NBA – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 279: שורה 279:
בנוסף לפרסים המחולקים בסיום העונה, מחולקים לאורך העונה מדי שבוע תואר שחקן השבוע, אחד במזרח ואחד במערב, וכן בסיום כל חודש מחולק תואר שחקן החודש, אחד במזרח ואחד במערב.
בנוסף לפרסים המחולקים בסיום העונה, מחולקים לאורך העונה מדי שבוע תואר שחקן השבוע, אחד במזרח ואחד במערב, וכן בסיום כל חודש מחולק תואר שחקן החודש, אחד במזרח ואחד במערב.


== משחקי הפלייאוף ("משחקי הכרעה") ==
== הפלייאוף ==
[[קובץ:2008 NBA Playoffs Symposium in Taiwan the Champion Trophy.jpg|שמאל|ממוזער|200px|גביע אליפות ה-NBA בו זוכה האלופה]]
[[קובץ:2008 NBA Playoffs Symposium in Taiwan the Champion Trophy.jpg|שמאל|ממוזער|200px|גביע אליפות ה-NBA בו זוכה האלופה]]
בתום העונה הסדירה מתחילים משחקי הפלייאוף שאליהם מעפילות 16 קבוצות (8 מהמזרח ו-8 מהמערב). 8 הקבוצות בכל אזור מתמודדות על אליפות האזור בשלושה סיבובים: רבע גמר, חצי גמר וגמר. הסיבובים הם לפי שיטת הטוב משבעה, שתי הקבוצות משחקות עד שאחת מהן מנצחת ארבעה משחקים, ובכך מעפילה לסיבוב הבא.
בתום העונה הסדירה מתחילים משחקי הפלייאוף שאליהם מעפילות 16 קבוצות (8 מהמזרח ו-8 מהמערב). 8 הקבוצות בכל אזור מתמודדות על אליפות האזור בשלושה סיבובים: רבע גמר, חצי גמר וגמר. הסיבובים הם לפי שיטת הטוב משבעה, שתי הקבוצות משחקות עד שאחת מהן מנצחת ארבעה משחקים, ובכך מעפילה לסיבוב הבא.


הסיבובים משוחקים לפי מבנה 2-2-1-1-1, כלומר הקבוצה בעלת [[יתרון ביתיות|יתרון הביתיות]] מארחת את משחקים 1, 2, 5 ו-7 והיריבה מארחת את משחקים 3, 4 ו-6. משחקים 5 עד 7 משוחקים לפי הצורך. יתרון הביתיות של קבוצה במהלך הפלייאוף נקבע לפי מאזן הקבוצה בעונה הסדירה בלבד. (בעבר שוחק גמר הפלייאוף לפי מבנה 2-3-2, כלומר הקבוצה בעלת יתרון הביתיות מארחת את משחקים 1, 2, 6 ו-7 והיריבה מארחת את משחקים 3, 4 ו-5. כאמור, משחקים 5 עד 7 משוחקים לפי הצורך. אך החל מגמר 2014 בוטלה שיטה זו וגם הגמר עבר לפי מבנה 2-2-1-1-1)
הסיבובים משוחקים לפי מבנה 2-2-1-1-1, כלומר הקבוצה בעלת [[יתרון ביתיות|יתרון הביתיות]] מארחת את משחקים 1, 2, 5 ו-7 והיריבה מארחת את משחקים 3, 4 ו-6. משחקים 5 עד 7 משוחקים לפי הצורך. יתרון הביתיות של קבוצה במהלך הפלייאוף נקבע לפי מאזן הקבוצה בעונה הסדירה בלבד. בעבר שוחק גמר הפלייאוף לפי מבנה 2-3-2, (הקבוצה בעלת יתרון הביתיות אירחה את משחקים 1, 2, 6 ו-7 והיריבה את משחקים 3, 4 ו-5.) אך החל מגמר 2014 בוטלה שיטה זו וגם הגמר עבר למבנה 2-2-1-1-1.


