כוח צביקה

צביקה גרינגולד, 2 במרץ 2010

כח צביקה הוא כינויו של כח שריון מאולתר, בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, שפעל בחזית הצפון בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. על תפקודו במלחמה הוענק לגרינגולד עיטור הגבורה.

רקע

ביום 6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00 בצהריים, תקפו צבאות מצרים וסוריה בהרעשה ארטילרית כבדה את כוחות צה"ל המגינים על ישראל, ובכך נפתחה מלחמת יום הכיפורים. בחזית הצפון, היא רמת הגולן, כחצי שעה לאחר תחילת ירי מטחי הארטילריה, החלו כוחות שריון ורגלים סוריים גדולים להתקדם אל הגבול הישראלי במטרה לפרוץ אל שטח הגולן.

את קו החזית החזיקו כוחות סדירים בהיקף של שתי חטיבות שריון - חטיבה 7 שהייתה בתקן מלא וחטיבה 188 ("ברק") שכללה שני גדודים בלבד (53 ו-74). הכוחות הסדירים לחמו ובלמו את הכוחות הסורים העדיפים, בצפון הרמה הגבול הוחזק בהצלחה אך בדרום הרמה, כוחות השריון היו דלילים לעומת הכוחות הסוריים ואלו הצליחו לפרוץ את הקווים הישראליים.

טרם העלייה לרמה

ביום הכיפורים תשל"ד שהה סרן צביקה גרינגולד בביתו שבקיבוץ לוחמי הגטאות. בצהריים הרגיש בתכונה לא שגרתית לנוכח מטוסי חיל האוויר שפיטרלו בשמי צפון הארץ, והחליט לעלות לרמת הגולן על דעת עצמו.

גרינגולד הגיע בשעה 18:00 לערך לבסיס נפח שבמרכז רמת הגולן וקיווה לעלות עם טנק לכיוון השריון הסורי שכבר החל להבקיע דרך מערכיה של חטיבה 188. לאחר שלוש שעות וחצי הצליח לארגן כוח של שני טנקים ויצא מזרחה לכיוון חזית הקרבות.

פעילות כוח צביקה

השעות הראשונות

כאשר יצאו שני הטנקים תחת פיקודו מנפח (של גרינגולד ושל חגי צור), קיבל גרינגולד הוראה מסגן מפקד חטיבה 188, דוד ישראלי, לנוע לכיוון חושנייה ולסייע למח"ט בבלימת השריון הסורי. "כוח צביקה" כפי שנקרא ברשת הקשר, נע על ציר הנפט והתקדם לעבר הכפר הצ'רקסי הנטוש חושנייה. בצומת חושנייה פגש הכוח בשיירת מנהלתית של צה"ל, נסוגה מערבה, כיוון שזיהו כוח שריון סורי באזור. גרינגולד הבין באותו רגע שכוחות סורים חדרו את מעטפת ההגנה של כוחות צה"ל וכי הם מתקדמים לעבר מחנה נפח.

בשעה 22:00 החל כוח צביקה לפגוע בכוחות החוד הסוריים שחדרו את קו התלים והתקדמו למרכז הרמה. כבר לאחר הפגיעה בטנק הסורי הראשון, הבין גרינגולד כי הטנק שבו נסע שנפגע כבר בצהריים לא יוכל להמשיך בלחימה. גרינגולד עלה לטנק של צור והורה לו לחזור עם הטנק הפגוע לנפח כאשר גרינגולד עצמו המשיך עם הטנק התקין.

כוח צביקה שכלל בשלב זה טנק אחד פעל בשיטה מיוחדת כנגד הטנקים הסוריים הרבים, הוא עלה לעמדת ירי, צלף בטנק, ירד מהעמדה, עלה לעמדה חדשה וחוזר חלילה. גרינגולד העריך כי הוא פגע בערך ב-11 כלים סוריים, הישג גדול מאוד לטנק יחיד בלחימת לילה ללא אמצעים לראיית לילה שלא היו ברשותו של צה"ל דאז.

חבירה לכוחות מילואים

בסמוך חצות הליל שבין 6 ל-7 באוקטובר, עלו על ציר הנפט 12 טנקים של חטיבה 179. היה זה גדוד 266 המצומצם של חטיבת הגיוס המהיר (חטיבה שמגויסת בפרק זמן של עד 24 שעות), תחת פיקודו של עוזי מור.

לקראת השעה 1:00 יצא הכוח המשולב להמשיך את הדיפת הסורים. הטנקים שנעו על הציר בשיירה, החלו להיפגע: הראשון והשני בהתחלה מכוח המילואים ואז השלישי של המג"ד עוזי מור עצמו. בסה"כ נפגעו 5 טנקים כולל הטנק של גרינגולד שנפגע, כנראה, מאש של אחד מטנקי המילואים.

