מיהאל מרטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיהאל מרטין
Micheál Martin
Micheál Martin TD (cropped).jpg
לידה 1 באוגוסט 1960 (בן 60)
קורק, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אירלנדאירלנד  אירלנד
השכלה הקולג' האוניברסיטאי של קורק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פיאנה פול עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מרי אושיי
טישך (ראש ממשלת אירלנד) ה־15
26 ביוני 2020 – מכהן
(6 שבועות ויומיים)
מנהיג פיאנה פול
26 בינואר 2011 – מכהן
(9 שנים ו-27 שבועות)
מנהיג האופוזיציה של אירלנד
9 במרץ 201127 ביוני 2020
(9 שנים ו-15 שבועות)
מרי לו מקדונלד ←
שר החוץ של אירלנד
7 במאי 200818 בינואר 2011
(שנתיים ו-36 שבועות)
תחת טישך בריאן קוואן
→ דרמוט אהרן
שר היזמות, הסחר והתעסוקה של אירלנד
29 בספטמבר 20047 במאי 2008
(3 שנים ו-31 שבועות)
תחת טישך ברטי אהרן
→ מרי הרני
מרי קוגלן ←
שר הבריאות והילדים של אירלנד
27 בינואר 200029 בספטמבר 2004
(4 שנים ו-35 שבועות)
תחת טישך ברטי אהרן
מרי הרני ←
שר החינוך והמדע של אירלנד
26 ביוני 199727 בינואר 2000
(שנתיים ו-30 שבועות)
תחת טישך ברטי אהרן
→ ניב ברנך
(שרת החינוך)
מייקל וודס ←
ראש עיריית קורק
20 ביוני 199221 ביוני 1993
(שנה)
→ דניס קרגן
ג'ון מוראי ←
חבר הדאל אירן
29 ביוני 1989 – מכהן
(31 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיהאל מרטיןאנגלית: Micheál Martin;‏ נולד ב-1 באוגוסט 1960) הוא פוליטיקאי אירי המכהן, החל מיוני 2020, כראש הממשלה (טישך) החמישה-עשר של אירלנד וכראש מפלגת פיאנה פול משנת 2011.

בשנת 1989 נבחר לראשונה לפרלמנט האירי. בשנת 1992 נבחר לתפקיד ראש עיריית קורק, אך סיים את תפקידו לאחר שנה. בין השנים 1997–2000 כיהן בתפקיד שר החינוך והמדע.

בין השנים 2000 ל-2004 כיהן כשר הבריאות והילד. בשנת 2004 הוביל רפורמה לאיסור על עישון במקומות העבודה באירלנד, ובכך אירלנד הייתה למדינה הראשונה בעולם בהנהיגה איסור כאמור. כן הקים מרטין את מנהל שירותי הבריאות האירי. בשנת 2004 מונה מרטין לתפקיד שר התעשייה והתעסוקה.

בשנת 2008 ממונה על ידי ראש הממשלה בריאן קוואן לתפקיד שר החוץ. במסגרת זאת ערך בשנת 2009 את הביקור הרשמי הראשון של שר אירי בקובה. באותה שנה, הוא נסע לח'רטום בעקבות חטיפת שרון קמינס והילדה קוואי (אנ'). בשנת 2010 היה לשר החוץ המערבי הראשון שביקר בעזה מאז השתלטות חמאס בשנת 2007.

בינואר 2011 התפטר מרטין מתפקידו כשר חוץ ונבחר למנהיגה השמיני של מפלגת פיאנה פול, לאחר התפטרותו של בריאן קוואן ממנהיג המפלגה. בבחירות הכלליות שנערכו בשנת 2011 (אנ'), הוביל מרטין את המפלגה לתוצאה הגרועה בתולדותיה עם ירידה של 57 מושבים בפרלמנט וסך הכל 17.4% אחוזי הצבעה מהאוכלוסייה הכללית. לאחר הבחירות החל מרטין לכהן כראש האופוזיציה. בבחירות הכלליות לשנת 2016 (אנ') הוביל מרטין את המפלגה לשיפור משמעותי והכפיל את ייצוגה בפרלמנט ל-44 מושבים (לעומת 20 מהבחירות הקודמות). לאחר מכן המשיך לכהן כראש האופוזיציה.