הקבוצות מדורגות מ-1 עד 8 לצורך קביעת סדר המשחקים ביניהן. בכל מחוז 3 הקבוצות שזכו באליפות של הבתים שלהן, וקבוצה נוספת בעלת המאזן הטוב ביותר במחוז, מדורגות מ-1 עד 4 לפי המאזנים שלהן. 4 קבוצות נוספות מכל מחוז מדורגות מ-5 עד 8 לפי המאזנים שלהן. במקרה שלשתי קבוצות (או יותר) אותו דירוג, אז הדירוג ביניהן נקבע לפי שוברי השוויון הבאים:
הקבוצות מדורגות מ-1 עד 8 לצורך קביעת סדר המשחקים ביניהן. בכל מחוז 3 הקבוצות שזכו באליפות של הבתים שלהן, וקבוצה נוספת בעלת המאזן הטוב ביותר במחוז, מדורגות מ-1 עד 4 לפי המאזנים שלהן. 4 קבוצות נוספות מכל מחוז מדורגות מ-5 עד 8 לפי המאזנים שלהן. במקרה שלשתי קבוצות (או יותר) אותו דירוג, אז הדירוג ביניהן נקבע לפי שוברי השוויון הבאים:

גרסה מ־13:46, 28 במאי 2015


שגיאות פרמטריות בתבנית:ליגה

פרמטרים [ שנת הקמה, קומישנר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

NBA
עונה נוכחית: 2014/2015
סמל ליגת ה-NBA
שם מלא National Basketball Association
תחום כדורסל
ארגון התאחדות הכדורסל הלאומית
מדינות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קנדהקנדה קנדה
קבוצות 30
תקופת הפעילות 6 ביוני 1946 – הווה (77 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שמות קודמים BAA
אלופה נוכחית סן אנטוניו ספרס
מירב הזכיות בוסטון סלטיקס (17)
מפעל מקביל ליגת ה-WNBA
מפעל נמוך ליגת הפיתוח של ה-NBA עריכת הנתון בוויקינתונים
nba.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליגת ה-NBA היא ליגת הכדורסל הבכירה של ארצות הברית וקנדה. הליגה מנוהלת על ידי התאחדות הכדורסל הלאומית (National Basketball Association). בליגה משחקות 30 קבוצות והיא נחשבת לליגת הכדורסל הטובה בעולם. אלופת הליגה הנוכחית (2014) היא קבוצת סן אנטוניו ספרס.

היסטוריה

המאה העשרים

ה-NBA הוקמה בשנות ה-40 ונקראה BAA. המשחק הראשון שוחק במייפל ליף גארדן בטורונטו בין הקבוצה המקומית, ההאסקיז, לבין הניו יורק ניקס. באליפות הליגה הראשונה זכתה קבוצת פילדלפיה ווריורס (לימים גולדן סטייט ווריורס). ב-1949 התאחדה ה-BAA עם ליגת ה-NBL והליגה המאוחדת נקראה NBA. בעונה הראשונה לאחר האיחוד זכתה באליפות קבוצת מיניאפוליס לייקרס (לימים לוס אנג'לס לייקרס), וזכתה גם בעונה הבאה.

הקבוצה הדומיננטית בליגה בראשית שנות ה-50 הייתה הלייקרס. בשורותיה שיחק הסנטר הידוע ג'ורג' מיקן, והיא זכתה בשלוש אליפויות רצופות בשנים 1954 - 1952.

שעון 24 השניות, המגביל את משך ההתקפה, נכנס לשימוש במהלך עונת 1955 - 1954. היה זה שינוי אחד מבין מספר שינויים נוספים בחוקת הכדורסל שנכנסו לתוקף כגון הגדרת "אזור הצבע" בו אסור לשהות יותר משלוש שניות. קבוצה בולטת נוספת בשנות ה-50 הייתה סירקיוז נאשיונלס (לימים פילדלפיה 76') שבשורותיה שיחק השחקן היהודי דולף שייס. הקבוצה זכתה באליפות והגיעה לגמר נוסף. לקראת סוף שנות ה-50 החל לעלות כוחה של קבוצת בוסטון סלטיקס, בעיקר בשל בחירתו בדראפט של ביל ראסל, שעתידה להפוך לקבוצה הדומיננטית בליגה במהלך שנות ה-60.

הקבוצה הדומיננטית ביותר בעשור זה הייתה בוסטון סלטיקס שזכתה ב-9 מתוך 10 אליפויות (פילדלפיה ווריורס היא הקבוצה שזכתה פעם אחת בעשור זה באליפות). מאמן הסלטיקס היה רד אאורבך שזכה עמם בכל תשע האליפויות. אאורבך ופיל ג'קסון הם היחידים שזכו בתשע אליפויות NBA.

