מחול בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחול בישראל מהווה חלק חשוב מן התרבות הלאומית במדינת ישראל ונתמך בחלקו על ידי משרד התרבות והספורט. המחול הישראלי משלב מגוון רחב של סגנונות ריקוד, החל מריקודי עם ישראליים מסורתיים וכלה בבלט, מחול מודרני, ריקודים סלוניים ופלמנקו.

בישראל נערכים מדי שנה מספר פסטיבלים בתחום המחול, הפסטיבלים המרכזים הם פסטיבל מחול כרמיאל שנערך כל שנה, בחודש יולי בעיר כרמיאל. בנוסף לפסטיבל בכרמיאל קיים גם פסטיבל מחול יזרעאלי שנערך מדי שנה בחג השבועות כחלק מאירועי פסטיבל חלב ודבש בעמק יזרעאל נחשב פסטיבל מרכזי וגדול, מלבדם קיימים פסטיבלים רבים אחרים בתחום המחול.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בשנות ה-80 של המאה ה-19, עם עליית הביל"ויים החל להתפתח ענף המחול העממי בארץ ישראל, המחול לא היה רק מושפע מארץ מוצאם של הביל"ויים (האימפריה הרוסית) אלא גם מתרבותם של עמים נוספים ממזרח אירופה. הרקדנים באותם ימים רקדו את ההורה, הקזצ'וק, הפולקה ועוד. חלק ניכר מהשירים שהתלוו לריקדים תומללו לעברית, דבר שיצר לאותם חלוצים תחושה של יצירת תרבות חדשה בארץ ישראל.

אחד מכוריאוגרפים הראשונים שפעלו בארץ ישראל ליצירת מחולות חדשים בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 היה ברוך אגדתי, שיצר סגנון אמונתי אקספרסיוניסטי שהופשע מהתפתחות של הסגנון בגרמניה באותם ימים.

אחת מהחלוצות של תחום המחול מודרני בישראל הייתה, גרטרוד קראוס שעלתה לארץ ישראל ב-1935 והקימה להקת מחול מודרני שהייתה מזוהה עם בית האופרה הישראלית[1]. ב-1950 ייסדה קרטס את תיאטרון הבלט הישראלי.

בשנות ה-20 וה-30 כבר פעלו בארץ ישראל רינה ניקובה שהופיעה ולימדה בלט קלאסי וכן מרגלית אורנשטיין שלימדה ריתמיקה ב"גישת דלקרוז" והסטודיו שלה הין באותם ימים מהמקמות הבודדים בארץ ישראל בהם היה ניתן ללמוד מחול מודרני.

ב-1946 יצרה הרקדנית חסיה לוי-אגרון את מחול ניב, ששילב בין קטעי קריאה ומוזיקה למחול, במחול זה לקחו חלק השחקנית מרגלית לאופר, הפסנתרן אריה זקס והסופרים יצחק שנהר ופסח גינזבורג.

ב-1967, הקימו ז'נט אורדמן ובת שבע דה רוטשילד את אולפן בת דור לאמנות המחול, שנה לאחר מכן הוקמה להקת בת דור שהציבה לעצמה מטרה לאפשר לרקדנים ישראלים ללמוד ריקוד באופן מקצועי. ב-2008 ושנה לאחר מותה דל אונדרן הוקמה קרן מלגות למחול על שמה. קרן זו נועדה לממן את שהותם של סטודנטים שלומדים מחול בבאקדמיה לבלט של ריצ'רד גיבסון וזורי קרא שבסן פרנסיסקו[2].

ב-1979 גברי לוי היה הכוריאוגרף של קטע-המעבר באירוויזיון 1979 אשר התקיים בירושלים, שבוצע בידי להקת "שלום" ובליווי השיר הללויה שאף קטף את המקום הראשון באותה תחרות. לפני האירווזיון הדריך לוי לאורך השנים להקות מחול רבות, בהן: עמק הירדן, עמק יזרעאל, שער הנגב, גליל מערבי, בית הגפן בחיפה, הדרים רחובות, פעמי אביב בתל אביב ועוד מספר להקות מחול[3].

ב-1978 נערך בישראל פסטיבל הפולקלור הבינלאומי, בפסטיבל שנערך בחיפה נכחו נשיא המדינה, יצחק נבון, ראש עיריית חיפה, ירוחם צייזל וכן מספרי חברי כנסת ושרים והשתתפו בו כ-14 להקות מחול בהם היו 450 רקדנים היה חלק מאירועי חגיגות שנת ה-30 למדינת ישראל[4].

פסטיבל מחול כרמיאל שנערך לראשונה ב-1987 הוא אירוע המחול הגדול ביותר בישראל, שכולל בין שלושה לארבעה ימים ולילות של ריקודים עם כ-5,000 ריקודים ולמעלה מרבע מיליון צופים שבאים לפסטיבל מדי שנה[5][6]. החגיגות החלו תחילה כאירוע ריקודי עם ספונטי ולא רשמי שכלל הופעות ומפגשים בין רקדנים[7] אך עם חלוף השנים הפך האירוע לרשמי בסיוע של המנהל האומנתי של הפסטיבל, הרקדן יונתן כרמון וזאת כדי להמשיך את המסורת של כנס מחולות העם בדליה שנערך בקיבוץ דליה מדי שנה בניצוחה של הרקדנית גורית קדמן עד שהסתיים ב-1960[8][9].