גרינגולד ושני אנשי צוותו נחלצו מן הטנק, כאשר פיליפ הנהג נשאר לכוד בטנק ונהרג בהתפוצצות שבאה זמן קצר לאחר ההיחלצות של חבריו. פצועים מרסיסים וכוויות נסו השלושה לכיוון טנקי המילואים שלא נפגעו.

גרינגולד, עדיין מסוחרר מהפגיעה, עלה על אחד הטנקים ופקד על מפקדו להתחלף עמו. שלושת הטנקים הנותרים יצאו חזרה לנפח עם ההרוגים והפצועים, כאשר המ"פ אמנון שרון עם עוד מספר פצועים והרוגים נשארו בשטח ונפלו בסופו של דבר בשבי הסורים.

המשך הלחימה תחת פיקוד סמח"ט 188

לאחר שעות נוספות של בדידות לאחר ההיפרדות מכוח המילואים, הצטרף אל גרינגולד כוח של 7 טנקי מילואים נוספים של גדוד 266 תחת פיקוד איז'ו ריבנבך. כוח צביקה שמנה בשלב זה 8 טנקים, המתין לבוקר כדי לחזור ללחימה.

דוד ישראלי, סגן מפקד חטיבה 188, הגיע עם כוח של 6 טנקים אל גרינגולד בסמוך לשעה 6:00 בבוקר ולקח את הפיקוד על הכוח המשותף שמנה כבר 14 טנקים. הכוח המשולב של גרינגולד וישראלי זיהה עם עלות היום את כל חטיבה 51 הסורית בדרך לנפח. 14 טנקי השוט הישראלים הצליחו לפגוע ולהשמיד כלים סוריים רבים, אך לא הצליחו למנוע את שטף השריון הסורי מלהתקדם למחנה הצה"לי המרכזי ברמת הגולן.

הקרב על נפח ופירוקו של כח צביקה

ערך מורחב – הקרב על נפח

בשעות הצהריים התקרבו כוחות סוריים אל מחנה נפח והחלו להפגיז אותו. המחנה, שפונה פעם אחת בבוקר פונה שנית, אך רבים שלא הספיקו להימלט התחבאו בבונקרים בבסיס. מח"ט 188 יצחק בן-שוהם, קרא בקשר לכל הכוחות באזור לנוע לנפח. גרינגולד היה צמוד למח"ט ויחדיו הסתערו על הכוחות הסוריים, בשלב מסוים הבחין גרינגולד כי המח"ט לא לידו, אך לא ידע מה עלה בגורלו.

זמן קצר לאחר מכן זיהה גרינגולד את טנק המח"ט שהיה הפוך, אך לא יכל להשתהות והמשיך בהסתערות. גרינגולד הגיע לקרבת המחנה, ירה ופגע בכמה טנקים שהיו על גדרותיו. בשלב זה טנקים סורים אחרים שלא נפגעו החלו בנסיגה. בכך הסתיים הקרב.

מנפח המשיך גרינגולד, שבינתיים החליף את נהג הטנק שלו שנפגע מהלם קרב, למחנה עליקה מעט מערבית לנפח. הנסיעה ארכה כרבע שעה, אך גרינגולד המותש הצליח אך בקושי להיחלץ מהטנק, ופונה לבי"ח באפיסת כוחות. גרינגולד העיד כי פרט לכך שהיה ער 40 שעות ושהה בטנק כמעט ממחציתן, הוא כמעט שלא שתה בזמן הלחימה הרצופה וכי היה בשלבי התייבשות.

חזרה לחזית

צביקה גרינגולד חזר ימים מספר לאחר אשפוזו שוב לחטיבה 188 שנפגעה בקרבות וסייע בשיקומה תחת פיקודו של דני ורדי (זו הפעם השנייה לאחר שהוקמה שוב ב-9 לחודש עם יוסי בן-חנן שנפגע בקרבות ההבקעה).

בימים שלאחר הפסקת האש, במהלך השהייה במובלעת הסורית, הבחין גרינגולד כי בדומה לחיילים רבים, הוא סובל במידה מסוימת מתסמיני הלם קרב. במהלך החורף עד מרץ 1974, תפקד כסמג"ד 74 והשתחרר לבסוף מצה"ל.

ראו גם

• חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים
• קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן

לקריאה נוספת

• צביקה גרינגולד, כוח צביקה: 24 שעות של גבורה במלחמת יום הכיפורים, 2008.
• דני אשר, הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, 2008.
• אבירם ברקאי, על בלימה: סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, 2009.