עשור זה אופיין במאבק בין שני סנטרים שנחשבים לטובים בהיסטוריה - ביל ראסל מהסלטיקס ווילט צ'מברליין מפילדלפיה ווריורס ואחר כך לוס אנג'לס לייקרס. שני השחקנים קבעו מספר שיאים שעד היום לא נשברו - נקודות במשחק אחד, ריבאונדים במשחק אחד, ריבאונדים במחצית אחת וכו'. במערב, הלייקרס היו הקבוצה הדומיננטית ביותר, אך לא הצליחו לנצח בגמר הפלייאוף את יריבותיהן מהמזרח. שני שחקנים ידועים נוספים ששיחקו בלייקרס באותה תקופה הם ג'רי וסט ואלג'ין ביילור.

הסלטיקס איבדו מכוחם בתחילת שנות ה-70 וחדלו לשלוט בליגה. הלייקרס רכשו את וילט צ'מברליין ב-1969 וזכו באליפות ב-1972, לאחר כמעט 20 שנים ללא זכייה. בשנות ה-70 לא הייתה קבוצה דומיננטית ו-8 קבוצות שונות זכו באליפות. בנוסף, הפופולריות של הליגה הייתה כה נמוכה עד שסדרת הגמר שודרה בשידור מוקלט. ליגת ה-ABA התמזגה לתוך ה-NBA ב-1976, וארבע קבוצות חדשות נוספו לליגה. באותה שנה עורך דין צעיר מניו יורק בשם דייוויד סטרן החל להתקדם בסולם התפקידים בהנהלת הליגה. השחקנים הבולטים בעשור זה, שחלקם שיחקו גם בשנות ה-80 היו כרים עבדול-ג'באר, ג'וליוס אירווינג (ד"ר ג'יי), מוזס מלון, ג'ורג' גרווין, ביל וולטון ופיט מרוויץ'.

הפופולריות של הליגה עלתה שוב בשנות ה-80, והיא השיגה אחוזי צפייה גבוהים. במהלך העשור הזה הצטרפו לליגה מספר שחקנים שנחשבים לטובים ביותר בהיסטוריית הליגה ובהם מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, מייקל ג'ורדן, ג'ון סטוקטון, קארל מלון, האקים אולאג'ואן, דייוויד רובינסון, אייזיאה תומאס, קלייד דרקסלר ופטריק יואינג. דייוויד סטרן התמנה למנכ"ל הליגה ב-1984 והחל במהפכה שיווקית וניהולית:

  • נקבעה תקרת שכר על מנת להגביר את השוויון בין הקבוצות
  • שחקנים נחשבים לחופשיים בתום החוזה שלהם בקבוצתם
  • בדיקות סמים נוקשות
  • קידומי מכירות אינטנסיביים בשיתוף עם חברות מסחריות

הקבוצות הבולטות בעשור זה היו בוסטון סלטיקס, לוס אנג'לס לייקרס, פילדלפיה 76' ודטרויט פיסטונס. בסוף שנות ה-80 הורחבה הליגה וכללה 27 קבוצות לאחר שהצטרפו הקבוצות מיאמי היט, שארלוט הורנטס, אורלנדו מג'יק ומינסוטה טימברוולבס.

ראשית שנות ה-90 אופיינו בשליטה מוחלטת של שיקגו בולס בהנהגתו של מייקל ג'ורדן, שנחשב לגדול שחקני הכדורסל בכל הזמנים. הבולס, בהדרכת פיל ג'קסון, זכו בשש אליפויות. יוסטון רוקטס קטעו את רצף הזכיות של שיקגו, ששיחקה בלי ג'ורדן שפרש באופן זמני לאחר שאביו נרצח, וזכו בשתי האליפויות הראשונות שלהם בהנהגתו של האקים אולאג'ואן.

אחת הפרשיות הידועות בליגה בעשור זה הייתה פרישתו של מג'יק ג'ונסון לאחר שנדבק בנגיף ה-HIV.

באליפות האחרונה של העשור זכתה סן אנטוניו ספרס עם דייוויד רובינסון וטים דאנקן. אותה עונה זכורה בין השאר בגלל קיצור העונה ל-50 משחקים (לעומת 82 בעונות אחרות) לאחר שביתה ארוכה של שחקני הליגה בעקבות משבר שכר.

