מחמוד גנאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מחמוד גנאים

מחמוד גנאיםערבית: محمود غنايم, תעתיק מדויק: מחמוד ע'נאים; נולד ב-22 במאי 1949) הוא חוקר הספרות הערבית המודרנית, ומאז 2008 הנשיא הראשון והמכהן של האקדמיה ללשון הערבית בישראל. פרופסור מן המניין בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמוד גנאים נולד וגדל בבאקה אל-גרבייה, בה הוא מתגורר עד היום. לרג'ב וג'מילה גנאים, פלחים במקצועם. למחמוד שלושה אחים ואחות. סיים תיכון בטייבה ואחר-כך למד בסמינר למורים ערביים בחיפה. במקביל למד בקונסרבטוריון למוזיקה ערבית בחיפה. בתחילה עבד כמורה למוזיקה ולערבית.

עשה את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר ראשון בשפה וספרות ערבית וחינוך, תואר שני בספרות ערבית (סיים ב-1982) ותואר שלישי בספרות ערבית מודרנית (סיים ב-1990). מנחהו למאסטר ולדוקטורט היה פרופ' ששון סומך.

שימש מורה לערבית בחטיבת ביניים בבאקה אל-גרבייה, ומורה ללשון הערבית בבית ברל (2004-1988), הקים את המרכז לחקר הספרות הערבית בבית ברל ועמד בראשו (2004-1999). בשנת 1985 החל ללמד בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב, מונה למרצה בחוג בשנת 1991, למרצה בכיר ב-1996 ולפרופסור חבר ב-2007. בשנים 2003–2006 ו-2009–2011 עמד בראש החוג.

מאז שנת 2011 יו"ר הוועדה לתוכניות הלימוד בתחום הלשון הערבית במשרד החינוך. בשנים 2006–2010 עמד בראש הוועדה העליונה למקצוע הערבית במשרד החינוך.

זכה פעמיים בפרס היצירה בשפה הערבית של משרד התרבות והספורט (1994 ו-2007) על תרומתו לחקר הספרות הערבית. בשנת 2000 זכה בפרס ליצירה הספרותית מטעם משרד התרבות ברשות הפלסטינית.

כיהן כחבר במערכת כתבי העת אלג'דיד, לקאא, אל-שרק, מואקף, משארף ואלמג'לה – כתב העת של האקדמיה ללשון הערבית.

מחמוד גנאים נשוי לסיהאם ולהם שלושה ילדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמוד גנאים חוקר את הטקסט הספרותי כיצירה לשונית בעלת צורה אמנותית מיוחדת. ראייה זו באה כתגובה לתפישות קודמות בחקר הספרות הערבית המודרנית, שעסקו בה מזרחנים וחוקרים רבים בעולם הערבי והמערבי שהתעניינו בעיקר בחקר התכנים, האווירה, הערכים והמסר שהספרות מנסה להעביר, בין אם אלה תכנים חברתיים, פוליטיים או תרבותיים. כמעט ולא הייתה התייחסות לספרות הערבית כספרות בעלת ערך אמנותי העומדת בפני עצמה.

בין מחויבות לדחיה – מחקר על שירתו של עבד אל-רחים מחמוד (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו הראשון של גנאים, שהוא פיתוח של עבודה אקדמית. עבד אל רחים מחמוד מהעיר ענבתא. לא היה מוכר לקהל הרחב ולמשכילים הערביים בישראל, משום שהושמט מתוכנית הלימודים כי לחם נגד ישראל במלחמת העצמאות ונהרג בה. גנאים מצא ביצירתו שילוב של שני זרמים ספרותיים – הזרם המסורתי הנאו-קלאסי והזרם הרומנטי.

מבנה הטקסט ברומן "האופסימיסט" של אמיל חביבי (1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו השני של גנאים, שהוא פיתוח של עבודת המאסטר שלו. הספר עוסק בסופר אמיל חביבי ובאחת מיצירותיו החשובות ביותר "האופסימיסט" (שילוב של אופטימיסט ופסימיסט גם יחד). [1]

גנאים רואה בספר "האופסימיסט" חריגה יוצאת דופן מהכתיבה הסיפורית המסורתית והתמקד בניתוח מבנה הטקסט של היצירה, הסגנון והלשון.

