לדלג לתוכן

מטוס תובלה צבאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטוס מטוס איליושין Il-76 משנות ה-70 שנועד לפעולות צבאיות אסטרטגיות וטקטיות כאחד

מטוס תובלה צבאי, או מטוס מטען צבאי, הוא מטוס תובלה הנמצא בבעלות צבאית. הוא המשמש לתמיכה בפעולות צבאיות על ידי תובלה אווירית של חיילים וציוד צבאי. מטוסי תובלה צבאיים חיוניים לתחזוקת קווי אספקה לבסיסים קדמיים שקשה להגיע אליהם בגישה קרקעית או באמצעות ספינות בדרך הים או נהרות. הם יכולים לשמש למשימות אסטרטגיות וטקטיות כאחד. הם משמשים לעיתים קרובות גם למשימות סיוע חירום אזרחיות בהובלת סיוע הומניטרי.

סיווג מטוסי התובלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי כנף קבועה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
השוואת גדלים בין מטוסי תובלה צבאיים (מלמעלה למטה): טרנסאל C-160, לוקהיד מרטין C-130J סופר הרקולס, C-130J-30, אמבראר C-390 מילניום, איירבוס A400M ובואינג C-17 גלובמאסטר III

מטוסי תובלה צבאיים מוגדרים במונחים של יכולת טווח הטיסה שלהם להעברה אווירית אסטרטגית או רכבת אווירית טקטית כדי לתמוך בצרכים של כוחות היבשה שבהם הם תומכים. בהתאמה להבחנות אורך הטיסה המסחרית: יורוקונטרול מגדירה מסלולי טיסה לטווח קצר כקצרים מ-1,500 קילומטרים, מסלולי טיסה ארוכי טווח הארוכים מ-4,000 קילומטרים ולטווח בינוני בין הטווחים הקצרים לארוכים.[1]

הדאון הוא כלי טיס שאינו ממונע (ללא מנוע), המשמש להעברת חיילים או ציוד לשדה הקרב. דאונים צבאיים שימשו במספר קרבות היסטוריים, בעיקר במלחמת העולם השנייה, כגון: במבצעי פלישה כמו הפלישה לנורמנדי (מבצע אוברלורד), הפלישה לארנהם (הקרב על הולנד), בשל יכולתם לשאת מטענים כבדים באזורים שבהם טיסות ממונעות עלולות להתגלות.[2][3]

בעלי כנף סובבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיקורסקי CH-53K
בואינג CH-47 צ'ינוק

מסוקי תובלה צבאיים משמשים במקומות שבהם השימוש במטוסים קונבנציונליים בלתי אפשרי. לדוגמה, מסוק התובלה הצבאי הוא נכס התובלה העיקרי של חיילי הנחתים האמריקאים. אפשרויות הנחיתה של מסוקים הן כמעט בלתי מוגבלות, ובמקומות שבהם הנחיתה של מטוסים רגילים בלתי אפשרית, כגון, ג'ונגל דחוס בצפיפות, היכולת של המסוק לרחף מאפשרת לכוחות לפרוס באמצעות סנפלינג וחבלים.

מסוקי תובלה מתחלקים לקטגוריות: תקיפה, בינוניים וכבדים. מסוקי תקיפה אווירית (Air Assault) הם לרוב הקטנים ביותר מבין מסוקי התובלה, הם מסייעים בדרך כלל לתקיפת באיגוף אנכי ותוכננו לשנע כיתת חיל רגלים או מחלקה קטנה על הציוד שלהם.[4] מסוקים בתפקיד תקיפה אווירית מצוידים בדרך כלל בחימוש לצורך הגנה עצמית במהלך התנועה ליעד ולדיכוי האויב באזור הנחיתה. חימוש זה יכול לכלול מקלעים בגחון המסוק או התאמת המסוק עם כנפיים קצרות ומסילות חיצוניות לנשיאת טילים או רקטות. לדוגמה, מסוק Sikorsky S-70 המצויד במערכת ESSM (מערכת תמיכה למטענים חיצוניים) וגרסת Hip E של מסוק המיל מי-8 הסובייטי[5] המסוגל לשאת חימוש חד-פעמי בכמות המשתווה לעיתים לזו של מסוקי תקיפה ייעודיים.