בעשור זה נוספו לליגה שתי קבוצות נוספות מקנדה, טורונטו ראפטורס וונקובר גריזליס (כיום, הגריזליס משחקים בעיר ממפיס שבארצות הברית). היו אלה שתי הקבוצות הראשונות מקנדה לאחר שנים רבות שבהן המדינה לא הייתה מיוצגת בליגה.

המאה העשרים ואחת

בתחילת שנות ה-2000 חזרה הלייקרס להיות אחת הקבוצות המובילות בליגה וזכתה בשלוש אליפויות רצופות (2002 - 2000). השחקנים הבולטים ביותר בשורותיה היו שאקיל אוניל וקובי בראיינט ומאמנה היה פיל ג'קסון. קבוצה בולטת נוספת בעשור זה היא הסן אנטוניו ספרס שזכתה בשלוש אליפויות (2003, 2005, 2007) כאשר השחקן הבולט בשורותיה הוא הפורוורד טים דאנקן, ושני כוכבי המשנה הם טוני פארקר הצרפתי, ומאנו ג'ינובילי הארגנטינאי. קבוצות נוספות שזכו באליפויות בעשור זה הן דטרויט פיסטונס ב-2004 שידועה בעיקר בזכות האיזון ברמת שחקניה ובעבודת הצוות שהובילה לטבעת ומיאמי היט ב-2006, עם שילוב מוצלח של דוויין וייד שנבחר חמישי בדראפט 2003 על ידה ושאקיל אוניל. ב-2008 האלופה הייתה שוב בוסטון סלטיקס לאחר "קירור ארוך", בעזרת הטריו המנוסה שכלל את קווין גארנט, ריי אלן והמנהיג של בוסטון מזה עשור פול פירס. האלופה הטרייה היא קבוצת לוס אנג'לס לייקרס. לליגה הצטרפה קבוצה חדשה מהעיר שארלוט שנקראת שארלוט בובקאטס.

בעקבות הוריקן קתרינה נאלצה קבוצת ניו אורלינס הורנטס לשחק את רוב משחקי הבית שלה באולם כדורסל באוקלהומה במהלך עונת 2006 - 2005.

לקראת עונת 2008/2009 עברה קבוצת סיאטל סופרסוניקס מהעיר סיאטל לאוקלהומה סיטי וקיבלה את השם אוקלהומה סיטי ת'אנדר.

בספטמבר 2011 הודיעה הנהלת הליגה על דחייתם "עד להודעה חדשה" של מחנות האימון, שהיו אמורים להיפתח ב-3 באוקטובר, ועל ביטולם של 43 משחקי אימון שתוכננו להיערך בין 9 ל-15 באוקטובר. באוקטובר 2011 הודיעה הנהלת ה-NBA כי השבועיים הראשונים של הליגה בוטלו. בסוף נובמבר הגיעו ארגון השחקנים ודייויד סטרן להבנות במשא ומתן, והוחלט כי תיפתח הליגה ב-25 בדצמבר 2011. במקום 82 משחקים לכל קבוצה בעונה הסדירה יהיו רק 66 משחקים.

קבוצות ומבנה

ערך מורחב – מבנה ה-NBA

בליגה יש בסך הכל 30 קבוצות המחולקות לשני מחוזות של שלושה בתים, כאשר בכל בית יש חמש קבוצות. בעונה הסדירה כל קבוצה משחקת 82 משחקים, 41 בבית ו-41 בחוץ. כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד כל קבוצה המשתייכת לבית שלה (16 משחקים מול ארבע קבוצות), נגד שאר הקבוצות מהאזור הראשי שלה- 3 פעמים (12 משחקים מול ארבע קבוצות) ו-4 פעמים (24 משחקים מול שש קבוצות), ופעמיים נגד כל הקבוצות מהאזור הראשי האחר (30 משחקים מול 15 קבוצות).

בסיום העונה הסדירה, מכל מחוז מעפילות למשחקי הפלייאוף שלוש הקבוצות שזכו בראש הבית שלהן וחמש הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר באזור.

