ארבעת הספרים על אודות האדריכלות

הספר "Quattro libri dell´architettura", הופץ בשנת 1642

ארבעת הספרים אודות האדריכלות (איטלקית I quattro libri dell’architettura) הוא חיבור פרי עטו של האדריכל האיטלקי אנדראה פלאדיו, אשר יצא לאור בשנת 1570. תהילתו של פלאדיו באה לו מן המבנים הרבים שבנה, שרובם הגדול שרד עד ימינו, אך לא פחות מפרסום החיבור הזה, שבו פרסם סיכום של עבודתו כמו גם מחשבות אודות שאלות יסוד באדריכלות. את הדחף לכתיבה קיבל, כנראה, לאחר שחזר מסיוריו ברומא, עמוס רשמים, ובעיקר תוכניות ואיורים של מבנים עתיקים.

בהקדמה אל הקוראים שבראש הספר הראשון מונה פלאדיו את סוגי המבנים השונים שבדעתו לתאר. אלה הנזכרים בראש הרשימה (בתים פרטיים, כבישים, גשרים, כיכרות, בתי-כלא, בזיליקאות, קסיסטאות, פליסטראות ומקדשים), זכו אומנם לתיאור ודיון וקובצו בארבעת הספרים היוצרים את החיבור שלפנינו. בחלקה השני של הרשימה נזכרים ששה סוגי מבנים נוספים ("..תיאטראות, אמפיתיאטראות, קשתות, בתי מרחץ, אמות-מים, ביצורי העיר ושעריה..") שלא זכו לתיאור כלשהו. ייתכן אפוא שלפנינו מותווית התוכנית לחיבור כולל, שתוכנן לעשרה ספרים בסך הכל, בהיקף הזהה לחיבורו של ויטרוביוס הרומאי, ולחיבורו של לאון בטיסטה אלברטי, אלא שתוכניות אלה להוצאה לאור לא התממשו.

מאז ביקורו הראשון ברומא נהג פלאדיו לסקור בניינים רומיים חרבים, למדוד ולשרטט את שרידיהם. הוא גם ניסה כוחו בשחזור תוכניתם ומבנה העל, בהוספת עיטורים שלא מצא עדות לקיומם, והרשה לעצמו דברי ביקורת על דעות של אנשים אחרים בדבר זיהוי המבנה ושחזור תוכניתו . "ארבעת הספרים" הוא במידה רבה ספר מקצועי לאדריכל. גם אם היה בו הרצון לשוות לספר את האופי הלמדני, ההומניסטי, הרי שפרט לאזכורים היסטוריים אחדים (הרודוטוס, יוליוס קיסר, טקיטוס) , החיבור הוא טכני למדי.

מבנה החיבור ותוכנו

וילה גודי בארבעת הספרים על אודות האדריכלות

החיבור, כשמו, מורכב מארבעה "ספרים", שנועדו להציג אספקטים שונים של התאוריה האדריכלית, ממוינים לפי נושאים, והם: עקרונות האדריכלות בספר הראשון, בנייה פרטית- בשני, בנייה ציבורית - בשלישי, מקדשים עתיקים - ברביעי.

ספר ראשון

לאחר ההקדשה לפטרונו עוסק המחבר בעיקרי תורת האדריכלות. מיד בהתחלה הוא מעלה על נס את שלושת העיקרים שקיבל מוויטרוביוס, שלאורם יש לבנות כל בניין, והם: השימושיות או הנוחות, היציבות והיופי Utilitas, Firmitas, Venutitas. את חלקו המרכזי של הספר תופס העיסוק בחמשת הסדרים: סדר טוסקני, סדר דורי, סדר יוני, סדר קורינטי וסדר מורכב. מוויטרוביוס קיבלו האדריכלים רק ארבעה סדרים, שכן הסדר המורכב (מורכב מאלמנטים של הכותרת היונית והקורינתית גם יחד) היה בשימוש באדריכלות הרומית לאחר ימיו של ויטרוביוס. אלברטי הוסיף את הסדר המורכב לקבוצת הסדרים, אך היה זה סבסטיאנו סרליו שפרסמם לראשונה, בצירוף האיור המתאים, והפך בכך את קבוצת חמשת הסדרים הקלאסיים לקאנונית.

