^ מגלת סרגוסה | כתב יד NNL_ALEPH000084238 | הספרייה הלאומית, www.nli.org.il