מיהאי קארוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיהאי קארוי

הרוזן מיהאי אדם גיאורג ניקולאוס קארוי פון נג'קארוי (הונגרית: Károlyi Mihály4 במרץ 1875 - 20 במרץ 1955) היה מנהיגה של הונגריה בתקופת הביניים שבין הממלכה הדואלית של בית הבסבורג, ובין השלטון הקומוניסטי של בלה קון, בין נובמבר 1918 ומרץ 1919.

רקע וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי נולד למשפחת אצולה רמת יחס ועשירה בהונגריה. בתחילה לא התעניין בפוליטיקה, ורק בשנת 1909 נבחר לנשיא האגודה החקלאית ההונגרית הלאומית, ארגון שאיחד את האצולה הכפרית ההונגרית. בתחילה היה קארוי מתומכיו של הסדר החברתי הקיים בממלכה ההונגרית, אך ככל שהתקדמה דרכו בשדה הפוליטיקה, החל נוטה שמאלה.

בשנת 1910 נבחר קארוי לפרלמנט כחבר "מפלגת החירות", שהייתה באופוזיציה. במהלך מלחמת העולם הראשונה תמך קארוי במלחמה בתחילה, אך במהלך הלחימה שינה את דעתו והפך לאחד ממבקריה הקולניים של המלחמה בהונגריה. ב-7 בנובמבר 1914 נישא לרוזנת אנדרשי, בת למשפחה בעלת עוצמה ומעמד בפוליטיקה ההונגרית. לזוג נולדו שלושה ילדים במהלך חיי נישואיהם. נישואים אלה הקנו לו את חסותו של חותנו רב העוצמה, הרוזן אנדרשי, ואיפשרו לו חופש פעולה פוליטי רב יחסית.

בשנת 1916 פרש קארוי ממפלגת החירות, שכן לדעת חבריה היו דעותיו רדיקליות מדי. הוא הקים מפלגה בשם "מפלגת העצמאות המאוחדת ו-1848" שנודעה בפשטות כ"מפלגת קארוי". (1848 היא השנה בה מרד העם ההונגרי בבית הבסבורג, וקיבל חוקה ליברלית ומתקדמת, אשר בוטלה כאשר דוכא המרד בחוזק יד).

מפלגת קארוי בתחילת דרכה הייתה מעין גחמה פוליטית. לא הייתה לה תמיכה המונית או ארגון כלל ארצי, והיו לה רק 20 חברים בפרלמנט, רובם בעלי מחויבות קטנה למפלגה. קארוי דרש שלום עם מעצמות ההסכמה, ניתוק הקשרים עם אוסטריה, וזכות הצבעה לכל, כולל נשים ומיעוטים אתניים. (בהונגריה ניתנה זכות ההצבעה רק ל-5.8% מן הגברים וזאת לפי מוצא והכנסה, בעוד שבאוסטריה ניתנה זכות הצבעה לכלל הגברים בשנת 1907). דרישתו כי לכל יוצא צבא תינתן זכות ההצבעה מיד, הרעימה את ראש הממשלה אישטוון טיסה. במקביל ניהל קארוי מגעים חשאיים עם נציגים בריטים וצרפתים בשווייץ. בשנת 1918 הכריז קארוי ברבים על תמיכתו בתוכנית "ארבע עשרה הנקודות" שהעלה נשיא ארצות הברית וודרו וילסון בקונגרס בינואר. תוכנית זו כללה שתי נקודות המתייחסות באופן ישיר אל הונגריה: מתן אוטונומיה למיעוטים האתניים בקיסרות, ונסיגת צבאות הונגריה מרומניה, סרביה ומונטנגרו.

מנהיג הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריסתה הצבאית והמדינית של האימפריה האוסטרו הונגרית בנובמבר 1918 מצא עצמו קארוי במפתיע כמנהיגה של האומה. המוניטין שיצאו לו כמתנגד התקיף ביותר למלחמה גרמו לכך שהוא יהיה הדמות אליה פנה ההמון לאחר שאחרון שליטי הבסבורג, קרל הראשון, קיסר אוסטריה, נאלץ לפנות את כיסאו. כן האמינו ההמונים כי קשריו של קארוי במערב יסייעו לו להשיג תנאים טובים להונגריה במשא ומתן על עתידה הטריטוריאלי והמדיני. קארוי מונה לראש הממשלה ב-1 בנובמבר 1918. ב-3 בנובמבר נחתמה שביתת הנשק בין הונגריה ומעצמות ההסכמה, וימים ספורים לאחר מכן, בלחץ ההמונים בווינה ובבודפשט ויתר הקיסר קארל על כיסאו.

ב-16 בנובמבר 1918 הכריז קארוי על הקמתה של הרפובליקה העממית ההונגרית. קארוי שלט באמצעות "מועצה לאומית" בה היו חברים אלמנטים מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטים ומן המפלגה הרדיקלית הקטנה. בה בעת קמו ברחביה של הונגריה "מועצות מהפכניות" בדומה לאלו שקמו ברוסיה ב-1917 והביאו בסופו של דבר למהפכה. מצב זה נתן לקארוי אחריות רבה, שלא הייתה מלווה בסמכות.

