מטס חיל האוויר מעל אושוויץ

ב-4 בספטמבר 2003 ביצעו שלושה מטוסי F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי מטס מעל מחנה ההשמדה אושוויץ ("טיסה 301"). מוביל הטיסה היה אמיר אשל, לימים מפקד חיל האוויר הישראלי.

תכנון הטיסה וביצועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 הזמין חיל האוויר הפולני את חיל האוויר הישראלי להשתתף ביריד אווירי בראדום לציון 85 שנים להקמת חיל האוויר הפולני^[1]. אמיר אשל, שהיה אז בדרגת תת-אלוף, היה היסטוריון חובב, שחקר את השאלה מדוע לא הפציצו בעלות הברית את אושוויץ. הוא הפציר במפקדו, דן חלוץ, להיענות להזמנה תוך הצבת תנאי לפיו יותר למטוסי החיל לבצע מטס מראדום לאושוויץ. טייסי המבנה היו אשל, אבי מאור^[2] ואבי לבקוביץ, ובין הנווטים היה שמשון רוזן. לוחמי צוות האוויר שנבחרו היו בעלי קשר משפחתי לשואה. במהלך היריד האווירי הוצגו המטוסים בתצוגה קרקעית וכן במפגן אווירי.

המטס מעל אושוויץ תואם עם הטיסה חזרה לישראל, כך שמסלול הטיסה עבר מעל המחנה ללא צורך בשינוי או הארכה חריגים של תוואי הטיסה. שלושה מטוסי F-15 המריאו משדה התעופה של ראדום במזג אוויר גרוע ולאחר טיסה של כ-200 ק"מ מעל שכבת עננים סמיכה, ירדו לגובה נמוך (1,200 רגל), וטסו במבנה מעל שער המחנה, מסילת הרכבת והרמפה ומעל מסדר חיילי צה"ל. במהלך המעבר מעל המחנה, הקריא אשל פסקה קצרה שכתב יחד עם איתן הבר והיא הושמעה דרך מערכת הקשר בטקס שבמחנה:

אנו, טייסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו - ישראל.

לאחר מכן עלה מטוסו של אבי לבקוביץ וצילם את שני המטוסים האחרים באלכסון מעל בירקנאו. בתום מטס שארך כדקה חגו המטוסים, שבו לישראל ונחתו בתל נוף. במטוסו נטל עמו אמיר אשל פריטים סמליים: טלית שהייתה שייכת לניצול השואה, וצילומים בשחור-לבן של בני משפחתו שנספו בשואה.

מתכנני המשימה היו עידו נחושתן ועדי ברשדסקי, שקיימו במקביל למטס, טקס "עדים במדים" בהשתתפות 200 חיילים וקצינים מחיל האוויר על הקרקע. דפי עד של מי שנרצחו במחנה בדיוק שישים שנה קודם לכן הועברו מהיכל השמות אל המטוסים, והוקראו בזמן הטקס^[3]. למרות שבמקור הפולנים דרשו כי המטוסים יטוסו ללא חימוש, בפועל חלק מהמטוסים היו חמושים - ככל הנראה בחימוש תרגול: בז 733 נשא טיל אוויר-אוויר מסוג פיתון-4 ובז 706 נשא טיל אוויר-קרקע מסוג פופאי^[^{דרוש מקור]}.

תמונת המטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת המטס נתלתה בלשכת מפקד החיל אליעזר שקדי. בשנת 2008 סיים שקדי את תפקידו ושלח את התמונה לכל מפקד טייסת ומפקד בסיס בחיל, לבכירים רבים, בהם פורום המטה הכללי, ראש השב"כ, ראש המוסד, שר הביטחון וראש הממשלה, כאשר לכל תצלום נוספו המילים: "חיל האוויר מעל אושוויץ - בשם מדינת ישראל והעם היהודי. לזכור, ולא לשכוח, לסמוך רק על עצמנו.". אף שהמטס עצמו התקיים בהקשר האינתיפאדה השנייה וגל האנטישמיות בעולם באותה תקופה, הרי שמשלוח התמונה והטקסט שנלווה אליה, "לסמוך רק על עצמנו", היה כבר בהקשר הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית. לטענת העיתונאי ארי שביט, המטס והתמונה התלויה בלשכות הבכירים מהווה מרכיב בעל משמעות במערכת קבלת ההחלטות בנוגע לטיפול בסכנות קיומיות על מדינת ישראל, ובקשר שלה לציווי "לעולם לא עוד"^[4].

דיון ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטס התקבל בציבור הישראלי בהערכה ובהתרגשות רבה, על פי דברי אשל ”זה הביטוי המשמעותי ביותר לתקומה של העם הזה. כחיל אוויר, אנחנו הביטוי המוחשי ביותר לעוצמה של העם ואין מישהו טוב מאיתנו לבטא את זה”^[5]. עם זאת, ההנהלה הפולנית של המוזיאון של אושוויץ-בירקנאו מחתה על מה שכינתה "הפגנת כוח בלתי ראויה". בתגובה ציין שגריר ישראל בוורשה, שבח וייס, שהמטס היה קול זעקה ולא הפגנת כוח^[6].

העיתונאי היהודי-אמריקאי תומאס פרידמן הגדיר את מדינת ישראל במילים "ישראל היא יד ושם עם חיל אוויר". חנוך מרמרי^[7] ואף ארי שביט מקשרים את המטס עם קיטש, תופעה וולגרית ומוקצנת הפועלת כמסחטת רגש, באופן המתנגש עם דימוי חיל האוויר כחיל טכנולוגי ועם אנשיו כאנשים רציונליים וקרי-מזג. לטענת הביקורת, הקישור בין השואה לבין איומים עתידיים, והגזרה השווה הנלמדת ממיתוס "לעולם לא עוד" לגיבוש ונקיטת אסטרטגיה, מובילה לחשיבה ופעולה היסטרית ובלתי-שקולה. ואף שהיא יעילה לצורכי חוץ והסברה, אין לגזור ממנה תוכניות פעולה.

בתגובה לראיון עם אמיר אשל בו סיפר על המטס ועל הפרת ההסכמות עם שלטונות פולין, כתב חוקר השואה יהודה באואר כי דבריו של אליעזר שקדי ”800 שנה עשינו במדינה הזו (פולין) מה שאמרו לנו. פעם אחת נעשה מה שצריך”^[8] מצביעים על בורות, התעלמות מההתנגדות הפולנית ומכך שהיו אלה הגרמנים שנתנו את הפקודות בשואה. באואר מסכם את ביקורתו: ”בבית קברות לא מניפים דגלים, ולא מקיימים מעליו טיסות ראווה. בבית קברות גם לא עושים הצגות מתואמות בין מטס לטקס על הקרקע, בשביל זה יש תיאטרון. בבית קברות הולכים על קצות האצבעות ובוכים... הטיסה מעל אושוויץ היתה מעשה ילדותי, ראוותני, מיותר לגמרי שציין רק את הרדידות של אלה שחושבים שבאמצעים כאלה ראוי לשמר את זכר השואה”^[9]

בינואר 2005 פרסם חיים הכט את הסרט "טיסה אחת בשבילנו" שעוסק בסוגיית הפצצת אושוויץ ובמטס חיל האוויר מעל המחנה^[10].