יהודה רון-פולני – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(\.pdf .*?])\s*\{\{PDF\}\} +\1)
שורה 15: שורה 15:
בשנת [[1968]] זכה בפרס [[מפעל חיים]] לחינוך ולהגות על שם המורה [[צבי אליאב|צבי אליאב (פרלה)]].{{הערה|{{מעריב||פרס חינוך יינתן לי. רון-פולני|1968/12/09|01112||}}.}}
בשנת [[1968]] זכה בפרס [[מפעל חיים]] לחינוך ולהגות על שם המורה [[צבי אליאב|צבי אליאב (פרלה)]].{{הערה|{{מעריב||פרס חינוך יינתן לי. רון-פולני|1968/12/09|01112||}}.}}


פולני נישא ל[[מרים לוית|מרים]] ולהם נולדו שתי בנות: צפרירה וטלילה. נישא בשנית לשלומית, ולהם נולדו בן ובת. נכדו ובנה של טלילה, גיל קוטלר, נפטר בשירות מילואים בשנת [[1995]].{{הערה|1=[http://www.ry-hantzacha.org.il/GLpersonCard.aspx?id=124 גיל קוטלר], באתר מורשת והנצחה ברמת יוחנן.}}
פולני נישא ל[[מרים לוית|מרים]] ולהם נולדו שתי בנות: צפרירה וטלילה. נישא בשנית לשולמית, ולהם נולד בן, עזרא. נכדו ובנה של טלילה, גיל קוטלר, נפטר בשירות מילואים בשנת [[1995]].{{הערה|1=[http://www.ry-hantzacha.org.il/GLpersonCard.aspx?id=124 גיל קוטלר], באתר מורשת והנצחה ברמת יוחנן.}}


פולני נפטר בשנת, 1983, בן 92 במותו, ונקבר ברמת יוחנן.
פולני נפטר בשנת, 1983, בן 92 במותו, ונקבר ברמת יוחנן.

גרסה מ־18:56, 5 ביולי 2014

יהודה רון-פולני (1919)

יהודה רון-פולני (פּוֹלסקי[2]) (28 בספטמבר 1891 - 29 באוגוסט 1983) היה מחנך, ממנתבי הדרך החינוכית ב"חבר הקבוצות" ובאיחוד הקבוצות והקיבוצים, ומיוזמי "חברת הילדים" בבית אלפא.

ביוגרפיה

פולני נולד בזוֹלוֹטוֹנוֹשה (Золотоноша) בפלך פולטבה שברוסיה, בן לריסי ודב פולנסקי. בגיל שבע החל ללמוד עברית בחדר מתוקן בניקולאייב. בשנת 1906, כשהיה בן 15, עלה לארץ ישראל כחלוץ המשפחה. בשנת 1910 סיים את לימודי ההוראה בסמינר "עזרה" בירושלים, ובין השנים 19101911 היה מורה בבית הספר הראשון בראשון לציון. בשנת 1920 היה ממקימי בית הספר העמלני הניסיוני בתל אביב, ובשנת 1923 לקח חלק בהקמת בית החינוך לילדי העובדים, שהפך לספינת הדגל של זרם העובדים וגובשו בו אותם יסודות פדגוגיים שהונהגו בבית הספר העמלני.

בשנת 1925 קיבל על עצמו את תפקיד ריכוז חברת הילדים הראשונה בהרי הגלבוע (בית אלפא, חפציבה ותל יוסף) וניהל אותה במשך ארבע שנים.

במשך שמונה שנים ניהל את מערכת החינוך בכפר הנוער בן-שמן. לאחר מכן שב לעמק יזרעאל והיה שותף להקמת המוסד החינוכי שומריה.

בקיץ 1940 עזב עם משפחתו, יחד עם קבוצת חברים מתומכי בן-גוריון, לרמת יוחנן. בשנת 1941 היה שותף לייסוד ועמד בראשו של בית החינוך זבולון עבור ילדי רמת יוחנן, כפר המכבי ואושה, עד שפרש מהוראה בשנת 1953.

פולני הניח את היסודות לשיטת החינוך הקיבוצי המשותף, האמין בדוגמה אישית כחלק מיסודות שיטת החינוך שלו, ועודד הוראה המבוססת על שמחת למידה, תוך עוררות הסקרנות של התלמידים, ושאיפה לאיזון בין חירות אישית לזיקה חברתית. לאחר פרישתו מהוראה החל לערוך את הביטאון העיוני של המחנכים באיחוד הקיבוצים "אגרת לחינוך".

בשנת 1968 זכה בפרס מפעל חיים לחינוך ולהגות על שם המורה צבי אליאב (פרלה).[3]

פולני נישא למרים ולהם נולדו שתי בנות: צפרירה וטלילה. נישא בשנית לשולמית, ולהם נולד בן, עזרא. נכדו ובנה של טלילה, גיל קוטלר, נפטר בשירות מילואים בשנת 1995.[4]

פולני נפטר בשנת, 1983, בן 92 במותו, ונקבר ברמת יוחנן.

מפרסומיו

  • נמנה ונחשב, יחד עם דוד אידלסון, תל אביב: מדע ואמנות, תרפ"ב 1922.
  • על החינוך בקבוצה: החינוך המשותף, תל אביב: אורים, המרכז לחינוך וארגון עובדיו, תשי"ד 1954.
  • צעדים ראשונים: פרקי-חיים מבית החינוך לילדי העובדים בתל אביב, יחד עם דוד אידלסון, תל אביב: אורים, תשי"ח 1958.
  • הנסיון הראשון: בית הספר העמלני בתל אביב (תרפ"ב–תרפ"ג), תל אביב: אוצר המורה, תשכ"א 1961.
  • חברת הילדים בישראל – מהי?, תל אביב: איחוד הקבוצות והקיבוצים – מחלקת החינוך, 1964.
  • עד כאן: בשבילי חינוך, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, בהשתתפות איחוד הקבוצות והקיבוצים, תשל"ב 1971.
  • יומן הקבוצה – רמת יוחנן: החל חורף תש"ו 1945-6, יחד עם יעקב ינובסקי, רמת יוחנן: ארכיון רמת יוחנן, תש"ס 2000.

בעריכתו

  • בכל לבבו: נפש לחיים שפרוני, עין חרוד: איחוד הקבוצות והקיבוצים; הסתדרות המורים בישראל, תשכ"ג 1962.
  • ליל יום הכפורים: מסכת תשכ"ו, רמת יוחנן: [חמו"ל], תש"ל 1971.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נעמי פולני, שהיא בת אחיו של יהודה, אמרה ששם משפחתם היה פולסקי (ולא פולנסקי) לפני שעוברת לפולני, על ידי אביו או סבו של יהודה.
  2. ^ [1]
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב

    שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ]
    פרס חינוך יינתן לי. רון-פולני, מעריב, 9 בדצמבר 1968.
  4. ^ גיל קוטלר, באתר מורשת והנצחה ברמת יוחנן.