מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"מחלוקת רס"ג ובן מאיר" בקביעת שנות ד"א תרפ"ב-תרפ"ד, דפוס שולברג, 1904 ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 184

בשנת ד'תרפ"ב ללוח העברי, פרצה מחלוקת בין רב סעדיה גאון ובין רב אהרן הכהן בן מאיר, ראש ישיבת גאון יעקב, על אודות קביעת לוח השנה וקביעת המועדים. המחלוקת היא אחת מהמפורסמות בין חכמי ארץ ישראל לחכמי התפוצות, ובמשך מספר שנים נהגו בני ארץ ישראל והקהילות הכפופות לה בלוח שנה אחד, ואילו בני בבל והקהילות הכפופות לה בלוח שנה אחר. לא ברור כיצד נסתיימה המחלוקת, אולם בדורות שלאחר מכן ההלכה הוכרעה כדעת רב סעדיה גאון. המחלוקת שהחלה כמחלוקת הלכתית, הפכה למחלוקת פוליטית חשובה ביותר על סמכות חישוב לוח השנה ועל הנהגת הדור, בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ועל הנחלת מורשת ההוראה לדורות הבאים.

תארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליה מנציבין הסורי מנסח כך את שנת המחלוקת "שנת תלתמאא ותשע עלת בשבתא יב אייר דשנת א'רל"ב דיוניא,[1] בה נפל פולגא בינת יהודיא דבמערבא ליהודיא דבמדנחא בחושבא דעידיהון ויהודיא מן דבמערבא עבדו רשא דשנתהון יומא דתלתבשבא והנון דבמדנחא יומא דחמשבשבא". בספרו "מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר"[2] מבאר החוקר חיים יחיאל בורנשטיין כי הכוונה שהתחילה המחלוקת בשנת 309 להג'רה (שהתחילה ביום 13 במאי 921, שהיא שנת 1232 למניין השטרות, השנה ההיא נמשכה עד 1 במאי 922), אך לא חלקו בפועל על קביעת השנה עד שנת 310 להג'רה שהייתה סוף שנת 1233 למניין השטרות.

המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת נסבה אודות הכלל של דחיית מולד זקן במולד חודש תשרי ד'תרפ"ד. על פי כללי הלוח העברי (כפי שנהגו חכמי בבל), ראש השנה, נקבע ליום שבו מולד הלבנה מלבד בארבעה מקרים בהם הוא נדחה ליום שלמחרת. אחד ממקרים אלו הוא "מולד זקן", אם המולד חל לאחר יותר משמונה עשרה שעות מהערב (היינו לאחר חצות היום), ראש השנה נקבע ליום המחרת. רב אהרן בן מאיר טען שבידו מסורת ש"מולד זקן" הוא רק אם חל המולד 642 חלקים אחר חצות היום, ואם חל קודם לכן, אף על פי שחל אחר חצות, ראש השנה לא נדחה.

המולד של שנת ד'תרפ"ד חל 237 חלקים (כ-13 דקות) לאחר חצות היום של שבת, ולכן לדעת חכמי בבל על ראש השנה להדחות ביומיים (יום אחד משום מולד זקן, ויום נוסף בשל המניעה לקבוע את ראש השנה ביום א'), ואילו לדעת בן מאיר ראש השנה חל בשבת. וכך ניסח הרב אהרן בן מאיר את טענותיו:

כמה הוריות ועבורים לרבן גמליאל אבינו ז"ל כרצונו ואין ממיר בארץ מכל החכמים שהיו בדורו כל שכן בחוצה לארץ, ולפיכך הוצרכנו לבאר לכם סוד ארבעה שערים להראות כי מאחר שהרשות בידינו לעבר לא בדא ולא באפס שורש מחשבון הכריז חמודנו, גם להודיעכם ביאור כל שער ושער אשר למדנו מן החכמים הראשונים ז"ל וכן הוא מפורש שאין ראש השנה נתכון לא בא' בשבת ולא בד' ולא בו' כענין שלמדנו וירשנו מאבותינו רבן גמליאל הנשיא ורבנו יהודה הנשיא לא אד"ו ראש השנה אלא בשני וג' וה' וביום השבת לא נחלקו חכמים שיום קודש ראש השנה נקרא באחד מאלו ארבעה ימים וכן העמידה סנהדרין גדולה את גבולן רק לארבעת ימים האלה וזה פירושן נולד תשרי בגה"ז רואים אם נשתייר רביע יום חסר אמר"ת חלקים עושין אותו ראש, ואם חסר במר"ת דוחין אותו ואנו מבארין לכם באלו ד הימים כמ' שערים