Notes
  1. כוכבית (*) מייצגת מועדון שעבר מיקום מאז הצטרפותו לליגה
  2. פורט ויין פיסטונס, מיניאפוליס לייקרס ורוצ'סטר רויאלס הצטרפו לליגה (כשנקראה BAA) ב-1948 לאחר שעזבו את ליגת ה-NBL המתחרה
  3. סירקיוז נשיונלס וטרי-סיטיז בלאק הוקס הצטרפו ב-1949, בעקבות מיזוג ליגת ה-BAA עם ליגת ה-NBL.
  4. אינדיאנה פייסרס, ברוקלין נטס (לשעבר ניו-ג'רזי), סן אנטוניו ספרס ודנוור נאגטס הצטרפו לליגה ב-1976, עם מיזוג ליגת ה-NBA עם ליגת ה-ABA

הקומישנרים (נציבים) של הליגה

דראפט

ערך מורחב – דראפט ה-NBA

לפני תחילת כל עונה נערך הדראפט, הליך שבמסגרתו בוחרות קבוצות הליגה שחקני כדורסל שאינם משחקים בליגה. אלו בעיקר שחקנים מליגת המכללות שגמרו ללמוד או החליטו להפסיק את לימודיהם, אך גם שחקנים אירופיים. במשך תקופה מסוימת היו מספר שחקנים, כמו קובי בראיינט וקווין גארנט, שהגישו את עצמם לבחירה בדראפט מייד לאחר התיכון. נוהג זה בוטל על ידי הקומישינר של הNBA, דייוויד סטרן, שחייב "שנת צינון" לפיה שחקן חייב לחכות שנה אחת לכל הפחות בין סיום התיכון לבין הצגת מועמדותו בדראפט. בעקבות ביטול נוהג זה רוב השחקנים כיום הולכים למכללה למשך שנה אחת לפחות לפני שהם ניגשים לדראפט אך יש יוצאי דופן: ברנדון ג'נינגס, משחקני הכדורסל הצעירים המבטיחים ביותר בארצות הברית, כשל במבחני הכניסה לאוניברסיטת אריזונה ובחר לעבור לשחק באירופה ככדורסלן מקצועני בקבוצת לוטומטיקה רומא למשך שנה לפני שהגיש את עצמו לבחירה בדראפט. סדר הבחירה נקבע לפי מאזן הקבוצה בעונה הקודמת כאשר הקבוצות בעלות המאזן הגרוע ביותר עורכות הגרלה מי תבחר ראשונה. קבוצות יכולות להעביר את מקום הבחירה שלהן לקבוצה אחרת בתמורה לשחקנים. כיוון שהקבוצות שסיימו במאזן גרוע הן אלו שבדרך כלל בוחרות ראשונות, השחקנים המצטיינים בליגת המכללות מגיעים אליהן בדרך כלל.

העונה הסדירה

בסוף כל עונה סדירה הקבוצות יוצאות לפגרה עד לחודש אוקטובר, שבו הן מתחילות במחנות אימונים. המחנות מאפשרים לצוות המקצועי של כל קבוצה להעריך שחקנים שנבחנים בה, לאתר את נקודות החוזק והתורפה של הקבוצה, להכין את השחקנים לעונה הבאה ולגבש את 12 השחקנים שיהיו בסגל הפעיל שישחק במהלך העונה. בנוסף, בכל קבוצה יכולים להיות עד 3 שחקנים לא פעילים. לאחר שהקבוצות מסיימות את מחנות האימונים הן נוהגות לשחק ביניהן במשחקי אימון ולעתים נגד יריבות שלא שייכות לליגה. משחקי האימון מסתיימים מספר ימים לפני תחילת העונה הסדירה בנובמבר.

כל קבוצה בליגה משחקת במהלך העונה 82 משחקים, המחולקים שווה בשווה בין משחקי בית למשחקי חוץ.

משחק האולסטאר

ערך מורחב – משחק האולסטאר של ה-NBA

משחק האולסטאר של ה-NBA מתקיים באמצע העונה. במשחק זה משתתפים טובי שחקני הליגה שנבחרים על ידי האוהדים. שתי הקבוצות במשחק זה מייצגות את שני האזורים הראשיים של הליגה - המזרח מול המערב. בנוסף למשחק המרכזי מתקיימות תחרויות שונות במספר תחומים בין שחקני הליגה. האירועים והתחרויות, כגון תחרות ההטבעות ותחרות השלשות, נמשכים שלושה ימים והנהלת הליגה קובעת כל שנה באיזו עיר הם ייערכו.