זרם התודעה ברומן הערבי המודרני (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה הוא פיתוח של עבודת הדוקטור של גנאים. הספר יצא לאור בקהיר ובלבנון וזכה לתשבחות רבות בעולם הערבי. [2]

מחקר זה בא לבדוק את התהוותו של ז'אנר ספרותי חדש בספרות הערבית המודרנית, "זרם התודעה ברומן הערבי המודרני", ז'אנר שהתחיל להתפתח בשנות השישים של המאה העשרים על ידי הסופר נג'יב מחפוט'. הזרם קיבל תפוצה רחבה במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים אצל סופרים כמו המצרי עבד אל חכים קאסם, הפלסטיני ע'סאן כנפאני, האלג'יראי אלטאהר וטאר, הסורי-לבנוני חלים ברכאת והסופר הכוייתי אסמאעיל פהד אסמאעיל. הספר בודק את התפתחות הז'אנר מבחינה לשונית ובאיזו צורה ניסיונם של הסופרים האלה להציג את עולמן הפנימי של הדמויות ברומנים שלהם השפיע על השפה וכך נוצרה שפה חדשה, שנועדה לשרת מטרה זו.

דרך החתחתים – מסעה של הסיפורת הפלסטינית בישראל (1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עורך סקירה היסטורית של התפתחותה של הספרות הערבית בישראל במשך כחמישים שנה (1995-1948), תוך הדגשת דמויות חשובות בספרות זו. חלק מהדמויות הללו לא זכו לחשיפה מספיקה בשל סיבות שונות, בעיקר בגלל סיבות פוליטיות.

אחת הדמויות היא נג'וא קעואר פרח, סופרת ילידת נצרת שנחשבת לאחת הסופרות הפלסטיניות החשובות בשנות ה-50. באותה עת פעל עטאללה מנצור, סופר שגם הוא לא זכה לחשיפה רבה. כמוהם גם הסופר תאופיק פיאצ', שכתב את הספר "המעוותים" (1963), סופר איכותי שנקטל ביקורתית מכיוון שלא עמד בקריטריונים הפוליטיים של הממסד הספרותי השולט בחברה הערבית בישראל בשנות ה-60, שהחזיק בהשקפה קומוניסטית-מרקסיסטית.

בספר נעשה גם ניסיון לדון בשאיפתם של הסופרים הערבים בישראל בשנות ה-70 המאוחרות להתקבל אצל קהל הקוראים בעולם הערבי. כתוצאה מכך נפגעה לפעמים איכותן הספרותית של היצירות, ומאידך יש סופרים שניצלו לטובה את הדבר הזה מבחינה אמנותית, בולט בכך במיוחד אמיל חביבי ברוב יצירותיו, כמו "האופסימיסט"[1] ו"סראיא, בת השד הרע".[3]

מראות בביקורת – מחקרים על הספרות הפלסטינית (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסופת מאמרים שערך בנושא השירה והספרות הערבית, בהוצאת המרכז לחקר הספרות הערבית בבית ברל, שבראשו עמד.

באסופה גנאים הקדים לספר וכתב מאמר[4] שדן ברומן של הסופר עטאללה מנצור "ובקית סמירה" (ראו את ספרו בעברית: באור חדש).[5]

כשהספר יצא לאור ב-1962 הוא עורר ביקורת חריפה משום שהיה נגד התפישה המרקסיסטית ששלטה בממסד הספרותי באותה עת. גנאים ניסה להאיר את הספר באור חדש מתוך הנחה שהוא היה תחילתו של הזרם הריאליסטי בספרות הפלסטינית החדשה.

חמישים שנה לירחון אלג'דיד – אינדקס ביבליוגרפי (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירחון אלג'דיד יצא לאור בשנים 1951–2000 והיווה מקור להתקבצותם של סופרים רבים שהביעו בו את דעותיהם באמצעות הספרות בסוגות של שירה, סיפורת, מחזאות, ביקורת ספרות ומסות ספרותיות. האינדקס מאורגן לפי מחברים, גיליונות ונושאים, בא למיין את החומר הספרותי והתרבותי, בעיקר מאמרי הביקורת, המסות והמחקרים הספרותיים.

