קידוש החודש

אנימציה של מצבי הירח במהלך החודש. כשנראה הירח לאחר היעלמותו, מוכרז על קידוש החודש.

מצוות קידוש החודש היא מצווה בתורה על בית הדין הגדול לקבוע, מדי חודש בחודשו, את יום ראש החודש, על פי עדותם של אנשים שראו את הירח בחידושו. מצווה זו מהווה את הבסיס של הלוח העברי, שעל פיו נחגגים כל החגים והמועדים ביהדות.

החודשים בלוח העברי הם באורך של 29 או 30 ימים, ועל כן ראש החודש הבא נקבע ביום השלושים או השלושים ואחד מראש החודש הקודם. בית הדין קובע את ראש חודש כבר ביום השלושים אם הגיעו עדים שראו את הירח החדש בתחילת הלילה (לאחר שקיעת החמה) של היום השלושים. אולם אם לא הגיעו עדים, ראש החודש נקבע מעצמו ביום השלושים ואחד. קביעת חודש בן שלושים ימים קרויה עיבור החודש.

עם השנים, כאשר הלכה והדלדלה סמכותם של בתי הדין בארץ ישראל, החל תהליך של קיבוע הלוח שאותו יזם הלל נשיאה (בתקופת האמוראים), והחלו בקביעת החודשים על פי החישוב, ולא על פי הראייה. עם זאת, ישנם הסבורים שברכת החודש הנאמרת בשבת שלפני ראש החודש (הקרויה גם "שבת מברכים") בבתי הכנסת היא קיום המצווה של קידוש החודש בימינו.

מקור המצווה

בעודם במצרים, נאמר למשה רבנו על ידי אלוהים להודיע לבני ישראל על קביעת החודש (שמות יב, א-ב):

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".

וכך כותב על כך הרמב"ם (בעקבות חז"ל) (משנה תורה הלכות קידוש החודש א, א):

"כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה וקדש".

חשיבות המצווה

חז"ל החשיבו מאוד מצווה זו, בהיותה מסד לקביעת מועדי השנה בכללה, והתירו על כן לחלל עליה את השבת, אם נצרך העד לעבור את תחום שבת כדי להודיע בהקדם האפשרי לבית דין על ראיית הירח. בנוסף, ניתן אישור לפסיקותיהם של בית הדין בעניין גם אם נתגלו כטעות במציאות. וכך דרשו חז"ל: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג, ד) - "אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין" (ראש השנה כה, א).

מצווה זו היא למעשה הבסיס של כל קביעת החגים והמועדים בלוח העברי, ועל כן חשיבותה הרבה. קביעתה על פי הירח מקנה למועדים היצמדות לחודש האמיתי, היינו למצבה של הלבנה ביחס לכדור הארץ. עם זאת, המועדים מוצמדים גם לשנת החמה, וזאת על ידי עיבור השנה, המתבצע אף הוא על ידי בית הדין, בראותם שהסטייה משנת החמה הופכת להיות משמעותית, וכי חג הפסח לא יהיה באביב (כיום מתבצע הדבר גם כן על ידי הלוח המחושב). כך מושג איזון בין שנת החמה לשנת הלבנה, שלא כבלוחות מקבילים (הלוח המוסלמי המבוסס רק על שנת הלבנה, והלוח הגרגוריאני, המבוסס רק על שנת החמה).

אופן הקיום

בימים קדומים, היו מגיעים אנשים (שאינם פסולי עדות) שראו את הלבנה בחידושה אל מקום הסנהדרין, ומשנתקבלה עדותם על ראיית הירח, הכריז בית הדין על היום כראש חודש, והפיץ את הידיעה על ידי השאת משואות אש בראשי ההרים.

