לדלג לתוכן

מחסום לה רוטונד דה שארטר

מחסום לה רוטונד דה שארטר
Barrière de la rotonde de Chartres
מחסום לה רוטונד דה שארטר
מחסום לה רוטונד דה שארטר
מידע כללי
סוג שער מכס
מבנה היסטורי
על שם שושלת דוכסי שארטר
כתובת בולוורד דה קרוסלה (צר')
מיקום פריז
מדינה צרפתצרפת צרפת
בעלים לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן
עיריית פריז
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 17861787
אדריכל קלוד-ניקולא לדו
סגנון אדריכלי ניאו קלאסיקה
מידות
קומות 3
קואורדינטות 48°52′49″N 2°18′33″E / 48.880254°N 2.309079°E / 48.880254; 2.309079
מפה
(למפת פריז רגילה)
 
מחסום לה רוטונד דה שארטר
מחסום לה רוטונד דה שארטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחסום לה רוטונד דה שארטרצרפתית: Barrière de la rotonde de Chartres) הוא מבנה היסטורי, בדגם של רוטונדה, שנבנה במאה ה-18 בפארק מונסו, על גבול בין הרובע השמיני לרובע השבעה-עשר. המבנה היה אחד ממחסומי הכניסה לפריז ושימש כמשרדים לגובי המכסים.

ב-1975 הוגדר המבנה כמונומנט היסטורי (צר').

ערך מורחב – חומות פריז

פריז הוקמה בתקופת האימפריה הרומית כעיר מבוצרת המוקפת חומה. לאורך השנים גדלה העיר ומדי תקופה נבנתה חומה חדשה שנתנה מענה להגנת העיר המתרחבת.

ארכאולוגים והיסטוריונים מונים שמונה חומות כאלו שנבנו לאורך ההיסטוריה וזאת על בסיס ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו ברחבי פריז וכן על בסיס מפות היסטוריות שנשמרו.

אחת מחומות אלו הייתה חומת הפרם ז'נרל או חומת המכס (צר') שנבנתה בין 1784 ל-1791. בניגוד לחומות הקדומות יותר, שנבנו להגנה על העיר, חומה זו נבנתה למימוש זיכיון פרם ז'נרל שאיפשר לבעלי הזיכיון לנתב את המגיעים לעיר ל-62 שערים בהם אולצו המגיעים לשלם מכס.

גביית מס זו גרמה למירמור בקרב תושבי העיר, בוטלה במהלך המהפכה הצרפתית אך הוחזרה ב-1798. במסגרת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז, שמומשה באמצע המאה ה-19, נהרסה החומה כמו גם רוב שערי הגבייה.

אחד מאותם מחסומים של החומה, ושרדו עד היום הוא מחסום לה רוטונד דה שארטר

שמו של המחסום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המחסום הוא תצריף של האופי הארכיטקטוני של המבנה (רוטונדה) ושמה של שושלת דוכסי שארטר (צר') (שהפכה לדוכסות אורליאן).

ההיסטוריה של המחסום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסום לה רוטונד דה שארטר נבנה ב-1787, בתקופה בה נבנו שאר חלקי החומה והשערים של חומת הפרם ז'נרל או חומת המכס (1791-1784). כמו שאר המחסומים בחומה נבנה מחסום זה לגביית מכס מהסוחרים הנכנסים לעיר והוא כלל את המבנה המעוגל ומבני מחסום (שנהרסו) כשהמבנה המעוגל עצמו שימש את אנשי המנהלה של החומה.

המחסום תוכנן על ידי האדריכל קלוד-ניקולא לדו[א][1] עבור בעל המחסום לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן כשהמבנה הראשי כלל שלוש קומות שכוסו בכיפה.

ב-1793 הוצא בעל המחסום, לואי-פיליפ, להורג במסגרת המהפכה הצרפתית והמבנה הולאם וב-1804 נסגר[2].

ב-1861 שונו הקומה העליונה והכיפה.

ב-1975 הוגדר המבנה כמונומנט היסטורי (צר')[3].

מבנה המחסום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה המחסום העגול נבנה בסגנון ניאו קלאסי בדגם של רוטונדה המוקפת בחלקה החיצוני ב-16 עמודים. במקור כלל המחסום שלוש קומות כששתי הקומות התחתונות שימשו לפקידות של חומת הפרם ז'נרל. הקומה העליונה שימשה את בעל המחסון, לואי פיליפ השני, שהיה גם הבעלים של פארק מונסו הסמוך ששימש עבורו כשטח חקלאי[4].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Delvau, Alfred, Histoire anecdotique des barrières de Paris, Ligaran, 2015, ISBN 2-335-16750-2
  • Jacques-Antoine Dulaure, Histoire physique, civile et morale de Paris, vol. 4.
  • Renaud Gagneux et Denis Prouvost, Sur les traces des enceintes de Paris. Promenades au long des murs disparus, Éditions Parigramme / Compagnie parisienne du livre (Paris), 2004 (ISBN 2-84096-322-1)
  • Félix et Louis Lazare, Dictionnaire administratif et historique des rues de Paris et de ses monuments, 1844-1849
  • Jean-Pierre Lyonnet, Les Propylées de Paris. Claude-Nicolas Ledoux, 1785-1788, Éditions Honoré Clair, 2013, 140 p. (ISBN 978-2-918371-16-8)
  • Jean de La Tynna, Dictionnaire topographique, étymologique et historique des rues de Paris
  • Jean Valmy-Baysse, La Curieuse Aventure des boulevards extérieurs, Éditions Albin-Michel, 1950

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ קלוד-ניקולא לדו תכנן מחסומים נוספים בחומת העיר

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מחסומים שבנה קלוד-ניקולא לדו, באתר histoires-de-paris.fr
  2. ^ מחסום לה רוטונד דה שארטר, באתר paris.visites.jpkmm.free.fr
  3. ^ מחסום לה רוטונד דה שארטר באתר "משרד התרבות של צרפת"
  4. ^ המחסומים של פארק מונסו, באתר histoires-de-paris.fr