מיאלומה נפוצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מיאלומה)
מיאלומה נפוצה
Multiple myeloma
צילום מיקרוסקופי של פלסמציטומה, המקבילה ההיסטולוגית של מיאלומה נפוצה
צילום מיקרוסקופי של פלסמציטומה, המקבילה ההיסטולוגית של מיאלומה נפוצה
תחום המטולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/204369 
MeSH D009101
MedlinePlus 000583
OMIM 254500
סיווגים
ICD-10 C90.0
ICD-11 XH4XA9, 2A83.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-O Plasma cell myeloma
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיאלומה נפוצה (מיאלומה, Multiple Myeloma, MM) היא מחלה ממארת של תאי פלסמה במח העצם.

המחלה שייכת למשפחת הגידולים ההמטולוגיים ומטופלת במחלקות המטולוגיות בבתי החולים.

המילה מיאלומה היא הלחם של המילים, ביוונית עתיקה, myelo]s] שפירושה מח עצם ו-h[oma]s שמשמעותה שלם, ומכאן, גוש, גידול.

המחלה פוגעת במח העצם, בעצמות, בכליות ובמערכת החיסון.

גם היום, למרות ריבוי התרופות המתקדמות לטיפול במיאלומה, עדין לא נמצא ריפוי למחלה, אולם ברוב המקרים ניתן לטפל במחלה ביעילות ולהשיג הפוגה ממושכת לאורך זמן. כאשר המחלה נשנית, ניתן לטפל בה שוב ולהשיג שליטה מחודשת במחלה. תוחלת החיים של החולים במיאלומה עולה בהתמדה עד כי ניתן להגדיר אותה כמחלה כרונית.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך המחלה משתנה מחולה לחולה. ברוב המקרים המחלה מתבטאת בחלק מהתסמינים הבאים:

  • הרס מוגבר של תאי העצם ודיכוי התאים בוני העצם - אשר גורם לפירוק עצם באזורים שונים בשלד, וכתוצאה מכך החלשת עצמות שלד ונטיה לשברים.
  • אנמיה - נגרמת כתוצאה מפגיעה בייצור של מרכיבי הדם (תאי דם אדומים, לבנים וטסיות דם)
  • פגיעה בתפקוד הכלייתי
  • עליה ברמת הסידן בדם
  • ירידה בתנגודת החיסונית - הנגרמת, בדומה לאנמיה, בגלל הפגיעה בייצור מרכיבי הדם
  • אי-ספיקת כליות הנגרמת בעיקר על ידי שקיעה של הנוגדנים החד-שבטיים בכליה.

התפתחות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיאלומה נפוצה, תא פלסמה בודד עובר שינוי שגורם לו להתרבות ללא בקרה בתוך מח העצם. תאים אלו הם תאי מיאלומה (ממאירים). ברוב המקרים, תאי הפלסמה הממאירים ממשיכים לייצר את החלבון (נוגדן) שנוצר על ידי אותו תא פלסמה בודד ולכן כל תאי המיאלומה אצל חולה מסויים מייצרים את אותו הנוגדן ממש. נוגדן זה נקרא נוגדן חד-שבטי או חלבון מונוקלונלי (Monoclonal) הנמצא בדם ובשתן.

מיאלומה מתפתחת ברוב המקרים ממצבים שונים של קדם מחלה שבהם כמות המחלה קטנה יחסית ואין סימנים לנזקים באיברי הגוף השונים. מצבים אלו, של קדם מחלה אינם נחשבים למיאלומה פעילה ואינם מחייבים טיפול אלא רק מעקב. מצבים אלה הם:

  • MGUS - ראשי תיבות Monoclonal Gammopathy of Undetermined significance
  • מיאלומה זוחלת/ רדומה (Smoldering Multiple Myeloma ,SMM)

בחלק מהמקרים המחלה מתפתחת למיאלומה תסמינית . שינויים גנטיים (Genetic) רב שלביים ושינויים בסביבה המקומית של תאי ה-Plasma גורמים לתאי ה-Plasma הטרום ממאירים לעבור ממצב טרום ממאיר למצב ממאיר.

במקרים מסויימים מופיעים צברים של תאי מיאלומה כשהם מחוברים לעצם או ללא חיבור אליה. מצב זה נקרא פלסמציטומה (Plasmacytoma).

אבחון המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון המחלה מבוסס בין היתר על מציאת נוגדנים חריגים (המיוצרים על ידי התאים הפגועים) בבדיקות דם או בבדיקות שתן.

· בדיקות דם ושתן: אלקטרופורזה של חלבוני דם (Plasma protein electrophoresis) מראה הימצאות רמות גבוהות של חלבון חד שבטי בדם (פארפרוטאין) או בשתן או הפרעה ביחס ובמספר המוחלט של השרשרות הקלות החופשיות בדם. בשתן הימצאות חלבוני -Bence Jones ו-Beta 2 Microglobulin.

הדמיות: צילומי רנטגן של השלד (X-Ray) או טומוגרפיה ממוחשבת (Computer Tomography,CT) למציאת אזורים ליטיים .

ביופסיית מח עצם אשר בה הודגם ריבוי תאי Plasma חד שבטיים, מעל 10 אחוזים. ובדיקת שינויים כרומוזומלים.

קיימת פגיעה באחד מאיברי המטרה: אי ספיקת כליות, אנמיה, ריכוז גבוה של סידן בדם, אזורי ליטיים בעצמות.

CRAB: (hyperCalcemia, Renal failure, Anemia, lytic Bone lesions)

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הטיפול היא להפחית את תסמיני המחלה, למנוע התקדמות המחלה ולהשיג תגובה ממושכת ככל האפשר תוך שמירה על איכות חיים טובה.

במרבית המקרים מביא הטיפול לנסיגה של המחלה ולהקלה בתסמינים. במקרה שמטופל לא מגיב לטיפול, או כאשר המחלה נשנית, ניתן לעבור לטיפול בתרופה אחרת.

לעתים ניתן טיפול תרופתי לתחזוקה כדי להאריך את ההפוגה ולמנוע הישנות המחלה.

בעוד שבעבר התבססו הטיפולים על תרופות כימותרפיות וסטרואידים בלבד, הרי שהטיפולים הניתנים כיום הם טיפולים חדשניים, הפוגעים בצורה סלקטיבית יחסית בתאי המחלה. טיפולים אלו ניתנים לעיתים קרובות במשולב עם מינונים נמוכים של סטרואידים וכימותרפיה, כדי לשפר את משך ההפוגה ואת תוחלת החיים. ברוב המקרים בשלב ראשון של הטיפול נערך הליך של השתלת מח עצם עצמית כדי לשפר את משך התגובה. בנוסף ניתנות תרופות מקבוצת הביספוספונטים: ארדיה, זומרה, בונפוס לחיזוק העצם.



  • קישורים חיצוניים
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיאלומה נפוצה בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.