מחלת קסטלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מחלת קסטלמן
Castleman disease - high mag.jpg
שם בלועזית Castleman's disease
תחום מערכת הלימפה
סיווג
 ‑ ICD-10 D47.Z2 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH C536362, D005871, D005871, C536362
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מחלת קסטלמן (באנגלית Castleman's disease) היא הפרעה לימפופרוליפרטיבית נדירה הכוללת גידול יתר של תאים השייכים למערכת הלימפה.

המחלה תועדה לראשונה בשנת 1950 על ידי הרופא והפתולוג האמריקאי בנימין קסטלמן (אנ'), וקרויה על שמו.

הגדרת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה היא הפרעה לימפופרוליפרטיבית (מחלה שבה יש ריבוי לא מבוקר של תאים השייכים למערכת הלימפטית) שפירה. מחלת הקסלמן אינה מוגדרת כסרטן, אך החולים בה הם בעלי סיכון מוגבר לחלות בלימפומה. קיימים שני סוגים של המחלה - כאשר המחלה ממוקמת במוקד אחד בגוף (Unicentric Castleman's disease) וכאשר היא מפושטת (multicentric Castleman's disease).

מחלת קסטלמן - CD[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורה הנפוצה יותר של המחלה. מוגבלת לקשר לימפה אחד או אזור אחד, המיקום השכיח ביותר הוא בית החזה ואחריו חלל הבטן. במרבית המקרים החולים אינם תסמיניים, והמחלה מתגלה כממצא מקרי באמצעי דימות. עם זאת לעיתים בשל ריבוי התאים מופיעה נפיחות בקישורית הלימפה, המחלה פוגעת בדרך כלל בצעירים (גיל ממוצע 35).

אפשרויות טיפול

ניתן לרפא את המחלה בניתוח לכריתת הגידול. כריתה מלאה מביאה להחלמה בכל החולים. גם כאשר לא ניתן לבצע כריתה מלאה - יש לבצע כריתה חלקית, ובחלק מן המקרים נהוג להוסיף טיפול בקרינה.

המחלה מעלה את הסיכוי להופעת לימפומה לאחר מספר שנים.

מחלת קסטלמן רב מוקדית - MCD[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורה הנפוצה פחות אך אגרסיבית יותר. המחלה הפוגעת בעיקר באנשים מבוגרים (גילאי 50-60 ומעלה) ובנשאים של HIV עקב החלשות מערכת החיסון גיל הופעת המחלה צעיר יותר. הביטוי הראשוני האופייני הוא חום, הזעות לילה, ירידה במשקל וחולשה. המחלה המפושטת גורמת להגדלת בלוטות לימפה (במקרים רבים בכל הגוף) ולעיתים להגדלת הטחול או הכבד. בבדיקות דם ניתן למצוא אנמיה, ירידה ברמת החלבון בדם, ירידה בכמות הנוגדנים ושקיעת דם מוחשת.

אפשרויות טיפול

הטיפולים המקובלים הם ניתוח להסרת הגידול, הקרנות, סטרואידים, טיפול אנטי-וירלי, נוגדנים ספציפיים, טיפול בטוסיליזומב[1] וכימותרפיה.

תוחלת חיים

המחלה עשויה להתקדם במהירות, ולהביא למוות תוך מספר שבועות או להישאר במצב יציב במשך כמה שנים. תוחלת החיים הממוצעת היא של 26-30 חודשים, אך עקב נדירותה היחסית של המחלה והימצאות שונות רבה בין החולים בה, קשה לקבוע מה תוחלת החיים לכלל החולים, עם זאת תוחלת החיים של חולים במחלת קסטלמן רב מוקדית הקשורה ל- HIV נמוכה יותר. לחולים במחלת קסטלמן רב מוקדית שאינה קשורה ל- HIV ישנם סיכויי החלמה גבוהים יותר.

מרבית החולים נפטרים מזיהום מפושט, התקדמות המחלה או ממאירויות נלוות.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב היפרפלזיה של בלוטות הלימפה יישנם הגדלות של קשרי לימפה. למחלת הקסטלמן רב מוקדית ישנם תסמינים רבים לא ספציפיים כמו חום, הזעות לילה, הקאות ובחילות, שלשולים, אובדן משקל, בצקת בבטן, דימומים על העור, תחושת נימול ונטייה לחבורות.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהמחלה התגלתה לפני למעלה משישה עשורים המנגנונים שבבסיס מחלת הקסטלמן רב מוקדית - MCD עדיין אינם מובנים במלואם, עם זאת מבחינה פתופיזיולוגית נמצא כי MCD מתווכת על ידי יחסי גומלין בין מתווכים דלקתיים כמו IL-6 (-ציטוקין) אשר עשויים להיות מונעים על ידי וירוס הנקרא (herpesvirus 8 - (HHV-8. כמו כן הסיכון לחלות במחלה עולה במקרה של ירידה בכושרה של מערכת החיסון, כחצי מן החולים במחלה מאובחנים כמקביל כחולים ב- איידס.

הסיבה להתפרצותה של מחלת קסטלמן חד מוקדית עדיין אינו ידוע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחלת קסטלמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.