הבלט הישראלי, חזרה מאחורי הקלעים

ב-2010 זכתה סילביה דוראן, רקדנית פלמנקו ישראלית, להוקרה על ידי חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד על הכשרת דורות של רקנדי פלמנקו בסטודיו שלה בתל אביב-יפו[10].

בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת הבלט הבולטת בישראל היא הבלט הישראלי, הלהקה הוקמה ב-1967 על ידי זוג הרקדנים, ברטה ימפולסקי והלל מרקמן ונוהל על ידם מ-1967 עד 2013, אז הוחלפו על יד לאה לביא. הלהקה מורכבת מכ-30 רקדני בלט.

מלבד להקת הבלט הישראלי פועלות בישראל להקות בלט נוספות כמו, להקת "בלט חיפה" אשר הוקם בשנת 1974 על ידי זוג הכוריאוגרפים אילנה פסטרנק ובעלה אדם פסטרנק, "בלט ירושלים" אותה מנהלת נדיה טימופייבה ו"בלט פאנוב" המנוהלת על ידי הכוראוגרף ולרי פאנוב[11].

ברייקדאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברייקדאנס#ברייקדאנס בישראל
מופע ברייקדאנס בתל אביב-יפו, יולי 2011

הברייקדאנס בישראל מצוי בהתרחבות מתמדת ומתקיימים אירועים ותחרויות ברייקדאנס במסגרות שונות[12].

מדי שנה מתקיימת בארץ תחרות שנתית - הבוטי (BOTY - Battle of the Year). הקבוצה המנצחת בה זוכה לתואר אלופת ישראל לאותה שנה, ומייצגת את ישראל בתחרות בוטי העולמית, אשר אליה מגיעות קבוצות מכל העולם. תחרות בוטי ישראל מתקיימת מדי שנה במסגרת פסטיבל תרבות הרחוב הבינלאומי שמרכז את כל אומנויות תרבות הרחוב בישראל.

מחול מודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהמרכזים הבולטים של מחול מודרני בישראל הוא מרכז סוזן דלל שבשכונת נווה צדק שבתל אביב-יפו, מרכז זה הוקם בסיוע ומימון של משפחת דלל הבריטית ובעקבות יוזמתו של בנם יונה סוקולובסקי. מממנים נוספים של המרכז הם עיריית תל אביב-יפו ומשרד התרבות והספורט. מרכז סוזן דלל מארח כ-3 להות מחול מודרנייות: להקת המחול בת-שבע ואנסמבל בת-שבע, להקת המחול ענבל ולהקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק. בנוסף לכך, המרכז מארח מדי שנה פסטיבלים רבים בתחום המחול, המרכזים שבהם הם "דאנסאירופה", "מחולאחר", פסטיבל פלמנקו ועוד. המרכז זכה בפרס ישראל בתחום אומנות המחול בשנת 2010.

מלבד המרכז, היו אנשים נוספים בולטים בתחום המחול המודרני שזכו להוקרה כזו או אחרת, כך למשל אוהד נהרין, המנהל האמנותי של להקת בת שבע קיבל ב-2005 את פרס ישראל וב-2016 זכה בפרס שרת התרבות והספורט למחול אמנותי לשנת 2016, על מפעל חיים[13]. גם אחד מהכוריאוגרפים הראשיים של להקת בת שבע, משה אפרתי שהיה מייסד להקת המחול "דממה" שהורכבה מרקדנים חירשים קיבל את פרס ישראל למחול ב-1996 וב-2018 את פרס מפעל חיים מטעם אמ"י.

באוגוסט 2016 פורסם כי עיריית תל אביב-יפו, קרן דלל ומשרד התרבות והספורט יממנו את שיפוץ הבניין של מרכז סוזן דלל, השיפוץ ייכלול הקמת סטודיו למחול, שיפוץ רחבת החזרות ובניין המרכז כולו וזאת בעלות של כ-23 מיליון שקלים[14], ב-2019 הסתיימו השיפוצים[15].

ריקוד לטינו-אמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקוד סלוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 הוקם בית הספר לריקודים סמי ובנו, בו נלמדו ריקודים סלוניים. מייסד הבית ספר היה מורה לריקוד בשם סמי פרי. בית הספר פעל בעיקר בתל אביב אך היה לו גם סניף בחיפה. בבית הספר למדו הרבה עולים חדשים שעלו למדינה הצעירה עם הקמתה. בנו של סמי, שמי ניהל את בית הספר מ-1961 ואף הקים ב-1965 את העמותה לקידום הריקודים הסלוניים בישראל. בנוסף לכך, שמי היה ממקמי התחרות לריקודים סלוניים המקצועיים הראשונה בישראל שנערכה ב-1995 והתקיימה בבית דני שבתל אביב. תחרות זו זכה להצלחה ואף קיבלה הכרה ממספר מוסדות בינלאומיים בתחום הריקוד באירופה.