החיפוש אחר זהות אבודה (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר באנגלית שיצא לאור בהוצאת הרסוביץ, גרמניה. דיון בסוגיות ספרותיות מרכזיות בספרות הפלסטינית בישראל, כגון – משבר הזהות בספרות הפלסטינית, נטייתה של הספרות הפלסטינית לפנות לקהל מחוץ לישראל, דמותו של האחר בספרות זו. אלו סוגיות המאפיינות מיעוט החי בישראל ונתון במשבר זהות בין הנאמנות למדינה ולממסד הישראלי, לבין הנאמנות לעם הפלסטיני והאומה הערבית, המצויים ביחסי איבה עם מדינת ישראל. משבר זה משתקף במאפיינים הספרותיים השונים ובהם התכנים, אופן בניית הספרות הזו והלשון.

הפיתוי של הכותרת (2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא בערבית תחת הכותרת غواية العنوان בהוצאת האקדמיה ללשון הערבית בנצרת ובאנגלית תחת הכותרת The Lure of the Title בהוצאת הרסוביץ, גרמניה. מדובר במחקר שמפתח תפיסה סמיוטית לשונית להבנת הטקסט דרך משולש סמיוטי המושתת על הכותרת, הטקסט והקונטקסט. דרך הלשון גנאים מנסה להבין את היצירה הספרותית הפלסטינית שנכתבה על ידי קבוצה גדולה של סופרים ערבים בישראל, וזאת כדי לבטא את מאווייהם ולשקף את המציאות הסבוכה החיים בתוכה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. بين الالتزام والرفض - دراسة في شعر عبد الرحيم محمود، القدس: منشورات أبو عرفة، 1980.

2. في مبنى النص: دراسة في رواية إميل حبيبي: "الوقائع الغريبة في اختفاء سعيد أبي النحس المتشائل"، جت المثلث: منشورات اليسار، 1987.

3. تيار الوعي في الرواية العربية الحديثة، دراسة أسلوبية، القاهرة وبيروت: دار الهدى ودار الجيل، 1992 (ط2، دار الجيل، 1993).

4. المدار الصعب: رحلة القصة الفلسطينية في إسرائيل، حيفا وكفر قرع: منشورات الكرمل، جامعة حيفا ودار الهدى، 1995.

5. مرايا في النقد: دراسات في الأدب الفلسطيني (إعداد وتقديم)، بيت بيرل وكفر قرع: مركز دراسات الأدب العربي ودار الهدى، 2000.

6. "الجديد" في نصف قرن: مسرد ببليوغرافي، بيت بيرل وكفر قرع: مركز دراسات الأدب العربي ودار الهدى، 2004.

7. The Quest for a Lost Identity: Palestinian Fiction in Israel, Wiesbaden: Harrassowitz, 2008.

8. غواية العنوان: النص والسياق في القصة الفلسطينية، الناصرة: مجمع اللغة العربية، 2015.

9. The Lure of the Title: Text and Context in Palestinian Fiction, Wiesbaden: Harrassowitz, 2015.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 האופסימיסט : הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאאל ; עברית - אנטון שמאס. ירושלים: מפרש 1984.
  2. ^ ראו למשל: Abdellah Bounfour (Université Michel de Montaigne, Bordeaux III), Maḥmūd Ghanāyim, Tayyār al-Wa‘y fī al-Riwāya al-‘Arabiyya al-Ḥadītha, Dirāsa ‘Uslūbiyya (Stream of Consciousness in Modern Arabic Novel, A Stylistic Study), Journal of Arabic Literature, XXV (1994), pp. 266-270.
    עבד אלחלים עקאר, הרומן המרוקאי (בערבית), קזבלנקה: שרכת אלנשר ואלתוזיע, אלמדארס, 2000.
    אחלאם חאדי, האסתטיקה של הלשון בסיפור הקצר, קזבלנקה ובירות: אלמרכז אלת'קאפי אלערבי, 2004.
    שוקי בדר יוסף
  3. ^ ‫אמיל חביבי, סראיא, בת השד הרע, תל אביב : 1993.
  4. ^ וסמירה נשארה ונבואה על הריאליזם, עמ' 209–242.
  5. ^ באור חדש, הוצאת קרני, 1966.