מטה יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור המבאר את השימוש ב"מטה יעקב" ב-1672

מטה יעקב הוא מכשיר מדידה המאפשר לקבוע את קו הרוחב הגאוגרפי בלב ים.

המכשיר היה בשימושם של אסטרונומים, ימאים ושימש למדידת שטח. המצאתו של המכשיר, במאה ה-14, מיוחסת בדרך כלל לרלב"ג - רבנו לוי בן גרשום (1288-1344), אם כי יש המייחסים אותו ליעקב בן מכיר, נכדו של שמואל בן יהודה אבן תיבון, שחי באותה תקופה. המכשיר שימש מגלי ארצות כואסקו דה גאמה, פרדיננד מגלן וקולומבוס, והיה בשימוש כארבע מאות שנה עד להחלפתו במכשיר מודרני יותר - הסקסטנט.

המכשיר ודרך פעולתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכשיר מעוצב בצורת צלב, הבנוי משני סרגלים, קבוע ונייד. הסרגל הנייד נע לאורך הסרגל הקבוע. הנווט מתבונן בכיוון האופק, ממקם את הקצה התחתון של הסרגל הנייד על קו האופק, ואז מזיז את הסרגל עד שקצהו העליון מתלכד עם השמש. על הסרגל הקבוע ניתן לקרוא את קו הרוחב בו ממוקמת הספינה.

הנווטים שהשתמשו במכשיר זה בתקופות הקדומות כונו "הנווטים העיוורים" שכן לרובם נגרם נזק בלתי הפיך בראייתם, כתוצאה מהתבוננות ישירה בשמש.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub comp.png ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.