מכתב רבי אהרן הכהן בן מאיר אל קהילת בגדד - חיים יחיאל בארנשטיין, ‏מחלקת, ורשה: תרס"ד, באתר HebrewBooks

וכן המשיך רב אהרן הכהן לטעון באיגרת שכתב אל קהילת בגדאד. כנגדו, רב סעדיה טען כי יש לדחות את ראש השנה בשנה זו ביומיים, כאמור. לעומת זאת, הרב אהרן בן מאיר טען שמסורת ביד בית דינו כי יש להוסיף 642 חלקים להגדרת "מולד זקן", ולכן אין לדחות את ראש השנה ליום המחרת כי בשנת ד'תרפ"ד שבה המולד חל רק 237 חלקים לאחר חצות היום.

על פי כללי הלוח, חודשי חשוון וכסלו יכולים להיות בני 29 או 30 יום, בהתאם למספר הימים שבין ראשי השנה. על כן, בהתאם למחלוקת בנוגע לראש השנה ד'תרפ"ד, נחלקו גם בקביעת השנים שקודם לה, כדי שד'תרפ"ג תסתיים ביום הנכון לכל שיטה. לפי הרב אהרן בן מאיר הייתה שנת ד'תרפ"ב שנה חסרה ואילו לפי רב סעדיה גאון הייתה השנה בגדר שנה שלמה, מה שכמובן השפיע גם על הלוח של ד'תרפ"ג.

סיכום המחלוקת ברמה הטכנית מוצג בטבלה הבאה:[3]

שנה מולד תשרי לוח השנה לפי רב אהרן בן מאיר לוח השנה לפי רב סעדיה גאון
ד'תרפ"ב יום רביעי, אחת עשרה שעות ו-932 חלקים שנת החא (ראש השנה ביום ה' בגלל לא אד"ו ראש, שנה חסרה מעוברת, פסח ביום א') שנת השג (ראש השנה ביום ה' בגלל לא אד"ו ראש, שנה שלמה מעוברת, פסח ביום ג')
ד'תרפ"ג יום שלישי, תשע שעות ו-441 חלקים שנת גכה (ראש השנה ביום ג', שנה כסדרה פשוטה, פסח ביום ה') שנת הכז (ראש השנה ביום ה', שנה כסדרה פשוטה, פסח בשבת)
ד'תרפ"ד שבת, שמונה עשרה שעות ו-237 חלקים שנת זשג (ראש השנה בשבת, שנה שלמה פשוטה, פסח ביום ג) שנת בחג (ראש השנה ביום ב' בגלל מולד זקן, שנה חסרה פשוטה, פסח ביום ג')

