דון מקליין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בעקבות ההעברה
שורה 13: שורה 13:
בתקופת הופעותיו ב-Café Lena הזמינה מועצת האמנות של מדינת ניו יורק את מקליין להיות "הטרובדור של [[נהר ההדסון]]" וכך בילה את הקיץ בהופעות בעיירות עמק ההדסון.
בתקופת הופעותיו ב-Café Lena הזמינה מועצת האמנות של מדינת ניו יורק את מקליין להיות "הטרובדור של [[נהר ההדסון]]" וכך בילה את הקיץ בהופעות בעיירות עמק ההדסון.


האלבום הראשון של מקליין, "Tapestry", שהוקלט בחברת Mediarts בברקלי בשנת [[1969]], הגם שעורר ביקורות חיוביות, זכה להצלחה מוגבלת מאוד. בעקבות הכישלון הפסיקה חברת Mediarts את ההתקשרות עם מקליין אך חברת UA זיהתה את הפוטנציאל שלו והקליטה את להיטו הראשון, "[[American Pie|אמריקן פאי]]", בסוף מאי [[1971]]. בהופעה הראשונה עם השיר החריג באורכו זכה ליחס אדיש מצד הקהל. ההפצה המסחרית של השיר החלה בנובמבר אותה שנה על גבי [[סינגל]]. מפאת ארכו של השיר חולקה היצירה לשניים והודפסה משני צידי התקליט. במהירות רבה מצא עצמו הלהיט בראש מצעד המכירות האמריקאי ומקלין הפך לכוכב בינלאומי מוכר. מילות השיר זכו להתייחסות רבה ולפרשנות אך מקליין עצמו סירב להתייחס לפרשנויות ולמשמעות השיר ותרם למסתורין. אולם, כיום ידוע שהשיר נכתב לזכרו של זמר הרוקנרול המצליח [[באדי הולי]], שנהרג בתאונת [[מטוס]] ב-[[1959]], תאונה שקיבלה את הכינוי "[[היום שבו מתה המוזיקה]]".
האלבום הראשון של מקליין, "Tapestry", שהוקלט בחברת Mediarts בברקלי בשנת [[1969]], הגם שעורר ביקורות חיוביות, זכה להצלחה מוגבלת מאוד. בעקבות הכישלון הפסיקה חברת Mediarts את ההתקשרות עם מקליין אך חברת UA זיהתה את הפוטנציאל שלו והקליטה את להיטו הראשון, "[[American Pie|אמריקן פאי]]", בסוף מאי [[1971]]. בהופעה הראשונה עם השיר החריג באורכו זכה ליחס אדיש מצד הקהל. ההפצה המסחרית של השיר החלה בנובמבר אותה שנה על גבי [[סינגל]]. מפאת אורכו של השיר חולקה היצירה לשניים והודפסה משני צידי התקליט. במהירות רבה מצא עצמו הלהיט בראש מצעד המכירות האמריקאי ומקלין הפך לכוכב בינלאומי מוכר. מילות השיר זכו להתייחסות רבה ולפרשנות אך מקליין עצמו סירב להתייחס לפרשנויות ולמשמעות השיר ותרם למסתורין. אולם, כיום ידוע שהשיר נכתב לזכרו של זמר הרוקנרול המצליח [[באדי הולי]], שנהרג בתאונת [[מטוס]] ב-[[1959]], תאונה שקיבלה את הכינוי "[[היום שבו מתה המוזיקה]]".


הסינגל השני, '''וינסנט''' ('''Vincent'''), שנכתב על הצייר [[וינסנט ואן-גוך]] ובהשראת הציור "[[ליל כוכבים]]", יצא במרץ [[1972]] ונחל אף הוא הצלחה ב[[בריטניה]] ובארצות הברית.
הסינגל השני, '''וינסנט''' ('''Vincent'''), שנכתב על הצייר [[וינסנט ואן-גוך]] ובהשראת הציור "[[ליל כוכבים]]", יצא במרץ [[1972]] ונחל אף הוא הצלחה ב[[בריטניה]] ובארצות הברית.

גרסה מ־19:26, 13 ביולי 2015

דון מקליין בהופעה, 2009

דון מקלֵיין (אנגלית: Don McLean; נולד ב-2 באוקטובר 1945), זמר וכותב שירים אמריקני.

ביוגרפיה

מקליין נולד בעיר ניו רושל שבמדינת ניו יורק.