ב-2011 הוקמה הקרן לקידום ריקודים סלוניים בישראל במטרה לקדם את ענף הריקודים הסלונים בישראל כענף ספורט, להעלות את רמת הריקודים בישראל ובהמשך אף לצמצם פערים מול שאר מדינות העולם בעניין הריקודים[16].

באפריל 2015, זכו ליאנה אודיקדזה וארטיום ליאסקובסקי במקום הראשון לקטגוריה של מתמודדים עד גיל 21 וזאת בתחרות בינלאומית שנערכה במולדובה. זו הייתה הזכייה הראשונה של ישראלים באליפות העולם בריקודים סלונים[17].

שנה לאחר מכן, באפריל 2016 פורסם כי הקרן לקידום ריקודים סלוניים ערכה מחנה אימונים פתוח בו התארחו כ-2000 רקדנים ורקדניות בתחום הריקודים הסלוניים באתר המחנה שבמרכז ימי קיסריה שנמצא בסמוך לשדות ים. לתחרות זו הגיעו כ-6 מומחים בינלאומיים בתחום הריקודים הסלוניים וזאת לצד שורה של מאמנים בעלי רקורד עשיר ממגוון מדינות[18].

ריקוד עם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת נשים ישראליות רוקדות בגן שמואל ריקודי עם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ריקודי עם בישראל

ריקודי עם ישראליים כוללים מספר סוגים של ריקוד עם, החל מהורה, ריקוד תימני ועד דבקה שנפוץ בעיקר בקרב ערביי ישראל אך בשנים האחרונות גם על ידי בני נוער יהודיים[19].

אחת מחלוצות תחום ריקודי העם בישראל היו גורית קדמן שארגנה את כנסי מחלות העם בקיבוץ דליה והייתה בנוסף לכך כוריאוגרפית ומורה לריקוד. על פעילותה בתחום המחול הישראלי בכלל ובפרט בתחום ריקודי העם זכתה קדמן ב-1981 בפרס ישראל בתרבות המחול.

אחת מהלהקות שהתפרסמו עם השתתפותם בכנס המחלות שארגנה קדמן הייתה להקת ענבל שנוהלה על ידי הכוריאוגרפית והמלחינה, שרה לוי-תנאי. לוי-תנאי הקימה את להקת ענבל במטרה להמשיך ולהחיות את התרבות התימנית בישראל.

בינואר 2017 הוקם במשרד התרבות והספורט מדור חדש שעוסק בריקודי עם ישראליים[20].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחול בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jewish Women's Archive: Gertrud Kraus
  2. ^ מרב יודילוביץ', הוקמה קרן מלגות למחול ע"ש ז'נט אורדמן, באתר ynet, 14 בפברואר 2008
  3. ^ להקת שלום בהנהלת גברי לוי - אתר האינטרנט של הלהקה
  4. ^ אריאלה ראובני, פסטיבל לפולהלור בחיפה, אתר הספרייה הלאומית, ‏30 ביולי 1978
  5. ^ "Karmiel Dance Festival". ACTCOM-Active Communication Ltd.. אורכב מ-המקור ב-2007-08-12. בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2007. 
  6. ^ "Galilee - Culture". Galilee Development Authority. אורכב מ-המקור ב-2007-08-08. בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2007. 
  7. ^ "Karmiel Dance Festival". Karmiel Dance Festival. אורכב מ-המקור ב-2007-08-19. בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2007. 
  8. ^ "In Israel, Still Dancing After All These Years". Forward Association, inc.. 16 באפריל 2004. אורכב מ-המקור ב-2007-09-29. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2007. 
  9. ^ "Gurit Kadman". PhantomRanch.net. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2007. 
  10. ^ Spanish monarch honors Israeli flamenco dancer with citation
  11. ^ אודות, אתר בלט חיפה - מרכז למחול
  12. ^ ברייקדאנס בעברית, באתר ‏מאקו‏‏, ‏10 בדצמבר 2008‏
  13. ^ אוהד נהרין, ענבל פינטו ואבשלום פולק בין זוכי פרסי שרת התרבות למחול, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2016
  14. ^ נעמה ריבהבניין מרכז סוזן דלל בתל אביב ישופץ ויתוסף לו סטודיו למחול, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2016
  15. ^ במרכז סוזן דלל הולכים לרקוד עד הגג, באתר הארץ
  16. ^ אורלי גנוסר, ‏ואלס בעצימות גבוהה, באתר גלובס, 26 במאי 2016
  17. ^ רינה זיסמנוביץ, לראשונה: ישראל במקום ה-1 באליפות העולם בריקודים סלוניים, באתר ynet, 26 באפריל 2015
  18. ^ לראשונה בארץ: מחנה אימון לריקודים סלוניים, באתר ONE
  19. ^ רבקה ריזל, ZviDance’s ‘Dabke’ evokes melding of Arab and Israeli cultures, אתר וושינגטון פוסט, ‏5 במאי 2013
  20. ^ לראשונה: מדור לריקודי עם ופולקלור ישראלי, Gov.il, ‏25 בינואר 2017