מסוקי תובלה בינוניים מסוגלים להטיס מחלקת חיל רגלים, או להעביר ארטילריה נגררת או כלי רכב קלים בין אם בתוך תא המטען או תלויים על גבי מתלים או מנוף הגחון התחתון. בניגוד למסוקי התקיפה הם בדרך כלל לא צפויים לנחות ישירות באזורי נחיתה עוינים, אלא שהם משמשים לחיזוק והספקה מחדש של הכוחות באזורי הנחיתה שנכבשו על ידי גלי התקיפה הראשונים. דוגמאות למסוקי תובלה בנוניים בלתי חמושים כוללות את Mil Mi-8, יורוקופטר AS-332 סופר פומה, בואינג ורטול CH-46 אביר הים ו־NH90.[6][7]

מסוקי תובלה כבדה הם הגדולים והחזקים ביותר מבין סוגי מסוקי התובלה. המשרתים נכון לשנת 2024, הם כוללים את הדגמים סיקורסקי CH-53 סי סטליון ו־CH-53E Super Stallion, בואינג CH-47 צ'ינוק, Mil Mi-26 ואיירוספסיאל SA 321 סופר פרלון.[8][9] מסוקים אלה מסוגלים לשאת עד 80 חיילים או כלי רכב קרביים משוריינים קטנים (לרוב כמטען תלוי, אך לעיתים גם בתוך תא המטען). הם ממלאים תפקיד דומה למטוסי תובלה טקטיים קטנים בעלי מנוע טורבו-פרופ. אמנם הם איטיים יותר, בעלי טווח קצר יותר וצריכת דלק גבוהה יותר בהשוואה למטוסי תובלה, אך יתרונם המשמעותי הוא בכך שאינם דורשים מסלול המראה או נחיתה.

מטוסי תובלה בחיל האוויר הישראלי בעבר ובהווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי התובלה של חיל האוויר הישראלי כוללים מגוון רחב של כלי טיס ששירתו לאורך השנים, משימותיהם כוללות הובלת לוחמים וציוד, ביצוע חילוצים מיוחדים, ושירות במשימות לוגיסטיות ואסטרטגיות.