שתי סוגיות שעניינן נגזר מתורת הפרופורציות שניסח ויטרוביוס נדונו אצל סבסטיאנו סרליו, ג'אקופו בארוצי דה ויניולה, פלאדיו ואחרים. האחת הוא היחס שבין קוטר העמוד לגובהו בסדרים השונים, והשנייה - היחס שבין קוטר העמוד למרווח הבין-עמודי. ויטרוביוס דן בכל אחת מן הסוגיות האלה בנפרד. פלאדיו ניסה למזג בין שתי הסוגיות. היה בתיאור ובאיורים המפורטים כדי לתת לכל אדריכל הדרכה מפורטת כיצד לעצב את חמשת הסדרים, וכיצד לבנות סטווים, לוג'יות מקורות בגמלון, וכדומה.

ספר שני

ויטרוביוס כתב בספרו כי על האדריכל לא רק לבנות אלא גם לכתוב אודות הבניינים שבנה. הספר השני עוסק בבנייה הפרטית ועוסק במבנים הפרטיים - וילות וארמונות - שהקים פלאדיו בעצמו הלא הן הווילות הפלדיאניות בוונטו. הטקסט והאיורים נכתבו אפוא ברוח המלצתו של ויטרוביוס. הספר השני איננו רק תיק העבודות של פלאדיו, במילה ובשרטוט, אלא שהוא מבטא את התפיסה שלו כמתכנן ומעצב. מספר עקרונות הן ברוח פועלו של ויטרוביוס, כמו הצורך להתאים את הבית לצרכיו ולמעמדו של בעליו. או ההשוואה בין בניין לבין גוף האדם. כשם שיש בין אבריו של אדם הפונים החוצה, גלויים לעין כל מפאת יופיים, ויש אחרים המוסתרים בתוך גופו, מפאת המבוכה שהם עלולים לגרום, כך בבניין יש חדרים וחלקים אחרים שהם לראווה כמו קומת מגורי האדון (piano nobile) , ואחרים - כמו מטבח ושירותים שיש להצניעם במרתף. גם עניינים אחרים הם חלק מתפיסתו התכנונית, והוא דן בצורך להתאים את גודל החדרים השונים לתפקיד שהם ממלאים; לעומת זאת הדגש הרב לשימוש בסימטריה דו-צדדית בתוכנית ובחזיתות עולה בבירור מן האיורים הרבים.

ספר שלישי

חלקו העיקרי של הספר עוסק בדרכים ובעיקר בגשרים. זהו נושא הנדסי מובהק, שהרומאים הגיעו בו להישגים נכבדים, ומשום מה אין הוא זוכה כלל להתייחסות אצל ויטרוביוס. החלק המוקדש לגשרים, בנויים עץ או אבן, הוא תוספת חשובה. בעוד שבמקומות אחרים בחיבור, צמוד פלאדיו לויטרוביוס במידה רבה, הרי כאן הוא ניתק ממנו לגמרי, בהביאו לפני הקורא דיווח על גשרים רומיים עתיקים בצירוף תוכניות ונתונים מפורטים על גשרים פרי תכנונו (מפורסם בהם גשר בסאנו דל גרפה), בין אם בוצעו בפועל, בין אם נשארו על הנייר.

בחלקו השני של הספר דן פלאדיו בסוגיות עירוניות. אין הוא מתאר תיאור כללי של העיר, אלא דן רק בכיכר העיר, ובשני סוגי מבנים הסמוכים לה: הבסיליקה, מקום ששימש בעיקר כבית משפט, והפליסטרה. אבל דווקא הבסיליקה של ויצ'נזה, הבניין המפורסם ביותר של פלאדיו, שהפך לסמל העיר, ושגם הוא עצמו הילל אותו, זכה רק לתיאור סתמי קצר.