בבחירות הכלליות שנערכו בשנת 2020 (אנ') הפכה פיאנה פול למפלגה הגדולה ביותר וקיבלה 38 מושבים בפרלמנט, מושב אחד יותר ממפלגת שין פיין. מרטין הרכיב קואליצה עם המפלגה פינה גייל והמפלגה הירוקה (אנ'). ב-27 ביוני 2020 מונה מרטין לטישך החמישה-עשר של אירלנד.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיהאל מרטין נולד באזור טרנרס קרוס שבקורק. אביו היה פאדי מרטין, איש כוחות ההגנה האירים, איש מערכת התחבורה האירית הממשלתית ומתאגרף בינלאומי.[1] אמו הייתה איילין "לנה" קורבט.[2] מרטין הוא הילד השלישי מתוך חמשת ילדי המשפחה. אחיו הבכור, שון ואחיו התאום פודרג' נעשו לימים מעורבים בפוליטיקה המקומית של קורק.[3][4] מרטין התחנך בבית ספר תיכון בקורק ולאחר מכן למד אומנות בקולג' קורק של האוניברסיטה הלאומית של אירלנד.

במהלך לימודיו החל מרטין להיות מעורב בפוליטיקה. הוא היה חבר בולט באגף הצעירים של פיאנה פול ובהמשך שימש כיושב ראש הארצי שלו.[5] לאחר סיום לימודי התואר הראשון השלים מרטין תואר שני בהיסטוריה מדינית.[1] לאחר מכן הוא השלים תואר בחינוך והחל ללמד היסטוריה בקולג' בקורק.[5]

ב-2009 הוא פרסם את עבודת הגמר שלו לתואר השני כספר בשם "החופש לבחור: קורק ופוליטיקה מפלגתית באירלנד 1932-1918" (Freedom to Choose: Cork and Party Politics in Ireland 1918–1932).[6]

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של מרטין בהוראה הייתה קצרת ימים ולאחר שנה, ב-1985, הוא פרש מעבודתו והיה לפוליטיקאי במשרה מלאה כאשר הוא נבחר למועצת העיר קורק כנציג פיאנה פול. מבסיס פוליטי מקומי זה הוא החליט שנתיים לאחר מכן לפנות לקריירה פוליטית ארצית. הוא היה אחד מארבעת המועמדים שזכו להיבחר כנציגי המפלגה במחוז הבחירה של קורק דרום-מרכז בבחירות הכלליות של 1987, אך מתוך הארבעה הוא זכה במספר הקולות הנמוך ביותר ולא נבחר.[7] ב-1988 הוא היה לחבר הנהלת המפלגה הארצית.

ב-1989 הכריז הטישך צ'ארלס הוהי על עריכת בחירות בזק ומועמדותו של מרטין הוצגה שוב באותו מחוז בחירה. הפעם עלה בידו להיבחר לדאל אירן ומאז הוא נבחר מחדש בכל מערכות הבחירות שהתקיימו.[7]

בשנתו הראשונה כחבר הדאל שימש מרטין כחבר בכמה מוועדות הבית, כולל אלו שעסקו בפשע, פיננסים והשפה האירית. ב-1992 הוא כיהן כראש עיריית קורק. שנתיים מאוחר יותר, בדצמבר 1994, נבחר ברטי אהרן כמנהיג החדש של פיאנה פול, שאיבדה את כוחה ומצאה את עצמה באופוזיציה. מרטין הצטרף לשורות הספסלים הקידמיים של המפלגה וב-1995 הוא היה לדובר המפלגה לענייני חינוך ולענייני הגיילטאכט.

