מטה משה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה מכה בסלע עם המטה. ציור משנות השלושים של המאה ה-17 של הצייר ההולנדי פיטר דה גרבר.

בחומש שמות מסופר על מטה משה, מקלו של משה, שבו עשה חלק מעשר המכות ובו הכה את הסלעים להוציא מהם מים. על מטה זה מופיעות אגדות רבות במדרשי חז"ל. המטה מוזכר לעתים גם כמטה האלוהים[1].

הופעות במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל המכות משתמש משה במטהו, על פי צוויו של ה'. עוד לפני כן, בעת ההתגלות הראשונה למשה, נהפך המטה לנחש לאחר שהשליכו ארצה בציווי ה', ולאחר שאחז בזנבו והרימו הפך שוב למקל. את הנס הזה הוא ביצע שוב אצל פרעה באמצעות מטה אהרן (הפעם הפך לתנין). חרטומי פרעה עשו זאת גם הם במטותם, ומקלו של אהרן בלע את מטותם.

במכות השתמש משה בציוויו של ה'. במכת ברד הטה משה את המטה לעבר השמים, במכת ארבה נטה את ידיו על ארץ מרים, ובמכת חשך נטה את המטה לעבר השמים. במכות דם, צפרדע וכינים, השתמש אהרן במטהו שלו.

בסיפור הכאת הסלע, המופיע בחומש שמות, הכה משה את הסלע במטה זה, על פי ציווי ה'. בסיפור השני המופיע בחומש במדבר, הכה משה את הסלע, אך במקרא לא מופיע צווי על כך. לפי חלק מהפרשנים, זה היה חטאו של משה, שבגללו לא נכנס לארץ ישראל.

בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת אבות[2] מופיע שנברא בין השמשות. בתרגום המיוחס ליונתן[3] ובפרקי דרבי אליעזר[4] מופיעה אגדה, שנלקחה על ידי עמים אחרים, ומוכרת כאגדה של המלך ארתור. האגדה מספרת שעל המטה היו חקוק השם המפורש, והוא היה נטוע בגנו של יתרו ולא היו יכולים להוציאו, ומשה הצליח להוציאו. יתרו אמר שמשה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, ונתן לו את בתו ציפורה.

בפרקי דרבי אליעזר מסופר שמטה זה ניתן לאדם הראשון בבין השמשות של יום שישי הראשון, והוא מסרו לחנוך, שמסרו לשם בן נח, שמסרו לאברהם שמסרו ליצחק, שמסרו ליעקב, שמסרו ליוסף. לאחר פטירת יוסף נשלל רכושו על ידי מלכות פרעה, ויתרו שהיה מחרטומי פרעה חמד את המטה, ונטעו בגינתו.

דעות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש דעה במדרש שמטה זה הוא מטה אהרן[5].

בספר שיבולי הלקט מביא מאחיו רבי בנימין, שפירש את דברי ההגדה של פסח, "ובזרוע נטויה - זו החרב", שזהו השם המפורש שמכונה "מטה משה". כלומר שמטה משה היה החפצה בלבד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמות ד.כ.
  2. ^ פרק ה' משנה ו'.
  3. ^ שמות, ב, כא
  4. ^ פרק מ.
  5. ^ שמות רבה כו:ג