ספר רביעי

זהו הארוך והמפורט ביותר מבין ארבעת הספרים, והוא מוקדש כולו, לתיאור בניני ציבור, שכמעט כולם, למעט יוצא מן הכלל אחד, הם מקדשים רומיים עתיקים. חמשת הפרקים הראשונים דנים בסוגיות אדריכליות כללית הנוגעות למקדשים, במידה רבה במתכונת דומה לזו שבה השתמש ויטרוביוס. בחירת המקום למקדש, תוכנית המקדש ואופי עיטוריו, וכדומה.

פלאדיו מצביע על ההבדל בין המקדשים הרומיים, שהיו בתי יראה לאמונות פגאניות ובין הכנסייה בימיו, והאמונה באל יחיד. במקומות אחרים הוא מערפל מעט את המעבר בין שני סוגי הבניינים. אמנם התוכנית העגולה נחשבה בעיניו כאידאלית הן למקדשים הקדומים והן לכנסייה, אך הדרישות הפולחניות-טקסיות של הכנסיות הכריעו את הכף דווקא ליצירת כנסיות מאורכות.

יתרת הספר (פרקים 6 - 31) מוקדש לבניינים העתיקים ברומא, באיטליה, בצפון דלמטיה וגם באזור פרובנס שבדרום צרפת, כולם בניינים שראה פלאדיו במו עיניו, וטרח למדדם ולשרטטם בנסיעותיו. אף שראה ברומא בניינים עתיקים מסוגים שונים, ובהם תיאטראות, אמפיתיאטראות, אמות מים, גשרים, מקדשים, בתי מרחץ וכדומה, הרי שלספר הרביעי ב"ארבעת הספרים" ייעד רק את המקדשים שראה ותיעד. פלאדיו לא רק מדד את השרידים ושרטט את מה שראה, אלא גם הרשה לעצמו להשלים את החסר, ובעיקר לשחזר את תוכנית המבנה, ולהציג לקורא תוכניות שלמות למדי. בכך היה לו, לדבריו, ויטרוביוס לעזר רב, כמורה באדריכלות הקלאסית. ממנו למד את עקרונות התכנון למקדשים, את תורת הפרופורציות, את פרטי האורדרים השונים, וכיוצא בזה.

יוצא דופן בחלק זה של החיבור הוא הפרק ה-17, שכן הוא היחיד שאיננו מוקדש לתיאור של בניין רומאי עתיק, אלא דווקא לבניין שנבנה בזמנו של פלאדיו. הכוונה לסן פייטרו אין מונטוריו, המכונה "טמפייטו" (San Pietro in Montorio, Tempietto), שנבנה בשנת 1502 בידי האדריכל דונאטו בראמאנטה (Donato Bramante).

את תשומת הלב הרבה ביותר הקדיש פלאדיו, בספר הרביעי, לפנתאון ברומא, אותו למד לפרטיו. הדבר מתבטא בכך שהקדיש למבנה את המספר הרב ביותר של תוכניות, חתכים ומבטים. אין ספק שהבניין הוא אחד ההישגים האדריכליים-הנדסיים הרומאיים, והעובדה שגוף המבנה הוא עגול - כיפה על גבי גליל - צורה שנחשבה בעיניו כאידאלית לעיצוב מקדשים, שמה את הבניין במוקד התעניינותו. פלאדיו גם בנה בניינים בהשפעה ישירה של הפנתאון, כמו הטמפייטו למשפחת ברבארו במאזר, והווילה קפרה "לה רוטונדה" בוויצ'נזה.

לקריאה נוספת

• אנדריאה פלאדיו, ארבעת הספרים על אודות האדריכלות, תרגם לעברית, הוסיף מבוא, הערות ומפתחות רוני רייך, הוצאת דביר, תל אביב, 1999.