לדלג לתוכן

מחסור ביוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחסור ביוד
שמות נוספים Iodine deficiency
תחום אנדוקרינולוגיה
תסמינים בעיות מטבוליות, זפקת, תת תריסיות מולדת קרטנת
טיפול תוספת מלח בתזונה
מניעה תוספת מלח בתזונה
סיווגים
ICD-10 E00, E02 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 5B5K.3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחסור ביוד הוא מחסור ביסוד קורט של יוד, שהוא רכיב תזונתי חיוני. מחסור בו בגוף האדם, עלול לגרום לבעיות מטבוליות כגון זפקת, לעיתים כזפק אנדמי, תת-תריסיות מולדת וקרטנת, אם לא טופלו במועד. מחסור ביוד הוא בעיה חשובה ברחבי העולם במיוחד עבור נשים בשנות הפיריון ונשים הרות. זהו גורם הניתן למניעה.[1]

המניעה, כוללת תוספת כמויות קטנות של יוד למלח שולחן, מוצר המכונה מלח יודי. באזורים עם מחסור ניכר, תרכובות יוד מוספות גם למזונות אחרים, כגון קמח, מים וחלב.[2] דגים ומאכלי ים הם מקור יחשוב ליוד בתזונה.[3]

בארצות הברית פחת השימוש בתוספת יוד מאז אמצע המאה ה-20, עקב חששות ממנת יתר, והאנטגוניסטים ליוד ברום, פרכלורט ופלואוריד, הפכו זמינים יותר במזון.[4] בסביבות שנת 1980, הנוהג של שימוש באשלגן יוד כמרכך בצק בלחם ומאפים, הוחלף בהדרגה בשימוש בחומרי מרכך אחרים כגון ברומיד.[5]

ב-2010, מחסור ביוד, המוביל לזפקת, נמצא אצל 187 מיליון אנשים ברחבי העולם, המהווים 2.7% מהאוכלוסייה.[6] בשנת 2013 נגרמו 2700 מקרי מוות כתוצאה ממחסור ביוד, לעומת 2100 מקרי מוות בשנת 1990.[7]

סימנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זפקת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוד הוא מינרל תזונתי חיוני בתהליך הסינתזה של הורמוני בלוטת התריס תריודוטירונין ותירוקסין (T3 ו-T4). הורמוני בלוטת התריס תירוקסין ותריודוטירונין, מכילים יוד. באזורים בהם יש מעט יוד בתזונה, ואזורים מרוחקים שבהם לא נאכלים מזונות ימיים, ביטויי המחסור, נפוצים.[1]

כמות נמוכה של תירוקסין, אחד משני הורמוני בלוטת התריס בדם, הנגרמת בעקבות מינון חסר של יוד בתזונה, גורמת לרמות גבוהות של תירוטרופין (TSH). זה גורם לגירוי בלוטת התריס להגביר תהליכים ביוכימיים רבים. גידול התאים וריבוי שלהם, עלולים לגרום לנפיחות או להיפרפלזיה אופיינית של בלוטת התריס. בחסר קל ביוד, רמות הטרי-יודתיירונין (T3) יהיו גבוהות יחד עם רמות נמוכות של לבותירוקסין, מכיוון שהגוף כפיצוי, ממיר יותר מהלבותירוקסין לטרי-יודתיירונין. לחלק מהחולים הללו עשוי להיות זפקת, ללא רמות TSH גבוהות.[8]

מתחילת המאה ה-20, תוספת יוד למלח, שינתה לטובה מצב זה במדינות מפותחות רבות. באוסטרליה, ניו זילנד וכמה מדינות אירופאיות, כמו גם במדינות מתפתחות רבות, מחסור ביוד ממשיכה להיות בעיה משמעותית של בריאות הציבור,[9] יוזמות של בריאות הציבור להפחתת סיכון ממחלות לב וכלי דם, גרמו להמלצות לשימוש מופחת במלח שולחן. בנוסף, עולה המגמה של צריכה מוגברת של מזון מעובד במדינות המערב. במזונות אלה נעשה שימוש במלח לא יודי, ולכן קורה שהאנשים צורכים פחות יוד.[1]