מאחר שמצות קידוש החודש היוותה סלע מחלוקת בין הפרושים לכיתות אחרות ביהדות בתקופת בית שני, אשר התנגדו לפירושם של חז"ל למצווה ולהקניית הסמכות לקביעת לוח השנה בידי בית הדין הפרושי, החלו חלק מהם לנסות ולטרפד את הליכי קידוש החודש, על ידי שליחת עדי שקר וכן על ידי השאת משואות בזמנים כוזבים. בעקבות זאת, נוספו הליכי בדיקה נוספים - מעבר לצורך הרגיל בדרישה וחקירה ובדיקת העדים (מן הבולטים בתחום זה היה רבן גמליאל), וכן בוטל מנהג המשואות וההודעה על קידוש החודש הועברה באמצעות שליחי בית דין שנשלחו לכל מקומות מושבות היהודים.

קביעת קידוש החודש חייבת להיעשות על ידי בית דין שנסמך על ידי סמיכת זקנים. משבטלה זו (לא ברור מתי בדיוק), הוחל לסמוך על הלוח המחושב, שאותו יזם הלל נשיאה ("הלל השני"), מצאצאיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה וחותם תקופת התנאים. נחלקו הדעות בשאלה כיצד מבחינה הלכתית-פורמלית ניתן לקבוע את הלוח על פי חישוב, מאחר שהתורה מחייבת קידוש החודש על ידי בית דין. הלוח המחושב אינו תואם את הלוח שלפי ראייה משתי סיבות: 1) אי אפשר לחזות תופעות אקראיות כמו עכירות האוויר; 2) הלוח המחושב הופשט כדי לחשב אותו באופן ידני. יש האומרים שהלל השני, שהיה סמוך, קידש את החודשים מזמנו ועד חידוש הסמיכה; ויש האומרים שקידוש זה מתבצע על ידי קיבוץ היהודים בארץ ישראל, שמעולם לא התרוקנה לגמרי מהם (יש התולים זאת ב"ברכת החודש" המתבצעת בשבת שלפני ראש החודש). ההלכה של ימינו היא שמחשבים את הלוח העברי עד שתקום סנהדרין חדשה שתודיע על חזרה לקידוש לפי הראייה, אך לא כולם סוברים כך. ישנה סתירה בדברי הרמב"ם מכותרת המשנה הפותחת את הלכות קידוש החודש: "הוא מצות עשה אחת והיא לחשב ולקבוע באיזה יום תחילת כל חודש מחודשי השנה". ובהלכות קידוש החודש כותב הרמב"ם (הלק"ה ה"ב) "ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא - שבזמן שיש סנהדרין, קובעין על הראייה; ובזמן שאין שם סנהדרין, קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום. ואין נזקקין לראייה". לדעת החוקר רחמים שר-שלום סתירה זו מתיישבת באופן שהרמב"ם קיבל את דעותיהם של רבי יצחק ב"ר ברוך ושל רב האי גאון הסוברת כי מצות קידוש החודש מבוססת על חשבון, כפי שכתב בפתיחה להלקה"ח, ואילו בדבריו "בזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראייה" דעתו היא שכשיש סנהדרין רשאים הם לקבוע על פי הראייה. לדעת שר-שלום, בזמן הגאולה, תהיה ההנהגה הדתית המוסמכת רשאית להחליט על שיטת העיבור הנראית לה. הם יוכלו להחליט על המשך קיומו של הלוח או לשנות בו נתונים מסוימים, התנאי ההכרחי לשינוי בלוח הוא שתהיה הסכמה כללית של כל פלגי העם. לטענתו, שיבה לשיטה הקדומה של קביעת חודשים על פי הירח ועיבור השנים על פי סימני האביב תהיה בבחינת גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה.

ד"ר שי וואלטר חולק על שר-שלום וטוען כי ניתן יהיה לעמוד במציאות של קביעת החודש על פי הראייה והדבר יהפוך ליותר פשוט בזכות הטכנולוגיה לפרסם את קידוש החודש. כמו כן, לדעת וואלטר, עזיבת קידוש החודש על פי הראייה הייתה תוצאה של משבר רוחני שחולל קושי באפשרות לקידוש החודש על ידי פגיעה בבי"ד עצמו ו/או פגיעה במערכת הכללית של קידוש החודש והודעת המועדות לרחוקים. וואלטר מסכים שיש בלוח הקבוע תועלת רבה כדי למנוע הבדלים בקביעת המועדות בין קהילות שונות בעולם, אך לדעתו לא הייתה זאת הסיבה המרכזית שבגללה עברו ללוח הקבוע אלא רק התוצאה ולכן הלוח הקבוע הוא זמני עד שיהיה אפשר לשוב למצב אופטימלי של קידוש החודש על ידי ראייה.

