מחנה הפליטים אל-ירמוכ

יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מחנה הפליטים אל-ירמוכ (מחנה פליטים)
مخيم اليرموك
מדינה סוריהסוריה סוריה
תאריך ייסוד 1957 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 2.11 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחנה הפליטים 144,000 (2011)
קואורדינטות 33°28′27″N 36°18′11″E / 33.474166666667°N 36.303055555556°E / 33.474166666667; 36.303055555556 
אזור זמן UTC +2:00
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחנה הפליטים אל-יַרְמוּכּערבית: مخيم اليرموك, תעתיק מדויק: מח'ים אלירמוכ) הוא מחנה פליטים פלסטינים בדמשק שבסוריה, והמרכז הגדול ביותר של פליטים פלסטינים בסוריה. המחנה שוכן בדרום-מזרח דמשק, בתוך גבולותיה המוניציפליים, כ-8 ק"מ ממרכזה. בסמוך לו נמצאים מחנה הפליטים פלסטין ושכונת א-תדאמון. בשנת 2002 היו רשומים במחנה 112,500 פליטים, ובשנת 2011 עמד המספר על מעל 144,000.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-ירמוכ הוקם בשנת 1957 על שטח של 2.1 קמ"ר על מנת לשכן פליטים פולשים. המחנה לא הוגדר רשמית כמחנה פליטים, אף על פי שהפליטים הרשומים בו מקבלים סיוע מאונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם. הרחובות במחנה נקראו על שמות הערים והכפרים השונים מהם באו הפליטים: טבריה, חיפה, עכו, לובייה אל ג'אעורה ועוד.[1]

המחנה מאוכלס בצפיפות, רחובותיו צרים, והבתים בו עשויים בטון שאינו מחופה. עם זאת, תנאי המחיה במחנה טובים יותר מאשר במחנות פליטים פלסטיניים אחרים בסוריה. תושבי המחנה עוסקים בעבודות שונות, החל מרופאים, מהנדסים ופקידים וכלה בפועלים מזדמנים ורוכלים. בשני הרחובות הראשיים במחנה חנויות רבות, ויוצאים מהם מיניבוסים ומוניות לכל רחבי המחנה.

במחנה ארבעה בתי חולים ושני תיכונים ממשלתיים. אונר"א מפעילה במחנה 20 בתי ספר יסודיים ושמונה חטיבות ביניים, וכן מממנת שני מרכזים לנשים.[2] בנוסף, מפעילה אונר"א במחנה גם שלושה מרכזים רפואיים, אשר שניים מהם שודרגו ב-1996 בתרומת ממשלת קנדה. ב-1997 שודרגו שישה בתי ספר בתרומת ארצות הברית ונבנה גן ילדים בתרומת ממשלת אוסטרליה.

משנת 1999 פועלת ממחנה הפליטים הלשכה המדינית של החמאס.[3] כן פועלת במחנה החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל.[4]

השפעת מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה באזור המחנה התמקמו לראשונה כוחות מורדים שנלחמו בצבא הסורי בדצמבר 2012. בשאר אל-אסד הגיב בהפצצה על המחנה שהרגה 25 תושבים, אך כוחות המורדים לא נכנעו.[6] לאחר מספר ניסיונות כושלים של כניסה קרקעית עם כוחות חי"ר, הצבא הסורי הטיל מצור על המחנה החל מקיץ 2013 ובהמשך ניתק את אספקת המים.[7][8] רוב יושבי המחנה ברחו ללבנון, ואלפים נוספים מתו ברעב ובהפצצות. בתחילת אפריל 2015 כבש ארגון הטרור המדינה האסלאמית את רוב המחנה והוא הפך למוקד הלחימה בין הארגון למשטר אסד.[9] יומיים לאחר שדווח שארגון המדינה האיסלאמית כבש 90% משטחו, חיל האוויר הסורי הפציץ אותו,[10] ומזכ"ל האו"ם דיווח כי 3,500 ילדים הפכו למגן אנושי.[11]

בתחילת 2017, התחלקה השליטה במחנה, רובו נשלט על ידי ארגון המדינה האסלאמית ומיעוטו על ידי ג'בהת א-נוסרה. המחנה עדיין היה נתון במצור על ידי כוחות המשטר, ונותרו בו כ–6,000 תושבים. במשך שנות הלחימה במחנה נהרגו יותר מ–1,270 מתושביו, רבים מתו ממחסור בתרופות, אחרים מירי צלפים או מפציעות.[12]