את תחילת דרכו במוזיקה עשה עת רכש את הגיטרה הראשונה בגיל העשרה וכן בלימודי אופרה שמימנה אחותו.

לימודי האופרה ואימוניו בשחייה אפשרו לו להשיג שליטה על הנשימה באופן שאפשר לו לשיר משפטים ארוכים מבלי לחדש את הנשימה כמו בשיר "Crying", וזאת על אף מחלת האסתמה ממנה סבל מאז ילדותו.

לאחר מות אביו, בגיל 15, החליט להקדיש את חייו למוזיקה ויצר קשר עם גורמים בתעשיית הבידור. עד שנת 1968 הופיע בפני קהלים קטנים ובבתי קפה תוך כדי לימודים לתואר אקדמי במנהל עסקים ואז ויתר על מלגת לימודים באוניברסיטת קולומביה לטובת תפקיד זמר הבית ב-Café Lena בניו יורק.

בתקופת הופעותיו ב-Café Lena הזמינה מועצת האמנות של מדינת ניו יורק את מקליין להיות "הטרובדור של נהר ההדסון" וכך בילה את הקיץ בהופעות בעיירות עמק ההדסון.

האלבום הראשון של מקליין, "Tapestry", שהוקלט בחברת Mediarts בברקלי בשנת 1969, הגם שעורר ביקורות חיוביות, זכה להצלחה מוגבלת מאוד. בעקבות הכישלון הפסיקה חברת Mediarts את ההתקשרות עם מקליין אך חברת UA זיהתה את הפוטנציאל שלו והקליטה את להיטו הראשון, "אמריקן פאי", בסוף מאי 1971. בהופעה הראשונה עם השיר החריג באורכו זכה ליחס אדיש מצד הקהל. ההפצה המסחרית של השיר החלה בנובמבר אותה שנה על גבי סינגל. מפאת אורכו של השיר חולקה היצירה לשניים והודפסה משני צידי התקליט. במהירות רבה מצא עצמו הלהיט בראש מצעד המכירות האמריקאי ומקלין הפך לכוכב בינלאומי מוכר. מילות השיר זכו להתייחסות רבה ולפרשנות אך מקליין עצמו סירב להתייחס לפרשנויות ולמשמעות השיר ותרם למסתורין. אולם, כיום ידוע שהשיר נכתב לזכרו של זמר הרוקנרול המצליח באדי הולי, שנהרג בתאונת מטוס ב-1959, תאונה שקיבלה את הכינוי "היום שבו מתה המוזיקה".

הסינגל השני, וינסנט (Vincent), שנכתב על הצייר וינסנט ואן-גוך ובהשראת הציור "ליל כוכבים", יצא במרץ 1972 ונחל אף הוא הצלחה בבריטניה ובארצות הברית.

לאור הצלחת שני הלהיטים, שבה UA והוציאה את התקליט הראשון שלו בהדפסה מחודשת שזכתה, כצפוי, להצלחה גדולה יותר.

במהלך שנות ה-70 הוסיף מקליין להופיע ולהקליט, אך העדיף להישאר נאמן לאמת האמנותית שלו ונמנע מליצור להיטים נוסחתיים על יסוד להיטיו הקודמים ולמחזר את הצלחותיו. תקליטיו זכו להצלחה מוגבלת, אך הופעותיו תמיד מילאו אולמות.

בתחילת שנות ה-80 חזר לתודעה עם שני שירים שפילסו את דרכם לצמרת מצעדי המכירות.

אחדים משיריו בוצעו בגרסאות כיסוי על ידי זמרים והרכבים שונים. וינסנט בוצע בין היתר על ידי חוליו איגלסיאס ועל ידי וונדה שפרד בסדרה "אלי מקביל". אמריקן פאי בוצע בין היתר על ידי טורי איימוס, ובשנת 2000 חודש על ידי מדונה וזכה להצלחה רבה. שירים אחרים שלו בוצעו על ידי פרי קומו ואחרים וכן ביצע מקלין בעצמו גרסאות כיסוי לשירים של אחרים. בשנת 2003 הקליט ג'ורג' מייקל את "The Grave" כמחאה על המעורבות האמריקאית בעיראק. גם אלביס פרסלי הקליט גרסה לשירו של מקליין "And I love you so".

להיטו "Genesis" תורגם לעברית תחת השם "בראשית" על ידי רחל שפירא ובוצע על ידי גלי עטרי.

קישורים חיצוניים