חבר הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החינוך והמדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובה של פיאנה פול לממשלה לאחר בחירות 1997, מונה מרטין לתפקיד המורחב החדש של שר החינוך והמדע. בגיל 36 הוא היה צעיר השרים בממשלתו הראשונה של ברטי אהרן. כשר החינוך והמדע, התאפיינה כהונתו בהגדלת ההוצאות בכל רמות החינוך, במקביל למספר יוזמות חינוכיות, כמו בדיקה של תוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים והעסקתם של סייעים לבעלי צרכים מיוחדים.[8]

שר הבריאות והילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת חילופי הגברי שבוצעו בקבינט בינואר 2000, מונה מרטין כשר הבריאות והילדים. קודמו בתפקיד, בריאן קוואן, תיאר את התפקיד שהוא "כמו להיות באנגולה", בגלל ש"מוקשים" יכולים לצוץ בכל רגע.[9]

על אף התנגדות נמרצת לכך, הנהיג מרטין איסור על עישון בכל מקומות העבודה באירלנד, כולל בפאבים ובמסעדות. ב-30 בינואר 2003 הוא הודיע על כוונתו להחיל את האיסור הזה החל מה-1 בינואר 2004.[10] בספטמבר 2003 הוא ביקר בניו יורק כדי לבחון כיצד פועל שם איסור דומה וחתם על מסגרת לאמנה של האו"ם לשליטה על צריכת טבאק.[11] איסור העישון נכנס לתוקפו ב-29 במרץ 2004,[12] ובכך הייתה אירלנד למדינה הראשונה בעולם שהנהיגה איסור כולל על עישון במקומות עבודה.[13] בספטמבר אותה שנה הוענק למרטין בגלאזגו פרס על ידי החברה האירופאית לנשימה עבור פועלו לאיסור העישון.[14]

מרטין הנהיג את הרפורמה המקפת הראשונה במערכת הבריאות האירית מזה שלושים שנה. הרפורמה כללה ביטול של מועצות הבריאות ואת הקמת מנהלת שירותי הבריאות. הוא הסיר את הפיקוח על בתי המרקחת החל מה-31 בינואר 2002.[15]

באוקטובר 2003 הבטיח מרטין לבדוק מקרים של חתך של מאחה החיק (Symphysiotomy) בבתי החולים האירים שאירעו במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, והציע טיפול רפואי לאלו שהושפעו מהם.[16]

שר המיזמים, הסחר והתעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2004 התחלף מרטין בתפקידים עם מרי הרני והיה לשר המיזמים, הסחר והתעסוקה. שנה לאחר מכן הציגה רשת הטלוויזיה RTE שיא ביוקר המחיה. מצב זה הוביל את מרטין לבטל את פקודת חנויות המכולת השנויה במחלוקת משנת 1987, שעל פיה נאסרה מכירה של מוצרים בחנויות המכולת מתחת לעלותם.[17]

ב-29 בפברואר 2008 נשלחו מכתבים למרפאת פוריות בולטת בדבלין ומוענו למרטין עם איומים ברצח ועם תרמילי רובה על ידי קבוצה הקרויה "כוח ההגנה של האזרחים האירים".[18]

שר החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפטרותו של ברטי אהרן מתפקיד הטישך במאי 2008 תמך מרטין במועמדותו של בריאן קוואן כמנהיג פיאנה פול.[19]

בחילופי הגברי בקבינט שבוצעו באותו חודש בעקבות בחירתו של קוואן כטישך, מונה מרטין לתפקיד שר החוץ. אחד הנושאים הראשונים בהם הוא עסק היה משאל העם לאשרור אמנת ליסבון. הוא הוביל את המערכה של הממשלה לאשרור האמנה. על אף התמיכה הגורפת של הממשלה ומפלגות האופוזיציה שתמכו באשרור האמנה, היא לא אושרה במשאל. מרטין וקוואן כשלו בלשכנע את הציבור האירי לתמוך באמנה והצבעת מחאה זו הובעה במשאל שנערך ב-12 ביוני וכך שקעה הממשלה במשבר פוליטי קשה.[20]

בפברואר 2009 יצא מרטין לביקור באמריקה הלטינית בפעם הראשונה. הוא ביקר במקסיקו ובקובה, שהייתה זו הפעם הראשונה בה ביקר בה שר אירי בביקור רשמי.[21]

