מטא-בדיון
מטא-בדיון (באנגלית: Metafiction), ידוע גם כאירוניה רומנטית (באנגלית: Romantic irony), בהקשר של יצירות רומנטיות של ספרות, הוא סוג של בדיון מודע-לעצמו אשר עוסק בכלים הבדיוניים, חושף את האשליה הבדיונית. מטא-בדיון משתמש בטכניקות כדי למשוך תשומת לב לעצמו כיצירת אמנות, תוך חשיפת ה-"אמת" של סיפור. זהו המונח הספרותי המתאר את הכתיבה הבדיונית אשר באופן מודע-לעצמו ושיטתי מפנה את תשומת הלב למעמדה כחפץ בהעלאת שאלות אודות היחסים בין בדיון לבין מציאות, בדרך כלל באמצעות אירוניה והתבוננות-עצמית. זה יכול להיות בהשוואה לתיאטרון ייצוגי, שאינו מאפשרים לקהל לשכוח שהוא צופה במחזה; מטא-בדיון לא נותן לקורא לשכוח שהוא קורא עבודה בדיונית.
שימושים שונים של מטא-בדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה שימושים נפוצים של מטא-בדיון בספרות קאנונית:
- סיפור על סופר היוצר סיפור ("העולם על פי גארפ").
- סיפור על קורא הקורא ספר ("הסיפור שאינו נגמר", "הנסיכה הקסומה").
- סיפור הכולל את עצמו (כסיפור או כאובייקט פיזי), כאביזר או מקגאפין משלו," (קורות הציפור המכנית") .
- סיפור הכולל בתוכו יצירה אחרת ("תפוז מכני", "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה").
- סיפור שבו דמות המספר חושפת את עצמה בכוונה כמחברו של הסיפור ("מהאבהארטה", "ארוחת בוקר של אלופים").
- ספר שבו הספר עצמו מבקש אינטראקציה עם הקורא. ("צמרמורת").
- סיפור שבו הקוראים של הסיפור עצמו מאלצים את המחבר לשנות את הסיפור.
- הערות שוליים נרטיביות, הממשיכים את עלילת הסיפור ומעירות על כך ("טריסטרם שנדי").
- סיפור שבו הדמויות מודעות לכך שהן נמצאות בתוך סיפור. ("דון קישוט", "שש נפשות מחפשות מחבר").
קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Heginbotham, Thomas 'The Art of Artifice: Barth, Barthelme and the metafictional tradition' (2009) PDF
- Hutcheon, Linda, Narcissistic Narrative. The Metafictional Paradox, Routledge 1984, ISBN 0-415-06567-4
- Levinson, Julie, “Adaptation, Metafiction, Self-Creation,” Genre: Forms of Discourse and Culture. Spring 2007, vol. 40: 1.
- Harris, Matthew,Metafiction in New Zealand. Massey University, 2011.