ב-21 במאי 2018, כוחות צבא סוריה כבשו מחדש את המחנה במלואו, כאשר לוחמי המדינה האסלאמית ברחו למדבריות מזרחית לעיר, ובכך אפשרו לצבא לשלוט בכל רחבי דמשק לראשונה לאחר שש שנים. דובר אונר"א אמר כי לפי הערכות 100 עד 200 אזרחים נשארו במחנה. השייח' מוחמד אל-עומרי, איש דת נאמן לממשלה, גינה את כוחות הממשלה והמיליציות הקשורות אליהם בגין בזיזת בתים בשכונה לאחר שנלכדה. ועדה אירופית שבחנה את אירועי הכיבוש של המחנה על ידי המשטרה, אמרה כי יותר מ-80 אחוז מהבתים במחנה ומהתשתיות שהיו שם הושמדו במהלך מכוון של המשטר וכי אין כרגע אפשרות להחזיר את התושבים שגרו שם בעבר אל בתיהם. לפי האקונומיסט, פלסטינים רבים סבורים כי הממשלה מתכננת לפתח מחדש את ירמוכ לשימוש אזרחי סוריה ולא תאפשר לפלסטינים לחזור אליו.[13]

חלק מהתושבים שבו עם הזמן. בינואר 2023, תושבי המחנה התבקשו לפנות את ההריסות של בתיהם במהלך החודש הקרוב, ואם לא יצליחו לעמוד בכך – יצטרכו לשלם קנס גדול.[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמאח סלאימה, תמיד פליטים: למצוא את המשפחה שלך באל-ירמוכ ולאבד אותה שוב, באתר "שיחה מקומית", 8 באפריל 2015
  2. ^ סוכנות הסעד אסרה הוראה בספרי לימוד סוריים, למרחב, 5 במאי 1968
  3. ^ גיא אביעד, לקסיקון חמאס, הוצאת מערכות, 2008, עמ' 23
  4. ^ אחרי ה'נכסה': משעל בא לנחם, המון זועם התפרע, באתר ynet, 7 ביוני 2011
  5. ^ רויטרס, מטוסים סורים הרגו 25 אנשים בהפגזה על מחנה פליטים פלסטיני בדמשק, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2012
  6. ^ [5]
  7. ^ אתר למנויים בלבד צבי בראל, מחנה הפליטים הפלסטינים בסוריה תחת מצור; תושביו גוועים ברעב, באתר הארץ, 2 בינואר 2014
    ז'נאן בסול, המשטר הסורי סגר את הברז: משבר מים חמור במחנה אל-ירמוכ, באתר "שיחה מקומית", 10 בינואר 2015
  8. ^ אי־פי, חיל האוויר הסורי הפציץ את מחנה הפליטים ירמוכ; האו"ם: המצב במקום הוא יותר מלא־אנושי, באתר הארץ, 6 באפריל 2015
  9. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חוריו אי-פי, עדויות ממחנה הפליטים בירמוכ: "מי שנשאר חי בפחד, אנשים לא יוצאים מהבתים", באתר הארץ, 7 באפריל 2015
    דאעש מבסס שליטה במחנה הפליטים הפלסטיני, מטוסי צבא אסד הפציצו באזור, באתר ynet, 4 באפריל 2015
  10. ^ AP, חיל האוויר הסורי הפציץ את מחנה הפליטים ירמוכ; האו"ם: המצב במקום הוא יותר מלא־אנושי, באתר הארץ, 6 באפריל 2015
  11. ^ ניו יורק טיימס, מזכ"ל האו"ם: 3,500 ילדים בירמוכ הפכו למגן אנושי, באתר הארץ, 11 באפריל 2015
  12. ^ אתר למנויים בלבד צבי בראל, הפליטים בירמוק בתחתית רשימת המועמדים לשיקום, באתר הארץ, 15 בינואר 2017
  13. ^ Syria is erasing the Palestinians’ largest refugee camp, Economist, May 3rd 2018
  14. ^ קסניה סבטלובה, נתניהו רצה לבקר באבו דאבי אבל נאלץ "להרגיע" את עמאן, באתר זמן ישראל, 28 בינואר 2023