בספטמבר אותה שנה הוא נסע לחרטום, בירת סודאן כדי לדון עם ממשלת סודאן בעניין חטיפתן של שרון קומינס והילדה קווקי.[22]

בפברואר 2010 הוא הגן על ההחלטה לבצע שיפוץ בשגרירות אירלנד באוטווה, קנדה בעלות של 4.4 מיליון אירו.[23] בביקורו בבריסל באותו חודש הוא ביקש הבהרות משר החוץ של ישראל אביגדור ליברמן על השימוש שנעשה בדרכונים אירים מזויפים במהלך חיסולו של מחמוד אל-מבחוח.[24]

במרץ אותה שנה הוא קיים פגישה בבית הלבן עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה כאשר התלווה לטישך קוואן.[25]

במאי אותה שנה נפגש מרטין עם מנהיגים סינים בכירים בבייג'ינג כדי לדון על יחסי אירלנד–סין. לאחר מכן הוא המשיך במסעו לשאנגחאי כדי לבקר את הביתן האירי בתערוכת אקספו 2010.[26]

ביוני אותה שנה הוא קיים ביקור בן חמישה ימים באוגנדה ובאתיופיה.[27]

ביקורת על הסגר על רצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשר החוץ מתח מרטין ביקורת על הסגר על רצועת עזה, במיוחד לאחר שלא אושר לו להגיע לשם ב-2009. היא כתב לספרד (ששימשה אז כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי), והציע שהאיחוד יישלח צוות של שרי חוץ לאזור ב-2010.[28] מרטין ביקר ברצועת עזה ב-25 בפברואר 2010 יחד עם משלחת הומניטרית שעברה ליום אחד ממצרים אל הרצועה.[29] בעשותו זאת הוא היה לשר החוץ המערבי הראשון שביקר ברצועה מאז תחילת שלטון חמאס שם ב-2007. בעת שהותו בעזה הוא ביקר בבתי חולים ובבתי ספר. הוא לווה בכלי רכב של האו"ם.[30] הוא פנה לממשלת ישראל ואמר: "אני פונה לממשלת ישראל ולכל הנוגעים בדבר להסיר את הסגר".[31]

בשבוע שלאחר ביקורו הוא כתב מאמר דעה על התנסותו בניו יורק טיימס הבינלאומי.[32]

בעת כהונתו כשר החוץ התרחש המשט לעזה. הוא הודיע לדאל אירן שהוא ביקש שממשלת ישראל תאפשר לספינה "רייצ'ל קורי" להעביר מטען סיוע לרצועה כדי שלא תהיה מעורבת ב"שפיכות דמים נוספת".[33]

מנהיג פיאנה פול[עריכת קוד מקור | עריכה]

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2010 עלו ספקות בנוגע ליכולות ולשיקול הדעת הפוליטי של בריאן קוואן כטישך וכמנהיג מפלגת פיאנה פול בעקבות ראיון הרה אסון שהוא קיים בתוכנית בוקר של תחנת הרדיו RTÉ Radio 1. בשלב הראשון שרד קוואן את מטחי הביקורת, אך באותו חודש הודה מרטין שהוא וחברי קבינט נוספים, שר האוצר בריאן לניהן ושר המשפטים דמוט אהרן, שואפים להנהיג את המפלגה אם תתפנה משרת המנהיג.[34] בה בעת שכמה מחברי הספסלים האחוריים של המפלגה קראו לקוואן לפרוש, אף אחד מחברי הקבינט לא קרא תיגר בפומבי על מנהיגותו. תחת זאת, הביע מרטין בראיון רדיו בדצמבר אותה שנה פעם נוספת את העניין שלו להתמודד על התפקיד במידה שייתפנה.[35]

ב-16 בינואר 2011 הכריז מרטין שהוא יצביע נגד קוואן בהצבעת האמון הבאה שתתקיים במפלגה במנהיגותו. הוא הציע להתפטר מתפקידו כשר החוץ, אך קוואן דחה את הצעתו זו.[36] בהצבעה שהתקיימה הביעה המפלגה את אמונה בקוואן ובעקבות זאת הוא קיבל את התפטרותו של מרטין.