יש המתרגלים את ראיית מולד הלבנה גם בימינו משני טעמים: 1) כדי להכיר את המצבים שבהם ניתן לראות את הירח מיד עם התחדשותו. 2) כדי לרכוש את המיומנות הדרושה להבחנה בכך, כדי שיהיו עדים מומחים מוכנים לקביעה על פי הראייה, כפי שהיה נהוג בעבר.

כדי לקבוע את רגע הופעת הירח יש לדעת היכן להסתכל. יש להשתמש בתוכנת מחשב או תרשימים מוכנים מראש. המיקום של הירח נקבע באמצעות עצם בולט, כגון מיקום שקיעת השמש או כוכב זוהר. המרחק הזוויתי בין הירח לעצם וכן גובה הירח מעל האופק, נמדדים באמצעות אצבעות היד, האגרוף או הזרת (המרחק בין הבוהן לאצבע הקטנה כשהאצבעות מפוסקות) הפשוטה לפנים, אולם יש יתרון בשימוש בסקלות מכוילות. צופה המאמץ את עיניו, נוטה לפעמים לדמיין שראה את הירח. כדי לוודא שהראייה היא אמיתית, יש להפנות את העיניים לרגע למקום אחר ולחזור ולבדוק אם אמנם נראה הירח. לאחר שהירח נראה בעין, רצוי לרשום את ממצאי התצפית.

מדיני המצווה

עוד מדיני המצוה שבית הדין לא יסמכו על העדים שיבואו, אלא יחשבו בעצמם חישובים אסטרונומיים כדי לדעת אם הירח יוכל באמת להיראות, ואז אם על פי החשבון ייתכן שיראו את הירח, ממתינים לעדים שיראו בפועל את הירח, ואם על פי החשבון לא ייתכן שיראה הירח, לא ממתינים לעדים, ואם בכל זאת יבואו עדים, ברור שהם עדי שקר ולא מקבלים אותם.

עוד נצרך החשבון בזמן שיש עננים וא"א לראות את הירח כמה חודשים רצופים, בית דין קובעים את החודש על פי החשבון - האם היה יכול להיראות לולי העננים.

הרמב"ם כתב בסיפרו משנה תורה בהלכות קידוש החודש כמה פרקים (פי"א - פי"ט) של חישובים אסטרונומיים שהיו ידועים בתקופתו כדי לחשב אם יראה הירח.

ראו גם

• הלוח העברי
• יום טוב שני של גלויות
• מולד הלבנה

לקריאה נוספת

• רמב"ם ספר המצוות, עשה קנ"ג, ובהשגות הרמב"ן שם
• רמב"ם משנה תורה, הלכות קידוש החודש
• ספר החינוך, מצווה ד
• אגן הסהר, הרב חיים צימרמן, ספר העוסק בענייני קידוש החודש וקו התאריך העברי
• רוני רייך, פרדוקס קידוש החודש, גליליאו, כתב-עת למדע ולמחשבה, 114 (פברואר 2008), עמ' 69-68.
• זמנים ומועדים, הרב גרשון הרפנס

קישורים חיצוניים

• הלכות קידוש החודש מבוארים ומאוירים ממפעל משנה תורה
• המכון ללימודי קידוש החודש בישיבת כרם ביבנה
• האגודה לצפייה בירח החדש
• אתר "חזון שמים" ללוח העברי
• סוד קידוש החודש בקבלה וחסידות - מתוך בלוג הרב דוד גבירצמן
• הרב מרדכי פוגלמן, סמכות הדין בקידוש החודש, אתר "דעת"
• תבנית:HebrewBooksPage
• ריכוז מאמרים בנושא הלוח העברי, באתר "דעת"
• קובי נחשוני, "הסנהדרין" מחדשים את קידוש החודש, באתר ynet, 11 במאי 2008