זפקת נחשבת לבעיה אנדמית, שכיחותה באוכלוסייה היא מעל 5%, וברוב המקרים ניתן לטפל בה באמצעות תוספת יוד. אם זפקת אינה מטופלת במשך כחמש שנים על ידי תוספת יוד או טיפול בתירוקסין, עלול להגרם נזק בלתי הפיך לבלוטת התריס.[8]

תסמונת חוסר יוד מולד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוד הוא חיוני להתפתחות עצבית בקרב ילדים. כתוצאה מתזונה מוגבלת, בידוד גאוגרפי, נישואי תערובת או תכולת יוד נמוכה במזון שלהם, ילדים סבלו משינויים גופניים וירידה ביכולות השכליות. תופעות אלה התבררו מאוחר יותר כקשורות לחוסר הורמון בלוטת התריס. תסמונת חוסר יוד מולד, שנודעה בעבר בשם קרטיניזם(cretinism), היא מצב הקשור לחוסר יוד וזפק, המאופיין בדרך כלל בליקוי שכלי, חירשות, פזילה, הפרעות בעמידה ובהליכה וגדילה מעוכבת, עקב תת-פעילות של בלוטת התריס.[1]

פאראצלסוס אלכימאי רופא ואסטרולוג במאה ה-15, היה הראשון שהצביע על הקשר בין הורים הסובלים מזפקת, לילדיהם בעלי מוגבלויות שכליות.

דידרו, באנציקלופדיה הגדולה שלו משנת 1754, תיאר חולים אלה כ"קרטין". בצרפתית, המונח "קרטין מהאלפים" הפך גם הוא נפוץ, כי התופעה נצפתה במיוחד בעמקים נידחים של הרי האלפים.

על פי ארגון הבריאות העולמי, שפורסמו בכתב העת The Lancet בשנת 2007, כמעט 2 מיליארד אנשים בעולם, לא צרכו כמות יוד מספיקה, כשליש מהם היו בגילאי בית ספר. מסקנתם הייתה שטיפול במחסור ביוד, הוא גורם הניתן למניעה, של מוגבלות שכלית.[10]

שינויים פיברוציסטיים בשד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות ראיות ראשוניות לכך שמחסור ביוד מגביר את רגישות רקמת השד לאסטרוגן.[11][12] במחקרים בחולדות שטופלו באסטרדיול, הוכח שמחסור ביוד, הוביל לשינויים בשד (שפירים). השינויים הם הפיכים, על ידי הגדלת צריכת יוד בתזונה.[11][12]במספר מחקרים, תוספת יוד הראתה השפעות טובות, כגון הפחתת ציסטות בשד, שינוי רובד רקמה סיבית, והפחתת כאבים בשד, אצל נשים עם שינויים פיברוציסטיים.[11][13]

השפעה של יוד על סרטן השד אפשרית, מראיות אפידמיולוגיות ומתאור במודלים של בעלי חיים.[14][15][16] בהינתן תכונות נוגדות התרבות של יוד, ברקמת השד, הוצע לתת תוספי יוד מולקולריים, כתוספת לטיפול בסרטן השד.[16]

ראיות ניסיוניות מקשרות את השפעת הורמוני בלוטת התריס, להתפשטות תאי סרטן השד, אך הקשר בין הפרעות בבלוטת התריס לסרטן השד, נותר לא ברור, כאשר מחקרים קודמים הניבו תוצאות סותרות.[17] מחקר עוקבה-קוהורט גדול, בחן את הקשר בין היפו - והיפר-פעילות של בלוטת התריס וסרטן השד, בקרב כל הנשים שנולדו בדנמרק במשך 17 שנים (n = 1,058,939). המחקר מצא שתת-פעילות של בלוטת התריס קשורה לסיכון מופחת לסרטן השד, שבולטת יותר בקרב נשים, לאחר גיל המעבר. לא נצפה קשר בין תת-פעילות של בלוטת התריס לסיכון לסרטן השד. הממצאים מדגישים את הצורך במחקרים נוספים כדי להבין את המנגנונים הביולוגיים המקשרים בין תפקוד לקוי של בלוטת התריס לסרטן השד, במיוחד בהקשר של גיל המעבר.[17] נשים עם פעילות יתר של בלוטת התריס נדרשות למעקב רפואי ולפעולה על פי המלצות לבדיקות סקר לסרטן השד.[18]