ב-22 בינואר הודיע קוואן כי הוא מתפטר מתפקידו כמנהיג המפלגה אך ימשיך לכהן כטישך. במהדורת חדשות מיוחדת ששודרה באותו ערב ברשת הטלוויזיה RTÉ, עלו לשידור כמה מחברי הדאל אירן מטעם פיאנה פול והעניקו גיבוי למרטין כמועמד למנהיג המפלגה. מאוחר יותר באותו ערב הכריז מרטין רשמית על כוונתו לגייס תמיכה לבחירתו כמנהיג המפלגה.[37] כבר בשלב זה הוא נראה כמי שמוביל במירוץ. עם זאת, כמה מועמדים נוספים הציגו את מועמדותם. שר האוצר לניהן נחשב כיריבו הגדול ביותר של מרטין בהתמודדיות. עם זאת, מעמדו היה חלש בשל הצהרת התמיכה שלו בקוואן שבוע קודם לכן. לשר ההגנה, איימון או'קוויב ולשרת המסחר מרי הנפין, היו בסיסי תמיכה שונים מאלו של מרטין, אך מצומצמים מאוד.

ב-26 בינואר התכנסו חברי סיעת פיאנה פול בדאל אירן כדי לבחור מנהיג חדש למפלגה. מועמדותו של מרטין הוצעה על ידי שר העבודה דארה קאלרי ועל ידי שרת הגמלאים וקידום הבריאות אניה בריידי והוא קיבל בהצבעה 33 קולות. מספר זה היה כפול ממספר הקולות של או'קוויב אך עדיין לא היה מספיק כדי להיבחר. לאחר שהנפין ולניהן פרשו מהמרוץ והקולות שהם זכו בהם התפצלו בין מרטין לבין או'קוויב, גרף מרטין בסופו של דבר 50 קולות ונבחר כמנהיג השמיני של פיאנה פול. לאחר ניצחונו הוא התחייב לחדש את נעוריה של המפלגה כמפלגת מרכז, מתוך אמונה שפיאנה פול מעולם לא פנתה לציבור האירי במונחים של שמאל או ימין.[38]

מרטין הוביל את המפלגה בבחירות הכלליות שנערכו ב-25 בפברואר 2011, בהן היא הובסה בתבוסה הקשה ביותר שנחלה מפלגת שלטון בכל תולדתיה של אירלנד. כוחה של המפלגה ירד בחצי ובסופה של ספירת הקולות התברר כי המפלגה איבדה 57 מושבים בדאל אירן, ירידה של 75%. בדאל אירן החדש שנבחר יוצגה פיאנה פול ב-20 מושבים והפכה למפלגה השלישית בגודלה בבית, הפעם הראשונה ב-79 שנים בהם היא הייתה המפלגה הגדולה ביותר.

בעוד שמרטין ואחרים בחוגי ההנהגה של המפלגה סיכמו כבר בשלב מוקדם שהם לא ייבחרו מחדש לכהונה נוספת של הממשלה, הם הופתעו מגודל התבוסה. הם קיוו שהמפלגה תזכה בלפחות 30 מושבים. בפתחו של מה שתואר כ"תבוסה במימדים היסטוריים", התחייב מרטין לגרום למפלגה לחדש את פניה בכל הדרגים.

במסע הבחירות לסנאט המליץ מרטין על עשרה מועמדים, מתוך כוונה להזרים דם חדש למפלגה. מהלך זה הוביל לתרעומת מצד הסנאטורים המכהנים של המפלגה. מתוך עשרת מועמדיו של מרטין נבחרו רק חמישה, אם כי הישגיה של המפלגה בבחירות אלו עלו על כל הציפיות.

