מטרואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"מטרואה", 15 ביולי 1945 (צילם: זולטן קלוגר)
קבוצת ניצולי שואה על סיפון המטרואה, יולי 1945 (צילם: זולטן קלוגר)

אד"מ/א/ק מָטָרוֹאהאנגלית: R.M.S./S.S Mataroa) הייתה האונייה הראשונה שהביאה עולים לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. נוסעיה היו פליטי שואה, כולל ילדי בוכנוואלד, קבוצת ילדים ניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד וקבוצת ילדים שהוסתרו בתקופת המלחמה בצרפת ובשווייץ.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה נבנתה ב-1921 בבלפסט ונקראה "סופוקלס" (אנ').

הספינה אורגנה על ידי המוסד לעליה ב' בעזרת הצבא האמריקאי ובתיאום עם ממשלת המנדט הבריטי. מטרואה קיימה שתי הפלגות בשנת 1945.

ההפלגה הראשונה יצאה ב-7 ביולי והשנייה ב-3 בספטמבר. בין הפליטים שהפליגו באונייה היה ילד בן שמונה בשם לולק, ישראל מאיר לאו, שלימים הפך הרב הראשי של מדינת ישראל, ילד אחר בשם סנדרו טוט, לימים צבי ינאי, מנכ"ל משרד המדע, ילד נוסף בן שמונה בשם לונק, אריה זלינגר, לימים מאמן נבחרות אולימפיות בכדורעף (ארצות הברית והולנד) איתן זכה במדליות אולימפיות, אוטו ז'ינייבסקי, מראשי הרזיסטנס היהודי בצרפת ופרופ' אריאל כהן, לימים מ"מ ראש העיר ירושלים (לאיכות הסביבה, מדע וטקסים) ובנו של גיבור המחתרת בצרפת לאו כהן שנספה בשואה, אחיו של שופט בית המשפט העליון חיים כהן שחילץ את משפחתו ממחנה המעצר בעתלית.

בהפלגתה השנייה הובילה "מטרואה" מנמל טולון שבצרפת כ-1,000 עולים לארץ ישראל וכן חיילים בריטים אחדים בדרכם לחופשה במצרים. הספינה הגיעה לנמל חיפה אחרי שישה ימי הפלגה - בראש השנה תש"ו, 9 בספטמבר 1945. באותו הזמן התעוררה שאלה הלכתית בעניין הירידה מן האונייה, בשל החג, אך הרב הראשי הרצוג פסק שמותר לרדת מן האונייה, אולם יש להישאר בתחום הנמל עד מוצאי החג. הרב עצמו, יחד עם רבה הראשי של חיפה, הרב יהושע קניאל, היו בין מקבלי הפנים שחיכו על הרציף.

הבריטים העבירו את כל העולים למחנה המעצר בעתלית, לשם בידוד לתקופה של כשבועיים. אחר כך, שוחררו העולים שהיו בעלי סרטיפיקט וכן חולים אחדים, ואילו העולים הבלתי-לגליים נכלאו במחנה. ב-9 באוקטובר 1945 פרץ הפלמ"ח למחנה עתלית ושחרר את העצורים. הבורחים עלו ברגל את הכרמל דרך בית אורן ומשם ירדו ליגור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מטרואה בוויקישיתוף