פרסים

קובץ:Celtics Pierce Rolling Rally.jpg
גביע ה-MVP של סדרת הגמר

בסיום כל עונה מחולקים ב-NBA מספר פרסים, שנקבעים על ידי צוות בחירה המורכב מכתבי ספורט ושדרי ספורט בארצות הברית ובקנדה. הפרס שנחשב לחשוב ביותר הוא פרס ה-MVP של העונה הסדירה. פרס MVP אחר מוענק ל-MVP של סדרת הגמר. מחולקים פרסים גם לרוקי המצטיין, למאמן השנה, שחקן ההגנה, מנהל השנה, השחקן השישי (המוענק לשחקן מצטיין שבמרבית משחקי קבוצתו במהלך העונה לא נכלל בחמישייה הפותחת), השחקן המשתפר, ה-MVP של משחק האולסטאר, גביע האזרחות של ג. וולטר קנדי, פרס הספורטיביות והפרס לחבר הקבוצה של השנה על שם טווימן-סטוקס. בנוסף מוכרזות בסיום העונה חמישיות העונה, המורכבות מהשחקנים המצטיינים. חמישייה ראשונה, שנייה ושלישית של כלל השחקנים המצטיינים ב-NBA. חמישייה ראשונה ושנייה של השחקנים שהצטיינו בהגנה במהלך העונה וחמישייה ראשונה של רוקיז.

בנוסף לפרסים המחולקים בסיום העונה, מחולקים לאורך העונה מדי שבוע תואר שחקן השבוע, אחד במזרח ואחד במערב, וכן בסיום כל חודש מחולק תואר שחקן החודש, אחד במזרח ואחד במערב.

הפלייאוף

קובץ:2008 NBA Playoffs Symposium in Taiwan the Champion Trophy.jpg
גביע אליפות ה-NBA בו זוכה האלופה

בתום העונה הסדירה מתחילים משחקי הפלייאוף שאליהם מעפילות 16 קבוצות (8 מהמזרח ו-8 מהמערב). 8 הקבוצות בכל אזור מתמודדות על אליפות האזור בשלושה סיבובים: רבע גמר, חצי גמר וגמר. הסיבובים הם לפי שיטת הטוב משבעה, שתי הקבוצות משחקות עד שאחת מהן מנצחת ארבעה משחקים, ובכך מעפילה לסיבוב הבא.

הסיבובים משוחקים לפי מבנה 2-2-1-1-1, כלומר הקבוצה בעלת יתרון הביתיות מארחת את משחקים 1, 2, 5 ו-7 והיריבה מארחת את משחקים 3, 4 ו-6. משחקים 5 עד 7 משוחקים לפי הצורך. יתרון הביתיות של קבוצה במהלך הפלייאוף נקבע לפי מאזן הקבוצה בעונה הסדירה בלבד. בעבר שוחק גמר הפלייאוף לפי מבנה 2-3-2, (הקבוצה בעלת יתרון הביתיות אירחה את משחקים 1, 2, 6 ו-7 והיריבה את משחקים 3, 4 ו-5.) אך החל מגמר 2014 בוטלה שיטה זו וגם הגמר עבר למבנה 2-2-1-1-1.

הקבוצות מדורגות מ-1 עד 8 לצורך קביעת סדר המשחקים ביניהן. בכל מחוז 3 הקבוצות שזכו באליפות של הבתים שלהן, וקבוצה נוספת בעלת המאזן הטוב ביותר במחוז, מדורגות מ-1 עד 4 לפי המאזנים שלהן. 4 קבוצות נוספות מכל מחוז מדורגות מ-5 עד 8 לפי המאזנים שלהן. במקרה שלשתי קבוצות (או יותר) אותו דירוג, אז הדירוג ביניהן נקבע לפי שוברי השוויון הבאים:

  1. ראש בראש (הקבוצה שזכתה ביותר משחקים ביניהן במהלך העונה הסדירה)
  2. מאזן בבית בו הקבוצה משחקת (אם הקבוצות מאותו הבית)
  3. מאזן במחוז
  4. מאזן מול שאר הקבוצות מאותו המחוז שמשחקות בפלייאוף
  5. מאזן מול שאר הקבוצות מהמחוז האחר שמשחקות בפלייאוף
  6. מספר הנקודות שנקלעו בכל המשחקים בעונה הסדירה

ברבע הגמר משחקת הקבוצה שמדורגת במקום הראשון באזור נגד הקבוצה שמדורגת במקום השמיני, השנייה משחקת נגד השביעית, השלישית נגד השישית והרביעית נגד החמישית. בחצי הגמר משחקת המנצחת במשחק בין הראשונה והשמינית לבין המנצחת במשחק בין הרביעית והחמישית. בחצי הגמר השני משחקת הקבוצה שניצחה במשחק בין השנייה לשביעית מול הקבוצה שניצחה במשחק בין השלישית לשישית. המנצחות בחצאי הגמר עולות לגמר אזורי, והמנצחות בו עולות לגמר ה-NBA, המכריע את האליפות.