מקור המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז גילוי המחלוקת במחקר המודרני, ניסו מלומדים שונים להעלות השערות מה מקור הפער של 642 החלקים בין מסורת בבל למסורת ארץ ישראל וכיצד נוצר פער זה. חיים בארנשטיין[4] הציע כי יסוד ההבדל של 642 חלקים בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל הוא בכך שכל שיטה חישבה בצורה שונה את המולד "העיקרי" (מולד "יצירה" שממנו מתחילים לחשב את המולדות ובשביל נוחות החישוב חיפשו מולד עגול בלי 'חלקים'). חכמי בבל קבעו כמולד עיקרי את מולד תשרי בשנת היצירה, ולפי שיטתם המולד היה ו' י"ד כלומר ביום שישי בשעה ה-14 מתחילת הלילה. בחישוב תאורטי לאחור, מולד ניסן שלפני היצירה היה לשיטתם ד' ט' תרמ"ב. לעומתם חכמי ארץ ישראל קבעו כ'עיקר' את מולד ניסן שלפניו ולשיטתם מולד ניסן היה ד' ט' כלומר ביום רביעי בתחילת השעה התשיעית מהלילה. להשערתו, במקורן שתי השיטות הסתמכו על בטלמיוס שקבע בחישוביו את מולד חודש ניסן שנת ג'י"ד (747 לפנה"ס) כמולד 'עיקרי', הם חישבו לאחור את המולדות מאז עד לבריאת העולם והוסיפו את הפרשי הזמן בין אלכסנדריה לירושלים; לפי חישובם מולד תשרי בשנת היצירה היה ו' י"ג תק"צ ומולד ניסן הקודם לו ד' ט' קנ"ב[5]. חכמי ארץ ישראל קבעו את המולד העיקרי בניסן שלפני היצירה, וחכמי בבל קבעו את המולד העיקרי בתשרי. שתי השיטות עיגלו את המספר בשביל נוחות החישוב, וכך קבעו חכמי ארץ ישראל את המולד העיקרי (ניסן שלפני היצירה) כ-ד' ט', וחכמי בבל את מולד תשרי שלאחריו כ-ו' י"ד. כתוצאה מכך כל חישובי המולדות של חכמי ארץ ישראל הקדימו ב-642 חלקים לחישובים של חכמי בבל, ולכן כאשר המולד של חכמי בבל חל פחות מ-642 חלקים אחרי חצות, לפי חכמי ארץ ישראל הוא חל קודם חצות ואינו נחשב ל"מולד זקן". בן מאיר ביקש לקבוע כי לפי חישובי חכמי בבל מולד זקן הוא רק כאשר המולד מאחר ב-642 חלקים אחר חצות שאז גם לפי חכמי ארץ ישראל חל המולד אחר חצות. לדברי בארנשטיין שורש המחלוקת נעוץ במחלוקת קדומה[6] מתי נברא העולם האם בניסן או בתשרי.

כינויי זלזול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבק המחלוקת גרם לשני הצדדים לפרוץ בלשונות חריגות אחד כלפי השני, רב סעדיה גאון כינה את רבי אהרן בן מאיר "אבן ממאיר" וכתב נגדו בחריפות[דרוש מקור], ומאידך רבי אהרן בן מאיר קראו ללא תיאור רב אלא בכינוי סעיד בן יוסף אלדאלאצי,[7] שאף בו יש בו צלילים של זלזול.

פסק ההלכה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אהרן הורה בישיבתו ולתלמידיו לקבוע את המועדים כפי הוראתו, ואילו חכמי בבל, ובראשם ראש הגולה דוד בן זכאי ורב סעדיה גאון כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכך פסח נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע רב אהרן בן מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן זכאי ורב סעדיה.[8]

ספר המועדים ומקבילו ספר ארבעה שערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המצב שנוצר, בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים, הזדעזעו חכמי בבל מהפילוג וניסו לשכנע את רבי אהרן בן מאיר לחזור בו והפיצו בקהילות שונות מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטתו, וכן רב סעדיה גאון פרסם את "ספר המועדים" נגד שיטתו, אך רבי אהרן בן מאיר גם עמד ופרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. מצב בלתי-אפשרי זה הוביל את רב מבשר ותומכיו, שבתחילה צידדו בשיטת רבי אהרן בן מאיר, לעבור לצד של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.

חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לרבי אהרן בן מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינו חרפה בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה", ועוד), אך רבי אהרן לא חזר בו והשיב להם במכתב כי "אף אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל.[9]" בהמשך מכתבו זה טען רבי אהרן בן מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה.

עמדת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעניין הנקודתי שבו נחלקו רבי סעדיה גאון ובן מאיר, פסק הרמב"ם כדעתו של רבי סעדיה גאון. אולם, דברים אחרים שכתב רס"ג במכתביו כנגד שיטת בן מאיר, זכו לביקורתו של הרמב"ם. מדובר בעניינים עקרוניים בדבר קביעת לוח השנה, וסמכותו של חשבון הלוח הקבוע מול לוח המבוסס על ראיית הירח, ולא בפרטים טכניים בלוח החשבון הקבוע.

