מיגל, דוכס ברגנסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיגל, דוכס ברגנסה
Miguel Maria Carlos Egídio Constantino Gabriel Rafael Gonzaga Francisco de Paula e de Assis Januário de Bragança
Miguel, Duke of Braganza.jpg
לידה 19 בספטמבר 1853
טירת לוונשטיין, קליינהויבאך, ממלכת בוואריה ממלכת בוואריהממלכת בוואריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 באוקטובר 1927 (בגיל 74)
זיבנשטיין, הרפובליקה האוסטרית הראשונה אוסטריהאוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא מיגל מריה קרלוש אז'ידיו קונסטנטינו גבריאל רפאל גונזגה פרנסיסקו דה פאולה אסיסי ז'אנואריו דה ברגנסה
מדינה פורטוגל, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג אליזבת, נסיכת טורן וטקסיס
מריה תרזה, נסיכת לוונשטיין-ורטהיים-רוזנברג
שושלת בית ברגנסה
תואר דוכס ברגנסה
אב מיגל הראשון, מלך פורטוגל
אם אדליידה מלוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג
צאצאים ראו בהמשך
פרסים והוקרה
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • Grand Master of the Order of the Immaculate Conception of Vila Viçosa עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Assinatura Miguel II de Bragança.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיגל, דוכס ברגנסהפורטוגזית: Miguel Januário de Bragança;‏ 19 בספטמבר 1853 - 11 באוקטובר 1927) היה התובע המיגליסטי לכס המלוכה של פורטוגל מ-1866 עד 1920, והוא השתמש בתואר דוכס ברגנסה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיגל נולד ב-19 בספטמבר 1853 בטירת לוונשטיין, קליינהויבאך, למיגל הראשון, מלך פורטוגל ולאדליידה מלוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג, בתם של קונסטנטין, נסיך הכתר של לוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג ואגנס, נסיכת הוהנלוהה-לנגנבורג, ששהו בגלות לאחר שגורשו מפורטוגל במהלך המלחמות הליברליות. הוא היה נכדם של ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל והמלכה קרלוטה ז'ואקינה.[1]

על פי חוק הגירוש הפורטוגלי של 1834 והחוקה של 1838, נאסר על מיגל להיכנס לפורטוגל. לפיכך, הוא התחנך בגרמניה ואוסטריה.[1]

הוא היה חבר במטה הקיסר פרנץ יוזף מאוסטריה והשתתף בכיבוש בוסניה והרצגובינה. נאמר כי הקיסר פרנץ יוזף חיבב מאוד את מיגל והעניק לו את זכותו לחופש טריטוריאלי, מה שאיפשר לו להישאר עם האזרחות הפורטוגזית, למרות גרושו על ידי פורטוגל. בנו השני, פרנסיסקו ז'ואאו, נסיך ברגנסה, נקרא על שמו של הקיסר האוסטרי, שהיה הסנדק שלו.[2]

מיגל היה בדרגת אוברסט ברגימנט ההוסרים האוסטרי ה-7. במלחמת העולם הראשונה הוא היה בדרגת פלדמרשל-לוטננט בצבא האוסטרי, אולם הוא התפטר מתפקידו בשנת 1917, כאשר פורטוגל נכנסה לסכסוך לצד מדינות ההסכמה, ובילה את שארית המלחמה כאזרח במסדר מלטה. לאחר תום האימפריה האוסטרו-הונגרית הושלכו מיגל ומשפחתו לעוני יחסי.[2]

ב-31 ביולי 1920, לאחר מריבות עם בנו הבכור (שהתחתן בנישואים מורגנטיים עם יורשת אמריקאית), ויתר מיגל על טענותיו כמלך פורטוגל לטובת בנו השלישי, דוארטה נונו, שהיה אז בן 13.[3]

מיגל נפטר בזיבנשטיין, אוסטריה ב-11 באוקטובר 1927.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוקטובר 1877 התחתן מיגל ברגנסבורג עם אליזבת, נסיכת טורן וטקסיס, אחייניתה של הקיסרית אליזבת מאוסטריה, ממנה נולדו לו שלושה ילדים:

לאחר מותה של אשתו הראשונה, התחתן מיגל בפעם השנייה ב-8 בנובמבר 1893 עם בת דודתו מריה תרזה, נסיכת לוונשטיין-ורטהיים-רוזנברג, בתם של קרל, נסיך לוונשטיין-ורטהיים-רוזנברג השישי וסופיה, נסיכת ליכטנשטיין, ממנה נולדו לו שמונה ילדים:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדרו השלישי, מלך פורטוגל
 
מריה הראשונה, מלכת פורטוגל
 
קרלוס הרביעי, מלך ספרד
 
מריה לואיסה מפארמה
 
קרל תומאס, נסיך לוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג
 
סופיה, רוזנת וינדיש-גרץ
 
קרל לודוויג הראשון, נסיך הוהנלוהה-לנגנבורג
 
אמליה הנרייטה, רוזנת זולמס-בארוט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל
 
 
 
 
 
קרלוטה ז'ואקינה מספרד
 
 
 
 
 
קונסטנטין, נסיך הכתר של לוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג
 
 
 
 
 
אגנס, נסיכת הוהנלוהה-לנגנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיגל הראשון, מלך פורטוגל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדליידה מלוינשטיין-ורטהיים-רוזנברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיגל, דוכס ברגנסה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיגל, דוכס ברגנסה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 The Bookman | Monarchs in Exile|last=Jenks|first=George C.|date=1911|publisher=Dodd, Mead and Company|page=273|language=en|access-date=1 March 2019. 
  2. ^ 2.0 2.1 Hastings, Derek (2018). Nationalism in Modern Europe: Politics, Identity, and Belonging since the French Revolution (באנגלית). Bloomsbury Publishing. עמ' 164. ISBN 9781474213417. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2019. 
  3. ^ The American Almanac, Year-book, Cyclopedia and Atlas (באנגלית). New York American and journal. 1902. עמ' 412. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2019. 
  4. ^ "MISS STEWART WEDS; HOLDS TO HER FAITH; Becomes Bride of Prince Miguel, but Has Not Entered the Catholic Church. PRINCE RETAINS RIGHTS Has Not Yielded His Place in Line of Succession to the Throne -- Royalty at the Wedding.". The New York Times. 16 בספטמבר 1909. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2017. 
  5. ^ The Times ( 19 June 1919), p. 11.
  6. ^ Melville Amadeus Henry Douglas Heddle de La Caillemotte de Massue de Ruvigny Ruvigny and Raineval (9th marquis of) (1914). The Titled Nobility of Europe: An International Peerage, Or "Who's Who", of the Sovereigns, Princes and Nobles of Europe (באנגלית). Harrison & Sons. עמ' 50. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2019. 
  7. ^ Longo, James McMurtry (2007). Isabel Orleans-Bragança: The Brazilian Princess Who Freed the Slaves (באנגלית). McFarland. עמ' 287. ISBN 9780786432011. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2019. 
  8. ^ Limited, Europa Publications (1990). The International Who's who: 1990-91 (באנגלית). Europa Publications Limited. עמ' 1585. ISBN 9780946653584. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2019. 
  9. ^ "MARIA DE BRAGANCA MARRIED IN AUSTRIA; Princess Becomes the Bride of Ashley Chanler, a Son of Late Explorer and Represengatlve.". The New York Times (באנגלית). 15 ביוני 1934. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2019. 
  10. ^ "Duke of Braganza, Claimant to Throne, Is Dead in Portugal". The New York Times. 25 בדצמבר 1976. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2019.