תוצאות גמר ה-NBA

עונה האלופה תוצאה הסגנית MVP של סדרת הגמר ב-NBA
1946-47 פילדלפיה ווריורס 4–1 שיקגו סטאגס
1947-48 בולטימור בולטס 4–2 פילדלפיה ווריורס
1948-49 מיניאפוליס לייקרס 4–2 וושינגטון קפיטולס
1949-50 מיניאפוליס לייקרס 4–2 סירקיוז נאשיונלס
1950-51 רוצ'סטר רויאלס 4–3 ניו יורק ניקס
1951-52 מיניאפוליס לייקרס 4–3 ניו יורק ניקס
1952-53 מיניאפוליס לייקרס 4–1 ניו יורק ניקס
1953-54 מיניאפוליס לייקרס 4–3 סירקיוז נאשיונלס
1954-55 סירקיוז נאשיונלס 4–3 פורט וויין פיסטונס
1955-56 פילדלפיה ווריורס 4–1 פורט וויין פיסטונס
1956-57 בוסטון סלטיקס 4–3 סט. לואיס הוקס
1957-58 סנט לואיס הוקס 4–2 בוסטון סלטיקס
1958-59 בוסטון סלטיקס 4–0 מיניאפוליס לייקרס
1959-60 בוסטון סלטיקס 4–3 סנט לואיס הוקס
1960-61 בוסטון סלטיקס 4–1 סנט לואיס הוקס
1961-62 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס
1962-63 בוסטון סלטיקס 4–2 לוס אנג'לס לייקרס
1963-64 בוסטון סלטיקס 4–1 סן פרנסיסקו ווריורס
1964-65 בוסטון סלטיקס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס
1965-66 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס
1966-67 פילדלפיה 76' 4–2 סן פרנסיסקו ווריורס
1967-68 בוסטון סלטיקס 4–2 לוס אנג'לס לייקרס
1968-69 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס ג'רי וסט
1969-70 ניו יורק ניקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס ויליס ריד
1970-71 מילווקי באקס 4–0 וושינגטון בולטס כרים עבדול-ג'באר
1971-72 לוס אנג'לס לייקרס 4–1 ניו יורק ניקס וילט צ'מברליין
1972-73 ניו יורק ניקס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס ויליס ריד
1973-74 בוסטון סלטיקס 4–3 מילווקי באקס ג'ון האבליצ'ק
1974-75 גולדן סטייט ווריורס 4–0 וושינגטון בולטס ריק בארי
1975-76 בוסטון סלטיקס 4–2 פיניקס סאנס ג'ו ג'ו וייט
1976-77 פורטלנד טרייל בלייזרס 4–1 פילדלפיה 76' ביל וולטון
1977-78 וושינגטון בולטס 4–3 סיאטל סופרסוניקס וס אנסלד
1978-79 סיאטל סופרסוניקס 4–1 וושינגטון בולטס דניס ג'ונסון
1979-80 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 פילדלפיה 76' מג'יק ג'ונסון*
1980-81 בוסטון סלטיקס 4–2 יוסטון רוקטס סדריק מקסוול
1981-82 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 פילדלפיה 76' מג'יק ג'ונסון
1982-83 פילדלפיה 76' 4–0 לוס אנג'לס לייקרס מוזס מלון
1983-84 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס לארי בירד
1984-85 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 בוסטון סלטיקס כרים עבדול-ג'באר
1985-86 בוסטון סלטיקס 4–2 יוסטון רוקטס לארי בירד
1986-87 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 בוסטון סלטיקס מג'יק ג'ונסון
1987-88 לוס אנג'לס לייקרס 4–3 דטרויט פיסטונס ג'יימס וורת'י
1988-89 דטרויט פיסטונס 4–0 לוס אנג'לס לייקרס ג'ו דיומרס
1989-90 דטרויט פיסטונס 4–1 פורטלנד טרייל בלייזרס אייזיאה תומאס
1990-91 שיקגו בולס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס מייקל ג'ורדן
1991-92 שיקגו בולס 4–2 פורטלנד טרייל בלייזרס מייקל ג'ורדן
1992-93 שיקגו בולס 4–2 פיניקס סאנס מייקל ג'ורדן
1993-94 יוסטון רוקטס 4–3 ניו יורק ניקס האקים אולאג'ואן
1994-95 יוסטון רוקטס 4–0 אורלנדו מג'יק האקים אולאג'ואן
1995-96 שיקגו בולס 4–2 סיאטל סופרסוניקס מייקל ג'ורדן
1996-97 שיקגו בולס 4–2 יוטה ג'אז מייקל ג'ורדן
1997-98 שיקגו בולס 4–2 יוטה ג'אז מייקל ג'ורדן
1998-99 סן אנטוניו ספרס 4–1 ניו יורק ניקס טים דאנקן
1999-00 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 אינדיאנה פייסרס שאקיל אוניל
2000-01 לוס אנג'לס לייקרס 4–1 פילדלפיה 76' שאקיל אוניל
2001-02 לוס אנג'לס לייקרס 4–0 ניו ג'רזי נטס שאקיל אוניל
2002-03 סן אנטוניו ספרס 4–2 ניו ג'רזי נטס טים דאנקן
2003-04 דטרויט פיסטונס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס צ'אנסי בילאפס
2004-05 סן אנטוניו ספרס 4–3 דטרויט פיסטונס טים דאנקן
2005-06 מיאמי היט 4–2 דאלאס מאבריקס דוויין וייד
2006-07 סן אנטוניו ספרס 4–0 קליבלנד קאבלירס טוני פארקר
2007-08 בוסטון סלטיקס 4–2 לוס אנג'לס לייקרס פול פירס
2008-09 לוס אנג'לס לייקרס 4–1 אורלנדו מג'יק קובי בראיינט
2009-10 לוס אנג'לס לייקרס 4–3 בוסטון סלטיקס קובי בראיינט
2010-11 דאלאס מאבריקס 4–2 מיאמי היט דירק נוביצקי
2011-12 מיאמי היט 4–1 אוקלהומה סיטי ת'אנדר לברון ג'יימס
2012-13 מיאמי היט 4–3 סן אנטוניו ספרס לברון ג'יימס
2013-14 סן אנטוניו ספרס 4–1 מיאמי היט קוואי לאונרד