כך לדוגמה, בפירוש המשנה לרמב"ם חרג הרמב"ם מדרכו בפירוש לנקוט בדברי-קנטור כלפי מישהו שלדעתו סטה מדרך המשנה והתלמוד, כך כתב:

ואני מתפלא על אדם שמכחיש ומתוכח בדבר הברור ואומר שדת היהודים אינו בנוי על ראיית החודש אלא על החשבון בלבד, והוא מאמין בכל הלשונות האלה. ואיני חושב שהאומר כן מאמין בכך אלא היתה מטרתו בדבר זה לנגח את יריבו באיזו צורה שתהיה שלא בצדק או בצדק - כיון שלא מצא מפלט מלחץ הוכוח. ומה שראוי שאתה תאמין שעיקר דתינו בנוי על הראייה ואם לא ייראה החדש משלימין שלשים יום לחדש היוצא ולשונות המשנה והתלמוד ומעשיות רבים שאירעו בענין זה במשך כל השנים מעידים באמצעות דבר זה

פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת ראש השנה פרק ב משנה ז

לפי הערות הר"י קאפח[10], כיוון הרמב"ם בדברים הללו כלפי אחת מטענות רב סעדיה גאון כנגד רבי אהרן הכהן בן מאיר. בהזדמנות נוספת בפירושו למשנה,[11] חזר הרמב"ם לנגוח בעמדת רב סעדיה גאון, וכך כתב;

ודבר זה ממה שמבטל טענת כל מי שמתוכח וטוען שלא היה צום כפור כלל לא ביום ששי ולא ביום ראשון, ושכל מה שנזכר דבר זה במשנה הוא על דרך ההנחה 'אלו אירע'. הרי דברה המשנה בהלכה למעשה שהפלוניים (כלומר הכהנים עולי בבל) היו אוכלים אותו חי, ואין מקום כאן לשום וכוח. ואי אפשר לומר שזה הנחה למה שלא היה, והרבה בתלמוד מה שמחזק דבר זה. אלא הענין הולך אחר הראייה בזמן שהיה בית דין, כמו שבארנו בראש השנה, דע זאת

פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת מנחות פרק יא, משנה ז

ככל הנראה היה הרמב"ם בקי בסברות המחלוקת וסבר כי אין כל יסוד לשיטת רב סעדיה כי בית דין הגדול לא היו מקדשים על פי הראייה וכן שיום הכיפורים לא יפול לעולם ביום שישי או ביום ראשון. על פי הערות רב יוסף קאפח, ברור כי דברי הרמב"ם מכוונים כלפי רבינו סעדיה גאון ואף רבינו חננאל.[12]

הרמב"ם קבע גם, שקידוש החודש נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד. וז"ל:

ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד, אלא בשעת הצורך ובהעדר החכמים מארץ ישראל אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חדשים בחוצה לארץ כמו שעשה רבי עקיבא

גם בספר המצות לרמב״ם, האריך הרב לסתור אותה הטענה.[13]

מגילת אביתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע כי בשנת ד'תרפ"ג עוד היה הבדל בין זמן חגיגת המועדים, ולעומת זאת בשנת ד'תרפ"ד הם כבר נחוגו באותו זמן בבבל ובארץ ישראל, מכל מקום לא חזרו גאוני ישיבת אביר יעקב מעמדתם ועוד בימי אביתר הכהן גאון - שנפטר כמאה שנים לאחר מכן - מבואר[14] כי אין כל סמכות לרבני הגולה לעבר את השנים אלא הסמכות הבלעדית ניתנה לבני ארץ ישראל, וכך ביאר רב אביתר הכהן גאון את היסטוריית תורת העיבור בישראל;

..נח מסר לשם ונכנס עמו בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן לאל עליון שנ נשבע יי ולא ינחם אתה כהן לעולם, ומנין שכשמסר לו סוד העיבור נעשה כהן? שנ על דברתי מלכי צדק. ואברהם מסרו ליצחק בנו ונכנס עמו בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מיתת אברהם שנ ויהי אחרי מות אברהם וג(ומר). ועל ידי שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם שנ ויצחק מסרו ליעקב אבינו וניכנס עמו בסוד העיבור עם כל הברכות וכשיצא לחוצה לארץ בקש לעבר את השנה אמ לו הק יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי יצחק אביך הוא בארץ יעבר את השנה שנ וירא אלים אל יעקב עוד למה נא עוד שפעם ראשנה נגלה עליו ומנעו וכשבא לארץ נאמר לו קום עבר את השנה שנ וירא אלים אל יעקב עוד ויאמר אליו קום עלה בית אל ועל ידי שנכנס בסוד העיבור ברכו ברכת עולם ויעקב מסר ליוסף ולאחיו והיו מעברין את השנה בארץ כשירדו למצרים נתמעטו העיבורים עד שבא משה ואהרן וחזר הק מסר להן העיבור שנאמר ויאמר יי אל משה ואהרן בארץ מצ לאמר החדש הזה וג(ומר) ואמרי רב מאי לאמר? אמר להן הק עד עכשיו היה אצלי סוד העיבור מיכן ואילך שלכם הוא לעבר .. ממשה רבינו ועד רבן יוחנן בן זכאי לא היה סוד העיבור אצל כל אדם בעולם אלא אצל ראש הסנהדרין שהרי רבן יוח[נן] בן זכאי מסר הסוד והישיבה לרבן גמל הנשיא ובנו אחריו ולא גילו סוד זה עד שבא רבינו הקדוש..