גורמי סיכון למחסור ביוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת גורמי סיכון פוטנציאליים שעלולים להוביל למחסור ביוד:[19]

  1. יוד דל בתזונה
  2. מחסור בסלניום הן בתזונה והן בגלל בעיות ספיגה
  3. הריון[20]
  4. חשיפה לקרינה
  5. צריכה או רמות מוגברות בפלזמה של גויטרוגנים, כגון סידן
  6. מין-שכיחות גבוהה יותר אצל נשים
  7. עישון טבק
  8. אלכוהול-ירידה בשכיחות בקרב צורכים
  9. גלולות למניעת הריון-שכיחות מופחתת בקרב משתמשות
  10. פרכלורטים
  11. תיוציאנטים
  12. גיל - בגילאים שונים יש סיכונים אחרים.

פתופיזיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוד מהווה 65% ממשקלו המולקולרי של T4 ו-59% מ - T3. סך הכל יש בגוף האדם 15-20מ"ג של יוד. הוא מרוכז בעיקר ברקמת בלוטת התריס ובהורמונים. שלושים אחוז מהיוד מצוי ברקמות אחרות, כולל בלוטות החלב, העיניים, רירית הקיבה, מקלעת הכורואיד – choroid plexus – שהם רשת של תאי אפיתל ונימים מיוחדים, הנמצאים בחדרי המוח. תאי אפיתל אלה מייצרים בעיקר נוזל מוחי שדרתי (CSF) ויוצרים את מחסום דם-מח, דפנות העורקים, צוואר הרחם ובלוטות הרוק. לתאי רקמות אלו, חודר יוד ישירות באמצעות סימפורטר נתרן-יודיד (NIS sodium-iodide symporter (אנ')).[21][22]

איבחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצף סריקות רדיואקטיביות של 123-יודיד לאחר הזרקה תוך ורידית, (משמאל) לאחר 30 דקות, 20 שעות ו-48 שעות. ריכוז גבוה ומהיר של יודיד רדיואקטיבי ניכר בנוזל הפריאנצפלי ובנוזל השדרתי (משמאל), בבלוטות הרוק, ברירית הפה ובקיבה. בבלוטת התריס, ריכוז יודיד רדיואקטיבי עולה יותר, גם במאגר (מ-1% לאחר 30 דקות ל-5.8% לאחר 48 שעות, מהמינון הכולל שהוזרק.

אבחון חשד לחוסר יוד כולל בירור סימנים ותסמינים וגורמי סיכון אפשריים. בנוסף, נדרשת בדיקת יוד באיסוף שתן במשך 24 שעות. זוהי בדיקה רפואית שימושית, שכן כ-90% מהיוד הנצרך, מופרשים בשתן. בבדיקה הסטנדרטית של 24 שעות, מוזרקת תחילה כמות של 50 מיליגרם יוד. צפוי ש-90% מהכמות הזו תימצא בשתן שנאסף, במהלך 24 השעות שלאחר מכן. הימצאות של פחות מ-90%, מצביע על ריכוז גבוה של יוד, כלומר, חסר ביוד. עם זאת, הריכוז עשוי להיות נמוך בהרבה מ-90% במהלך ההריון.

צריכת גויטרוגנים-תרופות כימיקלים וחמרי מזון, משבשים את ייצור הורמוני בלוטת התריס ועלולים לשנות את תוצאות הבדיקה.[23]

אם איסוף שתן במשך 24 שעות אינו מעשי, ניתן להשתמש ביחס אקראי של יוד לקריאטינין בשתן. בדיקת 24 השעות אמינה יותר.[23]

ניתן לקבל מידע כללי לגבי קיום מחסור, באמצעות בדיקת יוד פונקציונלית של בדיקת יוד על העור. בבדיקה זו, העור נמרח בתמיסת יוד. אם כתם היוד נעלם במהירות, הדבר נחשב כסימן למחסור ביוד. אם בדיקת שתן נלקחת זמן קצר לאחר תבחין עור, התוצאות עשויות להשתנות, עקב היוד שנספג קודם לכן בבדיקת העור.[23]

