אורי קציר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
בצבא שירת כמש"ק חינוך ביחידות שדה. במהלך לימודיו לתואר ראשון ב[[יחסים בינלאומיים]] ולתואר שני ב[[היסטוריה כללית]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] התפרנס מהדרכת קבוצות מטיילים. ב-[[1994]] סיים קורס צוערים בסיסי ב[[משרד החוץ]], אך מיד לאחר מכן פרש ועבר ל[[עיתונות]]. הוא הצטרף ל[[סוכנות ידיעות|סוכנות הידיעות]] [[עתי"ם]] ומונה לכתב המדיני שלה. במחצית השנייה של [[שנות התשעים]] מילא תפקידי דוברות פוליטיים, בתחילה כדוברו וראש לשכתו של [[אהוד ברק]], שהתמודד אז על מנהיגות [[מפלגת העבודה]], ולאחר מכן כדובר [[מפלגת שינוי]]. לאחר הבחירות שימש כדובר סיעת שינוי ב[[הכנסת|כנסת]], אך בשנת [[2000]] התפטר ועבר לשמש כדובר [[רשות ניירות ערך|הרשות לניירות ערך]].
בצבא שירת כמש"ק חינוך ביחידות שדה. במהלך לימודיו לתואר ראשון ב[[יחסים בינלאומיים]] ולתואר שני ב[[היסטוריה כללית]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] התפרנס מהדרכת קבוצות מטיילים. ב-[[1994]] סיים קורס צוערים בסיסי ב[[משרד החוץ]], אך מיד לאחר מכן פרש ועבר ל[[עיתונות]]. הוא הצטרף ל[[סוכנות ידיעות|סוכנות הידיעות]] [[עתי"ם]] ומונה לכתב המדיני שלה. במחצית השנייה של [[שנות התשעים]] מילא תפקידי דוברות פוליטיים, בתחילה כדוברו וראש לשכתו של [[אהוד ברק]], שהתמודד אז על מנהיגות [[מפלגת העבודה]], ולאחר מכן כדובר [[מפלגת שינוי]]. לאחר הבחירות שימש כדובר סיעת שינוי ב[[הכנסת|כנסת]], אך בשנת [[2000]] התפטר ועבר לשמש כדובר [[רשות ניירות ערך|הרשות לניירות ערך]].


את פעילותו כבלוגר החל קציר ב-[[2003]], אז הקים את ה[[בלוג]] "באופן אישי" שהתארח באתר "[[רשימות (אתר אינטרנט)|רשימות]]". חלק גדול מפרסומיו היו מאמרים שהתמקדו בפרשיות היסטוריות נשכחות או בלתי ידועות ובתחומים תרבותיים ששיקפו את נטיותיו האישיות. בשנת 2004 סגר את "באופן אישי" והקים את "אפלטון", בלוג עצמאי בעל נופך אינטלקטואלי בולט. כמה מפרסומיו ב"אפלטון" עוררו עניין ציבורי בלתי מבוטל. בעקבות התאבדותה של הבלוגרית מירב קנר, שנודעה בכינוי "רפונזל", הציע לנסח כללי [[אתיקה]] לבלוגרים ואף הציג טיוטה משלו. בעקבות פרסום שבו תיאר בקצרה את פרשת התאבדותו של החייל [[אורי אילן]] ב[[שבי]] הסורים ותהה על היעלמותם של הפתקים המפורסמים שנמצאו על גופו (שבמפורסם שבהם חורר אילן את המלים "לא בגדתי"), ולאחר שידורה של תוכנית רדיו שבה ראיין (יחד עם [[משה טימור]]) דמויות הקשורות בפרשה, איתר [[צה"ל]] את הפתקים האבודים ומסרם לידי משפחת אילן. בינואר 2005 הציע את מועמדותו של הסופר [[אלי עמיר]] לנשיאות המדינה – הצעה שעוררה תשומת לב לאחר שנפתחה חקירת משטרה נגד הנשיא המכהן, [[משה קצב]].
את פעילותו כבלוגר החל קציר ב-[[2003]], אז הקים את ה[[בלוג]] "באופן אישי" שהתארח באתר "[[רשימות (אתר אינטרנט)|רשימות]]". חלק גדול מפרסומיו היו מאמרים שהתמקדו בפרשיות היסטוריות נשכחות או בלתי ידועות ובתחומים תרבותיים ששיקפו את נטיותיו האישיות. בשנת 2004 סגר את "באופן אישי" והקים את "אפלטון", בלוג עצמאי בעל נופך אינטלקטואלי בולט. כמה מפרסומיו ב"אפלטון" עוררו עניין ציבורי בלתי מבוטל. בעקבות התאבדותה של הבלוגרית [[מירב קנר]], שנודעה בכינוי "רפונזל", הציע לנסח כללי [[אתיקה]] לבלוגרים ואף הציג טיוטה משלו. בעקבות פרסום שבו תיאר בקצרה את פרשת התאבדותו של החייל [[אורי אילן]] ב[[שבי]] הסורים ותהה על היעלמותם של הפתקים המפורסמים שנמצאו על גופו (שבמפורסם שבהם חורר אילן את המלים "לא בגדתי"), ולאחר שידורה של תוכנית רדיו שבה ראיין (יחד עם [[משה טימור]]) דמויות הקשורות בפרשה, איתר [[צה"ל]] את הפתקים האבודים ומסרם לידי משפחת אילן. בינואר 2005 הציע את מועמדותו של הסופר [[אלי עמיר]] לנשיאות המדינה – הצעה שעוררה תשומת לב לאחר שנפתחה חקירת משטרה נגד הנשיא המכהן, [[משה קצב]].