מטרתם של קארוי, ושל שר הלאומים שלו אוסקר יאסי הייתה ליצור "שווייץ הונגרית", באמצעות פניה למיעוטים הלא מדיארים בגבולות הונגריה להישאר כחלק מן הרפובליקה החדשה. מאמץ זה נכשל לחלוטין. לאחר שנים של דיכוי דרישותיהם הלאומיות על ידי ההונגרים, העדיפו המיעוטים בהונגריה להצטרף למדינותיהם החדשות - יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה ורומניה.

תנאי שביתת הנשק היוו בעיה נוספת שלא היה בכוחה של הממשלה החדשה להתגבר עליה. באוקטובר 1918 חתמה הממשלה האוסטרו הונגרית על שביתת נשק בעיר פדובה באיטליה. מכיוון שהונגריה הייתה עתה עצמאית, רבים בקבינט טענו כי עליה לחתום על הסכמי שביתת נשק חדשים. קארוי נאלץ, בניגוד לשיפוטו, להסכים לדרישה זו, ובנובמבר חתמה הונגריה על הסכם חדש בבלגרד, עם מפקד כוחות מעצמות ההסכמה בבלקנים, המרשל לואי פראנשה ד'אספרה. תנאים אלו היו גרועים בהרבה מתנאי ההסכם הקודם. עובדה זו הביאה לביקורת קשה על קארוי, אשר ממנו ציפו להשיג תנאים טובים יותר.

ממשלו של קארוי הפך למוקד של מתיחות בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהייתה הגדולה במפלגות, ובין אנשי קארוי. הסוציאל-דמוקרטים החלו לכפות את דעתם. בדעת קארוי היה להעביר את האחוזות הגדולות במדינה לידי החקלאים המחזיקים בהן. הוא החל במתן דוגמה אישית כשחילק את אחוזות משפחתו הנרחבות לחקלאים. אך הייתה זו חלוקת האדמות היחידה שהתבצעה בפועל. היו אלה הסוציאל-דמוקרטים דווקא אשר טרפדו את המהלך, מן הסיבה שחלוקת האדמות ליושביהן מקדמת את הקפיטליזם. בטעות חמורה נוספת הורה קארוי על פירוק כוחותיה המזוינים של הונגריה. מהלך אומלל זה הביא לכך שבמהלך כל החורף של 1918 - 1919, פרצו הרומנים, היוגוסלבים, והצ'כים את קווי שביתת הנשק, במטרה להשיג לעצמם עוד נחלות, ולשפר את מצבם לקראת הדיונים על עתיד האזור.

בנוסף לכל אלו, היה עדיין המצור הכלכלי על הונגריה בעיצומו, כל עוד לא נחתם הסכם שלום. הונגריה סבלה ממחסור במזון, ומוות מתת תזונה הפך לחזיון נפוץ. פליטים מטרנסילבניה וגליציה סתמו את הדרכים. אספקת הפחם מגרמניה נותקה עם יצירת החיץ בין שתי הארצות בדמותה של המדינה החדשה - צ'כוסלובקיה. הונגריה הייתה תלויה בפחם הגרמני לקיומה. בחורף הקשה שהגיע, היו רבים ללא מקורות חימום נאותים, ורשת הרכבות הושבתה. כתוצאה מכך שבתה אף התעשייה, ורבים מצאו עצמם ללא עבודה. ממשלתו חסרת הניסיון והכושלת של קארוי התמודדה עם המצב באמצעות הדפסת כסף, ויצרה בנוסף לכל גם אינפלציה דוהרת.

נראה כי קארוי היה ליברל שמאלי בעל כוונות טובות, אך בלתי יעיל, והאיש הלא נכון בתפקיד נשיא הונגריה בתקופה זו. בני זמנו, והביוגרפים שלו מתארים אותו כחלש, שטחי, בלתי מעשי ונתון להשפעה, אשר רק שמו, מוצאו, וקשרי הנישואין שלו הביאו אותו למעמדו הרם.

ב-20 במרץ 1919 הקולונל הצרפתי וי הציג דרישה המורה לכוחות הונגריה לסגת משטחים נרחבים בממלכה. ההנחה הייתה כי מכתב וי מייצג את גבולותיה העתידיים של הונגריה. הסוציאל-דמוקרטים איחדו את מפלגתם עם מפלגתו הקומוניסטית של בלה קון, עיתונאי לשעבר אשר חזר מן השבי ברוסיה כשהוא נתון להשפעת אירועי המהפכה הרוסית, וקרא להקמת משטר קומוניסטי אף בהונגריה. אנשי המפלגה המאוחדת הכריזו על התפטרותו של קארוי. קארוי נאלץ להתפטר, ויצא לגלות בצרפת, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה לבריטניה. קארוי מעולם לא שב להונגריה. בגלות כתב את זיכרונותיו, אשר יצאו לאור בשנת 1925 תחת השם "נגד כל העולם". כרך נוסף בשם "זיכרונות: אמונה ללא אשליות" יצא לאור בשנת 1954.