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוספי יוד

מחסור ביוד מטופל על ידי צריכת מלחי יוד, כגון אלו המצויים בתוספי תזונה. מקרים קלים ניתנים לטיפול על ידי שימוש במלח יוד בצריכת המזון היומית, שתיית חלב רב יותר, אכילת חלמוני ביצה ודגי מים מלוחים. במצב של דיאטה מוגבלת במלח או מוצרים מן החי, ניתן לשלב באופן קבוע ירקות ים (אצת ים, היג'יקי, דולסה, נורי (הנמצא בסושי)) כמקור טוב ליוד. באזורים מרוחקים, ניתן להשתמש בשמן יוד.[24][25]

הצריכה היומית המומלצת של יוד למבוגרים (לא בהריון), לשמירה על תפקוד תקין של בלוטת התריס, היא 150 מיקרוגרם. אצל נשים בהריון, הכמות עולה ל-220 מיקרוגרם. אצל נשים מניקות, הכמות היא 290 מיקרוגרם.[23]

פרוגנוזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיקבות תוספת יוד, זפקים הנגרמים עקב מחסור ביוד, פוחתים בגודלם אצל ילדים צעירים מאוד ונשים בהריון. עם זאת, זפקת ארוכת טווח, שנגרמה עקב מחסור ממושך ביוד, מגיבה בהפחתה קטנה בלבד, לאחר תוספת יוד. חולים אלה נמצאים בסיכון לפתח יתר פעילות של בלוטת התריס.[23]

הריון בזמן חסר ביוד נושא גם סיכון לגרימת תסמונת חסר יוד מולדת אצל היילוד. ניתן לטפל במחלה זו רק על ידי מתן תירוקסין (T4) לכל החיים.[26]

אפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרי מוות עקב מחסור ביוד למיליון נפש בשנת 2012. צרפת כולל מדינות חסות מעבר לים. הממלכה המאוחדת כולל את מדינות הכתר והטריטוריות מעבר לים. הולנד כולל את ארובה ואת האנטילים ההולנדיים. דנמרק כולל את גרינלנד ואיי פארו. סין כולל הונג קונג ומקאו.
שנת חיים מותאמת לנכות עבור חסר יוד לכל 100,000 תושבים בשנת 2004.[27]

נכון ל־2010, מחסור ביוד המוביל לזפקת, מופיע אצל 187 מיליון אנשים ברחבי העולם (2.7% מהאוכלוסייה).[6] עקב מחסור טבעי וחוסר זמינות של יוד באזורים מסוימים בעולם, האוכלוסייה מושפעת מאוד ממחסור זה. ההשפעה היא על כשני מיליארד בני אדם ברחבי העולם. המחסור נפוץ במיוחד במערב האוקיינוס השקט, דרום-מזרח אסיה ואפריקה. מבין המדינות המושפעות ממחסור ביוד, סין וקזחסטן החלו לנקוט פעולות מניעה, אך רוסיה לא. קמפיינים מוצלחים לאימוץ השימוש במלח יוד דורשים חינוך של יצרני ומוכרי מלח וקמפיין תקשורת המכוון לאוכלוסייה. עלות הוספת יוד למלח היא זניחה.

במשך מספר דורות, מחסור ביוד הוגבל ברובו למדינות המתפתחות, אך הפחתה בצריכת המלח ושינויים בשיטות עיבוד מוצרי החלב, תוך ביטול השימוש בחומרי חיטוי מבוססי יוד, הובילו לשכיחות גוברת של המצב באוסטרליה ובניו זילנד. הצעה לחייב את השימוש במלח עם יוד ברוב תהליכי אפיית הלחם המסחריים, אומצה באוסטרליה באוקטובר 2009.[28] במחקר שנערך בממלכה המאוחדת שפורסם בשנת 2011, נמצא כי כמעט 70% מהנבדקים סובלים מחסר ביוד.[29] מחברי המחקר הציעו מחקרים מבוססי ראיות, ובעקבותיהם המלצות לצריכה ותוספת יוד.[29]

