צ'זארה פבזה

צ'זארה פבזה

צ'זארה פבזה (באיטלקית: Cesare Pavese;‏ 9 בספטמבר 1908 - 27 באוגוסט 1950) היה סופר ומשורר איטלקי, מהחשובים שבסופרי איטליה במאה העשרים.

בנוסף לעבודתו כמחבר רומנים, סיפורים קצרים ושירה, נודע פבזה גם כמתרגם וכמבקר ספרותי; בנוסף ל"אנתולוגיה האמריקנית" בעריכתו של אליו ויטוריני, נמנות עם תרגומיו אף יצירות קלאסיות כדוגמת מובי דיק מאת הרמן מלוויל, ויצירות שונות מאת ג'ון דוס פאסוס, ויליאם פוקנר, דניאל דפו, ג'יימס ג'ויס וצ'ארלס דיקנס.

במסגרת עבודתו כמבקר תרם ליצירתו של "מיתוס אמריקני" באיטליה של אמצע שנות השלושים. פבזה אף עבד בתחום ההוצאה לאור והביא אל חיק התרבות האיטלקית, בהוצאת אֶינַאוּדי רבת המוניטין, כתבים בנושאים שונים שעד אז לא היו חלק מן השיח הציבורי באיטליה, כמו אידאליזם, מרקסיזם, נושאים דתיים, אתנולוגיים ופסיכולוגיים.

פבזה היה חוקר מלומד ואיש הגות שהיה מזוהה עם השמאל באיטליה. פבזה שלח יד בנפשו בגיל 42 בחדר קטן בקומתו השלישית של מלון "רומא" שבטורינו. במשך חייו ניסה להתגבר על הבדידות הפנימית, שאותה חש כגזרה וכייעוד.

קורות חייו

פבזה נולד בשנת 1908 בעיירה סאנטו סטפנו בֶּלְבּו שבנפת קוּנֶאוֹ ("קוֹנִי" בצרפתית, בפיימונטזית, באוקסיטנית ובפורטוגזית).

בשנת 1914 נפטר אביו. מותו של האב היה טראומה עבור פבזה הצעיר, שנאלץ בהמשך לגדול תחת חינוכה הנוקשה של האם. פבזה השלים את לימודי התיכון בטורינו אצל אאוגוסטו מונטי שהיה שותפו של העיתונאי והפוליטיקאי פיירו גוֹבֶּטי, סופר, מחנך וחוקר. היה זה הקשר הראשון של פבזה עם עולמם של אנשי רוח ואינטלקטואלים, אנשים בעלי שיעור קומה כגון לאונה גינצבורג, טוליו פינלי, ויטוריו פואה ונורברטו בוביו.

בשנות הלימודים באוניברסיטה, פבזה פיתח עניין בספרות האמריקנית. בשנים אלה שימש הן כמתרגם והן כמורה לשפה האנגלית. את התואר השיג פבזה בעבודת תזה על אודות המשורר וולט ויטמן.

השירים בספרו "מעייף לעבוד" ("Lavorare stanca") משנת 1936 היו מרעננים בחדשנותם ולצד יצירות הסיפורת שלו משכו קהל רחב.

בשנת 1950 זכה פבזה בפרס סְטְרֶגָה היוקרתי בזכות הרומן בשלושה חלקים (טריפטיכון) פרי עטו "הקיץ היפה" ("La bella estate").

האהבה הנכזבת בסיום הקשר של פבזה עם השחקנית האמריקנית קונסטנס דאולינג, שלה אף הקדיש את השירים האחרונים בספרו "יבוא המוות ועיניו יהיו עיניך", והמועקה הקיומית הובילו אותו לביצוע מעשה התאבדות ב-27 באוגוסט 1950, בחדר במלון "רומא" שבעיר טורינו.

ידידו של פבזה, הסופר דאווידה לאיולו, תיאר בספרו "ההרגל הרע האבסורדי" את הכאב הקיומי שתמיד אפף את פבזה. ידידתו וחברתו לעבודה בהוצאת "אינאודי", הסופרת נטליה גינצבורג תיארה אותו:

ביחסו של פאבזה אלינו, אל ידידיו, היה תמיד איזה יסוד לגלגני, בנימה של לגלוג היה מעיר את הערותיו ומתוודע אלינו; ובלגלוג זה, שאולי היה מתכונותיו היותר יפות, לא ידע להשתמש לגבי הדברים שהיו חשובים לו מכל - לא לגבי יחסיו עם הנשים שהתאהב בהן ולא לגבי ספריו; בלגלוג השתמש רק בתחום הידידות , כי הידידות הייתה בעיניו רגש טבעי, לא-מכוון במידת מה; כלומר, דבר שאין לנהוג בו בחשיבות יתירה. אך אל האהבה והכתיבה הטיל את עצמו בסערת-נפש קדחתנית ובמחושב, ובשום פנים לא יכול לצחוק עליהן או להיות עד תום הוא עצמו. עתה, כשאני מהרהרת בו לעתים, אני זוכרת יותר מכל את לגלוגו ומבכה אותו, כי אינו קיים עוד. בספריו אין אף צל צלו של לגלוג; המקום היחיד שיכולת למצוא אותו היה בהבזק חיוכו הזדוני"

— נטליה גינצבורג, "לקסיקון משפחתי", תרגום מאיטלקית: מרים שוסטרמן, הוצאת עם עובד, 1988, עמ' 175

יצירות נבחרות

• "מעייף לעבוד", ספר שירים, ראה אור לראשונה ב1936 בפירנצה. מהדורה מורחבת - טורינו 1943.
• "כְּפָריך", רומן, 1941.
• "חופשת אוגוסט", רומן, טורינו 1946.
• "דיאלוגים עם לֶאוּקוֹ", סיפורים, 1947.
• "בטרם יקרא התרנגול", רומן, טורינו 1949.
• "הקיץ היפה", רומן, טורינו 1949.
• "הירח והמדורות", רומן, 1950 (הוצאת אינאודי), 1969, 1982 (הוצאת מונדאדורי).
• "יבוא המוות ועיניו יהיו עיניך", ספר שירים, טורינו 1951.

ספריו של פבזה בעברית

• הירח והמדורות, צ’זרה פבזה, תורגם מאיטלקית בידי רות עטרון, עם עובד, תל אביב, תשל'א 1971.
• הבהוב השחר, שישה שירים של פבזה, בתרגום טל ניצן וז'ק וענבל ארביב, מהדורה דו-לשונית עברית-איטלקית, אבן חושן, רעננה, 2008