  • נורד 2501 נוראטלס:
    נורד 2501 נוראטלס (עגור)
    מאפיינים: מטוס תובלה קל מתוצרת צרפתית, בעל כנפיים גבוהות ושני מנועי מדחף.
שימוש בצה"ל: שירת בין השנים 1956 ל-1978. המטוס שימש להובלת ציוד, כוחות צנחנים, ופינוי נפגעים. הוא זכה לכינוי "עגור" בחיל האוויר הישראלי.
פעולות חשובות: השתתף במבצעי שיגור כוחות צנחנים במהלך מבצע קדש (1956) ובשנים שלאחר מכן שימש להובלת לוגיסטיקה וטיסות מיוחדות.[11]
  • בואינג 377 סטרטוקרוזר: מטוס תובלה כבד, שתוכנן במקור כמטוס נוסעים אזרחי. גרסתו הצבאית נקראה C-97. בחיל האוויר שירת בעיקר משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70. חיל האוויר קלט מטוסים אלו מהשוק האזרחי, והם הוסבו לתובלה כבדה ומשימות מיוחדות. מטוסים אלה שימשו להובלת ציוד כבד, מבצעי תדלוק אווירי, ומשימות מודיעין. הסטרטוקרוזר נודע במיוחד ביכולתו לשאת מטענים גדולים לטווחים ארוכים.[12]
  • דאגלס C-47 דקוטה:
    C-47, שמקורו במטוס דאגלס DC-3
    שימש את חיל האוויר הישראלי בשנותיו הראשונות (1948–2001). המטוס שימש להובלת ציוד ולוחמים ולמשימות הצנחה, חילוץ ופינוי.[13]
  • לוקהיד C-130 הרקולס:
    C-130H הרקולס (קרנף)
    מטוס תובלה רב-משימתי למשימות צבאיות. הוא מטוס התובלה העיקרי של חיל האוויר במשך עשורים. דגמי ה"קרנף" (H) וה"שמשון" (J) שימשו למשימות מגוונות, כולל הובלת כוחות, לוגיסטיקה וחילוצים מיוחדים. ה"שמשון" הוא גרסה מתקדמת של ה-C-130 בעלת מערכות מתקדמות יותר.[14]
  • בואינג-707 (ראם):
    בואינג KC-46 פגסוס (ראם), מבצע תדלוק אווירי
    שימש בעיקר למשימות תדלוק אווירי, אך גם למשימות תובלה מיוחדות. מטוסים אלו הוסבו מחברות תעופה אזרחיות. מטוס-התובלה הגדול ביותר של חיל-האוויר. המטוס פותח בשנות ה-50 המוקדמות כמטוס תדלוק ותובלה. שירותו בחיל-האוויר החל במלחמת יום-הכיפורים.[15]
  • סיקורסקי CH-53 סי סטליון (יסעור):
    סיקורסקי CH-53 סי סטליון ( יסעור )
    מסוק התובלה העיקרי של חיל-האוויר, מאז כניסתו לשירות ב-1969. הוא השתתף במבצעים רבים בשטח אויב. משמש בעיקר לחילוצים ותובלה טקטית ותפקידי תובלה משלימה בצה"ל.[16]
  • סיקורסקי S-58 מסוק לתובלה ולשימוש כללי מתוצרת ארצות הברית, ששירת בחיל-האוויר בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60, בשנת 1969 יצא משירות בחיל האוויר.[18]
  • סיקורסקי UH-60 בלק-הוק (ינשוף):
    סיקורסקי UH-60 בלאק הוק, (ינשוף)
    מסוק תובלה, שנכנס לשירות בחיל-האוויר ב-1994, ומשמש לחילוץ ופינוי נפגעים ולמשימות תובלה קרבית. שרידותו הגבוהה ויכולת התימרון שלו, מנועיו החזקים הופכים אותו למסוק האידיאלי למשימות חילוץ ותובלה מורכבות ומסובכות.[20]

רשימת מטוסי תובלה צבאיים ומסוקי תובלה צבאיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה סוג מטוס משקל מטען מרבי בטונות משקל המראה מרבי בקילוגרם אורך תא המטען במטרים רוחב תא המטען במטרים גובה תא המטען במטרים טווח טיסה ללא מטען