מחסור ביוד עלול לפגוע בהתפתחות המוח ועלול להוביל למוגבלות שכלית. בסין נמצא כי מחסור ביוד במהלך ההתפתחות האנושית גורם לירידה ממוצעת של 12 נקודות מנת משכל (IQ).[30] מחקר עם נתונים שנאספו במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה, מצא כי הכנסת יוד למלח בארצות הברית בשנות ה-20, הביאה לעלייה במנת המשכל בסטיית תקן אחת בקירוב, עבור רבע מאוכלוסיית ארצות הברית באזורים בהם חסר הכי הרבה יוד, "מגמת עלייה במנת המשכל של עשור" בארצות הברית – אפקט פלין.[31] ההשפעות הקוגניטיביות החיוביות של מלח יוד, היה מלווה גם בתופעת לוואי שלילית משמעותית. הצריכה הפתאומית הגדולה של יוד, עלולה לגרום להיפר-פעילות של בלוטת התריס ועלולה להיות קטלנית. נמצאה עלייה גדולה במקרי מוות הקשורים לבלוטת התריס באזורים עם מחסור ביוד לאחר הכנסת מלח יוד לתזונה. ההערכה היא כי לפחות 10,000 מקרי מוות בתקופה 1925–1942 היו תוצאה של תוספת יוד. אותו מחקר תיעד "עלייה גדולה במקרי מוות הקשורים לבלוטת התריס בעקבות אימוץ ארצי של מלח יוד, שהשפיע בעיקר על אנשים מבוגרים ביישובים עם שכיחות גבוהה של מחסור ביוד" בין השנים 1910-1960.[31]

באזורים באירופה שבהם חסר יוד או אפילו חסר קל ביוד במהלך ההריון, למרות השימוש במלח עם יוד, קיים סיכון להתפתחות העצבית של העוברים.[32] במחקר שנערך באזור שבו חסר קל ביוד, נמצא חסר יוד אצל יותר ממחצית הנשים המניקות. לעומת זאת, לרוב היילודים שלהן היה עודף יוד, בעיקר עקב חשיפה של יילודים לחומרי חיטוי המכילים יוד.[33] מטא-אנליזה משנת 2014 מצאה כי תוספת יוד "משפרת חלק ממדדי בלוטת התריס של האם ועשויה להועיל לתפקוד קוגניטיבי אצל ילדים בגיל בית ספר, באזורים שבהם חסר יוד הוא גבולי".[34]

אוכלוסיות חסרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזורים בהם יש מעט יוד בתזונה, בדרך כלל אזורים מרוחקים בעומק ארצות עם אקלים משווני צחיח למחצה, בהם לא נאכלים מזונות ימיים, מחסור ביוד גורם לתת-פעילות של בלוטת התריס, שתסמיניו הם עייפות קיצונית, זפקת, האטה נפשית, דיכאון, עלייה במשקל וטמפרטורות גוף נמוכות.[35]

מחסור ביוד הוא הגורם המוביל לפגיעות שכלית הניתן למניעה, תוצאה המתרחשת בעיקר כאשר תינוקות או ילדים קטנים סובלים מתת פעילות של בלוטת התריס עקב מחסור ביוד. הוספת יוד למלח שולחן ביטלה במידה רבה בעיה זו במדינות העשירות יותר, אך נכון למרץ 2006, מחסור ביוד נותר בעיה חמורה בבריאות הציבור בעולם המתפתח.[36]

מחסור ביוד הוא גם בעיה באזורים מסוימים באירופה. בגרמניה, הוא מוערך כגורם לעלויות שירותי הבריאות של מיליארד דולר בשנה.[13] ניתוח מודלים מציע כי תוספת יוד אוניברסלית לנשים בהריון באנגליה עשויה לחסוך לשירותי הבריאות 199 ליש"ט, עבור כל אישה בהריון ולחסוך 4476 ליש"ט בעלויות חברתיות, לכל אישה בהריון.[37]

מחסור ביוד היה בעבר מחלה נפוצה בנורווגיה משום שתכולת היוד במי השתייה הייתה נמוכה. לפני 1950, זפקת, הייתה מחלה נפוצה שם.[38][39]עד 80 אחוז מהאוכלוסייה נפגעו באזורים בעומק הארץ. בקהילות החוף, דגי מים מלוחים היו חלק חשוב מהתזונה, ובגלל נוכחות היוד במי הים, זפקת הייתה פחות נפוצה. משנות ה-50, הנורווגים החלו להוסיף יוד למזון של פרות לחלב. מאחר שחלב היה חלק חיוני מהתזונה הנורווגית, שכיחות הזפקת פחתה באוכלוסייה.