שיאי NBA

להלן שיאים שונים מליגת ה-NBA.

שיאי NBA בעונה הרגילה

שיאים קבוצתיים במשחק בודד

שיאים אישיים במשחק בודד

שיאי קריירה

שיאי NBA בפלייאוף

שיאים אישיים במשחק בודד

שיאי קריירה

50 הגדולים

בשנת 1996, כחלק מחגיגות יובל ה-50 לליגת ה-NBA, נבחרה רשימת 50 השחקנים הטובים בתולדות הליגה עד לשנה זו שנקראו "50 האגדות". 50 השחקנים הם : כרים עבדול-ג'באר, נייט ארצ'יבלד, פול אריזין, צ'ארלס בארקלי, ריק בארי, אלג'ין ביילור, דייב בינג, לארי בירד, וילט צ'מברליין, בוב קוזי, דייב קאונס, בילי קנינגהם, דייב דבושר, קלייד דרקסלר, ג'וליוס אירווינג, פטריק יואינג, וולט פרייזר, ג'ורג' גרווין, האל גריר, ג'ון האבליצ'ק, אלווין הייז, מג'יק ג'ונסון, סם ג'ונס, מייקל ג'ורדן, ג'רי לוקאס, קארל מלון, מוזס מלון, פיט מרוויץ', קווין מקהייל, ג'ורג' מיקן, ארל מונרו, האקים אולאג'ואן, שאקיל אוניל, רוברט פאריש, בוב פטיט, סקוטי פיפן, ויליס ריד, אוסקר רוברטסון, דייוויד רובינסון, ביל ראסל, דולף שייס, ביל שרמן, ג'ון סטוקטון, אייזיאה תומאס, נייט ת'ורמונד, וס אנסלד, ביל וולטון, ג'רי וסט, לני וילקינס, ג'יימס וורת'י.

ראו גם

ספר: ליגת ה-NBA
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים