מחמוד מוח'תאר
 | |
| "תחיית מצרים", פסלו הידוע ביותר | |
| לידה |
10 במאי 1891  |
|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 1934 (בגיל 42) קהיר, מצרים |
| לאום | מצרי |
| תחום יצירה | פיסול |
| יצירות ידועות | תחיית מצרים |
  | |
מחמוד מוח'תאר (בערבית מצרית: محمود مختار; 10 במאי 1891 - 28 במרץ 1934) היה פסל מצרי, חלוץ הפיסול המצרי המודרני. מוח'תאר ביטא ביצירתו את רעיונות התנועה הלאומית המצרית, בהם החיבור בין ההווה והעתיד לבין העבר הקדם-אסלאמי של מצרים העתיקה והחיבור בין ההוד ההיסטורי לגורם העממי המחובר לקרקע המהווה את עמוד השדרה של העם (השעביה - העממיות). יוצר הפסל "תחיית מצרים".
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בכפר בדלתא של הנילוס, בילדותו עבר לקהיר עם אמו. ב-1908 נפתח בקהיר בית הספר לאמנויות יפות (בדגם של אקול דה בוזאר בפריז ועם מורים מצרפת) ומוח'תאר התקבל למחזור הראשון. הוא סיים את בית הספר ב-1911 ועבר לפריז להמשך לימודים באקול דה בוזאר. הוא היה התלמיד הערבי הראשון במוסד. ב-1914 סיים את חוק לימודיו ונשאר בפריז כאמן עצמאי. בפריז התיידד עם המדינאי והמהפכן סעד זע'לול, מראשי מפלגת הופד והלאומיות המצרית (בהמשך יצר מספר פסלים של זע'לול). בשיחותיהם עלתה היוזמה ליצור פסל שיסמל את הלאומיות המצרית בהקשריה למצרים העתיקה. ב-1920 הציג מוח'תאר בתערוכה בפריז דגם מוקטן של הפסל שיהיה לימים "תחיית מצרים" וזכה במדליית זהב. ב-1921 הזמינה ממשלת מצרים ממוח'תאר את הפסל באופן רשמי ובגודל מונומנטלי של שמונה מטרים. מוחת'אר התעקש על שימוש באבני גרניט ורודות מייכרו במכרה הפרעוני באסואן, צעד שייקר מאוד את ההקמה. כך, בעת שליטת ממשלת אחמד זיוור פאשה (1924-1926) נעצרה העבודה על הפסל כליל, כתוצאה מהצטמצמות כלכלית כמו גם משמרנות אסלאמית. ב-1926 שבה מפלגת הוופד לשלטון וקידמה במהירות ובנחישות את השלמת הפסל. הפסל הוצב בכיכר תחנת הרכבת רעמסס (כיכר רעמסס) בקהיר ב-20 במאי 1928 ונחנך בטקס רב רושם, שהיה גם הפגנת כוח של מפלגת הוופד. בטקס נכחו אלף איש, בהם כל חברי בית הנבחרים והסנאט; הרב הראשי ליהודי מצרים, חיים נחום אפנדי; הפטריאך הקופטי; ראשי העולמא (בכירי הדת) של אוניברסיטת אל-אזהר; אינטלקטואלים ואנשי תקשורת מקומית וזרה. "נסיך המשוררים", אחמד שאוקי, פרסם מקאמה לכבוד האירוע ובו תיאר את מוח'תאר כיוצרה של הזהות הלאומית המצרית בתקופה המודרנית.
מעמדו של מוח'תאר ירד לאחר מהפכת הקצינים החופשיים, עלייתו של גמאל עבד אל נאצר לשלטון והקמת קע"מ שדגלה בפאן-ערביות אסלאמית על פני הלאומיות המצרית. אולם, במהלך שנות השישים שבה ועלתה קרנו. הוא הוגדר על ידי שר התרבות תרוואת עוכאשה כפָּסָל הלאומי ויצירתו הוגדרה כמבטאת אותנטית של העממיות המצרית. ב-1962 חנך משרד התרבות המצרי את מוזיאון מוח'תאר להצגת כל יצירותיו באי ג'זירה במרכז קהיר, ליד בית האופרה של קהיר. היה זה המוזיאון הראשון בעולם הערבי שהוקדש לאמן בודד. כן הוציא השלטון באותו מעמד בול דואר מיוחד לכבודו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל גרשוני, פירמידה לאומה: הנצחה, זיכרון ולאומיות במצרים במאה העשרים; תל אביב: עם עובד, תשס"ו 2006
