מטמון גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגש לחם הקודש ממטמון גורדון
הגביע ממטמון גורדון

מטמון גוּרדון הוא מטמון מטבעות וכלי זהב מסוף המאה החמישית או תחילת המאה השישית, שהוטמן לאחר 524 והתגלה ליד העיר גוּרדון במחוז סון ולואר בצרפת ב-1845.

המטמון הכיל מערכת כלים - גביע ומגש מלבני ללחם הקודש שעוטרו באופן דומה בטכניקת קלואזונה (cloisonné) באבני גארנט וטורקיז, וכמאה מטבעות זהב שנטבעו מתקופת לאון הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (מהשנים 474-457) עד תקופתו של יוסטיניוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (מהשנים 518-527).

בשל עיטור הצלב בתוך המגש, מערכת הכלים מזוהה באופן חד משמעי כנוצרית. המלך המרובינגי כלוביס הראשון התנצר ב-496 כך שהגביע והמגש עשויים להיות מהתקופה המרובינגית המוקדמת או מסוף התקופה הגאלו-רומית.

במאה השישית שכן בגורדון מנזר, המקור הסביר לחפצי המטמון. התאריך המאוחר ביותר של מטבעות המטמון הוא סביב 524. ייתכן שהאוצר הוטמן בשל חשש מפשיטה. בעשור ה-520 היו הגאלים עדים למלחמות של ארבעת יורשי כלוביס בבורגונדים. המלחמה המכרעת בה הובסו הבורגונדים התרחשה ב-524.

מציאת המטמון התרחשה בנסיבות מקריות - נערת רועים מצאה אותו תחת אריח רומי, עליו היה חרוט צלב. המטמון נמכר במכירה פומבית בפריז ב-20 ביולי 1846, הגביע והמגש נקנו על ידי המדינה אך המטבעות פוזרו ועקבותיהן אבדו. מטמון גורדון שמור כיום באגף המדליות בספרייה הלאומית של צרפת בפריז.

הגביע קטן, גובהו 7.5 ס"מ, בסיסו חרוט קטום, בעל שתי ידיות בדמות ציפור מופשטת המזוהה רק בזכות המקור ועיניה העשויות מאבני גארנט. לגביע בסיס בעל קימורים, חלקו העליון מתרחב מעט, מעוטר בחבלי זהב ובשיבוצים בטכניקת קלואזונה של אבני גארנט וטורקיז בתוך עיטורים דמויי לבבות ועלי דקל.

הגביע דומה לגביעי מתכת או חרס ששימשו את הרומאים לשתיית יין. מאידך, העיטור הוא ברברי, הן מבחינת איקונוגרפיה והן מבחינת טכניקת הקלואזונה והקלילות האופיינית בעיצוב. מוטיבים דומים של ציפורים ניתן למצוא ביצירות אמנות ממתכת של הויזיגוטים, הלומברדים והמרובינגים.

מידות המגש הן 19.5 ‏12.6 ס"מ ועומקו 1.6 ס"מ. שוליו משובצים גארנט, בטכניקת קלואזונה, במרכזו צלב גארנט ובארבע הפינות מוטיבים בטורקיז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מטמון גורדון בוויקישיתוף