לפי זה מבואר כי ישיבת גאון יעקב המשיכו במסורת של רבי אהרן בן מאיר ולא נענו לרב סעדיה גאון כל עיקר. עם כל זאת, ברבות השנים, עמדת חכמי בבל נתקבלה, ושיטתם בשימוש עד היום, ולולא גניזת קהיר לא היינו יודעים על דעתם של גאוני ארץ ישראל בדין תורת העיבור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

(http://booksandjournals.brillonline.com/content/books/b9789004259669_006)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים יחיאל בארנשטיין, ‏מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר, ורשה: תרס"ד, באתר HebrewBooks, עמ' 7 הערה 3
  2. ^ חיים יחיאל בארנשטיין, ‏מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר, ורשה: תרס"ד, באתר HebrewBooks, עמ' 7 הערה 4
  3. ^ מרדכי הלפרין, "למה נטה רב סעדיה גאון מהאמת?", יודעי בינה, 54 ה.
  4. ^ חיים יחיאל בארנשטיין, ‏מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר, ורשה: תרס"ד, באתר HebrewBooks
  5. ^ אם חישבו את המרחק בין אלכסנדריה וירושלים בדיוק 5 מעלות
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י', עמוד ב'
  7. ^ מכתב רבי אהרן הכהן בן מאיר אל קהילת בגדאד - ס. מחלקת, חיים יחיאל בורנשטיין עמ' 50
  8. ^ קביעה זו לא חודשה על ידו, ויש לה בסיס רחב בספרות חז"ל; כך לדוגמה נקבע במסכת סופרים כי עיבור השנה הוא בסמכותה של "חבורתא קדישתא די בארעא דישראל" (=ארץ ישראל); ביטוי קיצוני לזה ניתן למצוא בפרקי דרבי אליעזר: "אפילו צדיקים וחכמים בחוצה לארץ, ורועי צאן ובקר בארץ (ישראל), אין מעברין את השנה אלא על ידי רועי צאן ובקר" (פרק ח); ראו על כך עוד: יוסף נדבה, ‏קידוש החודש - מאבק על ההגמוניה ביהדות, באתר "דעת"
  9. ^ כמבואר בתלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א הלכה ב, ומסכת נדרים סוף פרק ו "אמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה נגן בכנור ויכפרו כולם ויאמרו אין לנו חלק באלהי ישראל"
  10. ^ לתרגומו של פירוש המשנה להרמב"ם (מסכת ראש השנה)
  11. ^ בפירושו למשנה מסכת מנחותפרק יא משנה ז, בה כתוב; "..הקטירו הבזכין והחלות מתחלקות לכהנים. חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות ערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב. הבבליין (הכוונה לכהנים אלו שמוצאם מבבל) אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה
  12. ^ הרב קאפח שם מציין אל פירושי רס״ג לתורה, מהדורתו, ספר שמות פרק יג הע' 2 וכן לנספחות דף קעד. ואף נגד רבינו חננאל שכתב בפירושו (מסכת שבת סו״פ ואלו קשרים); 'שמעינן מינה דאע״ג דסתם משנה היא דחויה היא ומשנת יחיד היא ולאו דסתמא היא וכן כל משנה והלכה שהיא כיוצא בה וכולן בדן ואודן בה תלוים שהלכה למשה מסיני שלא לקבוע יום הכפורים סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה'.
  13. ^ ספר המצוות לרמב״ם, עשה קנג. עמוד 135 במהדורת הרב יוסף קאפח שנת תשלא (אותה מהדורה שהדפיס כעשר שנים אחרי הדפסת תרגומו המפורסם ב״רמב״ם לעם״)
  14. ^ מגילת אביתר, דף 4 שורות 15-23