ישראל, הגובלת בים התיכון, נחשבה שנים רבות לעשירה ביוד. סקר ארצי שבוצע גילה שכיחות גבוהה של מחסור ביוד אצל ילדים ונשים הרות.[40] קיימים ממצאים על מחסור ביוד ועדיין לא קיימת חקיקה הקשורה להעשרת יוד במלח שולחן או במי שתייה. התפלת מי ים הגיעה ל-50% מהמים המסופקים לצריכה בשנת 2020 גם היא תורמת למחסור ביוד. שיטת ההתפלה הנהוגה בישראל מותירה במים המותפלים כמות מזערית של מינרלים ובכללם, יוד.[41] בקרב אוכלוסיות המתגוררות ב-13 מדינות שיש בהן שימוש נרחב במים מותפלים, נמצא כי ישראל ולבנון הן המדינות היחידות שריכוזי היוד בקרב אוכלוסייתן נמוכים מהסף שקבע ארגון הבריאות העולמי.[42]

על פי מחקרים, תהליך הוספת יוד למלח הוכח כיעיל בעשרות מדינות ברחבי העולם. דו"ח של ה-Iodine Global Network משנת 2022 מצביע על עלייה עקבית במספר המדינות בהן צריכת היוד תקינה, בזכות עלייה בצריכה של מלח מיודד. 126 מדינות בעולם הגדירו בחוקים תוספת יוד למלח השולחן, וישראל נמצאת בין 19 המדינות היחידות שבהן קיים מחסור ביוד באוכלוסייה. מלח מועשר ביוד עולה עד פי חמישה ממלח רגיל, מה שמונע צריכה נרחבת של האוכלוסייה בישראל. משרד הבריאות הגדיר את המחסור ביוד כ"בעיה בריאותית משמעותית", אך טרם נקט בצעדים רגולטוריים נדרשים.[43]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחסור ביוד בוויקישיתוף