באוגוסט חבר מרטין לגיי ביירן כמועמד אפשרי לנשיאות, אך מהלך זה גרם למחלוקת במפלגה שהעדיפה מועמד משורותיה, בריאן קראולי, שהחריף על רקע סירובו של ביירן להצעה ופרישתו של קראולי מהמרוץ. בסקר דעת קהל שנערך בספטמבר ירדה התמיכה בפיאנה פול ל-10%, קצת פחות מהישגיה בבחירות שנערכו בפברואר.[39]

2018-2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016 מתח מרטין ביקורת על מפלגת השלטון פינה גייל בשל תוכניותיה להורדת שיעור המיסוי באירלנד לרמה הנהוגה בארצות הברית. בבחירות הכלליות שהתקיימו באותה שנה הוביל מרטין את פיאנה פול להתאוששות צנועה ומספר מושביה בדאל אירן עלה ל-44 מתוך 158.[40]

ב-2018 הצהיר מרטין שהוא יתמוך בהקלה בחוקי ההפלות המלאכותיות באירלנד ודיבר על "חוסר גמישות אכזרי והשלכות בלתי צפויות".[41][42] הוא ציין ש"הוא יצביע בעד ביטול התיקון השמיני כדי לאפשר הפלות על פי בקשה עד לסוף השליש הראשון של ההריון", ובכך הוא גרם לעימותים פנימיים בפיאנה פול. 31 מתוך חברי הדאל אירן וחברי הסנאט של המפלגה התייצבו לצילום משותף שהראה את התנגדותם לביטול התיקון השמיני, כמחצית מכלל נציגי המפלגה.

באוקטובר אותה שנה השתררה מבוכה במפלגה כאשר סיפרה סורשה מקנספיי שמרטין הבטיח לה שהיא תהיה מועמדת המפלגה בבחירות בצפון אירלנד, בניגוד לדעת המפלגה.[43]

בנובמבר התעמתו מרטין וליאו ורדקר בנוגע להגדלת המס על הדלקים שכמעט והוביל לפיזור הדאל אירן.[44] בדצמבר החליט מרטין על כניסה למשא ומתן על הסכם תמיכה (confidence-and-supply). באותו חודש הוא פסל אפשרות של עריכת בחירות כלליות ב-2019.[45]

