מחנה הריכוז גונדה וודה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה מעצר, מחנה ריכוז |
| מדינה | בולגריה |
| מחוז | פלובדיב סמוך לאסנובגראד |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | ינואר 1941 |
| תאריך סגירה | אוקטובר 1943 |
| תאריך שחרור |
1943  |
| אוכלוסייה | |
| מספר אסירים בשיא | לפחות 162 גברים ובסמוך לפחות 45 נשים |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 41°57′43″N 24°53′24″E / 41.96194°N 24.89000°E |
  | |
מחנה הריכוז גונדה וודה (בבולגרית: лагер гонда вода) היה מחנה ריכוז בממלכת בולגריה, אשר הוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי הוועדה לביטחון המדינה סמוך לעיירה אסנובגראד. המחנה פעל מראשית 1941 ועד שלהי 1943, ויועד לאסירים פוליטיים, מתנגדי משטר וסייענים לפרטיזנים.
רקע ופעילות המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחנה המעצר לגברים גונדה וודה הוקם בינואר 1941 על ידי משטרת ביטחון הפנים של בולגריה (DS), באישור מועצת השרים של ממשלת בולגריה, ופעל עד שלהי 1943. באתר שכן קודם לכן מתקן נופש לילדים שפעל בעונות הקיץ, והוא שופץ והוכשר כמתקן כליאה בפיקוח אדריכל העיר אסנובגראד ומפקד משטרת מחוז פלובדיב. המחנה הוקם כ-6 קילומטרים דרומית לעיר אסנובגראד, השוכנת במחוז פלובדיב, בדרום מרכז בולגריה, וסמוכה לעיר פלובדיב. בהתאם לתקנות המשטרתיות שהיו נהוגות בבולגריה המלוכנית, ניתן היה לבצע מעצר מנהלי ולכלוא במחנות מעצר אוכלוסייה שהוגדרה כמסוכנת לסדר הציבורי מבין מפלגות שנחשבו כאופוזיציה לשלטון, כגון המפלגה הקומוניסטית, מפלגת האיכרים וחברי איגודים מקצועיים. מבין המעשים שהצדיקו מעצר מנהלי היו: פעולות טרור, ריגול למדינה זרה, התארגנות מהפכנית נושאת נשק להפלת השלטון ומאוחר יותר גם חברים בתנועה הפרטיזנית והמסייעים להם.
ב-23 בפברואר 1941 הגיעו ראשוני העצירים, ועד הקיץ מנו עצירי המחנה 162 נפשות. העצורים הוכרחו לבצע עבודות כפייה. בדצמבר 1941 נסגר המחנה, ונפתח מחדש באביב 1942 עת נכלאו בו 50 עצירים. ביוני 1941 נפתח בסמוך למחנה גונדה וודה, מחנה המעצר "סווטי ניקולה" שיועד לנשים, ונכלאו בו בהדרגה 45 עצירות.[1][2] במחצית השנייה של אוגוסט 1941 בוצע ניסיון כושל של פרטיזנים בולגריים לשחרר את עצירי המחנה. בסתיו 1943 נסגר המחנה ועציריו שוחררו. מבין הכלואים נמנו בכירי המפלגה הקומוניסטית והוגי הדעות שלה בבולגריה אשר לימים הפכו חלק מהאליטה הפוליטית והאינטלקטואלית של חזית המולדת של בולגריה ובהמשך הרפובליקה העממית של בולגריה, כגון ניקולה פטקוב ואנטון יוגוב. בהיסטוריוגרפיה של יהדות בולגריה מוכר מחנה גונדה-וודה בשל כליאתו של ברוך קונפינו במחנה לאחר טביעת ספינת המעפילים סלבדור. מתנגדיו טענו כי נכלא ב"מעצר הגנתי" בכדי להגן עליו מזעם המשפחות,[3] ומצדדיו טענו כי נכלא בשל קשריו עם "גורמים חתרניים" במסגרת מפעל ההעפלה שלו.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סטיבן סייג', גונדה וודה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 18–19), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איוואן גריגורוב, מחנות ריכוז בבולגריה, באתר pro-anti.net, 2007, (בבולגרית).
- ^ Geoffrey P. Megargee, Joseph R. White, Mel Hecker, The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933–1945: Volume III: Camps and Ghettos under European Regimes Aligned with Nazi Germany,, Indiana University Press, 2018, pages 18–19. (באנגלית).
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' – תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 29.
- ^ משה מוסק, "ברוך קונפינו, הקברניט הנועז של ההעפלה מבולגריה-בהיבט האישי", בתוך: שלמה שאלתיאל (עורך), ספינת המעפילים סלבדור, עמודים: 70–71.