שאלות ותשובות בנושא יוד-משרד הבריאות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 UpToDate, www.uptodate.com
  2. ↑ Creswell J. Eastman; Michael Zimmermann (12 בפברואר 2014). "The Iodine Deficiency Disorders". Thyroid Disease Manager. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ↑ "Iodine in Seaweed". אורכב מ-המקור ב-2012-07-31.
  4. ↑ Meletis, C. D. (2011). "Iodine: Health Implications of Deficiency". Journal of Evidence-Based Complementary & Alternative Medicine. 16 (3): 190–194. doi:10.1177/2156587211414424. ISSN 1533-2101.
  5. ↑ K. Smith (24 באוגוסט 1988). Trace Minerals in Foods. CRC Press. pp. 273–. ISBN 978-0-8247-7835-4. {{cite book}}: (עזרה)
  6. 1 2 Vos, T; Flaxman, A. D.; Naghavi, M; Lozano, R; Michaud, C; Ezzati, M; Shibuya, K; Salomon, J. A.; Abdalla, S; Aboyans, V; Abraham, J (15 דצמ' 2012). "Years lived with disability (YLDs) for 1160 sequelae of 289 diseases and injuries 1990–2010: a systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2010". Lancet. 380 (9859): 2163–96. doi:10.1016/S0140-6736(12)61729-2. PMC 6350784. PMID 23245607. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ↑ Murray, Prof Christopher J L (17 בדצמבר 2014). "Global, regional, and national age-sex specific all-cause and cause-specific mortality for 240 causes of death, 1990–2013: a systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2013". Lancet. 385 (9963): 117–171. doi:10.1016/S0140-6736(14)61682-2. PMC 4340604. PMID 25530442. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. 1 2 Home – Thyroid Disease Manager, ‏2026-01-12 (באנגלית אמריקאית)
  9. ↑ Andersson M, Takkouche B, Egli I, Allen HE, de Benoist B (2005). "Current global iodine status and progress over the last decade towards the elimination of iodine deficiency". Bull. World Health Organ. 83 (7): 518–25. PMC 2626287. PMID 16175826.
  10. ↑ The Lancet (12 ביולי 2008). "Iodine deficiency—way to go yet". The Lancet. 372 (9633): 88. doi:10.1016/S0140-6736(08)61009-0. PMID 18620930. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. 1 2 3 Cann, Stephen A.; van Netten, Johannes P.; van Netten, Christiaan (2000). "Hypothesis: iodine, selenium and the development of breast cancer". Cancer Causes and Control (review). 11 (2): 121–127. doi:10.1023/A:1008925301459. ISSN 0957-5243. PMID 10710195.
  12. 1 2 Joseph E. Pizzorno, Michael T. Murray, Textbook of Natural Medicine – E-Book: Textbook of Natural Medicine – E-Book, Elsevier Health Sciences, 2012-09-06, ISBN 978-1-4557-4014-7. (באנגלית)
  13. 1 2 Patrick L (2008). "Iodine: deficiency and therapeutic considerations". Altern Med Rev. 13 (2): 116–27. PMID 18590348.
  14. ↑ "Iodine Monograph" (PDF). Alternative Medicine Review. 15: 273–278. 2010. PMID 21155628. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-08-07.
  15. ↑ Venturi S (באוקטובר 2001). "Is there a role for iodine in breast diseases?". Breast. 10 (5): 379–82. doi:10.1054/brst.2000.0267. PMID 14965610. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. 1 2 Aceves C, Anguiano B, Delgado G (באפריל 2005). "Is iodine a gatekeeper of the integrity of the mammary gland?". Journal of Mammary Gland Biology and Neoplasia (review). 10 (2): 189–96. doi:10.1007/s10911-005-5401-5. PMID 16025225. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. 1 2 Allan Jensen, Mathilde Gottschau, Jane Christensen, Sofie Lindquist, Gitte Lerche Aalborg, Susanne Rosthøj, Mia Klinten Grand, Jens Pedersen, Susanne Krüger Kjær, Bugge Nøhr, Risk of breast cancer among women with hypo‐ and hyperthyroidism: Results from a large nationwide cohort study, International Journal of Cancer 157, 2025-11, עמ' 1818–1829 doi: 10.1002/ijc.70007
  18. ↑ Mallika Marshall MD, Thyroid disease and breast cancer: Is there a link?, Harvard Health, ‏2016-04-07 (באנגלית)
  19. ↑ Knudsen N, Laurberg P, Perrild H, Bülow I, Ovesen L, Jørgensen T (באוקטובר 2002). "Risk factors for goiter and thyroid nodules". Thyroid. 12 (10): 879–88. doi:10.1089/105072502761016502. PMID 12487770. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ↑ ASkeaff SA (פבר' 2011). "Iodine Deficiency in Pregnancy: The Effect on Neurodevelopment in the Child". Nutrients. 3 (2): 265–273. doi:10.3390/nu3020265. PMC 3257674. PMID 22254096. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ↑ Iodine deficiency, www.who.int (באנגלית)
  22. ↑ Giuseppe Lisco, Anna De Tullio, Domenico Triggiani, Roberta Zupo, Vito Angelo Giagulli, Giovanni De Pergola, Giuseppina Piazzolla, Edoardo Guastamacchia, Carlo Sabbà, Vincenzo Triggiani, Iodine Deficiency and Iodine Prophylaxis: An Overview and Update, Nutrients 15, 2023-02-16, עמ' 1004 doi: 10.3390/nu15041004