טישך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביוני 2020 מרטין כטישך (ראש ממשלת אירלנד), במסגרת הסכם קואליציוני היסטורי בו חברה מפלגתו, פיאנה פול ליריבותיה ההיסטוריות, פינה גייל והמפלגה הירוקה. 93 מחברי הדאל אירן הצביע עבורו מול 63 מתנגדים.[46] יומיים לאחר מכן התעוררה מחלוקת בין מרטין לבין שאר מנהיגי המפלגה על כך שהוא לא מינה שרים ממערב אירלנד ועל כך שדארה קאלרי מונה כמצליף הראשי ולא כשר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין נשוי למרי אושיי, שאותה הוא הכיר בתקופת לימודיו באוניברסיטה ולשניים חמישה ילדים. באוקטובר 2010 הלכה לעולמה בתו הצעירה לנה לאחר שסבלה מבעיות לבביות.[47] 11 שנים קודם לכן נפטר בנם התינוק בלידתו.[48]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיהאל מרטין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 McGreevy, Ronan (26 January 2015). "Micheál Martin's family history: from old IRA to the British army". The Irish Times.
  2. ^ Kelleher, Olivia (6 April 2010). "Lana Martin funeral held". The Irish Times.
  3. ^ Riegel, Ralph (16 November 2016). "Micheal Martin's brother defends decision to offer sympathy to family of paedophile". Irish Independent.
  4. ^ "FF councillor 'upset' over selection of Martin's brother". Irish Examiner. 8 January 2009.
  5. ^ 1 2 Ryan, Conor (29 January 2011). "Ready for the long road and long term". Irish Examiner.
  6. ^ Micheál Martin, Freedom to Choose: Cork and Party Politics in Ireland 1918–1932, Collins, 2009
  7. ^ 1 2 "Micheál Martin". ElectionsIreland.org.
  8. ^ "Record £160m funding for third-level institutions". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 27 July 1999.
  9. ^ Hugh O'Connell, Here's why Leo Varadkar is looking to avoid 'land mines in Angola', TheJournal.ie, Aug 6th 2014.
  10. ^ "Martin to introduce smoking ban 2004". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 30 January 2003.
  11. ^ "Martin to assess NY smoking ban". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 14 September 2003.
  12. ^ "Ban on smoking in the workplace in Ireland". Citizens Information Ireland.
  13. ^ "Ireland's Smoking Ban Declared a Success". Fox News Channel. 30 March 2004.
  14. ^ "Martin to receive award for smoking ban". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 4 September 2004.
  15. ^ "Pharmacy deregulation begins". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 31 January 2002.
  16. ^ "Martin promises Symphysiotomy review". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 1 October 2003.
  17. ^ "Grocery prices to drop from today after order's abolition". Irish Independent. 20 March 2006.
  18. ^ "Ireland: Death threats to clinics, gov't". USA Today. 10 March 2008.
  19. ^ "Cowen front-runner to succeed Ahern". RTÉ News. 3 April 2008.
  20. ^ "Cowen disaster: little authority and no leadership". Irish Independent. 15 June 2008.
  21. ^ "Martin begins Latin America visit". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 16 February 2009.
  22. ^ "Martin travelling to Sudan for Commins talks". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 5 September 2009.
  23. ^ "Martin defends €4.4m embassy spending". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 7 February 2010.
  24. ^ Luke Baker (22 February 2010). "Martin to quiz Israeli minister on passports". Irish Independent.
  25. ^ Ralph Riegel, Conor Kane and Fionnan Sheahan (27 February 2010). "Ministers may be shuffled out of the St Patrick's Day parade". Irish Independent.
  26. ^ "Martin calls for Chinese on Leaving Cert". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 27 May 2010.
  27. ^ "Micheál Martin visits Uganda, Ethiopia". RTÉ News and Current Affairs. Raidió Teilifís Éireann. 28 June 2010.
  28. ^ "Martin critical of Gaza 'open prison'". RTÉ News. 21 December 2009.
  29. ^ "Martin to visit UN projects in Gaza". RTÉ News. 25 February 2010.
  30. ^ "Irish foreign minister makes ground-breaking Gaza visit". ArabNews. 25 February 2010. Archived from the original on 27 February 201
  31. ^ Colm Kelpie (26 February 2010). "Martin urges Israel to lift Gaza blockade". Irish Independent.
  32. ^ Ireland urges more pressure to end Gaza blockade, The Daily Star, Mar. 06, 2010
  33. ^ Dougherty, Jill (3 June 2010). "Ireland asks Israel for safe passage of another ship with aid for Gaza". CNN.
  34. ^ "Martin admits leadership ambition". Irish Examiner. 22 September 2010.
  35. ^ "Martin 'interested' in FF role". The Irish Times. 4 December 2010.
  36. ^ "Martin calls for Fianna Fáil to change leader". RTÉ News. 16 January 2011.
  37. ^ "Four candidates to replace Cowen as FF leader". RTÉ News. 24 January 2011.
  38. ^ "Micheál Martin elected as eighth leader of Fianna Fáil". The Irish Times. 26 January 2011.
  39. ^ Dublin v Kerry (18 November 2010). "FF slumps to 10pc in poll". The Irish Independent.
  40. ^ "Irish election: Rivals Fine Gael and Fianna Fáil to discuss forming new government": BBC
  41. ^ Wheaton, Sarah (18 January 2018). "Irish opposition leader swings behind legalizing abortion". Politico.
  42. ^ "Fianna Fáil's Martin supports repeal of abortion law". BBC News. 19 January 2018.
  43. ^ "FF's deputy leader says it was 'premature' for McAnespy to be told she would be a candidate in NI elections": The Journal, published 10/26/2018
  44. ^ "Dáil in chaos as Varadkar and Martin argue 'like children' in carbon tax increase 'racket'": The Independent, Kevin Doyle and John Downing, published 11/21/2018
  45. ^ Fiach Kelly, Martin rules out election in 2019, saying it would not be in the national interest, THE IRISH TIMES, Dec 12, 2018.
  46. ^ "Micheál Martin becomes new Irish PM after historic coalition deal". BBC News. 27 June 2020.
  47. ^ "Micheal Martin's daughter passes away". TheJournal.ie. 23 September 2010.
  48. ^ "Martin family heartbroken at death of daughter". Irish Independent.