בק"מ

טווח טיסה עם מטען מרבי

בק"מ

אוקראינהאוקראינה אוקראינה אנטונוב An-225 מרייה 253.82 640,000 43.35 6.4 4.4 15,400
אוקראינהאוקראינה אוקראינה אנטונוב An-124 רוסלן 150 402,000 36 6.4 4.4 14,000 3,700
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית לוקהיד C-5 גלקסי 129.274 381,018 37 5.8 4.1 13,000 4,260
אוקראינהאוקראינה אוקראינה אנטונוב An-22 אנטיי 80 250,000 32.7 4.44 4.44 5,000
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית בואינג C-17 גלובמאסטר III 77.5 265,352 26.83 5.49 3.76 11,540 4,480
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית יוז H-4 הרקולס 68 180,000 4,800
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין שיאן Y-20 66 220,000 20 4 4 7,800
אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן איליושין Il-76 60 190,000 24.54 3.45 3.4 9,300
נאט"ונאט"ו נאט"ו איירבוס A330 MRTT 45 233,000 45 5.28 2.54 14,816
נאט"ונאט"ו נאט"ו איירבוס A400M 37 141,000 17.71 4 3.85-4 8,700 3,300
יפןיפן יפן קווסאקי C-2 37.6 141,000 16 4 4 9,800 4,500
ברזילברזיל ברזיל אמבראר C-390 מילניום 26 86,999 18.5 3.00 3.04 6,240 2,000
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין Shaanxi Y-9[21] 23 65,000 16.2 3.2 2.35 5,800
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות Mil Mi-26[22] 20 56,000 12 3.3 2.9 800
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית לוקהיד מרטין C-130J סופר הרקולס 19.05 70,370 12.5 3.05 2.75 3,334
אוקראינהאוקראינה אוקראינה אנטונוב An-178 16 (18 max) 51,000 13.21 2.73 2.73 5,500
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית סיקורסקי CH-53K קינג סטליון 15.876 39,916 9.14 2.46 2 1,851
איטליהאיטליה איטליה Alenia C-27J Spartan[23] 11.6 max 32,500 11.43 3.33 2.59 5,926 1,759
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית בואינג CH-47 צ'ינוק 10.886 22,680 9.14 2.53 1.98 1,173
ספרדספרד ספרד איירבוס C-295 7 (9.25 max) 23,200 12.69 2.7 1.9 5,000 1,555


לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Richard Aboulafia (7 יוני 2018). "Opinion: Why Military Transports Are Less Popular Than You'd Expect". Aviation Week & Space Technology. {{cite news}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מטוס תובלה צבאי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Study into the impact of the global economic crisis on airframe utilisation" (PDF). Eurocontrol. בינואר 2011. p. 21. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-06-06. נבדק ב-2017-06-27. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Allied invasion of Sicily | Significance, Summary, & Map | Britannica, www.britannica.com, ‏2024-10-04 (באנגלית)
  3. ^ BRITAIN'S AIRBORNE FORCES [Main Title], Imperial War Museums (באנגלית)
  4. ^ 101st Airborne Division conducts historic air assault mission, www.army.mil, ‏2024-08-29 (באנגלית)
  5. ^ Вертолёты России, www.rhc.ru
  6. ^ Rob V, 16 Types Of Military Helicopters Used By US Military - Operation Military Kids, ‏2024-05-22 (ב־)
  7. ^ Saving Lives Protecting Heroes, vimeo.com, ‏2019
  8. ^ Boeing CH-47 Chinook Medium-Lift, Tandem Rotor Transport Helicopter, www.militaryfactory.com
  9. ^ "Articles Tagged: Transport Aircraft". Military.com (באנגלית). נבדק ב-2023-11-20.
  10. ^ ראו המטוס בחיל האוויר
  11. ^ נורד 2501 נוראטלס, באתר חיל האוויר
  12. ^ בואינג 377 סטרטוקרוזר (ענק), באתר חיל האוויר
  13. ^ דאגלס C-47 דקוטה, באתר חיל האוויר
  14. ^ לוקהיד C-130 הרקולס (קרנף), באתר חיל האוויר
  15. ^ בואינג-707 (ראם), באתר חיל האוויר
  16. ^ סיקורסקי CH-53 (יסעור), באתר חיל האוויר
  17. ^ אירוספסיאל SA-321K סופר-פרלון (צרעה), באתר חיל האוויר
  18. ^ סיקורסקי S-58, באתר חיל האוויר
  19. ^ בל-206 ג'ט ריינג'ר / בל-206 לונג ריינג'ר (סייפן / סייפנית), באתר חיל האוויר
  20. ^ סיקורסקי UH-60 בלק-הוק (ינשוף), באתר חיל האוויר
  21. ^ "Shaanxi Y-9". Military Today.
  22. ^ "Mi-26 HALO". Federations of American Scientists - Military Analysis Network. נבדק ב-3 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "C-27J Capabilities and Cost Analysis Report" (PDF). wildfiretoday. Convergent Performance, LLC. נבדק ב-3 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)