בשנת [[2012]] עזב קציר את עבודתו כדובר רשות ניירות ערך ופנה לתחום התיירות. הוא הקים מיזם תיירות בשם "סהר קציר", המתמחה בסיורי תוכן, וכיום ([[2013]]) הוא עומד בראשו. בנוסף, הוא משמש גם כעורך חדשות החוץ בקואופרטיב החדשות [[מגפון (אתר חדשות)|מגפון]].
בשנת [[2012]] עזב קציר את עבודתו כדובר רשות ניירות ערך ופנה לתחום התיירות. הוא הקים מיזם תיירות בשם "סהר קציר", המתמחה בסיורי תוכן, וכיום ([[2013]]) הוא עומד בראשו. בנוסף, הוא משמש גם כעורך חדשות החוץ בקואופרטיב החדשות [[מגפון (אתר חדשות)|מגפון]].

גרסה מ־13:42, 2 במרץ 2015

אורי קציר, דצמבר 2012

אורי קציר (נולד ב־22 ביולי 1968 בחיפה) הוא מורה דרך, איש תקשורת ובלוגר ישראלי.

בצבא שירת כמש"ק חינוך ביחידות שדה. במהלך לימודיו לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים ולתואר שני בהיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית התפרנס מהדרכת קבוצות מטיילים. ב-1994 סיים קורס צוערים בסיסי במשרד החוץ, אך מיד לאחר מכן פרש ועבר לעיתונות. הוא הצטרף לסוכנות הידיעות עתי"ם ומונה לכתב המדיני שלה. במחצית השנייה של שנות התשעים מילא תפקידי דוברות פוליטיים, בתחילה כדוברו וראש לשכתו של אהוד ברק, שהתמודד אז על מנהיגות מפלגת העבודה, ולאחר מכן כדובר מפלגת שינוי. לאחר הבחירות שימש כדובר סיעת שינוי בכנסת, אך בשנת 2000 התפטר ועבר לשמש כדובר הרשות לניירות ערך.

את פעילותו כבלוגר החל קציר ב-2003, אז הקים את הבלוג "באופן אישי" שהתארח באתר "רשימות". חלק גדול מפרסומיו היו מאמרים שהתמקדו בפרשיות היסטוריות נשכחות או בלתי ידועות ובתחומים תרבותיים ששיקפו את נטיותיו האישיות. בשנת 2004 סגר את "באופן אישי" והקים את "אפלטון", בלוג עצמאי בעל נופך אינטלקטואלי בולט. כמה מפרסומיו ב"אפלטון" עוררו עניין ציבורי בלתי מבוטל. בעקבות התאבדותה של הבלוגרית מירב קנר, שנודעה בכינוי "רפונזל", הציע לנסח כללי אתיקה לבלוגרים ואף הציג טיוטה משלו. בעקבות פרסום שבו תיאר בקצרה את פרשת התאבדותו של החייל אורי אילן בשבי הסורים ותהה על היעלמותם של הפתקים המפורסמים שנמצאו על גופו (שבמפורסם שבהם חורר אילן את המלים "לא בגדתי"), ולאחר שידורה של תוכנית רדיו שבה ראיין (יחד עם משה טימור) דמויות הקשורות בפרשה, איתר צה"ל את הפתקים האבודים ומסרם לידי משפחת אילן. בינואר 2005 הציע את מועמדותו של הסופר אלי עמיר לנשיאות המדינה – הצעה שעוררה תשומת לב לאחר שנפתחה חקירת משטרה נגד הנשיא המכהן, משה קצב.

בשנת 2012 עזב קציר את עבודתו כדובר רשות ניירות ערך ופנה לתחום התיירות. הוא הקים מיזם תיירות בשם "סהר קציר", המתמחה בסיורי תוכן, וכיום (2013) הוא עומד בראשו. בנוסף, הוא משמש גם כעורך חדשות החוץ בקואופרטיב החדשות מגפון.

בשנת 2003 פרסם קציר ספר ילדים בשם "אש לי יום הולדת".

קישורים חיצוניים