מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא (תרגום מארמית: מתוך שהוקצה לבין השמשות, הוקצה ליום כולו, מכונה גם "מוקצה מחמת איסור"), או בקיצור מיגו דאתקצאי הוא כלל בהלכות שבת[1] הקובע כי גם דבר שעל פי מצבו העכשווי (בשבת) אינו אמור להיות מוקצה, אם בזמן בין השמשות היה מוקצה ולכן אסור לשימוש בשבת במצבו, הדין הוא שאסור להשתמש בו כל השבת.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מותר השמן שבנר[2]. כל זמן שהנר דולק על השמן שבו דין מוקצה מכיוון שאם יטלו ממנו יהא נחשב ככיבוי האסור בשבת, אבל אם הנר כבה, אין סיבה להחשיב את השמן כמוקצה, שהרי הוא ראוי עתה לשימוש ואפילו לאכילה, אלא שמשום שהיה מוקצה בבין השמשות הוא אסור כל השבת.
  • גרוגרות וצימוקים שלא היו עדיין יבשים בין השמשות והיו לא ראויים למאכל, ועתה בשבת התייבשו ונעשו ראויים, אף על פי כן אינם מותרים לאכילה מדין "מיגו דאיתקצאי".

מחמת יום שעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת בעלי התוספות[3], מיגו זה נאמר רק כאשר סיבת המוקצה הוא מחמת היום הבא, לדוגמה גרוגרות וצימוקים נאסרו מכח השבת שתבוא, אולם אין לומר דין זה כאשר המוקצה מחמת יום שעבר, כלומר כאשר סיבת המוקצה מחמת היום הקודם. בכך מובן מדוע אתרוג מותר באכילה ביום שמיני עצרת[4], ולא אומרים בו דין 'מיגו דאיתקצאי', בחידוש זה השתמשו הפוסקים להתיר חמץ במוצאי פסח שחל בשבת[5], או היתר טלטול סיגריות ביום טוב שחל לאחר שבת[6].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מופיע בגמרא:
    * תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ג, עמוד א' וגם בדף מ"ד עמוד ב.
    * תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ו, עמוד ב'
  2. ^ עיין במשנה ברורה, סימן רע"ט
  3. ^ על תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י', עמוד ב', ובעוד מקומות
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה כ"ז
  5. ^ שו"ת יחווה דעת חלק ב' סימן ס"ד
  6. ^ ראו ספר אור לציון חלק ג' פרק כ' אות ב'.


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.