  23. 1 2 3 4 5 Richard S. Lord; J. Alexander Bralley (2008). Laboratory Evaluations for Integrative and Functional Medicine. Metametrix Institute. pp. 107–108. ISBN 978-0-9673949-4-7.
  24. ↑ World Health Organization (2009). Stuart MC, Kouimtzi M, Hill SR (eds.). WHO Model Formulary 2008. World Health Organization. p. 499. hdl:10665/44053. ISBN 978-92-4-154765-9.
  25. ↑ Medeiros-Neto, Geraldo; Rubio, Ileana G.S. (2016). "Iodine-Deficiency Disorders". Endocrinology: Adult and Pediatric. p. 1597. doi:10.1016/B978-0-323-18907-1.00091-3. ISBN 978-0-323-18907-1.
  26. ↑ Chorazy PA, Himelhoch S, Hopwood NJ, Greger NG, Postellon DC (ביולי 1995). "Persistent hypothyroidism in an infant receiving a soy formula: case report and review of the literature". Pediatrics. 96 (1 Pt 1): 148–50. PMID 7596704. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ↑ "Mortality and Burden of Disease Estimates for WHO Member States in 2002" (xls). World Health Organization. 2002.
  28. ↑ l "Iodine Fortification" (אורכב 10.04.2013 בארכיון Wayback Machine), article appearing on March 5, 2013, from Food Standards.
  29. 1 2 Vanderpump, M. P.; Lazarus, J. H.; Smyth, P. P.; Laurberg, P; Holder, R. L.; Boelaert, K; Franklyn, J. A.; British Thyroid Association UK Iodine Survey Group (11 ביוני 2011). "Iodine status of UK schoolgirls: a cross-sectional survey". The Lancet. 377 (9782): 2007–12. doi:10.1016/S0140-6736(11)60693-4. PMID 21640375. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ↑ Qian M; Wang D; Watkins WE; Gebski, V; Yan, YQ; Li, M; Chen, ZP (2005). "The effects of iodine on intelligence in children: a meta-analysis of studies conducted in China". Asia Pacific Journal of Clinical Nutrition. 14 (1): 32–42. PMID 15734706.
  31. 1 2 James Feyrer; Dimitra Politi; David N. Weil (באפריל 2017). "The Cognitive Effects of Micronutrient Deficiency: Evidence from Salt Iodization in the United States". Journal of the European Economic Association. 15 (2): 355–387. doi:10.1093/jeea/jvw002. PMC 6919660. PMID 31853231. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ↑ Caroline Trumpff, Jean De Schepper, Jean Tafforeau, Herman Van Oyen, Johan Vanderfaeillie, Stefanie Vandevijvere, Mild iodine deficiency in pregnancy in Europe and its consequences for cognitive and psychomotor development of children: a review, Journal of trace elements in medicine and biology: organ of the Society for Minerals and Trace Elements (GMS) 27, 2013-07, עמ' 174–183 doi: 10.1016/j.jtemb.2013.01.002
  33. ↑ Yaman AK, Demirel F, Ermiş B, Pişkin IE (2013). "Maternal and neonatal urinary iodine status and its effect on neonatal TSH levels in a mildly iodine-deficient area". Journal of Clinical Research in Pediatric Endocrinology. 5 (2): 90–4. doi:10.4274/Jcrpe.997. PMC 3701928. PMID 23748060.
  34. ↑ Taylor PN, Okosieme OE, Dayan CM, Lazarus JH (בינואר 2014). "Therapy of endocrine disease: Impact of iodine supplementation in mild-to-moderate iodine deficiency: systematic review and meta-analysis". European Journal of Endocrinology (review). 170 (1): R1 – R15. doi:10.1530/EJE-13-0651. PMID 24088547. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ↑ Felig, Philip; Frohman, Lawrence A. (2001). "Endemic Goiter". Endocrinology & metabolism. McGraw-Hill Professional. ISBN 978-0-07-022001-0.
  36. ↑ "Micronutrients — Iodine, Iron and Vitamin A". UNICEF.
  37. ↑ Monahan, Mark; Boelaert, Kristien; Jolly, Kate; Chan, Shiao; Barton, Pelham; Roberts, Tracy E (2015-01-01). "Costs and benefits of iodine supplementation for pregnant women in a mildly to moderately iodine-deficient population: a modelling analysis" (PDF). The Lancet Diabetes & Endocrinology. 3 (9): 715–722. doi:10.1016/s2213-8587(15)00212-0. PMID 26268911.
  38. ↑ "Fakta om jod" [Facts about iodine]. Folkehelseinstituttet (בנורווגית). 11 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ↑ Risiko for jodmangel i Norge, helsedirektoratet.no-רשות הבריאות הנורווגית
  40. ↑ יוד במים ובמזון, באתר משרד הבריאות, ‏26 בפברואר 2023
  41. ↑ תזונת יוד וסקר יוד במקורות מי השתיה, באתר משרד הבריאות
  42. ↑ זהר ברנט-יצחקי, מחסור מתמשך ביוד באוכלוסייה בישראל לנוכח היקפי ההתפלה בישראל והיעדר מדיניות העשרת מלח ביוד – תוצאות מחקר במסגרת התוכנית הלאומית לניטור ביולוגי, אקולוגיה וסביבה 13, 27 באפריל, 2022
  43. ↑ אתר למנויים בלבד דו"ח חדש חושף: בגלל התפלת המים, חסר חמור ביוד באוכלוסיה, באתר DoctorsOnly‏, 23 ביולי 2025

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מחסור_ביוד&oldid=43178324"