מח'תאראן ביבי
 | |
| לידה |
1972 (בת 52 בערך) מירוואלה, פקיסטן  |
|---|---|
| מדינה |
פקיסטן |
| השקפה דתית |
אסלאם סוני |
| פרסים והוקרה |
פרס צפון–דרום (2007) |
  | |
מח'תאראן ביבי (באורדו: مختاراں بی بی; נולדה ב-1972), הידועה כיום גם כמוכתר מאי, היא אישה פקיסטנית שנפלה קורבן לאונס קבוצתי, פעלה להבאת תוקפיה למשפט, ומאז היא פעילה חברתית ידועה בתחום זכויות האדם בארצה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביבי התגוררה בכפר מירוואלה שבמחוז מוזפארגאר בפקיסטן. ביוני 2002 נפלה קורבן לאונס קבוצתי של בני שבט סמוך, חזק ועשיר יותר, שבוצע כנקמה על חילול כבוד המשפחה: אחיה המתבגר הואשם על ידם כי קיים יחסי מין עם אחת מבנות השבט וחילל את כבודה, וכעונש מסוג עין תחת עין על פי המסורת המקובלת שם - על אנשי השבט לאנוס את ביבי ולחלל את כבודה.
במקום להתאבד לאחר האונס, כפי שמתרחש במקרים דומים בתרבותה,[1] אזרה ביבי אומץ והחליטה לרדוף את האונסים ולהביאם למשפט. מאבקה זכה להתעניינות וסיקור תקשורתי נרחבים בפקיסטן וברחבי העולם.
ב-1 בספטמבר 2002 נפסק גזר דין מוות לשישה נאשמים, מתוכם ארבעת הנאשמים באונס, בבית המשפט לענייני טרור של ממשל נוואז שריף. עם זאת, ב-2005 זיכה בית המשפט העליון של לאהור חמישה מתוך ששת הנאשמים, בשל "חוסר ראיות מספקות"; עונשו של הנאשם השישי הומר למאסר עולם. ביבי בסיוע הממשלה ערערו על כך לבית המשפט העליון של פקיסטן, אך ב-2011 הותיר בית המשפט את הזיכוי על כנו.
למרות הסכנה המתמדת לשלומם של ביבי ובני משפחתה, המשיכה ביבי להיות דוברת ופעילה בתחום זכויות האישה בארצה. היא יסדה ארגון נשים על שמה, "Mukhtar Mai Women's Welfare Organization", שמסייע בתחום החינוך לנשים וילדות בפקיסטן. מאז היא מנהלת מספר בתי ספר ומוסדות סיוע באזור. עם זאת, ב-2007 דווח כי אנשי ממשל ובכירים מקומיים ממשיכים להטריד אותה, את משפחתה ואת ארגונה, ולאיים עליהם.[2]
ביבי זכתה להערכה ברחבי העולם על פועלה. ב-2005 זכתה בתואר "אשת השנה" של המגזין "גלאמור". ב-2007 זכתה בפרס על פועלה למען זכויות האדם מטעם מועצת אירופה. ביבי פרסמה ב-2005 אוטוביוגרפיה בצרפתית, "Déshonorée", שהפכה לרב-מכר ותורגמה ל-23 שפות ("מחוללת" בעברית). נוצרו מספר סרטים המספרים את סיפורה.
ב-2009 נישאה ביבי לנאסיר עבאס גאבול, קצין משטרה שלו אישה נוספת; חלק מתומכיה ברחבי העולם ביטאו אכזבה על כך, וטענו כי הדבר מבטא תמיכה בפוליגמיה.[3] ב-2011 נולד בנם הראשון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסף רונאל, הפקיסטאנית שנאנסה והפכה לסמל מאבק הנשים - התחתנה, באתר הארץ, 18 במרץ 2009
- הנאנסת בפקיסטאן: הנאשמים יכולים להרוג אותי עכשיו, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
- Mukhtar Mai - history of a rape case, BBC
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sentenced to Be Raped, הניו יורק טיימס
- ^ A Woman’s Work Earns Her Enemies, הניו יורק טיימס
- ^ PAKISTAN: A Marriage of Convenience?, IPS - Inter Press Service