דלקת האוזן החיצונית – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
גורם המחלה הוא במרבית המקרים הוא [[פסאודומונס]] אך גם [[סטרפטוקוק]] יכול לגרום לכך. הסימן העיקרי הוא [[כאב]] באוזן, המוחמר בעת הנעת האפרכסת, יש [[בצקת]] ואודם של תעלת השמע ולעתים יש הפרשה מוגלתית. לא תמיד דלקת זו מלווה ב[[חום (תסמין)|חום]], והסכנה העיקרית שבה היא התפשטות לאזורים אחרים. הטיפול הוא [[אנטיביוטיקה|אנטיביוטי]], ולעתים די בטיפול מקומי הכולל טיפות אוזניים. |
גורם המחלה הוא במרבית המקרים הוא [[פסאודומונס]] אך גם [[סטרפטוקוק]] יכול לגרום לכך. הסימן העיקרי הוא [[כאב]] באוזן, המוחמר בעת הנעת האפרכסת, יש [[בצקת]] ואודם של תעלת השמע ולעתים יש הפרשה מוגלתית. לא תמיד דלקת זו מלווה ב[[חום (תסמין)|חום]], והסכנה העיקרית שבה היא התפשטות לאזורים אחרים. הטיפול הוא [[אנטיביוטיקה|אנטיביוטי]], ולעתים די בטיפול מקומי הכולל טיפות אוזניים. |
||
סיבה נוספת לדלקת היא שימוש ב[[מקל ניקוי אוזניים]] לניקוי תעלת האוזן משעוות אוזן: העמדה הרווחת בקרב [[רופא]]ים היא כי שימוש זה מיותר ויכול להזיק, שכן השעווה נועדה להגן על תעלת האוזן מפני [[דלקת|דלקות]], והסרתה הופכת את התעלה לפגיעה יותר. |
סיבה נוספת לדלקת היא שימוש ב[[מקל ניקוי אוזניים]] לניקוי תעלת האוזן משעוות אוזן: העמדה הרווחת בקרב [[רופא]]ים היא כי שימוש זה מיותר ויכול להזיק, שכן השעווה נועדה להגן על תעלת האוזן מפני [[דלקת|דלקות]], והסרתה הופכת את התעלה לפגיעה יותר. בנוסף, השימוש עלול לשרוט את עור התעלה ולגרום לזיהום. מחקר שנערך ב[[מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל]] מצא קשר בין שימוש במקלות אוזניים לשכיחות דלקת האוזן החיצונית בקרב ילדים. |
||
== ראו גם == |
== ראו גם == |
||
גרסה מ־23:12, 6 במאי 2013
שגיאות פרמטריות בתבנית:מחלה
פרמטרים [ ICD9, שם בלועזית, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| תחום |
רפואת אף אוזן גרון  |
|---|---|
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | ped/1688 emerg/350 |
| MeSH | D010032 |
| MedlinePlus | 000622 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | H60 |
  | |
דלקת באוזן החיצונית היא דלקת אוזן העלולה להופיע אצל אנשים אשר שוחים הרבה ונמצאים בבריכות.
אורכה של תעלת האוזן החיצונית הוא כ 2.5 ס"מ. חלקה החיצוני בנוי מסחוס האפרכסת ומצופה בעור, והחלק הפנימי מורכב מעצם הרקה ללא סחוס, ומצופה בעור בלבד. במידה ויש זיהומים בחלק הפנימי, הסכנה להתפשטות של הזיהום לעצם היא גדולה למדי. תעלת האוזן החיצונית מכילה גם את שעוות האוזניים אשר משמנת את התעלה, מונעת כניסה של זיהומים ובעלת אפקט אנטי דלקתי.
דלקת באוזן החיצונית יכולה להופיע אצל אנשים אשר שוחים הרבה ונמצאים בבריכות ומכאן כינויה באנגלית: swimmer's ear. על הלוקים בדלקת האוזן החיצונית להימנע מחשיפה למים במשך מספר ימים ולרוב הדלקת עוברת לבד. ואולם, יש מצבים בהם קיימים זיהומים חזקים מאוד באוזן החיצונית (malignant otitis externa) אשר מופיעים בעיקר אצל חולי סוכרת. הזיהום פוגע בחלק התיכון של האוזן החיצונית ובזיז הפטמתי (Mastoid process) של עצם הרקה.
גורם המחלה הוא במרבית המקרים הוא פסאודומונס אך גם סטרפטוקוק יכול לגרום לכך. הסימן העיקרי הוא כאב באוזן, המוחמר בעת הנעת האפרכסת, יש בצקת ואודם של תעלת השמע ולעתים יש הפרשה מוגלתית. לא תמיד דלקת זו מלווה בחום, והסכנה העיקרית שבה היא התפשטות לאזורים אחרים. הטיפול הוא אנטיביוטי, ולעתים די בטיפול מקומי הכולל טיפות אוזניים.
סיבה נוספת לדלקת היא שימוש במקל ניקוי אוזניים לניקוי תעלת האוזן משעוות אוזן: העמדה הרווחת בקרב רופאים היא כי שימוש זה מיותר ויכול להזיק, שכן השעווה נועדה להגן על תעלת האוזן מפני דלקות, והסרתה הופכת את התעלה לפגיעה יותר. בנוסף, השימוש עלול לשרוט את עור התעלה ולגרום לזיהום. מחקר שנערך במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל מצא קשר בין שימוש במקלות אוזניים לשכיחות דלקת האוזן החיצונית בקרב ילדים.
ראו גם
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.